תנועת הקיבוץ הדתי
חסר רכיב

מבט אל שיר

09/03/2008
עמודים אדר א' - ב' תשס"ח 721 (5)

חַלּוֹן הַחֹרֶף - נעמה שקד*

תִּרְאֶה אֵיךְ הַתּוּרְמוּס שָׂמֵחַ –
עוֹלֶה וְגָדֵל וּפוֹרֵשׂ אֶצְבָּעָיו לִרְוָחָה,
חַלּוֹן הַחֹרֶף פָּתוּחַ
לָרוּחוֹת, לְקוֹל הֲמוֹן הַגֶּשֶׁם
לַשְּׁקִיקָה שֶׁל עִיר לֵילִית

הַנֶּפֶשׁ הַקְּטַנָּה כְּקוֹנְכִיָּה
מֻנַּחַת עַל הָאֶדֶן
לְפֶתַח הַשָּׁמַיִם הַגְּדוֹלִים

תַּבִּיט – שָׂדוֹת שֶׁל עֲרָפֶל
סְגֻלִּים, אוֹר הַרְחֵק זָרוּעַ
וּמַה יִּנְבֹּט
רוֹעֵד כְּפֶלֶא
כְּתִינוֹק פּוֹשֵׂק אֶצְבָּעוֹת

* נעמה שקד נמנית על משוררי "משיב הרוח" ועורכיו. שיר זה התפרסם גם במוסף "שבת" של "מקור ראשון".


בשיר "חלון החורף" אנו רואים כי החלון הוא גם חלון ממשי דרכו פורצים מראות החורף, וגם תמונה נפשית של התודעה המתבוננת.
בבית הראשון מופנית תשומת הלב אל מראות החורף בממשותם: שוקקי חיים, הומים צלילים, פתוחים לרווחה: מהתורמוס הקטן ועד העיר הגדולה.
בבית השני חל שינוי מעניין. חוויית ההתפעלות והשמחה מפנה מקומה לחוויה של יראת הרוממות, והכול נעשה מכונס ומצומצם יותר: הנפש "קטנה", החלון מצטמצם ל"אדן", השורות המעטות וגם הקצרות יותר נותנות תחושה של אינטימיות. גם ההתרגשות כמו נעצרה ואת מקומה תופס האיפוק. כל אלה ביטויים של הקטנת ה"עצמי" נוכח "השמיים הגדולים" המרמזים לא-ל.
בבית השלישי נוצרת התמזגות בין הטבע הממשי שבבית הראשון לבין תחושת הקדושה שבבית השני. מבטה של הדוברת מופנה אל השדות הנובטים, שגונם הסגול כצבע התורמוס, אך הללו נצבעים בחוויית הרוממות: "אור הרחק זרוע" מהדהד את "אור זרוע לצדיק – ולישרי לב שמחה", ומוביל אותנו היישר אל "קול נדרי".
בשורות אלה מחובר הנשגב לאינטימי, המוחשי לרוחני. פלא הנביטה העלום מופיע כתינוק הפורש אצבעות, ומתחבר במעגל הרמוני עם אצבעות התורמוס הנזכרות בראשיתו של השיר. המבנה המעגלי מעניק תחושה של שלמות. אין ספק ש"חלון החורף" הוא פנינה לירית.

ד"ר רבקה שאול
משואות יצחק

חסר רכיב