תנועת הקיבוץ הדתי
חסר רכיב

מטרות ישיבת הקיבוץ הדתי

15/07/2008
עמודים תמוז תשס"ח 724 (8)
מטרותיה של ישיבת הקיבוץ הדתי
ישיבה שלנו - קריאה לדיון
גילה קפלן


באדר א' תשמ"ד, בגיליון "תורה ועבודה" של נאמני תורה ועבודה – תחת הכותרת "ברכה לישיבת הקיבוץ הדתי ביום חגה" נאמר:
"בראש חודש כסלו הונחה בקבוצת עין צורים, אבן הפינה לבנייני הקבע של ישיבת הקיבוץ הדתי. לאחר שבע שנות נדודים ממשכן ארעי למשכן ארעי הגיעה הישיבה, בע"ה, בשנת תשמ"ה אל המנוחה והנחלה. 'נאמני תורה ועבודה' מלווים בתקווה רבה ישיבה צעירה זו. לאחר שלושה דורות של ציונות דתית קמה, סוף סוף, ישיבת 'תורה ועבודה'. לא עוד 'ישיבה שאינה מתנגדת לנו' או 'ישיבה הקרובה אלינו' אלא 'ישיבה שלנו' – גם של אלו שאינם חברי הקיבוץ הדתי.
אנו מקווים שהישיבה תהיה:
מקום לימוד תורה לחברי הקיבוץ הדתי ולכל האחרים החושקים בתורה.
מקום הכשרה למורים ליהדות.
בית חינוך למורי הוראה בישראל.
ישיבה לתורת ארץ ישראל בהגות ובהלכה,,למתמודדים, יחידים וציבור, עם בניינה של חברה יהודית עצמאית בתנאים חדשים ומתחדשים.
ומעל לכל: שממקום תורה זה תצא הלכה לציבור הדתי-ציוני.
יהי רצון שנזכה במהרה לחוש בהשפעתה של הישיבה על חיינו".
24 שנים מאוחר יותר אנו רואים כי לא היו מספיק 'קונים' ל'ישיבה שלנו'.
מה הסיבות? רבות יאמר, ומתוך תקווה לצמיחה טובה ונכונה בעתיד הרי לפניכם הזמנה לדיון:
ונתחיל בסקירה היסטורית.

סקירה הסטורית ושאלה לעתיד

נחמיה רפל

 

"...אם אין תורה אין קמח"

השאיפה למימוש ערכי "תורה ועבודה" הניעה את חברי "הקיבוץ הדתי" ומוסדותיו, לאורך כל השנים, לבחון מהי הדרך הנכונה לחיזוק שני חלקיה של הסיסמה, כל אחד מהם לחוד ושניהם ביחד. במציאות, כידוע, צורכי הקיום היומיומי דוחפים בראש ובראשונה למציאת פתרונות משקיים, בבחינת "אם אין קמח אין תורה", אולם המשיכה הפנימית של חברים רבים לבית המדרש העלתה כל הזמן את התביעה למימוש חלקה השני של משנת אבות: "אם אין תורה אין קמח".

מאז עלתה קבוצת יבנה להתיישבות קבע ב-1941, על קרקע שנגאלה לצורך הקמת ישיבה גדולה בשם "יבנה וחכמיה", וכל זאת בבחינת הגשמת החלום של החזרת עטרה ליושנה ומימוש בקשתו של רבן יוחנן בן זכאי: "תן לי יבנה וחכמיה", זכה הקיבוץ הדתי להקים 3 ישיבות; בשנת 1953 הוקמה "ישיבת הקיבוץ הדתי – כרם ביבנה"; בשנת 1978 הוקמה "ישיבת הקיבוץ הדתי בעין צורים"; ובשנת 1991 הוקמה "ישיבת הקיבוץ הדתי – מעלה גלבוע".

בשורות הבאות ברצוני להראות שבכל שלוש ההזדמנויות הוגדרה המטרה העיקרית שלשמה הוקמה הישיבה במילים ברורות: העלאת הרמה התורנית של חברי הקיבוץ הדתי. במהלך השנים נהגתה ויושמה תוכנית ה"שילוב", עד שהשתלטה כמעט לגמרי על העשייה הלימודית-חינוכית בישיבה, וחלקם של החברים בקרב הלומדים בישיבות הקיבוץ הדתי הצטמצם מאוד. הדיון בפתיחתה המחודשת של ישיבת הקיבוץ הדתי בעין צורים מחזיר אותנו לדיון על המטרות שבהקמת הישיבה, ולצורך העמקת הדיון טוב נעשה אם נלך ונשמע דורות ראשונים.

 

למען לא יהיה צביון חיי הקבוצה חולין

למעשה, ישיבת הקיבוץ הדתי הראשונה הוקמה כבר בתש"ה (1945), ככיתה של חברי הקיבוץ הדתי על יד ישיבת "מרכז הרב" בירושלים. מטרת הישיבה, או כפי שנקראה אז, ה'סמינריון התורני של הקיבוץ הדתי', הייתה "להקנות לחברי הקיבוץ, הרוצים להשתלם בתורה, את ההשכלה התורנית אשר ביקשו". הישיבה/סמינריון נדדה בתש"ו לכפר הרא"ה, ומשם ל"ישיבת הדרום" ברחובות, ובתש"ט נפסקה זמנית פעילותה.

בתזכיר שהוגש לוועידה העולמית של המזרחי בניסן תש"ח (13.4.1948), מסבירה מזכירות הקיבוץ הדתי את הצורך בהקמת ישיבה מיוחדת לחברי התנועה, וזה לשונו:

"החלוץ הדתי, אשר הקים את יישובי המזרחי, הרגיש תמיד את הצורך לשמור על הרמה התורנית של חבריו, ולהקנות השכלה תורנית לאותם חברים אשר בגלל סבלותיהם בגולה לא היה סיפק בידיהם לקנותה. הקבוצה הדתית, שהתנהגותו של כל חבר מעצב את צביונה, הזדקקה ביותר להקפיד שחבריה יהיו בני תורה, למען לא יהיה צביון חיי הקבוצה חולין. ומאחר שיצירת הקבוצה הייתה חידוש גדול בציבור היהודי בכלל ובציבור החרדי בפרט, ולא הייתה לנו מסורת חיים ציבוריים, היה מקום לחשש הרציני שמא נגרר אחרי צורות חיים זרות לנו מכל וכל.

בכדי לעצור בעד טמיעה שלא מדעת, עשה הקיבוץ הדתי מאמצים לעריכת שיעורי תורה בתוך הקבוצות, ארגן חוגים לתורה, גמרא, דינים וכו', אולם עד מהרה התברר שדרך זאת אינה יעילה משתי סיבות:

א.      אין להקנות השכלה תורנית יסודית לאנשים לאחר שעבר עליהם יום עבודה קשה. שיעורים אלה כוחם יפה רק לעצור בעד ירידת הרמה התורנית, אולם בשום אופן לא מועיל להעלותה.

ב.      הקיבוץ נזקק לא רק לבעלי תורה סתם, אלא גם למורים ומדריכים רוחניים, ואלה בוודאי לא יצמחו על ידי שיעורים ארעיים".

התזכיר ממשיך ומפרט את החרפת הבעיה לאחר מלחמת העולם השנייה, בעקבותיה נקלטו "מספר רב של אנשים דוויים וסחופים, שבעי סבל וצמאים לדבר ה'... שלמדו מעט בחו"ל ואת אשר למדו השכיחו סבלותיהם. והנה אנשים אלה יצרו קבוצות שכל חבריהן הם עולים חדשים, וקול תורה כמעט שאינו נשמע בהן".

המסקנה היא ברורה: "הקיבוץ הדתי אינו רואה דרך אחרת מאשר הקמת ישיבה בשביל חבריו העולים החדשים, אשר תיתן להם בשטח התורני את המינימום ההכרחי. ...אנו בטוחים שהתנועה העולמית של המזרחי תקבל על עצמה את האחריות לתקציב מוסדנו, שהוא המוסד התורני היחיד בשביל חברי הפועל המזרחי".

 

כרם ביבנה

כעבור זמן התברר, שתכנית הלימודים בישיבות הרגילות אינה מתאימה לדרישות חברי הקיבוץ משלוש סיבות עיקריות: א) חברי הקיבוץ הדתי יצאו בדרך כלל לפרק לימודים של שנה או שנתיים, ורצו לנצל את זמן לימודיהם באופן המתאים לדרישותיהם. לעומת זאת, בישיבת "מרכז הרב" כמו בכל ישיבה גבוהה, התנהלו הלימודים מתוך הנחה שהתלמיד יישאר בישיבה במשך שנים רבות. ב) חברי הקיבוץ הדתי ביקשו שיעורים לא רק בגמרא ובהלכה, אלא גם בתורה, נ"ך ומחשבת ישראל, ואלה בדרך כלל לא ניתנו בישיבה. ג) נוצרה אי התאמה: לפי גילם מתאימים היו חברי הקיבוץ הדתי ללימודים בישיבה גבוהה, אולם לפי השכלתם התורנית הם התקשו, בדרך כלל, ללמוד עם תלמידי ישיבה וותיקים. כל שלושת הגורמים הביאו את מוסדות הקיבוץ הדתי לנסות ולהקים מוסד תורני-תנועתי-עצמאי.

ההזדמנות נתגלגלה בשנת תשי"ג (1953), כאשר המרכז העולמי של המזרחי ניגש – בעזרת משרד הדתות – להשלמת בניין הישיבה הגבוהה "כרם ביבנה", שהמבנה המרכזי שלה הושלם עוד לפני הכרזת המדינה. המרכז העולמי של המזרחי הציע לקיבוץ הדתי להקים את ישיבתו במבנה הסמוך לקבוצת יבנה, וההצעה המאתגרת התקבלה במוסדות התנועה לאחר דיון בכובד ראש.

בתמוז תשי"ג התחילו הלימודים ב"ישיבת הקיבוץ הדתי – כרם ביבנה" עם 3 תלמידים. בתחילת "הזמן" השני, תשרי תשי"ד, נמצאו בישיבת הקיבוץ הדתי 14 חברים. בו זמנית, בחלק השני של המבנה הגדול למדה הקבוצה הראשונה של בוגרי הישיבה התיכונית בכפר הרא"ה, שמנתה 15 תלמידים, אך זו פרשה אחרת. בקיץ תשי"ד היו בישיבת הקיבוץ הדתי כ-20 תלמידים חברי הקיבוץ הדתי.

במכתב מיום כ"א בסיוון תשט"ז (31.5.1956) לד"ר זרח ורהפטיג, סגן שר הדתות, מנמקת מזכירות הקיבוץ הדתי את בקשתה לתמיכה תקציבית מוגדלת, וזה לשונו: "תלמידי ישיבת הקיבוץ הדתי אין תורתם אומנותם. כולם באים ממקומות עבודה, ובמקום כל תלמיד היוצא לישיבה חייבת קבוצתו לשכור שכיר ולתת לו שכרו. ...לא מעטים הם תלמידי הישיבה מבין חברינו שהם בעלי משפחות, והקבוצה מפרנסת כמובן את המשפחה כל ימי היות החבר בישיבה. ...אופייה המיוחד של ישיבת הקיבוץ הדתי מתבטא בכך שזוהי הישיבה היחידה בארץ שהיא ישיבה לתלמידים מבוגרים – מתחילים או כמעט מתחילים. בגלל זה ממלאה הישיבה תפקיד חשוב בדרכם של צעירים, בעיקר מבין עולי המערב המבקשים את דרכם ליהדות התורנית".

 

ישיבת הקיבוץ הדתי בעין צורים

מועצת עין הנצי"ב, תשל"ו, החליטה "על הקמת ישיבה עצמאית של הקיבוץ הדתי", בתום דיונים נרחבים על נושאי חינוך.

בגיליון "עמודים" לחודש טבת תשל"ז, כשנה לאחר קבלת ההחלטה במועצה, מתייחס משה וייס (שלוחות), אחד ממקימי ומראשי הישיבה, להערכת תפקודו של המוסד התורני המצוי בשלבי הקמה: "דומה שאין להסתפק בראיית הישיבה שתקום רק כהרחבת מסגרת חינוכית, אלא יש לחזות בה מרכז ליצירה הרוחנית של צבורנו. ...לבטים רבים עומדים בפנינו לקראת הקמת ישיבה עצמאית של הקיבוץ הדתי, מוסד אשר חייב לתת ביטוי למיוחד שבנו. ...סימן טוב יהיה לו לציבור שלנו, השקוע בהוויות יום-יום של העולם הזה, כשישחרר מחבריו לתלמוד תורה, לפעילות רוחנית טהורה, פעילות שתמורתה תורגש ברחוב הקיבוצי, ושתשמש מנוף להרחבת והעמקת היצירה התורנית".

בתום שנה, עם סיום המחזור הראשון של הישיבה, משרטט ידידיה כהן ז"ל (סעד) את חמשת קווי הפעולה והמטרות של ישיבת הקיבוץ הדתי: א) להמשיך ולקיים מחזורים בני חצי שנה של השתלמות ורענון: השתלמות לחברים שטרם למדו, ורענון לאלה שכבר טעמו טעם לימוד. ב) לגבש במסגרת הישיבה את החברים שמעולם לא למדו תורה באופן שיטתי, וישנם כאלה בקבוצותינו. ג) על הישיבה לשמש גם כמקום לימוד תחליפי ומקביל להשתלמויות ארוכות טווח ברמה על-תיכונית. על בוגרי צבא לבוא לשנה-שנתיים ועלינו להופכם לבני תורה... ד) הישיבה צריכה לשמש כמרכז רוחני-לימודי לקיבוץ הדתי, שבמסגרתו יאורגנו ירחי כלה לחברים ולחברות, ימי העיון וההשתלמויות התורניות. במסגרתו יש גם לרכז את בירורי ההלכה המעשית בקבוצות. ה) הישיבה צריכה לשמש מקום השתלמות לתלמידי התיכון ובוגריו.

בפועל, כידוע, בעשור האחרון מילאו את ספסלי הישיבה כמעט ורק תלמידים השייכים לסעיף האחרון שבדברי ידידיה, בוגרי י"ב שבאו ללמוד במסגרת תוכנית ה"שילוב", ולצערנו בשנים האחרונות מספרם קטן מאוד. את כל ארבע היעדים הראשונים שהציב ידידיה לא הצלחנו להגשים.

 

ישיבת הקיבוץ הדתי במעלה גלבוע

במכתב מיום כ"ג במרחשוון תשנ"א (11.11.1990), כותב לני קפלן, מזכיר הפנים של מעלה גלבוע, לאריה קרול (סעד), מזכ"ל הקיבוץ הדתי: "אנחנו מבינים שיש צורך אמיתי בפתיחת שלוחה צפונית לישיבת הקיבוץ הדתי, על מנת לקלוט את כל המעוניינים ללמוד בישיבה. אנו מוכנים לשמש אכסניה למפעל חשוב זה".

מהו אותו "צורך אמיתי"? בדיון שקיימה המזכירות הפעילה של הקיבוץ הדתי לאחר קבלת מכתבו של לני, מתאר מיכה רוזנטלר (סעד) ז"ל את הצפיפות הגדולה בישיבת הקיבוץ הדתי בעין צורים, ואת הקושי בהכלת כל התוכניות הקיימות והמתוכננות. הפרוטוקול מביא את חילוקי הדעות בדבר היכולת של הקיבוץ הדתי להקים עוד ישיבה, ובין השאר נרשם:

שמיל קורצמן (עלומים) – הישיבה הוקמה עבור אנשי הקיבוץ הדתי, והם מיעוט שם.

עשי פשחור (עין הנצי"ב) – מספר הלומדים מהקיבוץ הדתי בישיבה הוא קטן, כי לאנשי הצפון זה קושי.

לאחר דיונים רבים החליטה המזכירות המורחבת להקים ישיבה במעלה גלבוע, ובתאריך ב' במרחשוון תשנ"ג (29.10.1992), מדווח צוות ההקמה על התחלת גיוס חברים-תלמידים מקרב הקיבוצים בצפון, ועל הפעולות הננקטות בעקבות החשש שהצוות לא יצליח לגייס במועד את מספר התלמידים המינימאלי הדרוש לצורך פתיחת שנת הלימודים.

במכתב למנכ"ל הסוכנות היהודית מט"ו באדר תשנ"ג (8.3.1993) מדגיש יצחק (דוכי) דיאור (עין צורים), מזכ"ל הקיבוץ הדתי, את אופיים המיוחד של תלמידי ישיבת הקיבוץ הדתי במעלה גלבוע: "האוכלוסייה המיועדת (ובחלקה כבר לומדת) ללמוד בישיבה, מורכבת מחברים מבוגרים וצעירים, חברי הקיבוץ הדתי ומחוצה לו. הצעירים, בוגרי צבא או משלבי צבא ושירות מלא של שלוש שנים לפחות, בתוספת של שנתיים לימוד בישיבה". בסוף אותה שנה, ז' באלול תשנ"ג (24.8.1993), מפרט דוכי במכתב למשרד הדתות את הרכב אוכלוסיית תלמידי הישיבה: 20 חברים בוגרי צבא ותיקים יותר מהקיבוץ הדתי ויישובים בסביבה + 36 תלמידי ה"שילוב".

 

עם הפנים לעתיד

הדיון בפתיחתה המחודשת של ישיבת הקיבוץ הדתי בעין צורים צריך לכלול שתי זוויות ראייה:

האחת, מדוע לא הצלחנו להגשים את המטרות עליהן הכרזנו בשלבי הקמת שלוש ישיבות הקיבוץ הדתי? האם נסחפנו לכיוון יפה אבל לא מתוכנן בגלל חוסר היכולת להגשים את המטרה הראשונית, או בגלל שנולד צורך חדש? ולאור זאת, האם נוצרו היום תנאים להצלחה במקום שלא הצלחנו בו בעבר?

השנייה, האם קיים היום צורך אחר בתחום התורני? צורך חדש? האם המציאות בתוך הקיבוץ הדתי ומחוצה לו מכתיבה הגדרה אחרת של מטרות הישיבה, או של אוכלוסיית היעד?

ראוי ששאלות אלה יועמדו לדיון ציבורי רחב, שיוביל אותנו להגדיל תורה ולהאדיר.

 

 

חסר רכיב