תנועת הקיבוץ הדתי
חסר רכיב

�©�ž�™�˜�” �›�”�œ�›�×�”

21/10/2007
עמודים תשרי - חשון תשס"ח (717) 1
שלא תשתכח תורת השמיטה
שמיטה כהלכתה בקיבוץ עין צורים
הרב דוד בן זזון

תקדים היסטורי בעין צורים
קהילה שלמה התכוננה יחד לשנת השמיטה בדרך בונה וחיובית#
ויצרה חלקה שכל מטרתה היא חינוך
הרב בן זזון על חלקה בה מתקיימת תורת השמיטה הלכה למעשה

השנה מקיימים בעין צורים את מצוות השמיטה למהדרין, בצורה יוצאת דופן, שלא הייתה כמותה מאז ראשית ההתיישבות בארץ. בתורה מתוארת שנת השמיטה, מצד אחד כ'שבת הארץ' - הארץ שובתת מעבודה ומאידך – כפי שכתוב בספר שמות - כבעלת ערך חברתי 'ואכלו אביוני עמך ויתרם תאכל חיית השדה'. כל הפירות והירקות שהאדמה מגדלת בשנת השמיטה, שייכים לעניים ולחלשים בחברה ואינם שייכים כלל לבעלי השדה. חכמים גזרו שירקות ותבואה שנזרעו בשנת השמיטה אסורים באיסור ספיחים, ואין אפשרות לאוכלם. לפני מאה ועשרים שנה (1888) הומצא היתר המכירה, שבו מוכרים את האדמות לגוי כדי לאפשר את המשך העבודה בשנת השמיטה וכדי שהירקות והתבואה יהיו מותרים באכילה (ולא אסורים משום ספיחים).
.
על היתר המכירה ועל השימוש בו, נשתברו קולמוסים רבים (גם כאן ב'עמודים'). עם זאת 'היתר המכירה' מעלה שאלות עקרוניות, מעבר לשאלות ההלכתיות הכרוכות בו. למשל, האם חשובה חקלאות יהודית בזמננו? עד כמה ההלכה צריכה לאפשר חקלאות יהודית? מהם הגבולות ההלכתיים שעליהם צריך להקפיד בנוגע למצוות התלויות בארץ? ועוד שאלות רבות. ללא ספק, נקודת הקושי האידיאולוגית בהיתר המכירה היא הצורך להשתמש בהערמה בה מוכרים חבלי ארץ אהובה כדי לקיים מצוות התלויות בארץ. מאידך גיסא, כל תכליתה של המכירה אינה אלא כדי לאפשר את המשך קיומה של החקלאות ושל אחיזתנו באדמת ארץ ישראל.

שלא תשתכח תורת השמיטה
בקיבוץ עין צורים, כדי להמשיך את הפעילות החקלאית, משתמשים ב'היתר המכירה'. פוסקים רבים שהתירו את השימוש בהיתר המכירה המליצו להשאיר חלקה קטנה אותה יובירו, כדי שלא תשתכח תורת השמיטה.
בעין צורים הלכנו צעד אחד נוסף והחלטנו ליצור חלקת שמיטה מיוחדת במינה, שבה תתקיים תורת השמיטה הלכה למעשה. חלקה שבה יזרעו ירקות שיהיו הפקר לציבור הרחב, ויהיו גם קדושים בקדושת שביעית.
הרעיון להקים את חלקת השמיטה עלה בדעתי במהלך יום עיון על שנת השמיטה במסגרת הקיבוץ הדתי. בתור רב הקיבוץ התלבטתי עם הנהלת הקיבוץ אודותיו. להקים חלקת שמיטה מיוחדת עולה כסף רב. מדובר בהכשרת שטח של מספר דונמים, חרישה, זיבול, הכנה לזריעה, זריעה, השקיה ועוד. בנוסף ישנו גם המימד ההלכתי. כידוע, ישנה מחלוקת גדולה בין הפוסקים כיצד להבין את איסור ספיחים. לפי הר"ש משנץ חל האיסור רק על ירקות ותבואה שנזרעו בשנת השמיטה. לדעתו, חלקת השמיטה היא רעיון טוב. לעומת זאת, לדעת הרמב"ם, גם ירקות שנזרעו לפני השמיטה אך נקטפים בשמיטה, אסורים באכילה (משום ספיחים). השקעה גדולה של עבודה וכסף במקום שהרמב"ם אוסר את הירקות גרמה לי להתלבטות משמעותית, הגם שהחזון אי"ש ופוסקים רבים אחרים קיבלו את דעתו של הר"ש משנץ. בשלב זה פניתי למורי ורבותי, הרב זלמן נחמיה גולדברג והרב חיים דרוקמן, כדי לשמוע את דעתם. תגובתם הייתה מעודדת מאוד, ובתמיכתם ועידודם נסללה הדרך להקים את חלקת השמיטה.
ברצוני לשבח את הנהלת קיבוץ עין צורים ואת עובדי הגד"ש, שהסכימו להקדיש מאמץ רב, זמן ומשאבים, ולייעד שטח של כארבעה דונמים לטובת "חלקת השמיטה".

חלקת השמיטה
הרעיון היה לזרוע ולשתול בחלקה, לפני שנת השמיטה, ירקות שיגדלו בשנת השמיטה, יהיו קדושים בקדושת שביעית, ויהיו הפקר לכל. אכילת ירקות של ארץ ישראל הקדושים בקדושת שביעית היא זכות כפולה. אלה הם ירקות של ארץ הקודש, ואלה הם ירקות של שנת השמיטה הקדושה. וכך נכתב בשלט של החלקה:
"חלקת שמיטה" קיבוץ עין צורים. חלקה זו זרועה, שתולה ומעובדת על פי דיני שמיטה. היבול בחלקה זו הוא הפקר לציבור, וחלה עליו קדושת שביעית.
את החלקה צריך היה לזרוע לפני שנת השמיטה במועד שמצד אחד יהיה קרוב מספיק כדי שהירקות יצמחו רק כעבור זמן מה, בתוך שנת השמיטה ולא מיד בתחילתה. ומצד שני, יהיה רחוק מספיק כדי שהירקות יגדלו קצת עוד בשנה השישית שלפני השמיטה, כדי שלא ייחשבו ספיחים של שנת השמיטה אלא "ספיחי שישית", המותרים באכילה לפי דעת הר"ש משנץ. בחלקת השמיטה, זרענו סוגים שונים של ירקות - תפוחי אדמה, שום, סלרי, שומר, גזר, כרוב סגול ועוד. כמובן שהקפדנו על דיני כלאיים בין הערוגות השונות.

חינוך לעבודת ה'
אחד הדברים ששמעתי ממורי ורבותי כשהתחלתי את כהונתי כרב בקיבוץ היה: חינוך. חינוך. חינוך. להיות רב בקיבוץ עין צורים הוא לקבל הזדמנות יקרה מפז לעמוד במקום כזה שיכול להשפיע על דרכה הדתית של קהילה שלימה, ובמידת האפשר לקרב ולהתקרב לעבודת השם. חלקת השמיטה היא דוגמה של חינוך לעבודת השם. לפני שהתחלנו לזרוע את חלקת השמיטה, העברתי שיעור קצר שהסביר את הרעיון בחלקת השמיטה ואת הזכות הגדולה שיש בקיום מצוות השמיטה כהלכתה בעין צורים. בעיני, לראות את הקהילה באה, אנשים נשים וטף, ילדים והורים, צעירים ומבוגרים, זה דבר מקסים. זהו מראה מרנין ויוצא דופן. משפחות שלמות ישבו לצד הערוגות, זרעו ושתלו את השתילים. הורים הדריכו את הילדים כיצד לזרוע, וילדים עזרו להורים. יחד שתלו, ויחד נהנו מהמגע ברגבי אדמת ארץ ישראל. בנוסף לזריעת השתילים והזרעים לצורך קיום מצוות השמיטה למהדרין, זרענו גם שיתוף פעולה בין הורים לילדים ואווירה של עשייה וחברות הורגשה היטב.

תקדים היסטורי
ככל הידוע לי, לא היה תקדים בהיסטוריה לחלקה כזו. לא רק בכך שקהילה שלמה פינתה את סדר יומה כדי להתכונן יחד לשנת השמיטה בדרך בונה וחיובית, אלא גם בכך שנעשה מאמץ רב, הושקעו משאבים וכסף רב כדי ליצור חלקה שכל מטרתה היא חינוך. הלקח שאפשר ללמוד הוא שכשמקיימים את מצוות השביעית מתוך חיבור אל הארץ ואל החקלאות שלנו, השמחה, המשפחתיות והחינוך פוסעים עוד צעד אחד קדימה, ומתברכים. אסיים בתפילה, בשמי ובשם חברי הקהילה, שתשרה הברכה במעשי ידינו, ושנזכה להתברך ולהתקדש בפירות ארצנו.

עין צורים

חסר רכיב