תנועת הקיבוץ הדתי
חסר רכיב

מתן תורה ואמנות

22/05/2007
עמודים אייר תשס"ז (713) 7
מתן תורה ועולם האמנות
הרב מרדכי ורדי

הנסיון להתרחק מכל דימוי חזותי של האל הרחיק את היהדות גם מעולם הדמיון והאמנות
בכדי "לראות את הקולות" עלינו לשוב ולפתח את "כח המדמה"
הרב מרדכי ורדי כותב על רצון לדמיון

שתי הדברות הראשונות עוסקות במלחמת היהדות בעבודה זרה.
הדיבר הראשון, בביסוס האמונה על חווית יציאת מצרים על כל משמעויותיה,
והדיבר השני בשלילת התקשרות דתית דרך פסל ותמונה.

הקושי הגדול של העם היה לקבל את הדיבר השני. את הדיבר הראשון הם הפנימו בקלות וגם מול העגל אמרו "אלה אלוקיך ישראל אשר העלוך מארץ מצרים".
האתגר העצום של היהדות ההולכת ומתרקמת היה להתרחק מן התשוקה הנוראית לדבר על הקב"ה בשפה של דימוי חזותי.
וכבר במעמד הר סיני מתחילה ההתמודדות.
המעמד של מתן תורה היה מוצף בחוויה אודיו-ויזואלית חזקה – אלא שכל הסמלים המופיעים במעמד הזה סותמים את הנתיב של דימויים פאגאניים; במימד החזותי יש לנו אש ועשן, ברקים וענן; ובמימד הקולי יש קולות רעמים וקול שופר הולך וחזק. הברקים והאש מורים על סכנה – לא להתקרב. הרעמים – בולעים כל קול אפשרי ויוצרים תחושה של אימה ויראת כבוד. הענן והעשן – פועלים הסתרה והם חוסמים את הדרך בפני כח הראיה. קול השופר מרעיד את הנפש בחרדת קודש (זהו אחד הדברים שלמד דוד בהעלאת ארון ה' לירושלים: לפני אסון עוזא, הליווי המוזיקלי של התהלוכה היה "בְּכֹל עֲצֵי בְרוֹשִׁים וּבְכִנֹּרוֹת וּבִנְבָלִים וּבְתֻפִּים וּבִמְנַעַנְעִים וּבְצֶלְצֶלִים" ואחרי פרץ עוזא: " בִּתְרוּעָה וּבְקוֹל שׁוֹפָר").
כאשר כל הסמלים החווייתיים מצטרפים יחד, נוצרת אחדות חווייתית המשתלטת באופן טוטאלי על מערכת החושים, ואז העם "רואים את הקולות".

מאז, הלכה היהדות והתרחקה מן הדימויים החזותיים והאמנות הפלאסטית הסתגרה בד' אמות של יודאיקה: "זה אלי ואנווהו" – התנאה לפניו במצוות, עשה לך טלית נאה, בחר אתרוג כמו יהלום, הוסף עיטורים לחנוכיה ובמקרים קיצוניים תוכל לרקום דמות אריה על פרוכת ארון הקודש.
עולם הדימויים העמוק נותר בתחום החזותי-מופשט של הנבואה: "מה אתה רואה ? "מקל שקד אני רואה... סיר נפוח אני רואה. היטבת לראות".
ומן הנבואה עבר עולם הדימויים הסודי אל הקבלה. כאשר בניגוד לפתיח התלמודי "תא שמע" (בא ושמע) מגיע מטבע לשון אחר בזוהר - "תא חזי", כלומר, בא וראה.
הדמיון נשאר צפון גם בעולם המדרש כמו זה המתאר את הקונפליקט בין משה למלאכים בעת מתן תורה:
"באותה שעה בקשו מלאכי השרת לפגוע במשה. עשה בו הקב"ה קלסטירין של פניו של משה דומה לאברהם, אמר להם הקב"ה - אי אתם מתביישין הימנו, לא זהו שירדתם אצלו ואכלתם בתוך ביתו?!" (שמות רבה פרשה כח, א).
הפתרון הויזואלי, לבלבל את המלאכים באמצעות תחפושת נראה מופרך ביותר בהקשר זה, אלא אם כן נפרש שהצגת פניו של משה כפניו של אברהם אבינו לא הייתה באמצעות מסכה מטעה אלא באמצעות תאורה היכולה להבליט אספקטים בלתי נראים באופן רגיל. ניתן לחשוב על תאורה מיוחדת אשר תבליט את הדמיון שבין שני האישים הללו ותצביע על המהות הנשמתית הנמשכת ברצף מאברהם עד משה ועד אלינו – מה שיכול באמת להרגיע את המלאכים.

הרב ראי"ה קוק קרא כבר לפני שנים רבות לשוב אל פיתוח כוח הדמיון שעזבנו מאימת האלילות.
בינתיים, הקריאה הזו נענית בגרירת רגליים גם אצל תלמידיו.
נדרש פנס קסם שיטיל תאורה מיוחדת על האמנות לכל גווניה, יבליט את הדמיון המפתיע שבין התמונה לבין הטקסט הכתוב ויחבר בין השמיעה לבין הראיה עד שנהיה יכולים להיות רואים את הקולות.

ראש צורים
הרב ורדי הוא רב בית הספר לקולנוע 'מעלה'


חסר רכיב