תנועת הקיבוץ הדתי
חסר רכיב

לכל בית יש מזוזה

25/12/2007
עמודים טבת תשס"ח (719) 3
לכל מזוזה יש בית

לאה פרינס

סיפור על מזוזה מעץ ארז
ועל צירוף מקרים מופלא
שקרה ליוסי שמואלי, חבר טירת צבי ומגלף מזוזות

זהו סיפור בשלושה חלקים המשתלבים כשרשרת מופלאה, שסיפר יוסי שמואלי וכתבה לאה פרינס. ומעשה שהיה כך היה:
חלק א' – מזוזה מעץ ארז
לפני כשלש שנים הגיעה לאירוח הכפרי בטירת צבי קבוצה של משפחות נפגעי טרור, ויוסי שמואלי התבקש להדריך אותם. אגב ההדרכה סיפר להם על תחביב המזוזות שלו, וגם הראה מעט דוגמאות. "האם תוכל לעצב מזוזה מעץ ארז?", שאל אחד מחברי הקבוצה. יוסי אמר שאינו יודע כי אף פעם לא הגיע לידיו עץ כזה. "ואם נשלח לך?" – "ננסה". המשפחה, שמתגוררת בעפרה, שלחה ליוסי ענף קטן, ממנו הצליח לגלף שתי מזוזות. "אנחנו צריכים את זה דחוף", אמרה האם: "בעוד שבועיים יש חתונה לחבר של הבן". הבן, ארז רוּנד הי"ד, נפל בפיגוע ירי בדרך משילה לביתו בעפרה. "החלטנו לתת כמתנת חתונה לכל אחד מחבריו של הבן - מזוזה מעץ ארז (לפתחו של בית חדש בישראל)".
יוסי שלח את המזוזות עם מישהי שנסעה לעפרה, והתקשר לאמו של ארז ז"ל להודיע לה. "אני לא יכולה לדבר עכשיו, אני באמצע נסיעה", אמרה. למחרת טלפנה אליו: "קיבלתי את הטלפון ממך בדיוק, אבל ממש בדיוק, כשעברתי ליד המקום שבו ארז נהרג".

חלק ב – ארז ותמר
שלשה ימים לאחר מכן, ביום ירושלים , נסע יוסי לאזכרה השנתית של תמר ספיר-קרליבך הי"ד (ביתם של יעקב ורותי ספיר שהיו בגרעין שח"ל בטירת צבי) - תמר נרצחה בפיגוע בקו 5 בתל אביב. הייתה זו השנה העשירית למותה, ובאזכרה, שנערכה ברמות שפירא, השתתפו כמאה וחמישים איש.
יעקב אביה סיפר לציבור כי לקראת האזכרה העשירית חיפש לספר משהו לא שיגרתי ולא מצא. והנה ימים ספורים קודם האזכרה קיבל מכתב מבחורה אלמונית. הבחורה כתבה כי לפני שמונה שנים הדריכה במסגרת השירות שלה בבית ספר-שדה רמות שפירא, שם פגשה בחוברת הזיכרון לתמר. דמותה של תמר כל כך הרשימה אותה, עד שהיא החליטה שאם בבוא הזמן תיוולד לה בת, היא תקרא אותה על שמה. עברו מאז כאמור שמונה שנים, והנה כעת נולדה לה בת, והיא מודיעה להם שהיא נקראת על שמה של תמר.
יעקב הוסיף וסיפר כי הבחורה צירפה למכתבה חוברת שירים, וציינה שכתבה אותם לזכר אחיה, שנרצח גם הוא בפיגוע, לפני שנתיים. שמו היה ארז (רונד).
יוסי, שמאוד התרגש למשמע הסיפור, חיפש מישהו לחלוק עמו את רגשותיו, ופנה למי שעמדה לצידו - אישה צעירה עם תינוקת בזרועותיה – ושאל: "זה לא מרגש?". והיא השיבה: "מאוד מרגש. אני הבחורה שכתבה את זה".
מאוחר יותר סופר ליוסי כי השם תמר בא להשלים גם את הזיכרון לאחיה: "צדיק כת מ ר יפרח כא ר ז בלבנון ישגה".

חלק ג – שורשים
אל השרשרת מצטרף חרוז נוסף, שבוע לאחר מכן בטירת צבי. ברברה, אשתו של יוסי מודיעה לו שקרובת משפחה מירושלים מגיעה עם קבוצת פנסיונרים לסעוד צהריים בקייטרינג "טיב ביתי". יוסי מתייצב בזמן, ושניהם משוחחים עם הדודה ועם זוג חברים שלה שיושבים לידה. החברה של הדודה אומרת ליוסי שהוא מוכר לה ונדמה לה שהיא ראתה פעם מזוזות שלו בביקור שערכה לפני זמן רב בקיבוץ. יוסי נזכר שכדאי לנצל את ההזדמנות למכירה, רץ ומביא מיד מבחר מזוזות ועורך אותן על מפה יפה.
האישה קונה מזוזה מעץ אתרוג, ויוסי כמשיח לפי תומו (כל הסיפור על ארז עוד היה חם אצלו) אומר לה: "על אתרוג אין לי סיפור, אבל יש לי סיפור על ארז". כשהוא מתחיל לספר, מתפרצת האישה: "אבל ארז זה הנכד שלנו...".

טירת צבי

חסר רכיב