תנועת הקיבוץ הדתי
חסר רכיב

כפרי נוער

24/06/2007
עמודים תמוז תשס'ז (714) 8
כפרי הנוער והקיבוץ הדתי
נחום ברוכי

קבוצה בתנועת הקיבוץ הדתי הצעירה שישבה במחנה זמני בפתח תקווה
והייתה מורכבת ברובה מעולים חדשים ומתפרנסת מעבודות מזדמנות
קולטת חניכים מעליית הנוער להגשים את משאת נפשה של הציונות
סיפור היסטורי על שורשים משותפים
כפרי הנוער והקיבוץ הדתי

הקשר בין תנועת הקיבוץ הדתי לעליית הנוער הדתי קיים מעת הקמת שני הארגונים, שצמחו זה מתוך זה. הקיבוץ ראה בנוער העולה חלק מעצמו ומטרת קיומו בנוסף לכך, הנוער העולה היה המקור העיקרי לגידולה של התנועה בעשרים שנותיה הראשונות. בשנת 1929 עלו ראשוני הקבוץ הדתי ארצה והקימו ליד פתח תקווה מחנה עבודה, שהיה שלוחה של הכשרת בח"ד ברודגס שבגרמניה. באותה עת עלתה קבוצה אחרת מפולין ונטעה את אוהליה ברחובות. שתי הקבוצות ואלו שצמחו מתוכן הקימו את תנועת הקבוץ הדתי.
ובאשר לעליית הנוער, בשנת 1934 חברו אנשי בח"ד בגרמניה אל הגב' רוחה פראייר, יוזמת הרעיון, והשתתפו בהקמת המפעל. "המטרה הייתה שחניכי עליית הנוער יכו שורש בתנועת ההתיישבות של ציבור הפועלים בארץ, ויגשימו בדרך זו את משאת נפשה של הציונות. לקיבוץ היו נתונים מתאימים להגשים משימה זו. המשק הקיבוצי התאפיין בכך שיישוב שלם קיבל על עצמו תפקיד אקטיבי בחינוך הנוער, מי בעבודה ומי בהוראה ובהדרכה ."
הקבוצה בפתח תקווה הייתה עדיין מחנה זמני שחלק גדול מששים חבריה היו בעצמם עולים חדשים, המתפרנסים מעבודות מזדמנות במושבה. אולם בהעדר מסגרת דתית מתאימה לקליטת הילדים, שרוכזו בגרמניה על ידי תנועת בח"ד, הכניסו אותם חברי רודגס לתוך ביתם, שהפך בן לילה למוסד חינוכי, בו משמשים כל חברי הקבוצה כצוות הקולט והמחנך. לחץ מבקשי העלייה בגרמניה התעצם וחברי רודגס, שבינתיים הפכה כבר להיות "חבר הקבוצות של הפועל המזרחי", יזמו את הקמת "כפר הנוער הדתי" כפתרון של קבע לצורך החיוני. בניית הכפר עצמה נעשתה בידי בנאים ובעלי מלאכה מהקיבוץ והצוות החינוכי הורכב מחברי הבח"ד. עד מהרה התברר שהקמת כפר נוער מיוחד לא הספיקה לענות על הצרכים. או אז יזמו אותם חברים את פתיחת מקוה ישראל לתלמידים דתיים ואפילו לבנות, ודאגו לאייש את הצוות באנשיהם.
ארבע שנים אחרי עלייתם, יסדו בוגרי חברת הנוער הראשונה את שדה אליהו ובוגרי השנייה הקימו לימים את עין הנצי"ב. הקבוצה השלישית היא שלוחות. במשך הזמן קמו קבוצות נוספות, שקלטו לתוכן עוד חברות. עד פרוץ מלחמת העצמאות הקימו בוגרי עליית הנוער גם את משואות יצחק, כפר דרום ושחר ותגברו את עלומים ובארות יצחק. וכך, בעת הקמת המדינה הייתה מחצית הקיבוץ הדתי מורכבת מבוגרי המפעל.

הוועדה לעליית הנוער הדתי
כותב אברהם הרץ (רודי): "היה ברור שרודגס לבדו אינו יכול להרים את המשא הזה, אך הוא הבין שמחובתו להיות הכוח היוזם והקובע. שהרי מדובר בנוער שחונך על ברכי התנועה, נוער שכל שאיפתו היא להצטרף לקיבוץ. קיבוץ רודגס יזם הקמת ועדה ציבורית לעליית הנוער שאליה צירף אנשי חינוך ובעלי השפעה מבין המקורבים אליו, מתוך פעילי המזרחי בגרמניה" (בשנים הראשונות פעלה עליית הנוער רק בארצות הדוברות גרמנית).
כבר בשלב זה אפשר לשאול, מניין היה לחבורה הקטנה הזאת אומץ לקחת על עצמה אחריות למפעל כה גדול. לכך ישנן שתי תשובות, האחת עניינית – "במקום שאין אנשים השתדל להיות איש", פשוט שום גורם אחר לא עשה זאת. והשנייה אידיאולוגית – "... ודאי, הקיבוץ קטן ותפקידיו מרובים וקשים, אך עיקר זכות קיומו ברצונו החלוצי ליצור את הגרעין לחברה הדתית החדשה (הדגשה במקור), בהתאם לכך יש לראות את עליית הנוער כחלק בלתי נפרד של מטרות הקיבוץ" . כלומר, חינוך הנוער העולה הוא הגשמת מטרת העל של התנועה.
עם בואם של "ילדי טהרן" בשנת 1943, חל מפנה בהתפתחות עליית הנוער. הארגון שטיפל בקבוצות קטנות יחסית, בעיקר דוברות גרמנית, קלט בבת אחת כשבע מאות ילדים ממוצא פולני, רובם בני פחות מ- 14. הצרכים החדשים היו כבר הרבה מעל ליכולתה של התנועה הקטנטונת (בתי ילדים, מטפלות, תקציבים) וגם העניין ציבורי שהתעורר סביב הילדים, העביר את הטיפול בנושא לרמה הפוליטית.
ערב קום המדינה מסכם פינחס רוזנבליט, מחברי רודגס שהקים וניהל את הסקטור הדתי במקוה ישראל: "אלפים של בני נוער דתי הועלו ארצה בדרך זו וחונכו במקומות שונים ומהווים כיום חלק חשוב של הקיבוץ הדתי. כיום יותר מבכל זמן אחר, חיל מילואים העיקרי, כמעט היחידי, להתיישבות הדתית ובמיוחד לקיבוץ... עד לפני כמה שנים נשא הקיבוץ הדתי לבדו, בעזרת חברים אחדים של התנועה, את התפקידים הארגוניים והחינוכיים של המפעל כולו. המצב השתנה כשעליית ילדי טהרן העמידה את עליית הנוער לפני בעיות חדשות והבליטה את הצד הפוליטי של העניין... הקיבוץ הדתי אשר הועמד לפני תפקידים של התיישבות, קליטת עלייה ושליחות, ויתר מצדו על הנהגתו בשטח זה, ועל ידי כך ניטלה השפעתו בהדרגה...".
עם קום המדינה השתנה המצב לחלוטין. תנועת הקבוץ הדתי התרסקה בקרבות והחלה לשקם את עצמה. היה ברור שעתידה תלוי בתגבורת מעליית הנוער, לכן החליטה המזמו"ר בפברואר 1949, כאשר כמה מהקבוצות עדיין בחזית ואחרות בשבי בעבר הירדן, כי "הקיבוץ הדתי מביע את נכונותו לקליטת נוער עולה ולחינוכו במשקיו ובמוסדות הקשורים בו".
שנה אחרי כן, כשכבר היה ברור שהקבוצות אינן מסוגלות לעשות שוב את מה שעשו עשר שנים קודם, וגם עליית הנוער איננה אותו הדבר, החליטו להקים כפרי נוער צמודים לקיבוצים, במטרה שהחינוך בהם יהיה ברוח הקיבוץ הדתי, וזאת על ידי הפעלת הכפרים בעזרת צוות חינוכי מתוך הקיבוצים ועבודה של ילדי הכפרים בענפי המשק.
באביב 1950 נמסר שהולכים ומוקמים שני מוסדות, אחד ליד ניר עציון (כפר וינגייט), ואחד ליד לביא, מכספי יהודי הודו (הודיות). עוד נאמר שגם גבעת וושינגטון, שהוקמה לא מכבר, תשמש מקום קליטה לנוער בשנים הראשונות. באותה עת נבחנה אפשרות להקים מוסד דומה גם בעמק בית שאן, ליד טירת צבי או שדה אליהו.
במצב שהתהווה אחרי קום שמדינה, הלך הקיבוץ ונדחק ממוקדי העשייה הלאומית וגם עליית הנוער חדלה להיות מקור לתגבורת. את מקומה תפסו גרעיני בני-עקיבא, אבל זו כבר פרשה אחרת.


בארות יצחק


חסר רכיב