תנועת הקיבוץ הדתי
חסר רכיב

טירת צבי במערכה

28/01/2008
עמודים שבט תשס"ח (720) 4
טירת צבי במערכה

מתש"ח עד תשס"ח
כתבה רביעית
פרקים רבים בביוגרפיה של הקיבוץ הדתי נותרו עלומים וחסויים #
מאבקים עזים שהסתיימו בקול ענות חלושה #
קיבוצים שלא הצליחו להיאחז בקרקע הסרבנית #
קרבות שנותרו כלואים בדפים שאין איש מדפדף בם #
בשנת השישים למדינה נעלה יחד עם נחום ברוכי #
איש בארות יצחק וחוקר תולדות הקיבוץ הדתי #
כמה מן הפרשיות העלומות הללו #
והחודש – על פרשה שסופרה כבר וראוי להזכירה שוב #
טירת צבי במערכה שהחלה עשור לפני קום המדינה #
מתרצ"ח עד תשס"ח

טירת צבי במערכה
נחום ברוכי

פעמיים הותקף היישוב הצעיר טירת צבי ופעמיים הדפו חבריו את המתנכלים
על חודש המזל וגשמי הברכה שסייעו לחברי טירת צבי


חודש אדר הוא חודש המזל של טירת צבי; פעמיים בתולדותיה ניסו הערבים להשמידה ופעמיים הדפו חבריה בע"ה את המתנכלים לה, בפעם הראשונה בכ"ח אדר תרצ"ח ובשנייה, ב-ו' אדר תש"ח. אך הבה ונתחיל מההתחלה.
מפעל ההתיישבות של הקיבוץ הדתי החל בשנת תרצ"ז (1937) עם עליית טירת צבי להתיישבות בדרום עמק בית שאן. הימים היו ימי מאורעות דמים והעלייה נעשתה בשיטת "חומה ומגדל". במסגרת תכנית זו עלתה טירת צבי להתיישבות בקצה הדרומי של עמק בית שאן, בין מאהלי בדואים, במרחק 17 ק"מ מהיישוב היהודי הקרוב ביותר. חצי השנה הראשונה עברה על הטירה בשקט מתוח, עד לאותו לילה גשום.

ההתקפה הראשונה
ליל כ"ח באדר תרצ"ח היה ליל חורף חשוך. הגשם טפטף לסירוגין, רחש הרוח בסוף וקול זרימת המים בתעלת אבו פארג' הכבידו מאוד על הראייה והשמיעה. בשעה 21:30 ערך סרג'נט (סמל) הנוטרים, אלן (משה חורין), סיור בעמדות השמירה שמחוץ לחומה. הוא היה מודע למתח העצום בו נמצאו כולם ולכן אפשר להם "לנהוג שלא לפי הספר ולצאת מפעם לפעם מתוך העמדות החפורות לשבירת המתח". הוא מצא את כל השומרים במקומם, הכל היה תקין והוא חזר לתוך החצר. אחרי כשעה יצא יחזקאל ויינמן, השומר בחפירה ג' שבפינה הדרום- מערבית, "להתרענן" בחברת יואל שרף, מהמתנדבים שבאו לסייע בשמירה, והם נפגשו ליד הסדריה הגדולה (השיזף), מול השער הדרומי, מרחק עשרים מטרים מן החפירה. בשעה 22:40 הבחינו בניצוץ הדומה לסיגריה נזרק מן החפירה בה ניצבו קודם, אל תוך החצר. יחזקאל קרא: "מי שם?" וחטף כדור ברגל ומיד נפתחה אש כבדה מאותו כיוון לעבר הטירה. שני השומרים נסוגו לתוך החצר, הפצוע הגיע בכוחות עצמו אל הרופא והתעלף והשני מצא מסתור בחדר המקווה. כעשרה מתקיפים פרצו את הגדר, התקדמו לאורך החפירה עד לפינת החומה תוך שהם משליכים שני מטעני נפץ לתוך החצר (כך נאמר בדו"ח הרשמי, אולם שמואל צביאלי טען להד"ם. לדבריו, מטעני הנפץ, היו המצאה שנועדה לאזני המשטרה הבריטית). במקביל פתחו כעשרה אנשי כנופיה באש מרוכזת מאזור הפרצה וכאשר השומר שעל גג הטירה כיוון את הזרקור לעבר מקורות הירי נפגע הזרקור ומרגע זה התנהל הקרב בעלטה גמורה. מקול היריות התעוררו כולם וקפצו כל אחד למקומו ולתפקידו. מוטל הירשברג הוציא את הנשק מהסליק מאחרי ארון הספרים בבניין הטירה, חילקו לחברים שעברו דרכו בדרכם לעמדות והכין את הרימונים להפעלה. הפורצים הגיעו עד קיר עמדה ג', שהותקנה בפינת המחנה, בחדר מחסן הבגדים, השחילו את קני נשקם דרך אשנבי הירי וירו לתוכה. שלושה ממגיניה נסוגו אך הרביעי, חנוך גרשטיין, נשאר בפתח העמדה כדי למנוע חדירה דרכה אל החצר. רחל (אשל), קשרית המטה, הגיעה למקום, התרשמה מהמצב וחזרה להודיע ש"הערבים בתוך החצר". גרשון ריטוב המפקד רץ לעמדה, זרק לתוכה רימון, ולפתע הבחין בחנוך וגרר אותו בבגדיו לאחור. באותו זמן, זאב יצחקי ואלן מילאו את כיסיהם ברימונים ועלו לגג הטירה, שם נמצאו כבר יעקב רייפן וקלמן הוניגמן. הם זיהו את מקור האש ואת הכוח המסתער ליד קיר עמדה ג' והשליכו לעברו כמה רימונים. ההתקפה נבלמה מייד והערבים נסוגו בצריחות ויללות. נסוגו - אך לא ויתרו, חלק מהם פנה לעבר עמדה ב' שבפינה הדרום- מזרחית, בדרכם חלפו על גבי גשרון שהונח על החפירה, בשעה שמתחתיו הסתתרה ברכה מרחביה הקשרית. מגיני עמדה ב': יוסף לוטואק, אדו מלר, יהודה טירמן, צבי לויטס ואיזי לוין, קידמו אותם באש יעילה מטווח קצר. אחד מהתוקפים נהרג במקום, שני נפצע והאחרים נסוגו דרך הפרצה הראשונה. במקום נשארו גופת ההרוג ושני רובים, מאלו שנשדדו ממשטרת חונזיר בשבוע הקודם. כחצי שעה אחרי ניפוץ הזרקור ולקראת תום הקרב הצליחו מרים ודידו הקשריות להפעיל את פנס האיתות ולהעביר את קריאת העזרה לבית יוסף . ההודעה הגיעה לעין חרוד בשעת לילה מאוחרת והתגבורת הגיעה לטירת צבי בשעה 6:10 בבוקר.
חברי מעוז-חיים שמעו את קולות הקרב וראו את ההבהקים, אך נשארו בעמדותיהם מחשש שגם הם יותקפו באותו הלילה . המשטרה הבריטית הגיעה אחרי המ"ן (משמר נע) של הגוש, יצאה בעקבות הכנופיה עד הגלבוע ופגעה בה קשות.
סיכום הקרב: ההתקפה בוצעה על ידי כנופיה ערבית, לא מקומית, שמנתה כ- 80-100 איש והסתייעה במודיעים מקרב הבדואים השכנים . הכנופיה פעלה בטקטיקה צבאית כאשר הכוח המסתער ובו כעשרים איש, התקדם דרך הפרצה בגדר ולאורך חפירה ג' עד פינת החומה ומשם לתוך החצר, בעוד כוח החיפוי ריתק את השומרים וניפץ את הזרקור. ציוד הכנופיה כלל רובים גרמנים (נמצאו כ- 300 תרמילי כדורים מסדרת ייצור 1917) ורובים אנגליים שנשדדו מהמשטרה, וכן מטעני נפץ מאולתרים מתוצרת עצמית. פינוי הפצועים נעשה באמצעות שלוש סוסות שנשדדו ממאהל בדואי סמוך.
המגינים, חברי טירת צבי, היו מתוגברים בכיתת פו"ש (פלוגות השדה של ההגנה) ומתנדבים ממקומות שונים בארץ . אין פרטים על מספר האנשים שנמצאו בטירה באותו הלילה. בפועל השתתפו בלחימה בגזרה הדרומית כ- 25 אנשים . מפקדי הקרב היו גרשון ריטוב (מפקד המקום), אלן (מפקד הנוטרים) וזאב יצחקי (מפקד הפו"ש). חבר אחד נפצע ושתי פרדות נהרגו. לכנופיה היו שישה הרוגים ומספר פצועים לא ידוע ,
וחשוב מכל, הכנופיה הזאת לא חזרה יותר להתקיף יישובים יהודיים עד סוף המאורעות .

מלחמת העצמאות
עברו עשר שנים.
מלחמת העצמאות פרצה בעמק בית שאן חודשיים לפני פתיחתה 'הרשמית' בכ"ט בנובמבר, בעקבות 'מקרה טובאס'. קבוצה של אנשי פלמ"ח שיצאה מטירת צבי, נתקלה ליד טובאס בשלשה שודדים, שניסו לרוקן אותם מכל חפציהם. הבחורים ניצלו רגע של חוסר תשומת לב, התנפלו על השודדים, הכו אותם מכות נמרצות, נטלו את נשקם ונסוגו לטירת צבי. אנשי טובאס זממו פשיטת תגמול שהסתיימה בהריגת שניים מהם בשטחי טירת צבי. האירוע שינה באחת את מצב הביטחון בעמק. התקיימה 'סולחה', כמיטב המסורת הבדואית, אך המתח לא פג . השדות הרחוקים ניטשו, עבודות המטע והכרם הושבתו, וכל החברות והחברים נכנסו למשטר אימונים. מצב החירום נמשך כשנה והסתיים רק בשלהי קיץ 1949.
ו' אדר, ההתקפה הגדולה
מתחילת פברואר 1948 רבו הידיעות על תנועות של כוחות ערביים מ'צבא ההצלה' של קאוקג'י, וריכוזם בטובאס ובדרום העמק. כל היישובים נכנסו לכוננות מוגברת. בשחר ו' באדר א', 16 בפברואר 1948, התגנבו חיילי גדוד הירמוך אל גדרות טירת צבי, ופתחו בהסתערות מתואמת בשלש גזרות, תוך שהם מסתייעים במרגמות ומקלעים. החברים שהוזעקו לעמדות בעוד מועד, פתחו באש יעילה מטווח קצר. בד בבד עם אש העמדות נפתחו ארובות השמיים ומטר עז ניתך ארצה. הגם שהגשם הכביד על המגנים, לאויב התוקף הייתה זו מהלומה קטלנית. כושר התמרון ניטל ממנו, כלי נשקו נסתמו בבוץ והתחמושת יצאה מכלל פעולה. בשלב זה עברו הערבים לנסיגה והצליחו לחלץ את כוחותיהם בחיפוי הדדי, כשהם משאירים אחריהם 57 הרוגים ושלל לרוב. מחברי הקבוצה נהרג נפתלי פרידלנדר ונפצעו שניים. אנשי היישובים השכנים נשארו מרותקים למקומם, עקב פעולות הטעייה שהאויב הפעיל מולם. גם כוח התגבורת הגושי התמהמה והצליח להגיע רק אחרי תום הקרב. גם רכב הצבא הבריטי שקע בבוץ וכשהגיע, לא נותר לו אלא לדווח על ניצחון היהודים. למחרת הקרב מיהרו כל הבדווים מהסביבה לפרק את אוהליהם ולהסתלק לעבר הירדן מזרחה: 'למחרת לא נשאר אף בדואי בכל העמק'. יתר על כן, אחרי כישלונם על גדרות טירת צבי, חל פסק זמן בניסיונותיהם של הערבים לכבוש יישוב יהודי למשך כמה שבועות.
בשבת פרשת תצווה, עלה לתורה מקס שור, מא"ז (מפקד אזור) טירת צבי, ובירך 'הגומל לחייבים טובות שגמלנו כל טוב', אמן!

בארות יצחק


חסר רכיב