תנועת הקיבוץ הדתי
חסר רכיב

אמא יש לי תעודה

18/08/2008
עמודים מנחם - אב תשס"ח 725 (9)
אמא יש לי תעודה
עמוד ראשון

משה (קינלי) טור פז
האם תעודת בגרות היא היא מטרת מערכת החינוך בבית הספר השיתופי, קיבוצי, דתי שק"ד? האם בבוגר בעל תעודת בגרות דיינו? ברור שלא
למה צחק משה (קינלי) טור פז וממה התרגש?


"אמא, יש לי תעודת בגרות"
(תלמיד י"ב בשק"ד, דקה אחרי סיום מועד ב' באנגלית, תמוז תשס"ח)

הצעקה הזו: "אמא , יש לי תעודת בגרות", הצחיקה אותי. היא הזכירה לי את: "אמא, הבאתי גביע" של פיני גרשון מאמן מכבי ת"א לפני כמה שנים, או את "אמא יצאנו מלבנון" של חייל על גבי נגמ"ש בשנת 2000 עם סיומן של שמונה עשרה שנות שהות צה"לית בלבנון.

האם הצעקה הזו היא מקור לגאווה? סמל שיש לחקותו? מסופקני. כמו הצהרתו של פיני (איפה הוא היום?) גרשון, וכמו דבריו של החייל על היציאה מ(הי – לא מזמן חזרנו לשם) לבנון, גם התלמיד בוגר שק"ד, האוחז בגאווה בתעודת הבגרות, הוא רק חלק קטן מהסיפור.

עבור אותו התלמיד תעודת הבגרות היא רק התחלה של דרך ארוכה, אשר עוברת דרך מכינה, צבא, לימודים אקדמיים, קריירה, משפחה וכו'. האם תעודת הבגרות היא הרגע המשמעותי ביותר מתוך כל החוויות שעוד יצבור בן התשחורת בן השמונה עשרה? כנראה שלא. "אמא הבאתי כלה!" תהיה ככל הנראה קריאה נרגשת וגם חשובה הרבה יותר.

ועבור המערכת - האם תעודת בגרות היא היא מטרת מערכת החינוך בבית הספר השיתופי, קיבוצי, דתי שק"ד? האם היא עיקר גאוותנו? אולי חלקית, אבל גם כאן הדרך ארוכה ומורכבת הרבה יותר. האם בבוגר בעל תעודת בגרות דיינו? ברור שלא. אנו רוצים שיהיה דתי ירא שמים, שחי חיים דתיים משמעותיים. אנו רוצים שישרת בצבא שירות בעל ערך, שילמד באוניברסיטה, שיקים משפחה, ובע"ה שגם יגור בקיבוץ הדתי, בהתיישבות דומה לו, או שיתרום למדינה בדרכו. במובן הזה צעקת "טאטע" כלפי אבינו שבשמים משמעותית לנו יותר מ"אמא, יש לי תעודת בגרות", ואין כאן שום כוונות מגדריות.

אז מדוע בכל זאת לא רק צחקתי אלא גם התרגשתי כל כך לשמוע את התלמיד מכריז את הכרזתו? מדוע חיבקתי אותו בשמחה ואחר כך הלכתי לחדרי ומחיתי דמעה או שתים? האם כל זה בגלל חתיכת נייר ועליה המילה "בגרות"?

תעודת הבגרות מהווה היום מעין כרטיס כניסה לחיים הבוגרים האזרחיים במדינת ישראל. היא איננה מעידה על בגרות אישית או נפשית יוצאת דופן. אין היא מציינת ערכים או רמה דתית, וגם לא נכונות להקריב את הנפש עבור המדינה. ועם זאת, יש בה מעין חותמת הכשר. היא מציינת סוג של בגרות ויכולת שנדרשות על מנת לעבור אותה. היא מכריזה ואומרת: "אדם זה היה בוגר דיו בגילאים 15-18 בשביל ללמוד ולהגיע לתעודת בגרות". עבור חלק מהאנשים מדובר בדרך סלולה ומובנת מאליה. עבור רבים אחרים – בדרך מפותלת, קשה ותלולה.

הילד הזה שצעק "אמא, יש לי תעודת בגרות" אמר בעצם: "עבדתי קשה נגד כל הסיכויים. הייתי שקוע בהמון דברים אחרים: התבגרות, אלימות, התנסויות, כיף, בלגן, חברים, חברות, עבודה, רשיון נהיגה, זימונים לצבא, וגם – בניתי את הזהות שלי ועיצבתי את אמונתי ואת אישיותי. יש לי אבחונים מפה ועד הודעה חדשה. אני דיסלקטי, דיסקלקולי, דיסאורייני ודיסאינפורמטיבי ולמרות הכל, השקיעו בי והאמינו בי. האמנתי בעצמי. וכן – יש לי תעודת בגרות. את שומעת אמא. יש לי תעודת בגרות. את מאמינה?!"

ולכן צחקתי.

טירת צבי





חסר רכיב