תנועת הקיבוץ הדתי
חסר רכיב

דואר נע

15/07/2008
עמודים תמוז תשס"ח 724 (8)
דואר נע: דו שיח בינינו לבין עצמנו

סטיב ליס, מאוכזב מכך שלא אפשרו לו להשתתף בכנס "כל כבודה"
והוא מבקש לפתוח דו שיח בין המינים
צאנה וראינה – (לא) לנשים בלבד?

כשהגיעה לתא הדואר שלנו ההזמנה לכנס "צאנה וראינה" שמחתי שהכנס מתקיים בשושן פורים - יום חפשה מבית הספר. נושאי ההרצאות וסדנאות נראו לי מעניינים מאוד, וציפיתי בהתרגשות ליום לימודי חווייתי עם אשתי. לא שמתי לב, כמובן, שהכנס נועד לנשים בלבד. דבורה, "עזר כנגדו" אמיתי, התקשרה לבדוק האם גבר שמאוד רוצה יכול להשתתף. התשובה השלילית אכזבה אותי ואף שקלתי לנסות ולשכנע את המארגנות כי מדובר בגבר מאד לא "גברי" אך קיבלתי עלי את הדין. דבורה חזרה עם תשבחות רבות ואני שמח שהיה יום משמעותי ופורה, אך בעיניי יש כאן פספוס גדול.
ממאמרה של נעמי בשיא הבנתי שאף כי נשמעה קריאה לאפשר לגברים להשתתף בכנס, הנימוק ש"ישנה עוצמה מיוחדת בכנס של נשים ואינטימיות שמאפשרת חשיפה שלא קיימת בציבור מעורב" הכריע נגד כנס מעורב. כמובן שאני מכבד את הנימוק ומקבל את החשיבות באווירה הנוחה, ובכל זאת - האם לא משווקים כאן סחורה לציבור שכבר קנה את המוצר? מי צריך לערוך היכרות עם כאבה של אישה עגונה או מסורבת גט? לשמוע כיצד מתמודדות נשים עם הממסד הרבני ותחושתן על מקומן בעולם הדתי-הגברי? בואו לא נשלה את עצמנו, מאז ומתמיד נוהל הממסד הדתי על ידי גברים; זו מציאות שכנראה לא הולכת להשתנות בעתיד הקרוב או הרחוק. קטונתי מלהעז ולערער על מציאות זו והשלכותיה. אבל אני, כגבר, בכל זאת מתעודד משינויים המתקיימים בחלק מהקהילות האורתודוכסיות.
פתיחות והקשבה הם סימנים של כוח ואומץ ולא של חולשה ופשרנות, כפי שיש מי שחושב. הקיבוץ הדתי יכול להיות בין נושאי הדגל של התהליך הזה, אבל ניווט המסלול חייב להיות בדרך של שיתוף ודיאלוג.
ומה אפשר לעשות? כמה שקשה לדבר אתם, רצוי שגם גברים יהיו חלק מאותו דיאלוג.

השיתוף הגברי בדיאלוג חשוב אף יותר מסיבה נוספת ואביא דוגמה: בשבוע שעבר שקדה בתי השמיניסטית בלימוד לקראת מבחן בגרות בנושא 'אישות' - מקצוע חובה לבנות בלבד!
מה עומד נגד עיני מקבלי ההחלטות כשהם פוסקים כי רק בנות חייבות להיות מוכשרות ובקיאות בהלכות אישות? מדוע ברור כי הבנים המתבגרים צריכים להיות בקיאים בהלכות שבת וחגים, בהלכות שמיטה, בדיני תפילה, אבל לא בטהרת משפחה? האם זהו חומר שניתן להשלים בקורס מזורז? האם ניתן לסמוך על כך, כשיגיע הזמן, כי 'אשתו' כבר תדע מה לעשות?
לפני מספר שנים, הדרכתי מטעם השרות הפסיכולוגי הייעוצי בנושא 'חינוך לחיי משפחה'. כשפניתי לעזור בבניית תוכנית לימודים לבתי ספר דתיים וישיבות תיכוניות, ההתייחסות לוותה בחשדנות ובאי נוחיות: על מה נדבר אתם? על מה לא נדבר אתם? על איזה בסיס הלכתי ובאילו מקורות נשתמש? אולי עדיף לא להעלות נושאים רגישים כאלה? יחד עם החשש המובן, נראה לי כי מדובר בגישה מאפיינת המלווה תפיסה שקיימת בחברה שלנו - על הבת לדעת מה מותר לה ומה אסור לה; איך לדבר, איך להתלבש, איך להתנהג בחברה בכדי שבנים לא יפלו לחטא עקב חולשותיהם הטבעיות. בנות צריכות ללמוד איך לזהות "נורות אדומות" של מערכות יחסים לא בריאות ובנים עם נטייה לאלימות או התנהגות שתלטנית. הבנים, מאידך, לא צריכים לדעת מה נחשבת התנהגות ראויה ומה לא.
האם נראה לכם שבנים מתבגרים יודעים בכלל מה זו הטרדה מינית? או שאולי לא ממש מצפים מבנים לעשות שיקולים נכונים ומכבדים? בנים בחטיבת ביניים שאלו אותי אם נערה יכולה להיכנס להריון אחרי "רק פעם אחת" ואם במקרה היא כן הרה האם הם אמורים לעשות משהו בעניין.
אם לא נדבר עם הבנים – האם הנושאים יעלמו?

ייתכן שסטיתי מעט מנקודת ההתחלה. בכל זאת נשים רבות טוענות, ובצדק, שיש נושאים שאי אפשר להתייחס אליהם באותה רגישות ואינטימיות בקבוצה מעורבת. אין לזה קשר לפגמים שקיימים במערכת החינוך הדתי. אין לי לחלוק על רגשות. ויחד עם זאת אני מאמין כי עלינו כחברה ליצור תשתית בריאה של שוויון בין המינים, בהתייחסות בוגרת ואחראית ליחסים בין המינים בעולם הדתי ובכל תחום אחר. התשתית חייבת להתחיל במערכת החינוכית בקהילה, במשפחה ובבית הספר.
לפי דבריו של הרב סולוביצ'יק בספרו "אדם וביתו: שש מסות על חיי המשפחה" בעניין שוויון בין המינים, "שניהם מחויבים לייעודנו העל-היסטורי, שניהם משתוקקים לקרבת האלוקים ומחפשים אחריו ועם שניהם מקיים דו-שיח". ואם הקב"ה בעצמו מקיים דו-שיח עם גבר ואישה מן הסתם ראוי שנעשה כך גם אנחנו בינינו לבין עצמנו.

סטיב ליס
שלוחות


חסר רכיב