תנועת הקיבוץ הדתי
חסר רכיב

תנ"ך והמכחול

22/05/2007
עמודים אייר תשס"ז (713) 7
קול התנ"ך בראי המכחול
ספר חדש לחסידה לנדאו
עליזה גלבוע

"אני רואה את הציור כמו גן", אומרת חסידה, "גן שהצייר מטביע בו סימני דרך
אשר מובילים את עיני הצופה המטיילות בין שביליו"
עליזה גלבוע, תלמידה וחברה, בשיחה עם חסידה לנדאו על ציור ועל תהליכים

אם ישאלו אותי: "מי האמן שהכי השפיע עליך?", אומר – "חסידה לנדאו, ללא כחל וסרק".
במשך השנים למדתי להכיר את כל הגדולים – רמברנט, מיכאל אנג'לו, פיקאסו, מונדריאן, קנדינסקי ורוי ליכטנשטיין... האמת? טוב שלא ממש הכרתי אותם. למדתי אודותיהם, ואת חסידה הכרתי. אותה כאדם, כנפש מיוחדת. כנראה שזה מה שמכנים "נפש אמן".
הפעם הראשונה שנשאתי עיניי אל חסידה הייתה כשהייתי בפעוטון או בגן וגיליתי את בת היענה הענקית שעמדה על יד המועדון לחבר, מוקסמת מהאפשרות שאפשר ליצור כזו ציפור ענקית מבטון, ציפור שילדי הקיבוץ בשעות אחר הצהריים היו רוכבים עליה, הציפור שחסידה פיסלה (הציפור עומדת וניצבת עד היום עם קצת תמיכה בפינת החי של הקיבוץ).
בהמשך פגשתי את חסידה המורה. הדרך שלה הייתה - לעודד, להצביע על הדבר המוצלח, בלי ביקורת, בלי התנשאות, בשקט וצנעה. כשחלמתי בעצמי להיות אמנית (וזה בעיקר מה שעשיתי בבית הספר, לחלום), הייתה זו חסידה שפרשה עלי חסות ולימדה אותי את האלף-בית של הציור. תמיד הדגישה כמה חשוב ללמוד את היסודות ואחר כך, "כשיש לך את היסודות את יכולה להמשיך לאיזה כיוון שתרצי".
חלפו השנים, הפכנו חברות וחסידה שיתפה אותי בפרויקטים שהיא עושה ובתכניותיה, והנה החל הפרויקט של הספר. שמעתי את ההתלבטויות: מה להכניס ועל מה לוותר? האם יש מקום למחשבות? לפסוקי התנ"ך? כמובן הציורים חייבים להיכנס! ו...לא, לא תהיה ברירה, על חלק נצטרך לוותר...
שאלתי אותה – איך בוחרים מה יכנס ומה לא?
והיא ענתה: "הגשתי את החומר בקלסר מאורגן כשבתוכו מאוגדים לפי סדר צילומי העבודות. על יד כל צלום הפסוק המתאים ובמקביל הפרשנויות ותהליכי החשיבה שלי שהם חלק משמעותי בתהליך העבודה. העורך בחר מה יופיע ובאיזה גודל ופורמט. אני עברתי ומעט שיניתי. הסדר נקבע על פי הסדר שבתנ"ך".
אבל על חלק היה צריך לוותר, וחסידה ויתרה. היא ויתרה על דברי ההגות שלה, על המחשבות המסודרות במחברת המתארות את אירועי התנ"ך בעיניה - פרשנות ייחודית, התחבטויות הנפש. הנקודות בהן הסיפורים נושקים לאירועי היום יום שלנו, לפשעים שקורים, להתנהגות המנהיגים, לאסונות שפוקדים אותנו ואת העולם הרחב, וגם נגיעות עדינות ביופיו של העולם. אני מקווה שנמצא את כל אלו בספר הבא.
הפעם לא היה מקום, לא טוב להעמיס על עינו של הקורא. וכך הבחירה הסופית הייתה, להכניס את הציורים ובמקביל את פסוקי התנ"ך הרלוונטיים. במעשה מלאכת מחשבת נשזרו להם פיוטי התנ"ך, יפים, קטנים ומנוקדים, עם פיוטיה הצבעוניים של חסידה שנרשמו במכחול.
ראיתי אותה בהתרגשות של ההכנה, בהתפעלות מכל שלב, מכל אדם שמושיט יד, מהצלם, מהמשפחה ובעיקר מהעורך "משה מירסקי" - מהרגישות שלו, מהרוגע שהוא השרה לכל אורך העשייה גם כשהעניינים קצת חרקו.
כשראיתי את הספר מוכן חוויתי את שמחת הלידה וכשאחזתי בו - עלעלתי בעדינות בין דפיו חשבתי לי: "איזה יופי - פרויקט חיים עטוף בתיבה מהודרת, רכה ונעימה".

מה הפרויקט הבא ומהו תהליך העבודה?

הפרויקט הבא הוא "מגילת אסתר". כל כך הרבה נושאים עולים וחסידה מדלגת בניהם. האחד מוביל לשני, רגע אחד זה חשוב ובשני ההוא הכי חשוב. מהרמון הנשים, להתבוללות, לכסא שלמה שנדד עם הגלויות, לאנטישמיות ועוד ועוד... "זו הפעם הראשונה שאני נכנסת למשמעות החזקה והקשה של המגילה". הרקע שישמש לנושא, יהיה לוח שח-מט. כבר ראיתי בחדר העבודה שלה לוח גדול ועליו חיילי המשחק שבנתה מעיסת נייר, לומדת את צעדיהם של כל שחקן ושחקן. המלך – פלגמט, צועד צעד לפה צעד לשם, מהסס. המלכה - אנרגטית, החלטית, אין ספק שהיא השולטת. כך היא מכניסה עצמה לעבודה כשכל חושיה משתתפים בחוויית הלמידה.
חסידה מספרת לי על תהליך העבודה: "אני בוחרת נושא, רושמת מתוך התנ"ך את כל הפסוקים שמתארים אותו, תוך כדי מלאכת איסוף הפסוקים מתהווה קו המחשבה, מתקבלת התמונה השלמה, תמונה תלת ממדית של הדמות או הרעיון. כזה כיף ללמוד ככה" היא מציינת בהנאה. "בשלב הבא אני בוחרת את הפורמט שיתאים לנושא, והקומפוזיציה נבנית, הצבעים באים מאותו הרגש שנבנה בתהליך המקדים – כעס, שמחה, עצב וכו'. נוצר דו שיח ולפעמים גם מאבק ביני לבין הבד".
כאן המקום לציין שחסידה משתמשת בשלושת צבעי היסוד ובלבן בלבד. וכך נוצר ציור מינימליסטי, ציור שנראה כאילו שבא ללא מאמץ. וחסידה מסבירה שהעבודה הרבה המושקעת בהכנה, ובמחשבה על הרעיון, ואיך יראו הדברים, התכנון ורישומי ההכנה הרבים, גורמים לכך שהציור יראה ספונטאני, זורם. ולא מרגישים בכלל את זיעת המאמץ שבהכנה הרבה.
"אני רואה את הציור כמו גן", אומרת חסידה, "גן שהצייר מטביע בו סימני דרך אשר מובילים את עיני הצופה המטיילות בין שביליו".

איך את מרגישה עם הספר החדש כשכל חייך ארוזים כמתנה נהדרת?
חסידה מנסה להתחמק מלתת תשובה...
ואיך ההרגשה שכל חייך ארוזים כמתנה נהדרת? "כמו לידה... אבל שתדעי לך שכל ציור הוא לידה.
מאוד התרגשתי – אני נוהגת לצלם את עבודותיי תוך כדי תהליך היצירה. הצילום מאפשר מבט מתומצת או מרוכז יותר. וכשאני צופה בצילום אני יודעת בדיוק מה עלי לשנות ולתקן וכך בספר, הצילומים יוצרים ציורים חדים יותר, ברורים יותר, והדפדוף בו משרה עלי שקט ושלווה על אף שחלק מהציורים צועקים".



שלוחות

במסגרת נפרדת:
קול התנ"ך בראי האמנות
עיצוב והפקה: משה מירסקי

את הספר הוציאה המשפחה לכבודה של חסידה במהדורה אלבומית מהודרת, וכך כותבים שם בני המשפחה:
"גדלנו בבית של אמנות. ההתעסקות בציור, אווירת היצירה, הכנת הבדים והצבעים, עיצוב טבע דומם וישיבה מול מודלים, ליוו אותנו לאורך כל ילדותנו...
ההתבוננות בטבע העסיקה את הורינו כל הזמן. זריחה מהגלעד, שקיעה על הגלבוע ותנועת העננים בשמים נתנו כר נרחב לדמיון. את חופת כפות התמר ומראה השמים דרכם – קיבלה אמא ממטע התמרים של אבא. בעידודו הפכה אותם לטליתות ותמרורים..."
הספר מוקדש לזכרו של רוני ז"ל, בנם הבכור של חסידה ואורי: "מותו בגיל צעיר של אחינו רוני ז"ל השפיע על כולנו. אמא איבדה את בנה הבכור ואובדן זה בא לידי ביטוי בחלק מציוריה. תנופת הציור נפגעה, הצבעים והצורות התעמעמו אבל הציור עצמו שמש לה מפלט ומרפא מהצער... מתוך אמונה באלוהים ובאדם יצאה ליצור עולמות חדשים...".
כתבה זו מוקדשת לזכרו של רוני ז"ל שנפטר בחודש סיוון תשל"ו.

חסר רכיב