תנועת הקיבוץ הדתי
חסר רכיב

מלכה במדבר

24/06/2007
עמודים תמוז תשס'ז (714) 8
מלכה במדבר

סעד חוגגת שישים
גילה קפלן

בת ששים פוקחת עין
מתמודדת עם תהליכי שינויי, קסאמים וצבע אדום
מקווה לצמיחה, מייחלת לשקט

ההתחלה
סעד היא קבוצת בני-עקיבא הראשונה – ראשיתה בשנת 1937 כגרעין הכשרה בכפר גדעון שהתאחד בשנת 1939 עם גרעין אחר מנס ציונה. אז, גם הוכרז על הקמת הקבוצה ונקבע שמה (שהיה 'עלומים' בתחילה). בשנת 1940 עברה הקבוצה לנתניה וכעבור שלוש שנים עברה לסביבות הרצליה, שם ישבה עד שעלתה להתיישבות. ב-1944 קלטה הקבוצה את הגרעין התורני ובמשך כל שנות קיומה הייתה קשורה לעבודתה הארגונית והחינוכית של תנועת בני-עקיבא. בשנת 1945 נשקלה בקיבוץ הדתי האפשרות להעלות את הקבוצה בתור הנקודה השנייה בעציון. בסוף 1946 הסתכמה אוכלוסיית הקבוצה ב-114 נפש, מהם שמונה עשרה משפחות ושישה עשר ילדים. הרבה זמן לקח לקבוצה הצעירה לקבל שטח עליו תוכל להתיישב. בסופו של דבר, לפני ששים שנה, בתמוז תש"ז עלתה קבוצת עלומים לאדמות 'טואל' בנגב, בהתאם להחלטת הקיבוץ הדתי להתיישב בגושים. עם העלייה לקרקע נקרא המקום סעד. זו הייתה נקודת ההתיישבות העשירית של הקיבוץ הדתי והיא השלימה (יחד עם בארות יצחק וכפר דרום) את הגוש השלישי שלו (בנוסף לגוש ההתיישבות בעמק בית שאן ובגוש עציון). בעצה אחת עם המוסדות נקבע כי בתכנית פיתוח המשק לשנת תש"ח יוקצו כחמש מאות דונם לפלחה, שלושים דונם למטעים ומאה ועשרה דונם לשלחין, למספוא ולגן ירק. כמו כן תוכננה הקמתה של רפת לחמש עשרה פרות ולעשר עגלות והקמתו של לול לאלף עופות. כן דובר על אפשרות הקמתו של מפעל מלאכה .

ירוק בעיניים
צחיחות הנגב נשארת מחוץ לגדר הקיבוץ, מזג האוויר בהזמנה, ואני נפגשת עם שרה עברון, מנהלת הקהילה.
שרה, חברת גרעין לקיבוץ עין צורים, הגיעה לסעד עם נישואיה לאשר בן הקיבוץ ולהם חמישה ילדים. היא נבחרה לניהול הקהילה מתוך רצון 'לעשות את מה שצריך' רק 'לא ידעתי מה צריך לעשות'.
שרה: "החל מקיץ תשס"ה (2005), סדר היום של סעד מושפע מאוד מן המצב הביטחוני-פוליטי של המדינה. החל בתקופת ההתנתקות ועד היום עם מתקפות הקסאמים". אז, בקיץ תשס"ה, הקימו חברים מן הקיבוץ סוכה בצומת סעד, על מנת לחלק שתייה ומזון לעוברים. הסוכה גדלה והייתה לאוהל הידברות – שמשך את כל עם ישראל. במקביל המשיכו הצעירים בהפעלת האוהל – מנוחה, מאכל ומשקה לעוברים ושבים. היום, שנתיים אחרי, החיים בסעד מוגדרים על ידי התושבים כשגרת חירום; מצב לא פשוט, שנהפך למתוח במקרה של נפילות קסאמים או של התרעות שמצריכות, לדוגמה, להעביר את כל שיעורי ליל שבועות של הנוער לקומה התחתונה והממוגנת של חדר האוכל, ולהחליט שהחברים ילמדו בכל זאת בבית הכנסת 'כמו כל עם ישראל'.

מי גר היום בסעד?
בסעד יש היום 180 בתי אב, ס"ה 700 איש, אישה וטף. מתוך 253 החברים שלנו, מעל מאה עברו את גיל ה-70, יש גם חברת נוער המונה מעל 30 בנות ומשפחתון של 11 ילדים, ועוד בני משק, חיילים וסטודנטים וגם סטודנטים מספיר השוכרים כאן דירות.
הוותיקים הם יוצאי פולין, גרמניה וצ'כיה ויחד אתם הקימו את הקיבוץ חברי גרעין ז' של בני-עקיבא אליהם הצטרפו חברים מגרעין דרום אמריקאי ובוגרי חברת נוער.
שרה: "ותיקי סעד הם חבורה חזקה שסחבה בעול שנים רבות וגם היום ממשיכה ותורמת. יחד עם זאת, משפחת סעד זקוקה לקליטת משפחות צעירות כאוויר לנשימה. כמנהלת קהילה הייתי מעורבת מאוד בנושא הקליטה. חשוב לנו להחזיר את הבנים הביתה וגם לקלוט שותפים חדשים. לצד הקליטה לחברות, אנו קולטים גם משפחות לתושבות. התושבים הנקלטים (כמו גם משפחות החברים המעטות העוברות לתושבות) פניהם לשכונה הקהילתית, כי למרות האמור לעיל, בסעד קיימת מצוקת דיור. לפני שנתיים נבנו שמונה דירות ולא קרה שמישהו רצה לבוא ולא נמצא לו מקום".

מה מאפיין את אנשי סעד, עם אלו תהליכים מתמודדים כאן?
"סעד הוא מקום עם הרבה מסורת, ארגון וסדר. נותנים כאן הרבה מקום לפרט, דבר שבולט מאוד בתחום הדתי. יש בבית הכנסת שלנו מניין קרליבך פעם בחודש, לצד המניין המרכזי. גם רואים אצלנו מדי פעם - תפילות נשים, סליחות בנוסח ספרד, תפילת שבת בסגנון שירה חדשה או לימוד נפרד. יודעים אצלנו לתת מקום למגוון קולות. יש בסעד תרבות של שיחה, גם כשקשה. זה מה שעוזר לנו להתגבר ולעבור תקופות קשות, כמו בזמן ההתנתקות, כמו בדיבורים על השינויים".

מה אכן קורה בגזרת השינויים?
"אני מאמינה", אומרת שרה, "שאנחנו צריכים להקטין את רמת השיתוף בכדי שנוכל להגדיל את מספר השותפים. הכלים הישנים (של שותפות ברמה כזו או אחרת) – הם לא הלב והמהות. הדבר החשוב הוא העשייה המשותפת, היכולת לעשות דברים ביחד תוך ויתורים הדדיים למען הכלל. השיתוף צריך למצוא דרכים לבטא את עצמו בכלים המתאימים למאה ה-21. אם משפחה רוצה לשים דגש על התא המשפחתי ולהאריך את חופשת הלידה, לדוגמה, אני לא רוצה להתערב. חשוב לי שנחנך ביחד, ניצור ביחד, נעשה דברים שחשובים לנו יחד. שימור היחד צריך להיות ערכי ולא טכני. תהליך השינוי אצלנו עבר דרך ארוכה; בוקי ברט, מזכיר הקיבוץ, נבחר להוביל את התהליך".

מיגון
"תהליך נוסף משמעותי שעובר על הקהילה הקיבוצית שלנו, נובע מן המצב הביטחוני. לא מזמן חזרו ילדי הפעוטונים למבנים ממוגנים. 'תקופת הגלות', כלומר המעבר לבתים חלופיים ולא ממוגנים הייתה קשה הן בשל חוסר הקביעות והן בשל חוסר הביטחון. קושי נוסף עוררה הבניה בתוך הקיבוץ - הרס הנוי המושקע וכריתת העצים הוותיקים (בסוף הם ניצלו!)".
המיגון שנבנה הוא דמוי כיפת ביטון מעל לגגות המבנים, ובסעד הוא נצבע בצבעים עליזים כמו קוביות בגן הילדים. גני ילדים יבנו מחדש ועד אז, מסתפקים במענה של "חדר ביטחון" או שיוצאים 'לגלות' במקלט. הצצנו שם על פעוטות מצטופפים וגננות שמנסות לתת הרגשת גן-רגיל בתוך המקלט.
מערכת החינוך הבלתי פורמאלית אינה זכאית למיגון ובכל זאת היא פועלת היטב וברמה גבוהה. בתי ילדים א'-ו', בני-עקיבא ומשק ילדים לתפארת. גם בתי החברים אינם ממוגנים ברובם והמצב קשה בייחוד לקשישים ולהורי הפעוטות. "אני מקווה", אומרת שרה," שעד סוף 2008, אם לא יפרוץ השלום המיוחל, נהיה ממוגנים יותר, אם כי קשה לי המחשבה שהכל יהיה מבוטן".

איך חוגגים ששים?
חגיגות הששים בסעד תגענה לשיאן בסוכות עם הכנסת ספר התורה שנכתב בקיבוץ על ידי חבר הקיבוץ, אילהוא שנון. השנה כולה עמדה בסימן של חגיגות ואירועים שמחזקים את הדבק החברתי ונותנים הרבה כוח להמשך הדרך.

חסר רכיב