תנועת הקיבוץ הדתי
חסר רכיב

לזכרם

09/03/2008
עמודים אדר א' - ב' תשס"ח 721 (5)
לזכרם
שולמית זמיר ז"ל

 

נולדה: י"ב כסלו התרס"ד (11.12.1913)

נפטרה: כ"ח טבת התשס"ח (6.1.2008)

ניר עציון

 

 

אמא - סבתא יקרה שלנו,

סבתא צעירה היית לנו, סבתא שהיא כמו חברה, כמו אמא, סבתא שאפשר להתייעץ אתה בכל - החל מקניית בגדים ועד לבחירת חתן, סבתא משקיעה שטורחת ומגיעה לכל מסיבה בגן ובבית הספר, סבתא שמהווה אוזן קשבת לכל בעיותינו.

נזכיר כאן באהבה את האמהות האין סופית שלך שהפכה ברבות השנים לסבתאות מושלמת, את עקרות הבית המופלאה שעוררה ומעוררת עד היום הערצה. נודה על השירים שנטעת באוזנינו ובלבנו – משירי ילדות רחוקים ועד שירי מולדת פטריוטיים. עכשיו אפשר להעריך בקול את מסירותך לאבא ואת לכתך אחריו בכל מובן שהוא. לא נשכח את כשרונך המדהים במלאכת היד- שקשוק המסרגות הזריזות בין אצבעותיך החרוצות עולה באוזנינו גם היום. כעל בבת עינינו אנו שומרים על יצירות הפאר שלך בסריגה וברקמה.

והחסד, החסד השופע...

הכרנו במשך השנים חברים וקרובי משפחה בודדים שארחת בביתך, התקשרת אליהם ונסעת לבקרם. הכרנו גם את איציק העיוור, עבורו היית מתרגמת מכתבים מכתב רגיל לכתב ברייל ולהפך. הכרנו את ספריית העיוורים שאתה היית קשורה, בהתנדבות ובמסירות היית כותבת ספרים בכתב ברייל במכונה בה אהבנו לשחק. צליל תקתוקך המהיר בברייל הוא אחד מצלילי הילדות המלווים אותנו גם כיום.

 

שמך, סבתא שולמית, כשם הכינוי לכנסת ישראל על שם השלום והשלמות שבמעשיה.

"שובי שובי השולמית שובי ונחזה בך" - בעז"ה נמשיך ללכת בדרכך לאור מעשייך הטובים בהם חזינו במשך השנים.

אין אנו יודעים חשבונו של מקום אבל אנו סמוכים ובטוחים שנשמתך עלתה זכה וטהורה אל כנפי השכינה ומבקשים אנו ממך להיות מליצת יושר לפני ריבון העולמים עלינו ועל כל עם ישראל.   

 

אוהבים ומתגעגעים, כל המשפחה

 

שרה מטוס ז"ל

נולדה:, ט"ו אייר תרע"ט (15.5.1919)

נפטרה: כ"ט בטבת תשס"ח (7.1.2008)

טירת צבי

 

שרה שנולדה בקרפטורוסיה, סלובקיה, הייתה בין היחידים בקיבוצנו שעברו את השואה ומוראותיה בגירוש מבית, ובמחנות ההשמדה הקשים ביותר.

לנכדתה בכפר עציון סיפרה, בין השאר, כיצד ניצלה: "כשנכנסנו אחותי ואני לתאים, לא יכולנו לעמוד ישר, הרצפה התנדנדה ולא היו מים זורמים. ועד שהבנו מה קורה, הגיעה 'קאפו' אחת וצעקה: 'מהר, צאו מפה!'. כנראה שהיה קלקול בגז... היא לקחה אותנו והכניסה אותנו לבלוק שלה. עד היום אני לא יודעת בדיוק מה קרה. היא הייתה 'מלאך משמים' ניצלנו בנס".

ב–1946 נישאה שרה למאיר בגרמניה. עלתה ארצה ב–1947 בין המעפילים דרך קפריסין. שרה ומאיר, יחד עם הילדים דבורה ומנחם התגוררו בנתניה. במסגרת התנועה "מן העיר אל הכפר" הצטרפו לטירת צבי בשנת 1954. שרה השתלבה מהר מאוד ובמשך שנים הייתה המבשלת הראשית. בנה שלמה – נולד כאן. במשך כשנה היה שלמה התינוק בבית חולים, אך בני המשפחה ראו ימים טובים בקיבוץ. היה להם בית נעים מקיים מצוות, מצטיין בהכנסת אורחים, בית שמקבל את הטוב וגם את הפחות טוב, מתוך אמונה תמימה.

בשנת 1981 חלה מאיר ונפטר. עוד שנים רבות עבדה שרה במחסן הבגדים, תפרה ותיקנה את בגדינו במיומנות רבה. הייתה עקרת בית למופת. בערוב ימיה פקדו אותה סיוטים מתקופת השואה שנוספו לבעיות בריאות. לפני כארבע שנים, בעקבות בקשתה של דבורה, עברה שרה לכפר עציון. דבורה זכתה למלא מצוות כיבוד אם, ושרה זכתה לטיפול מעולה.

שרה זכתה למשפחה גדלה ומתרחבת, ראתה בנים, נכדים ונינים. היא, שהייתה אוד מוצל מגיהינום, הייתה למופת של רצון לשרוד, של תקווה, של אמונה שהעולם יכול להיות גם טוב.

 

יהי זכרה ברוך.

יפה קליין ז"ל

נולדה: י"א שבט תרע"ו     (15.1.1916)

נפטרה: ד' שבט תשס"ח (11.1.2008)

משואות יצחק

 

         "חבל על דאבדין ולא משתכחין" - אנו אומרים על אדם שנפטר והיה בחייו רב פעלים, ומי כיפה קליין מתאימה לאמירה זו, שהרי הייתה מלאת מעשי חסד אין קץ, בכל התנאים כל עוד יכלה.

יפה עבדה אצלנו במרפאה, אך למעשה מחוץ לשעות העבודה התנדבה לכל מעשה חסד נדרש. כך, למשל, רחצה את ההורים הזקנים והחולים, הורי חברנו. גם מחוץ למשואות יצחק פעלה יפה. עיריית אשקלון ביקשה שתתנדב לעזרה בבית האבות, והיא נסעה לשם באוטובוס ובכל אקלים, ואלה רק חלק מרשימה ארוכה מאוד של מעשי חסד.

יפה נולדה באמסטרדם בשנת 1916, והנה בעוד כמה ימים צריכים היו לחוג את יום הולדתה ה-92. חייה של יפה לא היו קלים; כל קרוביה נרצחו על ידי הנאצים יימח שמם, ויפה נשארה לגמרי לבדה. היא עבדה בכל מיני עבודות, אך לבה משך אותה לעבודה בבית חולים, וכך בעבודה בבתי חולים והסתתרות אצל גויים טובים אנשי המחתרת, עברה את תקופת השואה עד עלייתה ארצה בשנות השלושים לחייה.

יפה עלתה לכפר עציון, שם נישאה לפרץ פרנקל הי"ד ושם ילדה את אליעזר. פרץ היה בין הנופלים בנפול הגוש. כעבור זמן נישאה לדודוש, ויחד ילדו את משה וציפורה. יחד בנו את ביתם  במשואות יצחק.

יפה לא התלוננה על גורלה. היא הייתה אישה מציאותית והגיונית שחוט של חן היה פרוש על פניה, עם חוש הומור דק ועדין. יפה הייתה מלאת שמחה וסיפוק בראותה את משפחתה גדלה ומתרחבת.

זכות גדולה הייתה לנו, שיפה חייתה ופעלה בינינו.

יהא זכרה ברוך.

                                                                                                                                              מרדכי עמית (מתוך דברי ההספד)

 

 

 

יורם הראל ז"ל

נולד: כ"ד ניסן תש"א (20.4.1941)

נפטר: י"ד שבט תשס"ח (21.1.2008)

טירת צבי

 

יורם היה איש של עבודה. 22 שנה עבד בענף הדייג, עבודה קשה בחום ובקור, ובתקופה זו גם ריכז את הענף. אחרי שתי עשרות שנים עבר לעבודה במפעל "טיב", שם השתלב בחדר האריזה לעוד כעשרים שנות עבודה.

היו בו, ביורם, תכונות של מסירות, התמדה ואחריות. סדר וניקיון היו חלק ממנו.

במשך 20 שנה היה גבאי בבית הכנסת.עסוק היה באיוש חזנים ובחלוקת עליות לתורה לפי מועדים ושמחות. היה מכין את בית הכנסת לימים הנוראים, דואג לארגן ארבעה מינים לסוכות ושקיות ממתקים לשמחת תורה וכיוזמה ברוכה, דאג לארגן שיעורים למעוניינים בשעת ההקפות בשמחת תורה, וכך גם חנוכה ופורים, יום העצמאות וחג השבועות עם ענפים וירק, ותשעה באב. כל שבת, מועד וחול עם הפרטים המיוחדים להם - וחוזר חלילה שנה אחרי שנה.

מן הזמנים שיורם היה סדרן עבודה (פעם היה זה תפקיד שאי אפשר בלעדיו) אנחנו זוכרים את כתב ידו הנאה המסודר המסדר אותנו לעבודה ולתורנות.

בימים בהם ריכז את סידור הרכב, נשאל פעם - "איך אתה נשאר רגוע עם כולם?" ותשובתו הייתה: "שירות לחבר צריך להיות עם יחס טוב ואדיב. כך צריך כל בעל תפקיד ציבורי במשק, להתנהג עם הציבור".

יורם היה בעל ואב מסור. במערכת הטיפול והחינוך ליווה את הילדים, הם היו אתו בבית הכנסת ובדייג, והם היו אתו גם כשחלה. בשנים האחרונות ראינו אותו בכל שבת על כסא גלגלים, שמח עם כל חבר שניגש לברכו ולהתעניין בשלומו.

תנחומינו לבינה, שרה, צור, עמית, גלעד, ישראל, גדי, יוכי, ושמעון וכל המשפחה.

יהי זכרו ברוך.

 

מתוך דברים שנאמרו בהלוויה.

 

אליהו וינקלר

נולד: כ"ו חשון תרפ"ה (23.11.1924)

נפטר: י"ד שבט תשס"ח (21.1.2008)

ניר עציון

 

אבא, סבא יקר

כל חייך עמלת בתורה ובעבודה, התמסרת למשפחתך ועסקת בעזרה לזולת. חכמתך, זכרונך המופלא, רגישותך וטוב לבך כוונו כולם "ללכת בדרכך".

נולדת בסלובקיה למשפחה בת עשרה ילדים-ומכולם רק אתה ואחיך שרדתם. שניכם למדתם בישיבת שוריין ומשם נלקחתם למחנות. גם שם לא הפסקת לקיים מצוות.

כשהשתחררת עסקת בהבאת יהודים לא"י- במסגרת "הבריחה".

עלית לארץ והיית , יחד עם אמא, ממייסדי ניר עציון-שם ביתך.

אהבת את המשק ,את אנשיו וילדיו. אמרת: אבי חלם להקים בית על הכרמל ואני זכיתי להקים שם יישוב. ואכן בנית את ניר עציון במו ידיך. זכרת מקומו של כל צינור וכל ברז. כאם אוהבת המכירה את המתרחש בלב בנה – כך ידעת את המשק על הגלוי והסמוי שבו.

אהבת ללמוד תורה .  עשרות שנים היית חוזר מעבודתך ויושב שעות על הגמרא .– היה זה עינוגך הגדול ואמא התענגה אתך על קול התורה הנשמע בבית

אהבתך הגדולה הייתה משפחתך. אתה ואמא הענקתם לנו הכל, ובמיוחד לימדתם אותנו לראות את הטוב בכל דבר.  כולנו ובמיוחד הנכדים והנינים ניצלו כל רגע פנוי להיות אתכם, ולהחזיר לכם אהבה.

טוב לבך  הוביל אותך, לעזור לכל אדם, במאור פנים ובצניעות ללא ציפייה לתודה או הערכה.

 מוחל על כבודך ואוהב את הבריות היית. והם גמלו לך באהבה ובהערכה. הדבר בלט בעת מחלתך. כולם סייעו לך כמיטב יכולתם.  ואתה שמחת בכך. במיוחד רווית נחת מבני המשק שלמדו יום יום להחלמתך. הם הגשימו לנגד עיניך את משימת חייך "להגדיל תורה ולהאדיר".      

 כל מעשיך היו לשם שמים, כמו שנהגת לאמר "לולי תורתך שעשועי אז אבדתי בעניי".

נמשיך ללכת בדרכך

 ת.נ.צ.ב.ה.

 

אבא נוריק

נולד: ז' אייר תשס"ח (24.4.1931)

נפטר: י"ט שבט תשס"ח (26.1.2008)

 

סעד

 

שלום לך אבא.

אנחנו כאן כדי להיפרד.

בדרכך המאוד שקטה ומופנמת לימדת אותנו כבוד ואצילות גם בפרידה.

כשהחלה המחלה אמרת לנו בברור שכאשר תיהפך נשיאת הגוף הזה להיות נטל אינך רוצה להמשיך, וכך עשית. בשקט באצילות הלכת ממש ברגע שלא יכולת לצאת יותר לעבודה. פשוט בפנים אמרת די ויש כאן שעור גדול באינטגריטי כי אין העמדת פנים אל מול פני המוות.

אתה הולך עכשיו "בדרך כל בשר" ואנו מלווים אותך באותה תחושה של אצילות.

אין אדם שאי פעם נולד או ייולד ששער החידלון איננו מצפה לו, כולל כולנו העומדים כאן.

אין צורה, למן הקטנה ביותר ועד הגדולה בפלנטות שאין לה התחלה וגם סוף. זו דרכם של החיים להתחדש; רגע ברגע הם לובשים ופושטים צורה. ההתמסרות לטבעם זה של החיים המפעמים בנו, ההתמסרות לטבעו החולף של כל יצור, לצורך החיים להתחדש היא מקור עמוק לקבלה שקטה ושלווה גם בזמן הפרדה. זוהי דרכה של האצילות אותה הורית לנו.

אבא, חיית חיים מלאים ושלמים. יצרת, הבאת אותנו לעולם ועכשיו אתה משלים המעגל. מעגל שלם.

כולנו צרור החיים, נשמת הכל חסרת צורה, גחים לנו להרף עין אל לבוש צורה ושם שוב פושטים אותם בכדי להיאסף אל צרור החיים.

לך לך בשלום אבא

לך לך באהבה

לך לך פתוח ומקבל אל הלא נודע ובוא בשעריו שקט, אצילי ונבון כפי שחיית.

תהא נא עיניך נשואות אל השלווה שבחסר הצורה והגבול.

תהא ברכתנו כולנו אתך בדרכך הזו עכשיו והאצל מברכתך עלינו גם אתה.

 

עמר

רלף (נתן) בלום

נולד: כ"ז אב תרצ"א (10.8.1931)

נפטר: כ"ג שבט תשס"ח (30.1.2008)

שלוחות

 

"ד' נתן וד' לקח יהי שם ד' מבורך"

נתן או רלף, כפי שכולם קראו לו, נולד בגרמניה ויחד עם אימו האלמנה ברח להולנד זמן קצר לפני פרוץ מלחמת העולם השנייה.
בנפילת הולנד לידי גרמניה הכובשת, הועברו רלף ואמו למחנה הריכוז טריזנשטט ושם חגג את בר המצווה שלו. רלף ואמו ששרדו את תופת השואה חזרו להולנד ומשם לעיר פורט אליזבט בדרום אפריקה, בה היו להם קרובי משפחה.
בפורט אליזבט נפגש עם מיני ושם התחתנו בשנת 1955, לפני 52 שנה.
באנגליה גרו במשך שנתיים, ושם נולד בנם הבכור אהרון. רלף עבד במפעל רולס רוייס, יצרן רכב הפאר, במקצועו כאמן חריטה.
רלף ומיני חזרו לפורט אליזבט, שם נולדו להם פירה (פני), שרה-אן ויונתן.
אהרון ואחריו פירה באו ארצה במסגרת תכניות הכשרה של בני-עקיבא וזאת בהשפעת שליח בני-עקיבא בזמנו, חבר שלוחות אריה כהן ז"ל.
בעקבות אהרון ופירה עלו ארצה רלף, מיני, ושני הילדים הקטנים לשלוחות.
בשנים הראשונות בשלוחות עבד רלף במקצועו במסגרייה - מקצוע שדרש דייקנות, סבלנות, מיומנות וסדר, תכונות שמאפיינות את רלף.
בהמשך היה משווק של המפעל מיקרו-ויו ונהג בית.
לפני כ-20 שנה הקים וייסד את ש.ש.ש.- שירותי שכפול שלוחות, בית דפוס קטן ומיוחד שבו עבד במסירות ונתן שירותים לקיבוץ, לחברים וללקוחות רבים מהעמק והאזור.
אהבת העבודה ואהבת טיפוח גינת ביתו הייתה ידועה לכולם, אך רבה מכל הייתה האהבה למשפחתו המורחבת.
הכרנו את רלף כאיש שקט, משכיל, תרבותי, נימוסי ו"ג'נטלמן" במלוא מובן המילה. בעל, אב, חם, סבא וסבא רבה אהוב.

רלף, חבר יקר, משאיר בהליכתו חלל שיהיה קשה למלא.


יהי זכרו ברוך

 

ברוך ניר ז"ל

נולד: ב' אב תרפ"ו ( (13.7.1926

נפטר:  ד' אדר א' תשס"ח (10.2.2008)

סעד

 

 

אבא, פאר משפחתנו, ביקש שנמעיט בהספד ואת בקשתו נמלא.

אבא נולד למשפחה ששורשיה בעיר פוזנן שבמערב פולין.

בין אבותיו היו הקדוש ר' אריה לב, רבה של העיר שמת על קידוש ה' לפני מאתיים וחמישים שנה, וכן גם רבי עקיבא איגר.

אבא זכה לעלות לארץ ישראל ולחיות בה חיי חלוץ ועובד אדמה, ולבנות בית עם אמא.

עדים השמיים, השדות והציבור שאותו שירת אבא למעלה משישים שנה, שכל מה שעשה בחייו - לשם שמיים עשה, ולמען יישוב ארץ ישראל.

אבא, הייה נא מליץ יושר על משפחתך, על הקיבוץ שחלמת לבנות על אדני צדק, יושר וחסד, ועל עם ישראל.

ימתקו לך רגבי עפרך,

ויהי זכרך ברוך.

 

(דברי הבנים)

 

חסר רכיב