תנועת הקיבוץ הדתי
חסר רכיב

דבר העורכת

22/05/2007
עמודים אייר תשס"ז (713) 7
דבר העורכת
שלום לכם,

כשאומרים סיוון חושבים על חג השבועות.
כשאומרים חג שבועות חושבים על דברים שונים, כל אחד לפי מנהגיו, כל אחד לפי תלמודו.
יש שחושבים על מאכלי החלב הנהוגים, יש שחושבים על מתן תורה, יש שחושבים על קישוטי הירק בבית הכנסת והלימוד אל תוך הלילה.
האסוציאציה הפרטית שלי הובילה אותי לקשר ברור בין חג השבועות לעולם האמנות.
להפתעתי, בבדיקה מעמיקה יותר נראה כי הקשר אינו ברור כל כך, אלא שבשתי פנים מצאתי קשר;
בחג השבועות נהגו בני ישראל לקשט את בתי הכנסת וגם את הבתים במיני ירק ובשושנים, הן כזכר להר סיני שכולו היה מלא בירק ופריחה והן כסמל לישראל ולתורה שנמשלו לשושנה שבין החוחים. בארצות אירופה הקרות, בהן לא היה בעונה זו מלאי של ירק, נהגו להכין לכבוד השבועות את השושנתות (רויזעלעך) לקישוט בית הכנסת. ואכן, מהי עבודת האמנות אם לא תיאור המציאות ותרגומה לשפה אישית?
קשר נוסף לאמנות נמצא כמובן בעשרת הדברות שנתנו לנו בשבועות; "לא תעשה לך פסל וכל תמונה". וכך כותב הרב שי פירון: "עולם האמנות והיצירה מסמל שני קטבים הפוכים: מחד - יש בו ביטוי לעומק היצירה הרוחנית, לרגישות ולזכות הלב, למשמעות הפנימית של חיי היחיד. מאידך - יש והאמנות מוציאה אל הפועל את הפסולת של המציאות, את הארס והרעל ומביאה אל הפועל את הכפירה בהתגלמותה. בשל כך, יש הרואים באמנות צרה ליהדות. האמנות נתפסת כמעוז לחילוניות הכפרנית. כיצד עלינו להתייחס למלאכת הפיסול, להגדרת היופי ולמקומו בחיינו?"
אנשי אמנות דתיים מתמודדים דרך קבע עם המגבלה ביצירה ועם הגדרות הפנימיים והחיצוניים, והתשובות הן אישיות.
בהמשך מאמרו כותב הרב: "במציאות חיים מתוקנת, כשהופעת השכינה גלויה לעין כל, משמש היופי כגורם מעורר ומכונן. לפיכך נקרא בית המקדש: "נויו של עולם". זהו יופי היוצא מתוך מציאות חיים שלמה ומקיפה".

חודש סיוון נותן לנו הזדמנות ליהנות מן היופי והשמחה העדינים, רגע לפני חודשי הקיץ הקשים.
גיליון חודש סיוון שלפניכם עוסק הן בעולם האמנות בפנים שונות והן בלימוד התורה, היות וזכינו וקיבלנו דו"ח מכל ארבעת מוסדות הקיבוץ הדתי העוסקים בלימוד התורה.


חודש טוב
גילה ו. קפלן
חסר רכיב