תנועת הקיבוץ הדתי
חסר רכיב

צאינה וראינה בנות

09/03/2008
עמודים אדר א' - ב' תשס"ח 721 (5)
"צאנה וראינה בנות..."
"צאנה וראינה בנות..."
רחל קרן*

"אישה מנין?" היא שאלה הנשמעת תדיר
האם אנחנו חלק מן העולם הדתי? האם מלכתחילה אנחנו שם?
האם אנחנו רוצות בכך? וכיצד?
רחל קרן שואלת שאלות ומזמינה את נשות הקיבוץ הדתי לכנס "כל כבודה" החמישי


בכל שנה מחדש קוראים לנו, לנשות הקיבוץ הדתי – לצאת ולהתכנס. לצאת משגרת חיינו, מהרגיל והמקובל, ולהתכנס בכנס "כל כבודה". לצאת ולראות בענייניהן של נשים, לראות בעטרה שעטרה להן המציאות והשגרה או אולי בהיעדרה. הרבה מאוד שאלות מעלה עצם קיומו של כנס כזה. הרבה מאד תהיות. הרבה תמיכה וגם הרבה התנגדות.

למה לדון? למה לחוד?
האם קיים צורך בדיון במעמדן של נשים דווקא, האם הן אינן חלק מדיון עמוק על מעמדו של אדם בעולמו?
האם יש הכרח בדיון מיוחד כזה משום שהן מופלות ממעמד רגיל של אדם?
האם באמת יש אפליה בקהילותינו?
יהיו מי שיגידו שבודאי שקיימת אפליה, אך היא כל כך מושרשת וכל כך מוסווית שבאמת הגיע הזמן לפתוח ולדבר - ויהיו שיגידו מנגד, שזאת גחמה של נשים מתוסכלות ולא מרוצות. אפשר לטעון שעצם ההתכחשות לצורך לדבר ולדון תורמת להמשך המצב שאינו מאפשר לאישה להיות מה שהיא רוצה, ומנגד יעלו ביטויים של שביעות רצון מהמצב כפי שהוא. בהקשרים כאלו אכן כינוסו של כנס עלול לעורר אי נחת.

הזדמנות גדולה
כנס "כל כבודה" מזמין את ציבור הנשים להתבונן מנקודת מבט שונה לחלוטין.
מהותו של כנס כזה הוא בהזדמנות הגדולה אשר תוצאתה היא העצמה גדולה.
הכנס מזמין לבדוק את הקיים, לבדוק מוסכמות, לברר מחדש ולהתאים את עצמי לעולמי ואולי לשנות את עולמי כדי שיתאים לכיוון אליו אני רוצה ללכת.
הכנס יוצר הזדמנות לעסוק בנחת ובשמחה בנו – בנשים, בנשיות, בבנותנו ובגידולן להיות נשים, בעולמנו ובחיינו. כל אישה לעצמה, וכולנו כקהל גדול שרב המשותף בינינו כשם שרבה הייחודיות של כל אחת ואחת.
הזדמנות לדבר ולברר, להעלות סוגיות ולשמוע קולות ודעות, להרים קול ולשאול, לתהות ולהקשות והכל במעגלי שיח מגוונים עם חברות מוכרות והכרויות חדשות.

פנימה וחוצה
הפעם נדון בשאלות ה"פנים" וה"חוץ".
היכן "כל כבודה" של האישה? פנימה? ואולי יש לה מקום בחוץ גם כן?
השאלות הללו נוגעות גם לעולמנו הדתי וגם לעולמנו החברתי, הציבורי והאישי. הן נוגעות לגבולות רצונן של נשים להתקדם ולמצות את יכולותיהן. לשאלה כיצד הן מתמודדות עם הנחות היסוד הסמויות והגלויות בדבר "מקומן" הראוי להן. הן נוגעות להימנעותן של נשים מליטול חלק באחריות הציבורית, בעשייה למען הכלל. ושוב – האם הן נמנעות משום שהן אינן מרגישות מחויבות או מפני שאינן מרגישות רצויות? האם נכון ורצוי לנו כקהילה לקדם נשים לתפקידי הנהגה, והיכן מקומם של תפקידי האישה פנימה – הבית, המשפחה וכו'? כמובן שהן נוגעות גם לשאלות קריירה, לימודים ועוד.
בהקשר אחר המבטא את אותן שאלות יסוד, עולות השאלות הקשורות בצניעות. בעולם החברתי-דתי שלנו נושא הצניעות הפך להיות מרכזי. גם הוא מעמיד את האישה כאובייקט למבט מבחוץ, לדיון מבחוץ, אל מול רצונה וחפצה והחצנת פנימיותה.
שאלות הפנים והחוץ נוגעות ביותר לעולמנו הדתי. בימים אלו יצא ספרה של פרופ' חנה ספראי ז"ל שנכתב מתוך לימוד משותף עם אנט הוכשטיין תבדל"א, וכותרתו: "נשים מבפנים, נשים מבחוץ". הספר דן בעשרות מדרשי ההלכה המנוסחים במטבע הלשון: "אין לי אלא איש / אנשים, אשה מנין?"
הנחת היסוד של שאלה זו הינה שהמערכת ההלכתית / הדתית היא גברית, שציוויי התורה ניתנו רק לגברים. מטבע הלשון של השאלה מציג בבסיסו את המציאות הקיימת המדירה נשים מהעולם הדתי. מטרת הדיון ההלכתי ליצור הצדקה להכלת הנשים במציאות זאת.
הספר עוסק בעולמם של חכמים אולם בעולמנו הדתי קיימות כל כך הרבה הנחות בדבר "מקומן הראוי של הנשים". "אישה מנין?" היא שאלה הנשמעת תדיר ולעתים התשובה השלילית עליה היא המובן מאליו, ואנו מוזמנות להשיח את אשר בדעתנו ובלבנו על שאלה זו. האם אנחנו חלק מן העולם הדתי, האם מלכתחילה אנחנו שם? האם אנחנו רוצות בכך? וכיצד?

'"צאנה וראינה..." ובואנה להכנס פנימה אל עולמו של הכנס כדי לדון בפנים ובחוץ, ברצוי לנו ובמצוי בעולמנו. נפתח מעגלי שיח של לימוד וחוויה מתוך הידברות והאזנה.
כח גדול ושמחה גדולה של אחוות נשים – הוא "כל כבודה".

עין הנצי"ב
* רחל קרן היא יושבת ראש 'קולך'







חסר רכיב