תנועת הקיבוץ הדתי
חסר רכיב

יצוא מים מישראל

28/01/2008
עמודים שבט תשס"ח (720) 4
יצוא מים מישראל... האמנם ?
אלי סומר

בשנים האחרונות קיבל ט"ו בשבט גוון אקולוגי
אלי סומר מפנה את תשומת לבנו לשתי עובדות מדהימות
בישראל אין מחסור במים וישראל מייצאת מים לחו"ל
האמנם?

שמירת נכסים
בפתח הדברים, אציין "חדשה מרעישה": אין מחסור במים בישראל... כלומר, הטכנולוגיה מאפשרת היום לייצר מים מתוקים "ללא הגבלה", באילוץ כמובן של מחיר ההמתקה שהוא כ-3 ₪ למ"ק = 1,000 ליטרים: מחצית ממחיר ליטר בודד של קולה...
ראש השנה לאילנות הוא הזדמנות ראויה להגברת החשיבה של כל אחד מאתנו על ההיבטים האישיים, המקומיים, הארציים והגלובליים של שמירה על הנכס ששמו כדור הארץ. ואלו המצוות המוכרות לנו:
· האישיות: מזון בריא, אורגני...
· המקומיות: טיפול ראוי בפסולת, מחזור...
· הארציות: שמירת הטבע, שיקום נחלים, שטחים פתוחים...
· הגלובליות: בקרה והפחתת פליטת גזי החממה, מאמצים למען בלימת התחממות כדור הארץ...

במאמר זה אתייחס למשאב היקר לנו מאוד בארץ - המים.
נתוני רקע: צריכת המים בישראל הינה כשני מיליארד מ"ק לשנה, לפי החלוקה הבאה [2005] (המספרים במיליון מ"ק):

סה"כ % מים שוליים [מי קולחין, מים מליחים] % מים שפירים(מים מתוקים לשתיה)
36% 715 0% 5 53% 710 משקי בית
56% 1,126 87% 582 41% 544 חקלאות
6% 120 5% 35 6% 85 תעשיה
2% 50 8% 50 החזרה לטבע
100% 2,011 100% 672 100% 1,339 סה"כ

בנוסף לנתונים אלו, ידוע לנו כי הצריכה העירונית של משקי הבית קשיחה, כלומר הגדלת מחיר המים לשימוש משקי הבית ולתעשייה למעשה לא תשפיע על הכמות הנצרכת.
לעומת זאת, בעשור האחרון צומצם באופן דרסטי השימוש במים שפירים על ידי החקלאים: מ-918 מיליון מ"ק ב-1998 עד 544 מיליון מ"ק 2005, מעט פחות ממחצית מכלל כמות המים הנצרכת על ידי החקלאות! את ההשלמה מצאו החקלאים בשימוש מוגבר במים מושבים (מי קולחין).
עם זאת, חשוב לציין שלנוכח עלות המים כפי שנקבעה על ידי הממשלה, הצריכה החקלאית בפועל אפילו קטנה מההקצבה המיועדת.
למרות הצמצום בשימוש במים שפירים על ידי החקלאים, והצמצום הניכר בצריכת מים בכלל, גדלה בשנים 2000 עד 2005 התפוקה של החקלאות הצמחית ב-23% בקירוב !
כלומר, החקלאים השכילו להתייעל בקצב משמעותי מאוד, וזאת גם לנוכח העלייה הניכרת בעלויות המים.


מהי התועלות שבחקלאות?

כאנשי התיישבות, עצם הצגת השאלה עלולה לגרום לקוראים הרמת גבה... האתוס הציוני לימד את כולנו שעבודת האדמה ופיתוחה הם מאבני היסוד של שיבת העם לארצו. ומי שאינו שומר על הקרקע, עלול למצוא עצמו במדינת בטון ומלט מחדרה לגדרה...
ויחד עם זאת, לא רק מותר - אלא גם חובה - לשקול את התועלות הכלכליות של העיבוד החקלאי האינטנסיבי בהיבט הלאומי.
מצד אחד, ארץ ישראל היא ספר-המדבר, ובמאה השנים האחרונות הצליחו חלוצים וחקלאים להזיז את גבול הישימון דרומה לעבר לב הנגב. הוותיקים ודאי זוכרים שרחובות ויבנה היו פעם בנגב...
מאידך, ההתיישבות העירונית והחקלאית הצליחו לייבש לא רק ביצות אלא גם נחלים כמו הקישון הירקון ואחרים ולהפכם במקרה הטוב, ולמרות המאמצים הראויים של רשויות המשרד להגנת הסביבה, לא פעם, למוצא של מערכות ביוב.
הכנרת והאקוויפרים בסכנה גוברת. "נהר" הירדן חדל להזין את ים המלח, והמציאות האקולוגית שם עלולה להיות הרת אסון (ולא רק בולענים...).
"בתמורה", קיבלנו ארץ פורחת ונוף חקלאי מפותח: "תרומות נוספות של החקלאות הן חברתיות, וכוללות את ערכי טבע, שמירה על מורשת היסטורית, פעילות תיירות ונופש ותרומה לביטחון ושמירת קרקע כאשר עיבוד חקלאי מונע תפיסת קרקעות והשתלטות 'גורמים לא רצויים': מאויבי המדינה ועד למשליכי פסולת".

האמנם מייצאת מדינת ישראל מים?
ונחזור לכותרת המאמר; הייתכן כי לאור התמונה שהוצגה לעיל מייצאת מדינת ישראל מים?
ובכן, היקף היצוא החקלאי של ישראל הוא כ-5 מיליארד ₪, עם מגמת גידול ברורה. רובו לארצות האיחוד האירופאי. היצוא המדובר הוא של ירקות (תפוחי אדמה, עגבניות, פלפל מתוק, בטטה, מלון, תבלינים), פירות (תמרים, אבוקדו, מנגו, ענבים, משמש, שזיף, פרי הדר) ופרחים.
מתוך חישובים מלומדים, שלא כאן המקום להציגם (הם שמורים במערכת...) עולה אומדן לפיו ייצור סחורות יצוא אלו מחייב השקיה באמצעות כ-145 מיליון מ"ק מים, שכמחצית מהם מים שפירים.

אנו רואים כי:
· כ-13% מהמים השפירים המוקצים לחקלאות והנמכרים ליצרנים במחיר הנמוך בהרבה מעלותם השולית מופנים ליצוא...
· כ-13% נוספים, מים "שוליים" (קולחין, מים מליחים)
כלומר, כ-25% מהמים המופנים להשקיה בחקלאות מוצאים את דרכם לדוכני הפרחים, הירקות והפירות במוסקווה, פרנקפורט, פריס ולונדון...
מוצר הנמצא במחסור כרוני ואקוטי בארץ ישראל מיוצא באופן וירטואלי / אמיתי לארצות העולם... שחלקן משופעות באוצרות מים!

רוב קיבוצי הקיבוץ הדתי מצויים באזורים בהם מקורות מים שוליים בשפע: יישובי עמק בית שאן זוכים למקורות מקומיים. קבוצת יבנה ובני דרום השתיתו את עיקר ענפי החקלאות על קולחי אשדוד. יישובי גוש עציון משקים את שדות הגד"ש עם קולחי ירושלים. גם סעד ועלומים זוכים לכמויות בלתי מבוטלות של מי שפד"ן, ועוד...
בערב ט"ו בשבט, טוב להרהר בסוגיית הקצאה של הנכס טבעי ששמו מים ועם זאת יש לזכור שהסוגיה מורכבת, ולה היבטים רבים ותשובות חד משמעיות מעטות.
שורות אלו אינן מתיימרות אלא להעלות סוגיה על סדר היום. שיקול הדעת מחייב לימוד מעמיק, והצבת הנחות שקולות. דיון מקצועי זה אין מקומו ב"עמודים".
עוד בנושא ניתן למצוא באתר: ידידי כדור הארץ – המזרח התיכון (www.foeme.org/hebrew )


כפר עציון

חסר רכיב