תנועת הקיבוץ הדתי
חסר רכיב

באר מים חיים

15/07/2008
עמודים תמוז תשס"ח 724 (8)
באר מים חיים

גילה קפלן
"נמשיך לעמול יחדיו כדי להפוך את מעשה הראשונים
משורה אחת בספר היסטוריה למשנה חינוכית לאורה הולכים רבים"
רשמים מכנס לציון 60 שנה
לקרב בבארות יצחק בנגב

היה רגע אחד בו ישבו לשולחן הארוך והחגיגי ראשי מועצות מהנגב לדיון שכותרתו: "הנגב – צדקת הדרך"; היו שם שי חרמש, ח"כ מסיעת קדימה, חיים ילין, ראש המועצה האזורית אשכול, אלון שוסטר, ראש המועצה האזורית שדות נגב והפרופסור זאב צחור, נשיא המכללה האקדמית ספיר, ובחלל האוויר נישאו מילים כמו "רגיעה לפני הקרב או אחרי הקרב", "פינוי אזרחים", "להלחם על הבית מן הבית", "הקו הירוק חייב להיות הקו האדום". ברגע הזה, נדמה היה לי שאנחנו יושבים עדיין בנגב ובארות יצחק מעולם לא עברה לאדמות וילהלמה והתישבה בשפלת לוד.
ואף כי לא כך, בבארות לרגע לא שוכחים. השנה, יחד עם החגיגות ל-60 שנות מדינה, מלאו 60 שנה לקרב הקשה ההוא (ראו מאמרו של נחום), הקרב בו נהרסו המבנים בבארות יצחק שבנגב אך לא רוח החברים שמיהרו להקים יישוב חדש.
כ-600 איש גדשו את חדר האוכל של קיבוץ בארות יצחק שלבש חג. היו שם בני משק מכל רחבי הארץ, ידידים, חברי הקיבוץ הדתי והתנועה הקיבוצית. מרגשת במיוחד הייתה הגעתם של תושבי הנגב – חברים מעלומים, סעד ושדרות. כולם התכנסו לזכור את שהיה, לחזק ולהתחזק. כי הרי עוד לא תם יום קרב וערבו...

בערב, שצעד בין זיכרון ועצב לגאווה ושמחה על היש, היו ברכות ונשמעו דברים על שהיה, והערכות על שיהיה – ועל הרצוי שיהיה.
אך גולת הכותרת של הערב, הייתה הופעתו של אל"מ ד', מפקד השייטת, שפתח ואמר:
"על מגדל המים והדגל המתנופף עליו לא מדברים כל יום, אך לאורם גדלנו וזה משהו שמאיר מבפנים ומסמן את הדרך". לדבריו של אל"מ ד' קדמו דברי אמו, שנראה כי נגעו ללב כל אם (ואב). וכך פתחה:
"להיות אמא לחייל בצבא הגנה לישראל
זוהי חוויה שאין לאף אמא בעולם.
זה להתרגש ולהתפעם מהילד הקטן
שהפך בן לילה מנער למבוגר.
זה לדעת שמעתה הצבא הוא גם חלק מחיי.
זה להיות רחוקה וכל הזמן לתהות כיצד הילד מסתדר בחייו החדשים והכל כך שונים ממה שהיה רגיל עד כה.
זה לתכנן את לו"ז חיי על פי השבתות שבהן הבן יוצא לחופשה, ובין לבין לדאוג לו לדברים קטנים, אתם יודעים: כביסה, עוגות, חבילות ממתקים, מכתבים, ד"שים, טלפונים. להכניס בהם את כל מה שהלב מרגיש ולקוות שהם מחזקים אותו בימים קשים.
אבל זה גם להיות גאה ומלאת סיפוק מכך שהבן תורם למדינה ועוזר לשמור על ביטחונה...".
והמשיכה עוד וסיפרה כיצד צפתה מן הצד ומה חשה בכל שלב שבו התקדם וסיימה את דבריה:
"להיות אמא של מפקד השייטת
זה כל זה והרבה הרבה יותר...".

הערב, שהופק במקצועיות על ידי אורית נצר, בת הקיבוץ וחברת עין הנצי"ב, נתן "לא רק חומר למחשבה אלא גם דלק וגאווה להמשך. ותזכרו: זו רק ההתחלה!" כך אומר אלי ברמן, חבר בארות יצחק ומוסיף: "מצדיע!".

על לוח המודעות של בארות יצחק נתלה המכתב ששלח נחמיה, מזכ"ל הקיבוץ הדתי:
"אמש פרעתם חוב ענק כלפי דור המייסדים אשר הקימו את בארות יצחק בנגב, נלחמו בגבורת מעטים מול רבים וכתבו פרק מפואר בתולדות היישוב בכלל והקיבוץ הדתי בפרט.
נמשיך לעמול יחדיו כדי להפוך את מעשה הראשונים משורה אחת בספר היסטוריה למשנה חינוכית לאורה הולכים רבים. היה מרשים ! היה נהדר !"



חסר רכיב