תנועת הקיבוץ הדתי
חסר רכיב

יום העצמאות הראשון

30/03/2007
עמודים ניסן - אייר תשס"ז (712) 6
יום העצמאות הראשון

נחום ברוכי

"המאורעות הגדולים אשר ראו עינינו מבקשים ליחד להם יום בשנה... אין חג בלי קדושה..."
נרשמה הקריאה ב'עלונים' (גרסתו המוקדמת של 'עמודים')
"הדורות שיבואו לא יסלחו לנו על כל הזנחה" התריע החבר שמחה פרידמן
על יצירתה של מסורת לחגיגות יום העצמאות בטירת צבי של אחרי מלחמת העצמאות

שאיפתה של תנועת הקיבוץ הדתי ליצור יהדות דתית חדשה, הצועדת עם הזמן ורלבנטית להווה, הגיעה לביטוי הבולט ביותר בחגיגת יום העצמאות. בעוד עם ישראל כולו, והיהדות הדתית בפרט, מתלבטים בשאלה כיצד יש לבטא את המהפך ההיסטורי בחיי העם , קמו חברי טירת צבי ועשו מעשה.
חודשיים לפני יום השנה הראשון להכרזת המדינה, קרא גם בטאון הקיבוץ הדתי 'עלונים', לציין את היום כראוי: "המאורעות הגדולים אשר ראו עינינו מבקשים ליחד להם יום בשנה... אין חג בלי קדושה... ציבורנו אנו, אשר עקב את דרך התהוות המדינה בדמו, ידע גם לשמור על צביון ותכן חגו" . בערב פסח תש"ט שרטט שמחה פרידמן על דפי 'בטירה' קווים מנחים לתכנית החג ואופיו והזמין תגובות. בשבוע שאחריו הצטרפו אליו החברים מאיר אור ואברהם יצחק מרחביה ובשבועיים שנותרו עד ה' באייר, דנו חברי טירת צבי, גבשו תכנית והוציאו אותה לפועל ומאז הפכה למסגרת לרבים .
בקרב היוזמים פיעמה תחושה עמוקה של שליחות. "מתוך ראיית אחריותנו לעתיד האומה" הזהיר פרידמן מפני קלות ראש, כי "הדורות שיבואו לא יסלחו לנו על כל הזנחה". לא היה להם כל ספק שהעם זקוק לתכניתם. עם זאת הכירו בבדידותם, אפילו בחוג המצומצם של היהדות הדתית הציונית. "אנו יכולים להיות יוזמים, אולם אין בכוחנו בלבד לקבוע", ציין אור. המכשול העיקרי שעמד בפני הרעיון הגדול, הייתה הרבנות "ויש לפקפק אם החלטה כזאת תבוא בדורנו". לכן נמנעו השלושה מכול רעיון חדשני שיש בו ספק הלכתי. תחושת דחיפות חריפה ליוותה אותם, כי "מה שלא נחליט השנה, ספק אם נחליט בתקופה מאוחרת יותר".
התכנית הושתתה על ארבעה יסודות: חגיגיות, הודיה, זכרון ולאומיות. החגיגיות תושג על ידי הכרזת שבתון כללי "מערב עד ערב". כלומר, הפסקת העבודה מבעוד יום, כבכל ערבי שבת וחג והקפדה על שביתה מוחלטת מעבודה עד מוצאי היום. אווירת החג תתחזק על ידי לבישת בגדי שבת וקיום תפילות שבהן ישולבו כל תוספות החגים שאין בהם ספק מבחינה הלכתית, לרבות קריאה בתורה ובנביא. יש להרבות בשילוב קטעים מוכרים. גם ניגוני התפילה יהיו אלו הנהוגים בחגים. הסעודה במתכונת שבתית, תפתח בקידוש על היין, בברכת שהחיינו ובקטע מברכת הגאולה שבהגדה של פסח וכמובן זמירות (שירי הציונות). החברות התבקשו להביא את פמוטי השבת ולהדליק נרות על שלחן הסעודה. במהלך הברורים עלה לראשונה הרהור לגבי תקפותם של מנהגי האבלות בספירת העומר.
מוטיב ההודיה היה המרכזי בתכנית. "אל נא נראה את עצמנו כפויי טובה כלפי מי שהוציאנו מעבדות לחרות". והוא התבטא באמירת הלל שלם בערבית ובשחרית. השאלה ההלכתית של חידוש ברכות שלא נקבעו על ידי הקדמונים הייתה חיונית לאופיו החגיגי של היום. אמירת ברכות הגפן ושהחיינו אינן זקוקות לאישור רב, מה שאין כן בברכות ההלל וההפטרה. "רצוי שההלל והקריאה יהיו בברכה, אלא שעד שימצאו הרבנים שיסמכו את ידיהם על החידוש, ספק אם כדאי לתקן קריאות שתהיינה נחותות מהקריאות המסורתיות ובזאת יקבל חג הקוממיות מעמד נחות לחגים האחרים", דברי מרחביה. לבסוף נקבע שיאמרו הכל ללא ברכות. באשר לתכני הקריאות, הוצעו פרקי פרשת עקב, "בהם יש ביטוי נמרץ למאורעות הגדולים של כיבוש הארץ וביטוי לתנאים המוסריים הנדרשים כדי לזכות בה". המפטיר יקרא את דברי הנביא ישעיהו (פרק יא') על השלום האוניברסאלי באחרית הימים.
לגבי ביטויו של המרכיב הלאומי נחלקו הדעות. בהצעת פרידמן המקורית, המפקד, הנפת הדגלים ותהלוכת הלפידים היוו מרכיב מרכזי בתכנית היום. אור הסתייג מהם מחמת היותם "ביטוי של קסרקטין", תחת זאת, חיפש דרך לשלב את הדגלים בתוך בית הכנסת, אולי בהקפות כדוגמת הושענא רבא.
מרחביה היה הראשון שהציע להקדים ליום הקוממיות יום זכרון לנופלים - "גם להם אל לנו להיות כפויי טובה". ד' אייר הוא 'יום עציון', "ובהיותו שיא בהקרבת העם לגאולה, הולם הוא להיות ליום אזכרה והתייחדות כללי לכל הנופלים". עוד הציע, לחבר את מגילת העצמאות (כדוגמת אסתר) שבה יקראו בטכסי החג.
בסופו של דבר, "חג העצמאות נחוג בטירת צבי ברוב פאר וחגיגיות, בתפילה ובסעודת חג" .
ולקראת יום העצמאות השני, בשנת 1950 (תש"י), המזכירות הפעילה הוציאה כבר הנחייה לכל הקבוצות לחוג את החג במתכונת טירת צבי. הווה אומר, תפילת ערבית ובה הלל ללא ברכה, טכס הנפת הדגל בלווי מקהלה, פרקי קריאה ויזכור. סעודה עם קידוש (אשר גאלנו) וברכות גפן ושהחיינו .

חסר רכיב