תנועת הקיבוץ הדתי
חסר רכיב

העמק הוא חלום

28/01/2008
עמודים שבט תשס"ח (720) 4
העמק הוא חלום

ביקור במכינת העמק – מכינה קדם צבאית מעורבת
גילה קפלן

בעמק יפה בן כרמים ושדות
עומד לו מבנה ללא שלש קומות
קצת צפוף שם, חדר בנים וחדר בנות
מזרנים על רצפה, תנאי שדאות
אבל הדיירים נאים גם נאים

הוזמנתי לבוא ולהתרשם: "תבואי, תראי", פנה אלי אבנר הלר, מיוזמי הקמת המכינה.
באתי, ראיתי ונפגעתי – מכינת העמק בתל תאומים שבעמק בית שאן, מכינה מעורבת לדתיים וחילונים. פגשתי באודי תמיר – ראש המכינה, בן קיבוץ דליה, תושב טירת צבי, נשוי ליעלי ואב לנעמי, בת שנה וחצי (שנולדה עם המכינה פחות או יותר...), ובאבנר הלר, בן למייסדי שדה אליהו, עובד בהנהלת חשבונות, נשוי לרחלה ואב לחמישה.

אבנר: "לאחר רצח רבין, חלחלה אצלי לתודעה הבנה שהלכה והחריפה, כי החברה בארץ הולכת ומתפוררת, ואם נמשיך כך אנחנו בדרך לחורבן בית שלישי. חשבתי מה אפשר לעשות ולא רק להמשיך ולקטר. נראה היה לי כי פרויקט כמו מכינה מעורבת באזור שלנו יכול לתרום להידוק הקשר".
וכך, בשנת 2004, הוקמה בעמק עמותה להקמת מכינה קדם צבאית – מעורבת.
נערכו ישיבות אין ספור יחד עם רני אלון (טירת צבי), נעמי ורד (כפר רופין), יובל דרור (כפר רופין) יואל כהן (מדרשת בית שאן) מירי דוידוויץ' (בית שאן רכזת תוכניות בשותפות 2000), איציק רחמים (בית שאן – מנהל בית ספר תומר), קוקה רונן (יועצת ארגונית, טבעון) וכמובן אבנר ורחלה הלר: "שתינו המון קפה, ואכלנו המון קרקרים וגבינות שדה אליהו עד להכרזה כי בספטמבר 2006 תפתח המכינה".
הכרזה שלא ממש התחשבה במציאות, כי מלבד חזון והתלהבות, שאר המרכיבים הנחוצים חסרו. לפי סדר הדברים הידוע, בכדי להקים מכינה צריך חניכים, מקום, ראש מכינה וכסף, וכל אלו לא היו בנמצא. גיוס חניכים הוא עדיין החלק הקשה ביותר. בין החניכים יש תורנות וכל הזמן יוצא אחד החניכים מן השיעורים ומתקשר לחבר'ה שיבוא להכיר.
אודי: זה הכח המגייס הכי טוב – "חבר מביא חבר".

איך גויסו החניכים הראשונים? איפה גרתם? איך יצאתם לדרך?
"ניסים נועדו לקטני אמונה", כתוב על החולצה של בוגרי מחזור א'. השנה הראשונה הייתה בגדר נס, שנתמך בהרבה רצון טוב. בוגר 'בית ישראל' (המכינה המעורבת בירושלים), חייל משוחרר התחיל בגיוס על חשבוננו הפרטי. סייעו גם המועצה האזורית וראשיה – יעל שאלתיאלי (היום מנכ"ל משרד החקלאות) שנתנה רשת בטחון, ודני תמרי ראש המועצה היום, שנותן גב טוב ותומך. לרשימה אפשר לצרף את אנשי האגף הבטחוני יוסי אלדר ויוחנן בן יעקב שהושיטו יד.
אודי: נדיר לפגוש אנשים שמסתכלים לא רק דרך הגרוש. בתחילת הדרך יש קשיים בסיסים כמו הצורך להוכיח שאתה קיים בכלל. באוגוסט כבר היו לנו חניכים והיה ראש מכינה, אבל מקום לא היה... בשנה הראשונה התארחנו במושב רוויה; התנאים היו חלוציים, ובלי משפחת דדון לא היינו שורדים את השנה הראשונה.
מטבח עין הנצי"ב האכיל אותנו על חשבונם במשך חודש, ונתן הנחה לחודשיים נוספים.
אנחנו מתקיימים מתרומות ומשכר הלימוד של החניכים, כיוון שרק החל מן השנה השלישית משרד החינוך מתקצב כחצי מתקציב המכינה".
השנה עברה המכינה לתל תאומים והיא שוכנת במבנה שהוקם בזמנו כדי לשמש את היישוב ועד כה היה מוזנח ושימש כמרכז להתוועדויות לא רצויות של נוער. בין ביקורי לזמן כתיבת הכתבה נוספו גם קרוונים למגורים. המבנה המרכזי משרת את היישוב, ובו קם גם בית מדרש לצדק חברתי (בשיתוף עם מעגלי צדק והמדרשה באורנים).

אז מקום יש, חניכים יש, כסף – מסתדרים, וראש מכינה – אודי, איך הגעת לכאן? איך הגיעו אליך?
אודי: רני אלון, מן הצוות המקים, הכיר אותי מן המכינה בארגמן, שם אני מלמד כבר חמש שנים. שימשתי גם מחנך בבית הספר "גאון הירדן" בנווה איתן, כך שאת האזור אני מכיר. ברוב המכינות, גם המעורבות, ראש המכינה הוא דתי או דתל"ש. אני – חניך השומר הצעיר, ולא רב בתחום ההלכתי. רני היה זה שרצה ראש מכינה מסוג אחר. המכינה שלנו מכוונת להתחזקות רוחנית - גם, אך לא רק, דרך לימוד תורה., בהגדרה שלי, אני דתי; יכול להיות שיש כאלה שזה לא תואם את ההגדרות שלהם (למרות שעדיין לא המציאו את "הדתיומטר"). אני לא חילוני כי אני לא מקבל את ההגדרה שאני כולי "חול". מבחינת החילוניים ייתכן ויראו בי חוזר בתשובה – אבל אני מרגיש שלא הייתי צריך לחזור מכיוון שמעולם לא הלכתי.... תמיד נמשכתי לתחום מחשבת ישראל וספרות חז"ל ואני מרגיש בו בבית.
האמת שהייתי צריך לחיות בתקופת חז"ל, בתקופת התנאים או האמוראים.
כשהציעו לי להיות כאן ראש מכינה – הציעו לי את החלום שלי במתנה.

באמת, איך מתמודדים כאן עם השילוב? האם יש זליגה מכיוון אחד לשני?
אבנר: אכן נשמעת טענה שאומרת כי "אנו עוסקים בתיקון החברה על גב הילדים שלנו ומדרדרים אותם לחילוניות". חשוב להדגיש, כי גם ההורים החילוניים חוששים "שהולכים להחזיר את הבן/בת בתשובה". שני בניי היו במכינת "בית ישראל" ואמנם היום הם חילוניים, אך לטענתם התהליך החל אצלם כבר בתיכון ואפילו לפני כן. אמנם כאבא יש לי אכזבה, אך הם אומרים לי כי במכינה הדברים התבררו להם בנחת, בלי לחץ סביבתי.
אודי: קשה למצוא בין אנשי קיבוץ הדתי, כאלו שיגידו שבמכינה מעורבת יש התחזקות רוחנית.
אבנר: יש, אך קולם נשמע בשקט.
אודי: מי שמגיע אלינו, דתי או חילוני, נמצא בתהליך ויש לו עניין לברר אותו, זה לא מתחיל כאן. חשוב להדגיש כי כל הפעילות כאן מאפשרת אורח חיים דתי. בשבת, שבה הדברים באים לידי ביטוי בצורה בולטת, יש את כל הפעילות הדתית ובמקביל פעילות אלטרנטיבית. אין פעילות מחללת שבת. אך חשוב להדגיש כי מצד שני אין התבטלות של החילוניים. תפיסת העגלה המלאה (בארון הספרים היהודי) והעגלה הריקה לא קיימת כאן.
הרבה פעמים יש דווקא התחזקות דרך מפגש עם האחר. יש כאן בירור עמוק ואמיתי עם השונים ממנו, זהו מכלול – וההכרה בזה תהיה יום חג עבורי.

לומדים, מטיילים, מתנדבים
בשנה ב' של מכינת העמק לומדים 20 חניכים – 40% מהם באים מבתים דתיים (חלק דתל"שים, חלק בתהליך של התקרבות). רב המועצה האזורית, הרב אזואלס, נותן תמיכה הלכתית. עשרה בנים ועשר בנות, מכל הארץ. לקיבוץ הדתי יש כאן ייצוג השנה- אביה וול מניר עציון. לפני שנה, במחזור הראשון, היו חבר'ה מסעד ומלביא.
לב התוכנית הלימודית מדבר על "זהות יהודית ישראלית ציונית", בנוסף לשיעורים – כל יום נפתח בלימוד עצמי, לרוב בחברותות. יש גם לימוד בחבורה קבועה עם אחד מאנשי הצוות. אחת לחמישה שבועות יוצאים לסדרה של שבוע - ירושלים, צפון, דרום, הישרדות, ניווטים.
חלק מהסדרות יותר טיוליות חלק יותר עיוניות. החבר'ה בונים את הסדרה מא'-ת' – תקציב, לו"ז, תכנים ועוד.
בנוסף נהנים ממרצים אורחים - הורים (זה כיף) ואנשי האזור.
כל המורים כאן מלמדים בהתנדבות (וחלקם אף לא מקבלים החזר נסיעות). החבר'ה גם מתנדבים יום וחצי בשבוע באזור - בבתי ספר, בגיל עוז, ואף מסייעים לקשישים ולנכים.
בנוסף יש 3 פרויקטים בהקמה (חוג סיירות, חוג אמנות, שיפור פני הסביבה ואקולוגיה), הפונים בעיקר לבני נוער מתוך הרצון לשלב אוכלוסיות שונות בעמק.
לכל אחד יש משפחות מאמצות במושב, ובני הנוער מהמושב מגיעים לפעילויות. המכינה חיה בתוך הקהילה ועם הקהילה.

חבר'ה חבר'ה...
נבוכים קצת, הם מוכנים בכל זאת לשתף ולספר מה הביא אותם ואיך הם מרגישים:
אביה וול (ניר עציון), דניאל רוזנר (ירושלים), חנה רוטבנד (ראש פינה כיום, מקיבוץ עלומים – עד לפני שנתיים) וענת פרימוביץ (כוכב יאיר).
אביה: "הגעתי במקרה, דרך מישהי שהייתה כאן במחזור א'. הגעתי לשבת ומאוד נהניתי והשאר היסטוריה. אני באה ממושב דתי, ממשפחה דתית – למדתי באולפנת צביה, היום אני לא אוהבת להגדיר את עצמי, החברה הדתית כנראה לא תגדיר אותי כדתית, אך אני לא מגדירה את עצמי כ'לא דתית'.
בשבתות כאן יש אווירה מדהימה, בגלל השילוב. כל אחד מביא מעצמו ומהאווירה שהוא ספג בבית. הדעות שלי לא התחזקו לכיוון מסוים, אבל עולות כאן הרבה נקודות למחשבה שלפני כן לא חשבתי עליהן. אחד הדברים שאני הכי אוהבת כאן זו הפתיחות לשמוע כל דעה, גם אם אין הסכמה. ההתנדבות שלי היא פגישה קבועה עם אישה בת 43 שסובלת מניוון שרירים. היא עצמאית לחלוטין ומתקשרת בכתיבה, אני פשוט נמצאת אתה. היה לי חשש מאוד גדול איך אסתדר... זה מלמד לקבל אנשים שונים. המקום הזה הוא ממש בית בשבילי".

דניאל רוזנר (ירושלים): הוא חילוני, שעשה מסלול לא שגרתי. "הגעתי לכאן דרך חבר דתי – לא ידעתי שיש עולם כזה כמו מכינות קדם צבאיות. נפגשתי עם אודי ופשוט החלטתי בלי ספקות והיסוסים.
יצאתי מהעולם החרדי בגיל 15. בתיכון למדתי ב'נעם', והיום אני מגדיר את עצמי 'חילוני'. לבית בירושלים אני מגיע לפעמים, לרוב במוצ"ש. עבורי, כאן זה הבית – כאן אני רוב הזמן, כאן החברים שלי. אין לי חברים מהעבר. גם הבית של החברה שלי הוא במידה מסוימת – הבית.
בגיל 14 קיבלתי שוק תרבותי, לא ידעתי כלום על התרבות הדתית והחילונית. בנוגע ליהדות – לפעמים אני מרגיש שאני יודע יותר מהאחרים, אבל הלימוד כאן נותן לי עוד נקודות מבט, תמיד הייתי פלורליסט, אך כאן יש הדגשה של זה. יש כאן הרחבת אופקים, בלימוד גמרא, לדוגמה, בישיבה נכסים לעומק הפלפולי וכאן מתייחסים גם לקונטקסט ההיסטורי. התחום שלי הוא תקשורת, ואני בהליכי מיון וגיוס לגלי צה"ל. השיעור 'החברה הישראלית בראי הקולנוע' – אהוב עלי מאוד. אני מתנדב בעבודה עם קשישים בגיל עוז, מלמד שם אקטואליה וגיאוגרפיה".

חנה רוטבנד (ראש פינה. במקור מ'עלומים') וענת פרימוביץ (כוכב יאיר). חנה וענת הן דתיות.
חנה מציינת: "רוב החבר'ה כאן הם דתל"שים".
ענת מוסיפה: "לרובם יש רקע דתי".
לשתיהן היה ברור שהן מגיעות למקום מעורב שיש בו הרבה כבוד לכל הצדדים.
חנה: "גדלתי בחברה דתית קיבוצית – עכשיו אני במקום של לשאול ולבדוק. לשים את הדברים שאני מאמינה בהם בצורה יותר ברורה. כשמישהו אחר שואל אותי, אז גם אני שואלת את עצמי. אני בוחרת לשים את הגבולות לעצמי, וכאן אני צריכה לחשוב איפה אני שמה אותם".
ענת: "השבת – זה קטע של כבוד. קבענו חוקים שהכי פחות יפגעו בכולם. לדוגמה, אין חילול שבת בבנין המרכזי של המכינה".
חנה וענת מציינות גם הן את האווירה בשבתות: "האווירה כאן היא שלנו – יוצרים כאן משהו ביחד. אווירה מאוד שבתית".
חנה: "היה לי מעניין וקשה בשיעור יהדות של רב חילונית – רעות המר – שמלמדת זהות יהודית חילונית. היה לי קשה להסכים עם הטקס האלטרנטיבי של יום כיפור.
אחרי שעיכלתי, שמחתי שכל אחד יכול למצוא את הדברים שמתאימים לו. אני לומדת שיש עוד דרך לראות את הדברים".
ענת: "אני לא מתחברת לראיה ולדרך הזו (גם אם לא הייתי דתיה). לדעתי יש כאן עיוות. היא בונה טקס אחר לגמרי, חלק מזה יפה, אבל יש חלק שלדעתי הוא לא יהדות.
אולי זה שיפוטי... אבל מבחינתי זה לא נכון".


בעמק יפה בין שדות וכרמים,
בבנין אחד וכמה קרוונים,
לומדים, מתלבטים,
משתלבים מתחזקים.
צעירים יפים ואמיצים
דרך מסמנים.
חסר רכיב