תנועת הקיבוץ הדתי
חסר רכיב

�›�¤�¨ �¢�¦�™�•�Ÿ �—�•�’�’�× 40

05/09/2007
עמודים אלול תשס"ז (716) 10
כפר עציון חוגגת 40
נתונים מהשטח

"גדול יהיה כבוד הבית הזה האחרון מן הראשון...", מעטר הפסוק מספר חגי את ההזמנה לחגיגה הגדולה ומרמז, אולי, על חגיגות להתיישבות השנייה והמחודשת של כפר עציון על אדמתו. רבות נכתב וסופר על מעשה ההתיישבות הראשון ועל ההתחדשות ולאחרונה, עם צאת ספרה של עמיה ליבליך, "ילדי כפר עציון" אף עלה שוב לכותרות.

ביום כ"ב באלול יתכנסו ויבואו חברים וידידים, בוגרי הכשרה, בוגרי גרעינים וחברת נוער, אולפניסטים ומתנדבים לשעבר לאחר הצהריים של מפגש רעים, סיורים ופעילות ובסיום הערב תתקיים עצרת חגיגית - "אצלנו בחצר הגדולה" - הפקה מקומית.

פניתי לאמיתי פורת (36), מנהל הקהילה ובקשתי ממנו כמה נתונים על "כפר עציון היום". אמיתי, בן משק, נשוי למיקי ואב לשלושה. במקצועו הוא מורה ומחנך וכיום, כאמור, הוא מנהל הקהילה (וגם קצת מורה ביבנה).

קיבוץ כפר עציון מונה 63 משפחות חברים ו- 38 משפחות תושבים; בנוסף, ישנם 23 צעירים (במסלול בנים).

הענף המרכזי של הקיבוץ הוא בעלי כנף, אחריו באים מופ"ת עציון (העוסק בטכנולוגית מיגון וחידושים טכנולוגיים שונים), גד"ש עציון, בית ספר שדה ואכסניה. חברים נוספים עובדים בענפי השירות הקהילתיים אך רוב החברים, כ- 70%, הינם עובדי חוץ.

כניסת משפחות התושבים החדשות ליישוב יצרה התחדשות קהילתית והיא לברכה. ככלל, ישנו שילוב טוב בין תושבים וחברים, אך כמובן שישנם גם ניגודי אינטרסים. בני המשק שנשארים לטווחים שונים משתלבים ברובם כצעירים במסלול עצמאי כזה או אחר ו/או כתושבים.

 

מהן הבעיות המעסיקות את חברי כפר עציון?

אחת הבעיות המרכזיות המטרידות אותנו היא המצב הדמוגרפי: הקיבוץ קטן (63 משפחות), ונטל קיום היישוב בהקשר זה גדל והולך. הזדקנות האוכלוסייה בכלל ובייחוד אוכלוסיית החברים, קליטה מועטת מדיי לחברות ומגמת קיטון בילודת חברים בהתאם. משום כך קיבלנו, בשעתו, החלטה על פתיחת מסלול התושבות כמסלול לגיטימי, ורוב המשפחות הנקלטות היום ליישוב עוברות במסלול זה. ועדת קליטה עובדת על עידכון קריטריונים ותהליך לקליטה לקיבוץ. במקביל הוחלט להכין הקמת הרחבה קהילתית בת כ- 40 יח"ד כדי לאפשר למשפחות התושבים קביעות ביישוב, ולכולנו יציבות וביטחון חברתי וקהילתי. צוות אורחות חיים בוחן את דרכנו השיתופית ואת האפשרות לקלוט באמצעות שינוי במסגרת השיתופית, או ע"י חיזוק  והתחדשות שיתופית.

בתחום הכלכלי יש גם התמודדות עם חוסר איזון וגרעון מובנה בתקציב הקהילה וכן בעיות בהתפרנסות מעבודה. בשנים האחרונות ישנה גם מגמה של ירידה מסויימת בתוצאות המשקיות. אף כאן נעשית חשיבה אסטרטגית בניסיון לפתור את הבעיות השונות: קיבלנו החלטה על מסגרות תקציביות קשיחות של תקציב הקהילה ואנו מקטינים את מגמת הגרעון. בעיות בהתפרנסות נידונות בצוות אורחות החיים. בתחום המשקי נעשית חשיבה אסטרטגית לצד הניסיונות לחיזוק ופיתוח הענפים הקיימים וכן ניסיון לבנות עסקים חדשים, ולפזר סיכויים וסיכונים.  

 

היכן לומדים ילדי כפר עציון?

ילדי בית הספר היסודי לומדים ברובם בבית הספר האזורי ממ"ד גוש עציון. לתיכון הולך כל אחד לאשר יחפוץ.

מערכת הגיל הרך מטפלת בכ-100 ילדים בגילאי 0-6 (רבים ילדי תושבים ומבחוץ), גם כאן אנו מתמודדים עם זהות המערכת כקיבוצית, קהילתית וקולטת במחוץ. בחינוך הבלתי פורמלי, משתתפים עוד 100 ילדים בגילאי א'-י"ב.

 

 

אליעז כהן

טעם הקן הראשון

 

כפר עציון שלי הוא קודם כל המקום בו קיננו, אפרת ואני, את ביתנו הראשון. בהתרגשות הזו שדומה הייתה בעינינו כאילו אנו הזוג הראשון-היחיד בעולם, כזוג הראשון בגן-העדן-מקדם, ומי שמכיר את המקום, יודע שהוא סוג של גן עדן. אבל גם בשמחה ובמאור הפנים לו זכינו, וגם בעזרה ממשית, מאנשיו הטובים של הכפר. איך כתבתי זצן קצר אחר כך: "כאן חיי / בביתי אשר כריתי לי / בהר."

 

וכפר עציון שלי הוא המקום אליו הבאנו זה ארבע רגלים את אחיה, אוריה, שקד ומרים שלנו, בני שלושה ימים, כל אחד בעיתו ובעונתו, וידענו שזה הבית, שזה המקום לגדלם.

 

זה המקום בו הלב דוהר בדהרת סוסים כשקו ההר העצום שלנו נגלה אליי בדרך העולה מן השפלה, וטונוס השרירים נרגע, כמו מתערסל, ברגע חציית השער.

 

זה המקום לחיבור-מבוע-הקדושות שפועם כאן – ממסעות העברי הראשון, דרך המשורר -מלכנו דוד ועוד בעמידת כהני חשמונאי, וגבורת חלוציו ודמיהם בתש"ח ועד לגבורת שביו.

 

כפר עציון הוא מלכות, שכתר מטעים ומעיינות סביב לו, כפר עציון הוא מקום שמנסה "לקחת את עצמו" ברצינות ויודע לנהל פולמוסים בעניינים עקרוניים מנושאי אורחות החיים ועד ל"פכים קטנים" של ענייני רכב ומחסן הבגדים.

 

וכפר עציון שלי הוא מקום השראה לשירים רבים, והמון אהבה.

 

 

אליעז

פוריה סומר

כפר עציון בשבלי

 

בהיותי בת 10, הגיעו לשיכון הפועל המזרחי בתל אביב כמה משפחות משרידי כפר עציון.

כפר עציון היה בביתנו נושא מדובר, אפוף בהילה של קדושה והערצה (אחיו של אבי היה בהכשרה בסלבקוב ואילולא השיגוהו קרונות הרכבות, ייתכן שהיה בין מקימי כפר עציון...), כך שכאשר הגיעו המשפחות וילדיהן, חפצתי מאד בחברתם. קרבה זו גרמה לי, לא אחת,  להרהורי צער על כך שאינני יתומה מאב... ובמיוחד לאחר שובם מן הקייטנות...

עם התבגרותנו, זיכתה ידידות ושכנות זו אף אותי במכתב המפורסם ששלח חנן פורת עם שחרור הגוש ובו הקריאה: "מי ומי בהולכים". היה ברור וטבעי לי שגם אני בעולים אל "ההר הטוב הזה", ואכן בראש השנה תשכ"ח, נישאו תפילותיי ממקדש מעט שאולתר במקום ואת ההתרגשות קשה לתאר במילים.

היותי סטודנטית באוניברסיטה מנעה ממני להישאר כאן באופן קבוע (מיותר לציין את המאבקים בין ההורים שאמרו שצריך מקצוע וביני, שמקצוע היה באותם ימי אופוריה לזרא לי...) וכך חזרתי לבר-אילן כאשר לבי במזרח ואני במערב.

כעבור שנתיים פגשתי את אלי בכפר עציון ומאז ועד היום, כפר עציון בשבילי הוא מעבר לבית, מקום של שפיות במובן הפוליטי, החברתי, הדתי והכלכלי. כפר עציון בשבילי הוא מקום של מחויבות וחידוד הנקודה היהודית שלי, באשר כאן נפגשים הציר האנכי, שהוא מימד הזמן – ערש התהוות תרבותנו כעם מימי אברהם שהלך כאן, בין ההרים האלה, דרך המכבים, בואכה ימינו  -  והציר הרוחבי של פזורת ישראל, המקבץ לכאן אחים מעבר לים. כפר עציון בשבילי הוא מקום חי, תוסס ונושם, שאינו שוקט על שמריו ורוח צעירה ורעננה מתמזגת בו עם אויר ההרים הצלול הנישא מעל הפסגות. כפר עציון בשבילי הוא פסגה, שיש להעפיל אליה יום-יום.

                                                                       

דורית אונא

איך הגעתי לכפר עציון?

נולדתי בבית החולים בהר הצופים עם פינוי הילדים מכפר עציון למנזר רטיסבון, ומאוחר יותר חברנו אמי ואני לאחיותי במנזר, בו הייתה כל הקבוצה של הילדים, האמהות וקומץ גברים שפונו.

בקיץ, לאחר נפילת הגוש, עברנו לפתח תקווה והמשכנו לגבעת עליה בדרום יפו, שם חיינו כקיבוץ במשך שלוש שנים וחצי. משפחתי, עם חמש משפחות נוספות, עברה לקבוצת יבנה, שהפכה לי לבית בו עוצבה אישיותי.

אך הבית בהר לא נשכח. הגעגועים, הרצון לשוב הביתה, החברים בקייטנות ובטיולים, העלעול בתמונות האלבום, ימי הזיכרון ותמיכת אגודת כפר עציון יצרו הווי מיוחד שנקרא בפי כל: "ילדי כפר עציון".

בשנה השנייה לשירותי בצה"ל כמורָה פרצה מלחמת ששת הימים, ובמהלכה התבשרתי על שחרור כפר עציון. ההתרגשות והשמחה היו לאין שיעור.

החלום לשוב הביתה התגשם אצלי לקראת ראש השנה תשכ"ח, כשנסעתי עם חברתי לחוג בכפר עציון. את אווירת ההתעלות והשמחה שהיו שם אין לתאר!

בתום שנת הלימודים הצטרפתי לכפר עציון, ולאחר מספר שנים נטלתי פסק זמן קצר, יצאתי לקיבוץ עלומים, התחתנתי ושבנו לכפר עציון.

כאן בניתי את ביתי וכאן נולדו חמשת ילדי.

כפר עציון שלי

כיום, במבט לאחור, התגשם החלום. שבנו הביתה. כפר עציון קמה ומשגשגת, שונה ומגוונת. עידן ההפרטה והשינויים משפיע גם עלינו. הציפיות הן לא כפי שחשבתי. חסרה לי תחושת הבית והגאווה במקום שחלמתי עליו. אך אני כאן, וכאן מקומי. 

 

חסר רכיב