תנועת הקיבוץ הדתי
חסר רכיב

על אם הדרך

09/03/2008
עמודים אדר א' - ב' תשס"ח 721 (5)
על אם הדרך
על אם הדרך
סיפור על תפילת מנחה
אריה זריבי
אריה זריבי, חבר ניר עציון
מדריך טיולים ברחבי תבל
על מפגש יוצא דופן בלב אוטוסטראדה בהרי האלפים

היה זה עוד בוקר של קיץ קריר במרומי הרי האלפים השוויצריים. קבוצת הלקוחות החרדיים שהתארחה במלון התארגנה ליציאה ליום טיול נוסף באזור. אחרי ביקור בעיירת הסקי המפורסמת שמוני, העפלה למרומי הר המונט בלאן המתנשא לגובה של יותר מ-4800 מטר, תוך כדי צילום תמונות למזכרת בשלג הקיצי, התחלנו לחזור לכיוון המלון דרך האוטוסטראדה לג'נבה.
הקבוצה הייתה מאוד נחמדה וקשובה לתיאוריי באוטובוס ומדי פעם תפס את המיקרופון רב זה או אחר, כדי לתבל ולהוסיף דברי תורה ואידיש קייט. היו אלה כבר שעות אחר הצהריים, השמש עשתה דרכה מערבה במהירות ובאוטובוס החל ניטש ויכוח שהייתי רגיל אליו כמעט בכל יום ובכל מחזור של מטיילים, על הסוגייה "היכן נתפלל מנחה". חלק גרס ודרש שנגיע למלון בזמן, לפני פלג המנחה, ונתפלל שם. המצדדים בגישה זו, כתמיד, הביאו מקורות, פוסקים, ראשונים ואחרונים, כדי לאשש את טענתם ומולם היו אלו שביקשו שאמצא בית כנסת על המסלול ושם נתפלל, מתוך תחושה כאילו הם נמצאים כעת בירושלים או בבני ברק ובתי הכנסת זמינים בכל פינה.
מאחר וידעתי כי דרך ארוכה עוד לפנינו עד לג'נבה ומי יודע אם באותו יום דווקא התפללו פרנסי העיר מנחה באחד המשרדים ולא בבית הכנסת, ניסיתי לשכנעם שנתפלל כעת, בדרך, באחת החניות הקרובות או בתחנת הדלק הקרובה. לשמע הצעתי נחרדו הנוסעים ועשו יד אחת כולם נגד הרעיון. "מה פתאום?", "חס וחלילה", "מסוכן הדבר" וכו' – נשמעו קולות מכל עבר. מאחר ומבחינתי לא הייתה אופציה אחרת, כי כאמור, למלון נגיע מאוחר וג'נבה עוד רחוקה, ביקשתי מהנהג לעצור בתחנת הדלק הקרובה.

חניית מנחה
התחנה הייתה על אם הדרך בלי שום עץ או מסתור, וכך נערכנו לתפילה ליד האוטובוס. בדרך כלל בזמן הזה מתחילה הצגת הכיבודים (הצגה שגבאי ניר עציון מכירים מקרוב). "תיגש אתה", "אולי תיגש אתה", "בכבוד", "נו לך יש קול ערב", "תיגש אתה - אתה יודע בעל פה" וכו', ולכל בקשה התשובה ההולמת: "אין לי סידור", "אני לא אומר תחנון במנחה", "אותי לא ישמעו" וכו'.
במקרים כאלה, כדי לזרז עניינים, אני לרוב תופס פיקוד וצועק "אשרי" (בלי לדפוק על הבימה, כי אין בימה...) ואז תמיד יהיה מי שיזנק ויתפוס את מקומי כי איך יתנו לי להיות שליח ציבור ואין עלי לא מגבעת, לא פראק ולא גרטל... וכך התחילה התפילה, ואחרי שהבנתם את הרקע, מכאן מתחיל הסיפור הפעם.


רוכב ערבות
לא חלפה דקה מהרגע בו הכריז החזן "אשרי", ואני קולט על האוטוסטראדה אדם זקן עם זנב קוקו לבן ובנדנה אדומה על גבחתו כאשר רק בגד ים לגופו, רוכב על אופנוע הארלי דיווידסון כסוף ומבריק (האופנוע הנמוך והמיוחד שהיושב עליו צריך להרים את ידיו למעלה כדי לנהוג בו). האופנוע חלף על פנינו במהירות וברעש מנועים מחריש אוזניים. בשבריר של שנייה הוא "צד" במבטו את קבוצת המתפללים, ביצע עצירה תוך כדי חריקת צמיגים צורמת אוזניים, הפנה את הכידון לעבר התחנה ונכנס אליה דרך כביש היציאה, תוך כדי שהוא נוסע נגד כיוון התנועה. החזן הפסיק את התפילה, כולם הצטופפו והישירו מבטים אלי כאומרים: אמרנו לך שזה מסוכן, לך תדע איך זה יגמר. למען האמת, גם אני חששתי כי הרבה מרוכבי האופנועים האלה מזוהים עם הימין הקיצוני ומרבים להשתמש בסימנים נאציים וכו'.
כאן חיכתה לנו הפתעה. הסבא ירד מהאופנוע, כמו שהוא, והתחיל לצעוק: "זי דו א מנייאן?" (האם יש פה מניין – באידיש). תדהמה נפלה על כולם. הוא ניגש לחזן וביקש ממנו באידיש להתחלף כי הוא רוצה להתפלל. התחילה שם תחרות בין כולם, אחד שם עליו ז'קט, אחר שם עליו קפוטה ארוכה שכיסתה גם את רגליו, שלישי שם עליו מגבעת ואחרון קשר למותניו את הגרטל. וכך, הרוכב האלמוני היה שליח הציבור שלנו לתפילת מנחה. הוא סירב לקחת סידור, הוא פשוט התפלל מהראש, בעל פה בעברית עם הברה אשכנזית כבדה.

חלק מהנוסעים ניגשו אלי בין שמונה עשרה בלחש לחזרה וביקשו שאגלה רק להם את האמת. הם סברו שאני ארגנתי להם את ה"הצגה" כדי לשכנע אותם שאין בעיה להתפלל בחוץ וכו'. ביקשתי מהם שיחכו עד אחרי התפילה כי גם אני סקרן, בדיוק ואולי אף יותר מהם, להבין מאיפה "נפל" עלינו הרוכב הזה.
בסיום התפילה סיפר לנו האיש באידיש שהוא יצא בבוקר מפריז בדרכו לאיטליה, תוך כדי נסיעה הוא נזכר שהיום הוא היארצייט של אביו ע"ה וכבר 700 ק"מ הוא מחפש איפה לרדת מהאוטוסטראדה כדי למצוא מניין ולומר קדיש על אביו... הוא אמנם לא שומר מצוות כבר הרבה שנים, אבל הבטיח לאביו שבכל שנה יאמר עליו קדיש... מביני דבר בקבוצה הסבירו לנו שהוא דיבר אידיש ברמה של ילד ולא שכח את הגירסא דינקותא שלו. לי היה קל לומר לנוסעים עת היינו בדרכנו חזרה למלון אפילו בנימה של תוכחה – מה היה עושה אותו יהודי אם הייתי נכנע ללחצם, מקצר את הטיול ומביא אותם בזמן להתפלל תפילת מנחה במלון.

ניר עציון


חסר רכיב