תנועת הקיבוץ הדתי
חסר רכיב

מכות מצריים

30/03/2007
עמודים ניסן - אייר תשס"ז (712) 6
מכות מצרים - שיר ופירושו

נילי בן ארי

סיפור יציאת בני ישראל ממצרים היווה רקע לדו-שיח ארוך בין משוררים עבריים לבין התנ"ך
שירי מכות מצרים של נתן אלתרמן מציבים בפני הקורא אתגר של הזדהות עם הצד השני
ומה חשבה על כך הפרופסור נחמה ליבוביץ?
נילי בן ארי על שיר ומכתב


סיפור יציאת בני ישראל ממצרים היווה רקע לדו-שיח ארוך בין משוררים עבריים לבין התנ"ך.
מסוף שנות השלושים של המאה שעברה מתרחקת השירה העברית מהצמידות ההרמונית לסיפור המקראי ומגיבה, בעזרת סיפור יציאת מצרים, על אירועי הזמן ההיסטורי ומאורעות ההווה באירופה הבוערת שכפרעה, אינה מאפשרת ליהודים 'לצאת ממצרים'.
השינוי מסתמן בשירים אחדים של אלתרמן, שהראשונים בהם, 'שירי מכות מצרים', התפרסמו ב-1944, בעיצומם של ימי המלחמה. שלושת השירים הראשונים נכתבו ערב מלחמת העולם השנייה, וראו אור עם פריצתה ב- 1.9.1939.
קדם לפרסום השירים פרסום המאמר "עולם והיפוכו", במרכזו בוחן אלתרמן את יכולתה של השירה להתמודד עם השפעת משטרים טוטליטריים, אשר בתהליך הופכים בני האדם ליצורים שונים. שביט סבור שמאמר זה משמש בסיס פואטי ואידאי מרכזי ל'שירי מכות מצרים', וליצירות אחרות של אלתרמן.
מחרוזת 'שירי מכות מצרים' כוללת שנים עשר שירים. מלבד שיר הפתיחה ושיר הסיום, כתובים עשרת שירי המכות כדו-שיח בין אב מצרי לבן מצרי, והיא מושפעת משירו של גתה 'שר היער', שגם בו מתקיים דו-שיח בין אב לבנו בשעת סכנה, כשבסיום השיחה מת הבן.
מבנה המחרוזת: שיר פתיחה - בדרך נא-אמון ; עשרה שירים המכונים בשמות המכות, כסדרן ; ושיר סיום -אילת.

בכותרת: "נֶחְשַֹף לֵילַך, אָמוֹן, דָּרַךְ כּוֹכַב הַגֵּר", נפתח השיר השני – "דם". לכל אורך השיר הבן שואל ומקשה והאב עונה. וכך מתנהל דו-השיח של הבית האחרון:
" אָבִי, אֵין קֵץ, אָבִי, אֵין קֵץ לַצִּמָּאוֹן.
כּוֹכַב גֵּרִים, בְּכוֹרִי, זוֹהֵר עַל עִיר אָמוֹן.
מֵימֶיהָ, אָב, קָמִים כַּאֵש בְּכַדֵּיהֶם.
דָּמֶיהָ, בֵּן, סוּמִים וְאָנוּ בִידֵיהֶם."

האב מזכיר לבנו כי סיבת הרעה היא כוכב הגרים שהוזכר כבר בפתיחת השיר, ורומז, בשורה האחרונה לשיר, לגורל העיוור, החזק מאתנו. שופך הדמים - מזומן לו שגם דמו ישפך.
האב שבשיר חכם מדיי, כמעט בלתי אנושי; הוא מפוכח, בז לכל וניצב מעל למאורעות, אציל טרגי ומצדיק את הדין.
העולם נתפש כמשחק נצחי של מפלצות ותבונה, של טוב ורע; עולם נוצץ של חרב וכסף.
הסיכוי לפריצת המחזור הנצחי של חטא ודין אינו מוזכר עד לשיר האחרון.

בהמשך הסדרה, בשיר השמיני - 'ארבה', זועק הבן על כי צלם פני אמו אבד, בנוסף לאובדן צלם עיר, עץ ומטר. האדם איבד את צלמו האנושי.
הניחומים שמביא האב לבנו הם בתביעה שהוא מעלה לקיים את האהבה למרות הכיעור, למרות אובדן הצלם:
"עֵת לְעֵינֵינוּ הִיא כְמוֹ אוּדִים שְחוֹרָה,
שוּב בְּלִבֵּנוּ הִיא כְּמוֹ יֹונָה צְחוֹרָה"
כאומר: בהתגברות הפנימית על החורבן, טמון כוח התקומה.
הבן הנתון במצוקה מזדעזע. הוא נתון לפחדים ולמצבי רוח משתנים בהתאם למראה עיניו.
האב אינו מזדעזע לעולם. מדבריו משתקפת תבונת דורות, וידיעת המוות הבלתי נמנע. הוא אינו מרשה לעצמו את מותרות הייאוש והדיכאון. גם בבוא המר מכל, הוא מוכרח להוסיף ולשאת בעול. הוא רואה את הדברים בפיכחון, במלא בהירות אכזריותם.
המוות מגיע אחרון בשיר 'מכת בכורות':
"--צָנַח הָאָב עַל בְּנוֹ. נִצַּב הַשֶקֶט רָם.
שָלְמוּ מַכּוֹת אָמוֹן. עַמּוּד הַשַּחַר קָם."
בשיר האחרון 'אילת', המוות אינו סוף טרגי אלא חלק ממסורת של גורל אכזר, ותקוות אמת המתמודדות עם המציאות:
"אַיֶּלֶת לֵיל אָמוֹן, עַד-מָה לָעוּף הִגְבַּהַתְּ!
וְאַת כּוֹכָב-גּוֹזָל, אַךְ מַה זוֹהֵר וָרָם!
אַת חֶסֶד אַחֲרוֹן למוטָלים בְּלִי רַעַד
וְחֶסֶד שְֹחוֹק רִאשוֹן לַנוֹתָרִים רֵיקָם.
אֵלַיִך שוֹחֲקִים, עִם רֶמֶשֹ וְתוֹלַעַת,
הָאָב וְהָעַלְמָה בְּמַחְלְפוֹת הַדָּם."

שיחה עם נחמה ליבוביץ'
ב'שירי מכות מצרים', מנצל אלתרמן את התבנית המקראית כדי להגיב על המתרחש כאן ועכשיו (ימי מלחמת העולם השנייה, כאמור).
בקריאה ראשונה השירים מעוררים תמיהה; בדו-השיח בין האב המצרי לבנו הנוטה למות (במכת בכורות) מזדהה המשורר דווקא עם האבות והבנים המוכים של נא-אמון החוטאת. נקודת התצפית של המשורר מציגה דווקא את סבלו של האויב, של המצרים.
מבקרים רבים פירשו את השירים כאלגוריה, בה המצרים הם גרמניה של מלחמת העולם השנייה.
אלתרמן עצמו לא חשף שום רמז לפרשנות האלגורית, אם כי ברור מקריאת השיר העמוס סמלים, שאין להבינו כפשוטו, ויש להבחין במורכבות שבו.
בשנות השמונים, נהגה נחמה ליבוביץ לשהות בימי הפסח בקיבוצי הקיבוץ הדתי. עתים זכינו גם אנו, חברי טירת צבי, בביקור שלה. באחת השנים, הזמנו אותה להשתלמות מורים שהתקיימה בחופשת הפסח בשדה אליהו. הייתה זו חוויה מרנינה ומרתקת, כמו כל פגישה עם נחמה.
לאחר השיעור, נגשתי אליה, סיפרתי לה שאני מלמדת בכתות התיכון את 'שירי מכות מצרים' של אלתרמן, ובקשתי את חוות דעתה בפענוח השירים, מאחר ובאחד מגיליונות פרשת השבוע שלה לספר שמות, התייחסה ל'שירי מכות מצרים'.
נחמה הבטיחה לכתוב.
ואכן, תשובתה הגיעה באותה שנה, במוצש"ק פ' פקודי, וכך כתבה לי במכתב מפורט:
"חברה יקרה, סלחי לאשה זקנה ואטרת שלא ענתה לך מיד על מכתבך... אוכל רק לענות בקיצור, כי מזמן לא עסקתי בשיר ההוא.
נראה לי שהרעיון העיקרי הוא מה שאמרו חז"ל: "כיוון שניתנה רשות למשחית, אינו מבחין בין צדיק לרשע" (רש"י מביא מאמר זה בפרק י"ב בשמות). ועוד: כאשר חברה שלמה חוטאת בעריצות, בעוול ובאדישות של אלה המסתכלים מן הצד ולא איכפת להם - אז בבוא העונש סובלים כולם, גם תינוקות שלא חטאו, כולם. ואז, אם החברה ההיא תשאל: "אלה הצאן מה חטאו?" (כמאמר דוד המלך ), יש לומר: "עכשיו אתם מרחמים על תינוקות שלהם, היכן הייתם כאשר התינוקות שלנו הושלכו ליאור?"
אם תשווי את שלשת המדרשים שבדף וארא תשכ"ב (שאלה ג'), תראי, שהראשון מסביר את מכת הדם כאמצעי של חינוך למצרים (למען ידעו שלא הנילוס אל, כי אם ה'), ומכיוון שהפסוק פותח במלים "בזאת תדעו כי אני ה'", בחר רש"י דווקא במדרש זה. שני האחרונים רואים במכה ענש, מידה כנגד מידה. ואלתרמן שראה את ה'בליץ' של לונדון ואת כל הצרות והמכות האיומות שניתכו
על ארצות אירופה המערבית, השתמש דווקא במדרש השלישי (והשני) לאמור: עכשיו אתם כולכם סובלים מהיטלר, גם הילדים שלא חטאו, אבל איפה הייתם אז (1933-1939) כאשר עוד לא נגע היטלר ימ"ש בכם, אלא "רק" ביהודים? כאשר שפך דמם של יהודים כמים, אז לא הגבתם ואפילו הייתם מקיימים יחסים אתו, ומתייחסים אליו כאל ראש מדינה מכובד (צ'מברליין).
זהו הנראה לי כרעיון עיקרי בשיר: " כִּי דָם הָיָה בָּעִיר וְלֹא חָרְדָה הָעִיר." וזה גם הניסוח בפרולוג:
"כִּי צַדִּיק בְּדִינוֹ הַשֶּלַח
אַך תָּמִיד בְּעָבְרוֹ שוֹתֵת
הוּא מַשְאִיר, כְּמוֹ טַעַם מֶלַח
אֶת דִמְעַת הַחַפִּים מחטא."
יש כמובן בשיר עוד הרבה, אבל אולי אין צורך ללמד את כולו.
בפסח אהיה בשדה אליהו כל ימי חול המועד, אולי נתראה?
אשמח לראותך ולשוחח.
בברכת חברים ובברכת שבוע טוב,
נחמה

בספרה 'עיונים בספר שמות' , דנה נחמה ליבוביץ במהות תכליתן של מכות מצרים
(לדרכי הפרשנות של רש"י), והיא מביאה את שלושת המדרשים:
1. שמות רבה ט, ח: למה לקו המים תחילה בדם? מפני שפרעה והמצרים עובדים ליאור, אמר הקב"ה: אכה אלהיו תחילה ואחר כך עמו...
2. משנת ר' אליעזר, יט: מפני מה הביא עליהם מכת דם? מפני שהשליכו את ילדי ישראל לים, שנאמר "כל הבן הילוד היאורה תשליכוהו", לפיכך דן את המים אשר ביאור.
3. לקח טוב: לפי ששפכו דמם של ישראל כמים, נהפכו "לדם יאוריהם ונוזליהם בל ישתיון" (תהלים עח, 44).

בהערת שוליים בספר, מובאים עיקרי הדברים שכתבה נחמה:
"מעניין שהמשורר בן זמננו נתן אלתרמן, ב'שירי מכות מצרים', תפש את תכלית המכות כפי שהבינה מדרש לקח טוב, בתארו כיצד ניתכו המכות במצרים "על אשם וצדיק ותם". הוא מסיים כל מכה בשיחת הילד המצרי (הבכור) עם אביו. ולענייננו במכת הדם:
- סחרחר אני, אבי, סחרחר לא ממחול.
נחר אני, אבי, נחר אני כחול.
חבקני כביום שוד. סמכני עד אבד.
סמכני, אב, בנטף מים מן הכד.
- בכורי, בכורי הבן, לדם היו המים,
כי דם טהור, בכורי, כי דם שופך כמים.
חשכו עמקי הבאר, אדמו עיני הבעיר,
כי דם היה בעיר ולא חרדה העיר.
דברים אלה נכתבו בעת שבאו כל מכות מצרים על ארצות אירופה ומילאון דם ואש ותימרות עשן.
גם רש"י חזו עיניו מוראות גזירות תתנ"ו, וגם קונן עליהם...".

שביט מציין כי אלתרמן עקב אחר המתרחש באירופה, והגיב במהלך המלחמה ואחריה ברגישות רבה וכאב על גורל היהודים כפרטים וכקהילות. היה ברור לו כי שום כתיבה לא תצליח למצות את מה שהשירה עשויה לתרום בנושא ההתמודדות עם הרוע והזוועה של אותם ימים נוראים.

טירת צבי





חסר רכיב