תנועת הקיבוץ הדתי
חסר רכיב

על המדף (2)

28/01/2008
עמודים שבט תשס"ח (720) 4
על המדף (2)
הפרשנות כעיקרון חובק

 

"על דרכי הפרשנות ועל עקרונותיה"

דב לנדאו

בהוצאת: שאנן הוצאה לאור (המכללה האקדמית הדתית קריית שמואל – חיפה)

308 עמודים

 

 

על ספרו של פרופסור דב לנדאו המשלב בין עולם האקדמיה לעולם האמונה

 

 

פרופסור (אמריטוס) דב לנדאו, יהודי מאמין ותלמיד חכם, הוא איש אשכולות, השולט בשפות רבות, ובקיא בספרות עברית ועולמית, פילוסופיה, פסיכולוגיה, בלשנות, תולדות האמנות (ומן הסתם דילגתי על משהו). ספרו החדש משלב בין שני עולמותיו, האקדמי והאמוני, ועשוי לעורר עניין בשני סוגי נמענים: שוחרי הדיון העיוני בספרות יפה ובהרמנויטיקה (תורת הפרשנות), ולומדי תורה שמבקשים להבין את העקרונות שמאחורי דרכי הפרשנות הרבות.

ספרו של לנדאו מתייחד באמירה האישית הבולטת שמשולבת בגישה דידקטית. הכותב היה בעברו מורה, מרצה, פרופסור וכן מפמ"ר ספרות בחינוך הדתי. המאמץ המוצלח להורות וללמד מניע את הספר כולו, ומתבטא בהסברים הרחבים והמפורטים, ובדוגמאות חיות של טקסטים ממקורות היהדות ומהספרות היפה.

נקודת המוצא התיאורטית היא שכל טקסט דורש פרשנות, אפילו אישית אינטואיטיבית, כי רק באמצעותה הוא יוצא מגדר סימנים כתובים חסרי פשר. בהקשר לכך הוא פוסל כל טאוטולוגיה (חזרה על אותם דברים במילים אחרות) כפרשנות לגיטימית.  בפרק "איסור והיתר בדרכי הפרשנות" (עמ' 24-31) פורש המחבר את השקפותיו על הסביר והבלתי סביר במתן משמעויות לטקסט ספרותי. מצד אחד נשללת השקפתו של ז'אק דרידה  לפיה אין לטקסט משמעות אחת אלא אינסוף משמעויות. מצד אחר, לטקסט אכן עשויות להיות משמעויות רבות, אך לא כל פרשנות צריכה להתקבל כאפשרית.

שימוש בכלים לוגיים למיניהם עשוי לייצר פשר. עקרונות כמו היסק והיקש (שאינם זהים!), מיון, דירוג, השוואה ועוד רבים אחרים הינם אמצעים להבנת טקסטים. בספר מכלול של דיונים עשירים ומפורטים בעקרונות לוגיים שונים המאפשרים לפצח את חידת היצירה. בכל דיון ודיון מובאות הבחנות רבות שיש בהן עניין תרבותי כללי, מעבר לנושא הספציפי.

המחבר מבטא עמדות אישיות תקיפות לאורך היצירה כולה, כולל המבוא. כך למשל מתנגד לנדאו לשלילה הפוסטמודרנית של מושג האמת. לשיטתו, המגובה בהסברים מעמיקים, יש אמת אחת מוחלטת, אך היא מטפיסית, ואיננו מגיעים אליה.

ראוי לדיון מיוחד, שאין מקומו במסגרת זו, הפרק הגדול - "דרכי החשיבה של היהדות (הפשט, הדרש, המידות והאמת) כעקרונות פרשניים". בהקשר זה, ותוך התפלמסות עם הוגים שונים שעסקו בסוגיית הפשט והדרש, מעלה לנדאו את הרעיון שאין בכלל פשט, וכל פירוש לתורה הינו דרש! הדיון בנושא מרתק ומחכים. בפרק גדול זה עוסק לנדאו בתיאור המידות השונות שהתורה נדרשת בהן, מביא דוגמאות מעניינות, ואף מחיל את העקרונות על יצירות ספרותיות. לדעתו, מהוות כל המידות מידה אחת בלבד, שיש בה גוונים שונים, כשהעיקרון התלמודי הוא: "מה כאן – אף כאן". אין מחדשים אלא מיישמים דבר ישן על מקום חדש, ויש בכך מידה רבה של צניעות.

בין האוצרות הרבים שבספר אציין גם את השיטה הרב ממדית להבנת טקסטים; את סקירת דרכי הפרשנות המודרניות, את הדיון בפיגורות הלשוניות ואת התרגילים המעשיים שבסוף הספר. בולט בחסרונו האינדקס, ויש לקוות שהדבר יתוקן במהדורה הבאה.

ספרו של לנדאו אינו רק מקור לידע, אלא ספר רוחני אמיתי המשלב עיון תיאורטי, תובנות אישיות, ניתוחי טקסטים, ודיון בבעיות התרבות בעידן המודרני והפוסטמודרני. בסקירה זאת יכולתי להביא רק מעט מעושרו. אל תחמיצו!

 

ד"ר רבקה שאול

משואות יצחק

                         

           

חסר רכיב