תנועת הקיבוץ הדתי
חסר רכיב

לזכרם

25/12/2007
עמודים טבת תשס"ח (719) 3
לזכרם
חביבה דולב ז"ל

 

נולדה: ט"ו באדר תש"ז  (7.3.1947)

נפטרה: י"א בכסלו תשס"ח  (21.11.2007)

טירת צבי

 

חביבה נולדה בשושן פורים תש"ז. כמו כל הילדים בני גילה, למדה בבית הספר המשותף, יצאה לקייטנות, למחנות קיץ ולטיולים. לפני הגיוס לצבא, עם סיום הלימודים, חלתה. חייה וחיי המשפחה התהפכו. היו אישפוזים, היו ימים בבית הקטן של ההורים נפתלי ורבקה דולב ז"ל. לפני שנים הייתה חביבה יוצאת לעבודה לפי יכולתה. היו זמנים שאהבתה הגדולה הייתה לתינוקות, והייתה עוזרת בטיפול בבית התינוקות. אחר כך במשך שנים, הייתה מקפלת יומיום את הכביסה הנקייה של חדר האוכל. הקיפול שלה היה מדויק ומסודר כמו עבר גיהוץ. במשך השנים התהווה צורך להרחיב את דירת ההורים אצלם גרה. המשפחה קיבלה שתי דירות צמודות, וכאשר התעורר שוב צורך לשנות דירה, נכנסו לדיור המיוחד שנבנה עבור הורי חברים, גם שם הסתדרו בשתי דירות, ובמשך השנים השתלבו בבית הסיעודי שנבנה סביבם. נפתלי ורבקל'ה הזדקנו ולא יכלו לטפל בבתם חביבה בכוחות עצמם.  חביבה זכתה לקבל טיפול תומך. ההורים הלכו לעולמם בשיבה טובה, ובהרגשה שבתם מסודרת.

חביבה השתלבה במערכת הבריאותית הסיעודית והתומכת של "עטרת צבי". כשיכלה עשתה עבודות ברקמה ואריגה, עבודות יפות ומושלמות. חביבה הייתה חלק חשוב ב"עטרת צבי", הקשיבה לשיחות, לסיפורים, נהנתה הנאה רבה מביקורי ילדי הגן, שמחה עם האחיינים וילדיהם, שראתה בהם נכדים, גרה בדירה מטופחת. אחיה אבשלום עמס על עצמו את עיקר הדאגה המשפחתית הקבועה, ידו הייתה על הדופק כל השנים.

כחברה עשינו כמיטב יכולתנו, לפי הבנתנו, האם עמדנו במשימה?

אנחנו נפרדים היום מחביבה. ב"עטרת צבי" יישאר חלל ריק, חביבה תחסר לצוות ולמבקרים. מסכת חייה המיוחדת באה לקיצה.

יהי זכרה ברוך!

 

חנה לונדון ז"ל

 

נולדה ד' תשרי תרפ"ז  (12.9.1926)

נפטרה: כ"ג חשוון תשס"ח (4.11.2007)

לביא

 

חנה ז"ל נולדה בעיר לייפציג שבמזרחה של גרמניה ב-1926. אביה, פנחס יעקב, רב ותלמיד חכם, פנה לאנגליה בסמוך לפרוץ מלחמת העולם ה-2 עם כל משפחתו. בסיום לימודיה בבית הספר, עברה למסגרת הכשרה של בח"ד, שם פגשה בדוד, יבדל"א, בעל נעוריה.

ב-1948 עלו ארצה לעין הנצי"ב, וכמה חודשים לאחר מכן, עם ראשוני לביא, עברו לסג'רה - ומשם בחודש מרץ (שבט) 1949, העלייה על הקרקע ללביא, כשחנה ודוד נמנים עם המייסדים, העולים לכאן מבראשית. 59 מתוך 81 שנותיה עשתה בלביא!

חנה עבדה במטבח עשרות בשנים והייתה בו מעמודי התווך. תחילה במטבח הקיבוץ, ואחר כך במטבח המלון... ימים ארוכים. המטבח היה ביתה השני, ולעיתים אף הראשון.

חנה המחייכת - קשה להיזכר במפגש שלא לווה בבת צחוק ובחיוך משובב נפש, וכן בדיווחים המחורזים אחרי כל פעילות חברתית.

חנה כשחקנית - שנות ה-50, שנים לא קלות, וכדי לשמר ולטפח את הרוח קם "החוג הדרמטי", ושוב חנה מאבני הפינה.

וחנה המוסיקלית - לא רק בהצגות שרת! לא לחינם בחרנו בך, חנה, זה אך לפני חודשים ספורים, לצוות לבחירת שליחי ציבור לימים הנוראים. בצד המוסיקלי שבבית הכנסת בין בתפילה ובין בקריאה בתורה - היית מן המומחים שבינינו.

המשפחה שלך, חנה, הייתה תמיד בעדיפות ראשונה והם החזירו לך בנאמנות ראויה להערכה בשנות מחלתך.

דוד, בני, נחמה וגיורא, בני זוגכם וצאצאיכם, יתן ה' לכם כוח וניחומים.

חנה, ינעמו לך רגבי אדמתנו - והיי נא למליצת יושר על בני ביתך, על חברי קהילתך ועל כל עם ישראל, לפני כסא הכבוד.

ותהיי נפשך צרורה בצרור החיים.

 

מנחם עמירם

 

מרים רוז ז"ל

נולדה: י"ט אדר תרפ"ח (11.3.1928)

נפטרה:  ‏י"ח חשון תשס"ח (31.10.2007)

טירת צבי

 

מרים נולדה בלונדון בשנת 1928 למשפחת הרמן, משפחה מלומדת ומכובדת. בימי נעוריה חוותה מרים את הפצצות "הבליץ" על עיר הולדתה לונדון, והייתה שותפה למאמץ הכללי של עזרה והצלה. בביתה למדה מהו בית יהודי שומר תורה ומצוות.

בשנת 1953 עלו מרים וישראל רוז במסגרת קבוצת חברים מתנועת בח"ד לטירת צבי, כדי להגשים חזון של ישיבה בארץ ישראל. מרים למדה באוניברסיטה בלונדון הוראת מתמטיקה, ושנים רבות לימדה בבית הספר המשותף. דורות של הורים ובנים למדו ואהבו את שיעוריה.

בצד עבודתה כמורה בבית הספר, תרמה מרים בוועדות החינוך, השתלמות, הכוונה, חברים ובמועצה. יושרה ויכולתה לבדוק כל דבר ועניין לעמקו, תרמו הרבה בדיונים על נושאים רגישים אישיים.

כשיצאה מרים לגמלאות ב– 1990 בחרה לעבוד בענף הנוי. היה זה עבורה להפוך תחביב למקצוע. את שעות הפנאי מילאה בלימוד שיעורי תנ"ך ונושאים תורניים, השתתפה בחוג לציור ואמנות ואהבה להשתתף בטיולים מודרכים בקרבת הבית וברחבי הארץ.

מרים הקפידה על קיום מצוות קלה כבחמורה. הצדק והיושר היו לה דרך חיים; זכתה לקיים מצוות כיבוד אב ואם וסעדה את אמה כאן בטירת צבי. מצוות ביקור חולים הייתה מרים מקיימת באופן קבוע כחלק מסדר היום, בלכתה לבית הסיעודי לקרוא לחברות החולות, באנגלית או בעברית. מרים הייתה בין החברות הראשונות שהתנדבו בצנעה לעשות "חסד של אמת", לטפל בחלק של הנשים בפעילות "חברא קדישא".

מרים הסתפקה במועט, אך כשהיה משהו להעיר על סדרי חיים או עוול שלדעתה נגרם לזולת, ידעה להעיר ולעורר.

אולי הנחמה לישראל, לבנים, לנכדים ולנינים, תהיה אם נדע לכבד את זכרה ולזכור את מידותיה הטובות, לראות בה דוגמה לחיים נכונים בעלי משמעות.

יהי זכרה ברוך!

 

 

שמחה כהן ז"ל

 

נולד: כ"ה ניסן תרפ"ח (15.4.1928)

נפטר:  י' כסלו תשס"ח (20.11.07)

עין צורים

 

"אחד מן החבורה שמת תדאג כל החבורה". שמחה היה אחד מן החבורה.

צעדנו יחד פרקי חיים בעת שלום ובעת מלחמה, בקרבות, במצור ובשבי. ביום הכניעה ללגיון הערבי, יום הקמת המדינה, כאשר כבר לא היה בידינו נשק להגן על עצמנו, והאספסוף הערבי נכנס לעין צורים שבגוש עציון לשדוד ולרמוס, ראית, שמחה, את ספר התורה הגדול שהיה בעין צורים בידיו של ערבי החפץ לקחתו. לא יכולת לשאת את החרפה, ובכוח ותוך סיכון חיים, הוצאת אותו מידיו. הספר הזה הלך אתנו לאורך כל הדרך; קראנו בו בשבי ועד היום נמצא ספר התורה בעין צורים בזכות המעשה שלך.

יחד השתחררנו ממחנה השבויים בראש חודש אדר תש"ט ויחד המשכנו את דרכנו פה בעין צורים בבקעת שפיר.

היית הנהג הראשון שלנו במכונית האוטוקר שרכשנו, והיית בין הנהגים המעולים. בימים גשומים ובוציים, ללא דרך גישה, היית מגיע, עמוס בציוד וממתין בכביש ואנחנו היינו יוצאים עם טרקטור זחל ופלטפורמה להעביר את הציוד למשק.

שמחה ואני נישאנו באותו הערב בעין צורים. זאת הייתה הפעם היחידה בה נערכו שתי חתונות בעין צורים.

שמחה, הקמת משפחה אוהבת, מסורה ודואגת. סימה אשתך היתה פורסת בפנינו את דאגת ליבה על מצב בריאותך ומקווה שהמצב ישתפר (לא זכתה ולא זכינו). כל ימיך היית מקפיד שלא להפסיד את השיעור של הדף היומי - בימי מחלתך כמו בזמנים הטובים שלך.

היום אנו נפרדים ממך. תנוח בשלום על משכבך. זכית לחיות בדור הקמת המדינה, נלחמת למען הקמתה והחלום שלך ושל כולנו היה ונשאר לחיות בשלום עם שכנינו.

"שנות אדם חלומות והמוות פותר", כותב המשורר.

 

יהי זכרו ברוך

(יהודה נוימן – מתוך ההספד)

 

 

 

חסר רכיב