תנועת הקיבוץ הדתי
חסר רכיב

חיילים לא בודדים

24/12/2007
עמודים טבת תשס"ח (719) 3
חיילים (לא) בודדים

גרעין צבר בקיבוץ טירת צבי
דליה יוחנן

מדי שנה עולים לישראל צעירים יהודים מהגולה על מנת להתגייס לצה"ל
בצבא הם מקבלים סטאטוס של "חיילים בודדים" ומשרתים בכל היחידות
דליה יוחנן מספרת על מוטיבציה וקשרים
על חיילים לא בודדים


אחרי עלייתם לישראל, פתחו חברי הגרעין חשבונות בנק אישיים. כעבור מספר ימים הגיעו כרטיסי האשראי שלהם ומתוקף תפקידי, כרכזת הגרעין, מסרתי לכל אחד את הכרטיס שלו. אחד מחברי הגרעין פנה אלי ואמר: "אני כל כך מתרגש. עכשיו אני מרגיש ישראלי". הופתעתי ושאלתי: "מדוע דווקא כרטיס אשראי מרגש אותך? הרי גם בארה"ב היה לך חשבון בנק וכרטיס אשראי משלך", והוא הסביר: "תביני, בארה"ב פגשתי הרבה ישראלים שהוציאו מהארנק שלהם כרטיס אשראי... ועל הכרטיס היו כתובות ... אותיות עבריות! עכשיו גם לי יש אחד כזה, אז אני פתאום מרגיש ישראלי".
מיהו העולה החדש הזה ומה פשר ההתרגשות?

דוגמה קטנטנה זו היא תמצית של רגע אחד מתוך חוויה גדולה, מתוך פרויקט שנקרא: "גרעין צבר". מדי שנה עולים לישראל צעירים יהודים מהגולה, על מנת להתגייס לצה"ל. בצבא הם מקבלים סטאטוס של "חיילים בודדים" ומשרתים בכל היחידות.
לפני 15 שנה הוקם על ידי תנועת הצופים הישראלית, שיש לה שליחים בארה"ב, גרעין ראשון של בני יורדים שביקשו לחזור ולהתגייס לצה"ל. בקבוצה הראשונה היו כ- 20 צעירים ובאוגוסט 2007 הגיעו כ- 140!
כל גרעין מגיע לקיבוץ שמאמץ אותו ומלווה את הצעירים מעלייתם לארץ ועד השחרור מצה"ל.

צבר'ס – שנולדו בחו"ל
במשך השנים, הגיעו לקיבוצים חילוניים גם צעירים שומרי מצוות והתקשו למצוא את מקומם במסגרת ובאווירה של קיבוץ חילוני. כך נולד הצורך בקיבוץ דתי שיהיה מוכן לקלוט קבוצה שכזו ואכן, בקיץ האחרון הגיע הגרעין הדתי הראשון לטירת צבי (בנוסף לארבעה גרעינים חילוניים במעוז חיים, יזרעאל, יפתח וגדות). את הקבוצה מלווים בכל קיבוץ מרכז, מדריך ואם בית וכמובן, כל צעיר זוכה למשפחה מאמצת כמיטב המסורת הקיבוצית.
לטירת צבי הגיעו 15 צעירים בגילאי 18-25, מהם 9 בנים ו- 6 בנות. מחציתם בנים לישראלים שעזבו את ישראל לפני שנים רבות ומחציתם בנים ליהודי ארצות הברית. הסטטיסטיקה קובעת שלמעלה מ- 70% מתוכם יישארו בישראל גם אחרי השירות הצבאי. הם שוהים בקיבוץ במשך ארבעה חודשים, מאוגוסט עד נובמבר והתוכנית שלהם אינטנסיבית למדיי. הם עסוקים בשיפור העברית שלהם בכיתת אולפן שנפתחת במיוחד עבורם וכן בעבודה בקיבוץ, טיולים, הרצאות, סמינרים וקליטה בארץ בכלל ובקיבוץ בפרט. אמנם כולם כבר היו בישראל בביקורים ובתוכניות שונות, אבל הפעם זה אחרת, הפעם הם מכינים עצמם לשירות צבאי ממושך ולא פשוט, שמתחיל כ- 4 חודשים אחרי הגעתם לישראל ולקיבוץ. הפרויקט זוכה לליווי של מספר גופים: תנועת הצופים, הסוכנות היהודית, משרד הקליטה וכמובן – רוברט ברל במחלקת המשימות של הקיבוץ הדתי.
כרכזת הגרעין, אני מרגישה שנפלה בידי זכות גדולה, הזכות ללוות מקרוב 15 צעירים שאהבת ארץ ישראל ועם ישראל ממלאת את לבם. אהבה שגרמה להם לעזוב "כל טוב ארצות הברית" (בדומה לרבי יהודה הלוי ש"עזב כל טוב ספרד"...), לעלות לישראל ולבקש לעצמם שירות קרבי ומשמעותי ככל האפשר.
יחד עם שותפיי בטירת צבי, מרק ראבינסאן ודינה רייפן, יצאנו לדרך. אתנו צעדו שתי חיילות שצה"ל העמיד לרשות הגרעין, מורה-חיילת ומשקי"ת, שתרומתן לגיבוש הקבוצה ולהכנתה לצה"ל – רבה מאוד. טירת צבי פתחה את דלתה ורבים מחברי הקיבוץ ותושביו, פתחו ליבם על מנת להעניק בית חם לצעירים שהגיעו מכל רחבי ארצות הברית וגם מקנדה.

אני חדש בארץ...
כרכזת הגרעין, שמתי לי למטרה לשלב בליווי הגרעין מספר גדול ככל האפשר של חברי קיבוץ. הרצאות, שיחות, ליווי טיולים, שיחות על הצבא, כל אלו ניתנו על ידי חברי הקיבוץ והעיקר - הכרות עם צעירי הקיבוץ. בתחילה יזמנו מפגשים בין "האמריקאים" שהיו כמהים לקשר עם "קיבוצניקים אמיתיים", לבין בני המשק, הידועים בכך שהם נורא נחמדים אבל קצת סגורים... עד מהרה, עשה הטבע את שלו, הקב"ה תרם את חלקו בהתעניינות ההדדית בין שני המינים ונוצרו קשרים טובים.
צה"ל מלווה גם הוא את גרעיני צבר ומארגן עבורם הליך מזורז של "צו ראשון" בלשכת הגיוס, מיונים וגיבושים לתפקידים שונים, כך שצעיר שנחת בישראל בחודש אב, ימצא את עצמו מדליק נר חנוכה אי שם בצה"ל, כשהוא חייל ישראלי לכל דבר.

חן וחסד
דבר נוסף שראיתי בו חשיבות כחלק מן ההכנה לגיוס לצה"ל, היה הכנתם של הצעירים להתמודדות עם השאלה: איך להיות חייל דתי? המושגים: דתי-חילוני-מסורתי, שונים מאוד בהגדרתם בישראל ובחו"ל. האם אפשר להיות דתי בצבא? מהו הסטריאוטיפ של הדתי ומה מצפים ממנו המפקדים?מהם זכויותיו של חייל דתי ואיך מנצלים אותן מבלי "לנצל" מצבים מורכבים אליהם נקלעים כל חייל וחיילת?
לשם כך ערכנו בקיבוץ סמינר הכנה לצה"ל (בדומה לסמינרים הנערכים בבתי הספר בשדה אליהו ובקבוצת יבנה).
לסמינר שלנו קראנו בשם: "ח"ן וחס"ד – חוסן נפשי וחוסן דתי". הגרעין פגש רב צבאי, קב"ן (קצין בריאות הנפש) ושורה ארוכה של בנים ובנות מהקיבוץ ששרתו בצבא בשנים האחרונות ושוחחו עם החבר'ה על תחושותיהם כחיילים דתיים, על דילמות ומצבים שונים שנקלעו אליהם. ההיענות משני הצדדים הייתה גדולה. כשם שהעולים החדשים רצו ללמוד על הצבא, על ראשי התיבות, על סלנג ועל חוויות במדים, כך גם שמחו צעירי הקיבוץ לספר ולתת מניסיונם האישי, במסגרת הקבוצה ובשיחות אישיות. גולת הכותרת עבור הבנים הייתה הדמיה של גיבוש צהל"י, שנערך במשך לילה שלם בשדות-הקיבוץ וכלל מסע אלונקות וטרטורים כהלכה. כל אחד גילה את יכולותיו ולמד משהו על עצמו בלילה הזה. גם חוויה זו אורגנה כולה על ידי צעירים מהקיבוץ ששימשו עבור גרעין צבר מודל של קצינים וג'נטלמנים עם כיפה סרוגה...
קיימנו שיחות גם על בעיותיהם המיוחדות של חיילים-בודדים (חיילים שהוריהם בחו"ל) ושמענו מפי בעלי ניסיון על בעיות של עודף מוטיבציה (כן, יש דבר כזה בצה"ל).

גורם חשוב ואפילו מכריע בקשר עם הקיבוץ הוא המשפחות המאמצות. לשמחתי, משפחות רבות ביקשו לאמץ בן או בת. כל משפחה קיבלה לתוכה "ילד" חדש שהפך עד מהרה לאחד מבני הבית; סעודות שבת וחול, מתנה ביום ההולדת, יציאה למסעדה לפני הגיוס והמון שיחות ואהבה. לא קל להכניס בן משפחה חדש הביתה, אבל בעזרת רצון טוב משני הצדדים, נוצרו קשרים יפים, כולל קשר בין המשפחה המאמצת למשפחה הביולוגית בחו"ל. כשאני רוצה לדעת אם הבן מהגרעין כבר "מרגיש בבית", אני מפעילה את "מבחן המקרר" ושואלת את האמא המאמצת: "האם הוא כבר פותח את המקרר לבד, בוהה לתוך המדפים וממלמל: אין מה לאכול בבית הזה"? אם התשובה חיובית, סימן שהוא כבר בן בית!
נראה לי שבשונה מאימוץ מקובל בקיבוץ של בת-שרות לאומי, בן מההכשרה או מהאולפן וכדומה, כאן מדובר באימוץ שמחייב הרבה השקעה ותמיכה בבן המאומץ.
מרגע הגיוס לצה"ל, תפקידן של המשפחות הולך ומתעצם. הדאגה, הפינוקים, הטלפונים והנסיעות לסיומי קורסים עם האוכל של אמא, כל אלה נחוצים מאד לכל חייל ולחייל-בודד אפילו יותר.

גרעין מיכאל
לקראת הגיוס, נערך בקיבוץ "טקס הכרזת גרעין". הגרעין העלה מופע מחוויותיו בקיבוץ ובמסגרת הערב החגיגי, גם הוכרז שמו החדש של הגרעין ( "צבר" הוא שם כולל של כל הגרעינים בפרויקט). לאחר לבטים, בחרה הקבוצה בשם "מיכאל", ע"ש מייקל לוין הי"ד, לוחם בחטיבת הצנחנים שעלה מארה"ב כחייל בודד. מייקל למד באולפן בקבוצת יבנה וגר תקופה מסוימת בטירת צבי. הוא נהרג במלחמת לבנון השנייה וחברי הגרעין חשו הזדהות עם ערכיו ועם מעשיו של מייקל.
בימים אלו מתגייסים חברי הגרעין לצה"ל (גיוס נובמבר), איש איש על פי רצונו ויכולתו. הבנים התגייסו לצנחנים, נח"ל, גולני ותותחנים. כיאה לחברי הקיבוץ הדתי המובילים בטבלת המוטיבציה של הדתיים בצה"ל, גם "גרעין מיכאל" לא מסתפק בחטיבות חי"ר ואחדים מנסים להתקבל ליחידות העילית של החטיבות.
גם הבנות חיפשו תפקידים מעניינים ומאתגרים והן עתידות לשמש בתפקידים הבאים: לוחמת תותחנים, לוחמת חילוץ והצלה, מדריכת ספורט, מדריכת שריון ויחידת קשרי חוץ של צה"ל.

מה זה דובדבן?
ומה קורה להורים בחו"ל? לא קל להיות הורים לחייל בישראל. קשה שבעתיים, כשהאוקיינוס האטלנטי מפריד בין אבא-אמא לבין הבן המגויס. מעבר לים נשארים הורים דואגים וחרדים לשלום הילד. הורים שאין בסביבתם עוד מישהו שיש לו בת או בן בצבא, עוד מישהו שאפשר להתחלק עימו בחוויות ובפחדים. הבדידות של אותם הורים גדולה ואנו מנסים לשמור על קשר רצוף עם המשפחות. אחת האמהות כתבה בפורום שפתחנו באינטרנט להורי הגרעין: "החברים של בני שנשארו בארצות הברית מאוד גאים בו, אבל אפילו הם לא מבינים שמעבר לגאווה, אנו, ההורים, נמצאים במצב קבוע של דאגה".
אמא אחרת אמרה לי בשיחת טלפון מחו"ל: "הבן שלי מתחיל להשתמש במילים כמו פלס"ר וגדס"ר, אני לא מבינה מה הוא אומר". הרגעתי אותה שתוך שלש שנים גם היא תדבר צהלי"ת שוטפת...
לך תסביר לאמא בניו יורק או בטורונטו שכאשר מדברים בישראל על "דובדבן", לא מתכוונים לפרי האדום הקטנטן, שמקשט כוסית ברנדי במסיבות קוקטייל...
הורה אחר שאל: הבן שלי בגדוד 13 בגולני, אבל הוא מבקש לעבור לגדוד 12, מישהו יכול להסביר לי מה ההבדל ולמה זה כל כך חשוב?
המרחק הגדול גורם להורים להיצמד לחדשות ולעקוב אחרי הדיווחים באתר האינטרנט של דובר צה"ל (יש באנגלית!), לא פחות מהורים ישראלים ואולי אפילו יותר.

בימים אלו מחפש הקיבוץ הדתי בקדחתנות קיבוץ שיאמץ את הגרעין הדתי של הקיץ הבא. ההרשמה בחו"ל כבר בעיצומה ורק בית חם עוד לא נמצא.

נדמה לי שלא אגזים אם אומר, שכל מי ששותף לחוויה של אימוץ חיילים-עולים-חדשים, זוכה להכיר נוער איכותי ונפלא, מלא וגדוש באהבת הארץ ובציונות שאין בה מירכאות.
אני מודה לקב"ה על שנתן בידי את הזכות ללוות את חברי "גרעין מיכאל" ומבקשת ממנו יום יום שישמור עליהם מכל משמר ויחזירם לביתם לחיים, לשמחה ולשלום.


טירת צבי
חסר רכיב