תנועת הקיבוץ הדתי
חסר רכיב

אור ירוק

26/02/2007
עמודים אדר תשס"ז (711) 5
לאור ירוק

תאונות דרכים היא "מחלה קטלנית" ביותר
עמותת "אור ירוק" שהוקמה בשנת 1997 שמה לה למטרה לצמצם עד כמה שאפשר את מספר הנפגעים בתאונות דרכים ולהשפיע על שינוי תרבות הנהיגה בישראל מתוך הכרה בחשיבות מעורבות הקהילה במאבק בנגע תאונות הדרכים

מחלקת המשימות של הקיבוץ הדתי והעומד בראשה, רוברט ברל, נרתמו לגיוס חברים מן הקיבוץ הדתי להנחיית משפחות לטובת תקופת ליווי אפקטיבית לנהג צעיר (עוד על הפרויקט – במדור 'תנועה בתנועה').
יחד עם זאת, כולנו מחויבים לנושא, ובדפים הבאים נטעם הן מן הצד ההלכתי של 'זהירות בדרכים' – עם מבחר הלכות שכותב בימים אלו הרב יואל בן נון, והן מן הצד המעשי - נערוך היכרות עם ישראל רותם, חבר שלוחות, ומדורו הקבוע ב'בבקעה' – כמי שחי את הנושא כבר שנים רבות.
ונשמרתם לנפשותיכם...

"ובלכתך בדרך"

חידושי הלכה
הרב יואל בן-נון

ההלכה מתחדשת, בתהליך עצום ממדים,
אמנם אין זו ההתחדשות הנועזת שהציבור מצפה לה
ועוד עלינו להמשיך ביתר שאת את צמיחת ההלכה בכל שאלות התורה והחיים
הרב יואל בן-נון על חידושי הלכה בתחום הזהירות בדרכים
"ונשמרתם לנפשותיכם"


מבוא
אין להתכחש לעובדה כי ההלכה מתחדשת, ב"ה, בתהליך עצום מימדים שמוביל דווקא הציבור התורני, הדתי והחרדי (המכונה בלעז אורתודוכסי), בניגוד גמור למה שאפשר היה לחשוב על פי הסיסמאות והפולמוס השטחי. אמנם עדיין אין זו ההתחדשות הנועזת שהציבור מצפה לה (כמו בעיית הגיור, העגונות ומסורבות הגט, הצדק החברתי, השבת והמסחר, השתלת איברים, ועוד...).הציבור משווע להנהגה ראויה, שיודעת לאן להנחות ומוכנה למסירות גוף ונפש כדי לעשות כן, בלי חשבונות אישיים וקטנוניים. הנהגה שכזאת אין למצוא כיום בשום תחום מתחומי חיינו. עובדה זו מאפילה על הצמיחה הגדולה והמרשימה, עד שלפעמים אין שמים לב אליה.

אור תורת חו"ל כבר נסתלק. רוב רובם של גדולי התורה שצמחו במזרח אירופה ובמערבה, בצפון אפריקה, בתימן ובבבל, כבר איננו עמנו. קם דור חדש, שברובו צמח כבר בארץ ישראל, במציאות חיים שונה לחלוטין מזו שידע העם היהודי קרוב לאלפיים שנה. בהכרח, ההלכה מתעצבת מחדש. אור תורת ארץ ישראל החל לבקוע עם עלייתו של מו"ר הראי"ה קוק לארץ ישראל. זרם עצום של כתיבה הלכתית בשאלות התלויות בארץ ובחיים הציבוריים בוקע מתוך כתבי החזון אי"ש, הרב הרצוג, הרב טיקוצ'ינסקי, הרב ישראלי, הרב גורן, הרב ש"ז אוירבך זצ"ל, הרב עובדיה יוסף שליט"א, ורבים רבים אחרים. מאות ספרי הלכה נכתבו ונכתבים מחדש, בסגנון חדש, מתוך התמודדות עם מציאות החיים המשתנה בלי הרף.
"שמירת שבת כהלכתה" הוא אחד הספרים שהובילו את הקו ההלכתי המתחדש בתחומי ההלכה הקלאסיים (בהשראתו ותחת סמכותו של רש"ז אוירבך זצ"ל), והספר הראשון (מאז המשנה) שאינו עוסק כלל בחיובי העונש על חילול שבת, אלא מתמודד עם השאלה הבוערת - איך שומרים שבת בעידן המודרני? מה מותר ומה אסור בשבת, למי שרוצה לשמור שבת כהלכתה?! בעקבותיו וכדוגמתו יצאו ספרים רבים בתחומי ההלכה הקלאסיים, אך בעיצוב מחודש ובסגנון שפונה אל המוח ואל הלב, כפי שתבע הרב קוק בשעתו, בהציבו את היסודות.
בכיוון אחר, החלו להופיע ספרי הלכה בתחומים חדשים לגמרי כמו הלכות צבא ומלחמה, ספרי הלכה ורפואה, טכנולוגיה והלכה, מצוות התלויות בארץ, הלכות כלכלה ומסחר, ועוד ועוד.

כל היבול המפואר הזה אינו אלא, לדעתי, תחילת הדרך של תורת ארץ ישראל, ואורה המלא טרם הופיע. עם כל הבעיות החמורות שהוזכרו לעיל (ובמיוחד נשים עגונות ומסורבות גט) והיעדר ההנהגה הראויה, אולם אין אנחנו פטורים ממה שאפשר לעשות – להמשיך ביתר שאת את צמיחת ההלכה בכל שאלות התורה והחיים, כמו תחבורה, תקשורת, כלכלה וחברה, חוק והלכה ועוד.

אחד התחומים שזקוק לעיצוב הלכתי מחודש הוא הלכות דרכים. אין נושא כזה בשולחן ערוך ולא ברמב"ם, אבל יש בתורה: "והיו הדברים האלה אשר אנכי מצוך היום על לבבך, ושננתם לבניך ודברת בם, בשבתך בביתך – ובלכתך בדרך – ובשכבך ובקומך" (דברים ו, 6-7).

מציאות חיינו, שבה אנו נמצאים בדרכים לא פחות מאשר בבית, לא זרמה בעוצמה כזאת בדורות שעברו. החיים אז היו מרוכזים יותר במעגלים הטבעיים, והיציאה לדרך הייתה קצת חריגה. בוודאי שלא נסעו אז בכלי רכב מהירים - כל כך הרבה אנשים, כל כך הרבה זמן, בכל יום ובכל מקום.
את המסגרת של הלכות דרכים צריך ליצור - לא יש מאין, אבל בהחלט יש מיש. ברור לי, שעוד יתרבו הלכות דרכים ויתעצמו, יתפרטו ויתבררו מתוך העיון בתורה ובצרכי החיים כאחד, ולא יפחתו כלל מהלכות קריאת-שמע ותפילה, כמתבקש מפשוטו של מקרא – "ובלכתך בדרך".

חיבור זה שאני חולם עליו שנים רבות ועוסק כבר כמה שנים בכתיבתו (פרק אחד בו כבר כתבתי לפני 35 שנה), הוא צורך השעה והדור, ועל כן יעסקו בו רבים. ואכן, בזמן שסיימתי לכתוב את קיצורו (שנתפרסם בהמשכים ב'הצופה'), פרסם רב צעיר מישיבת הכותל, רועי צבי תמיר, את ספרו מאיר נתיבים, שסידר אותו בשילוב של חוקי התעבורה במדינת ישראל עם ההלכה, כפי שגם אנכי מתכוון לעשות (בסגנון קצת שונה) ואסף על כך הסכמות מרשימות מרבני העדה החרדית עד הרבנים הממלכתיים (דבר שוודאי לא אעשה). רק על השילוב הזה כבר מגיעה לו ברכה מיוחדת מאת ה'.
אחרי שקראתי את חיבורו, ראיתי שאין מלאכתי מיותרת כלל וכלל, ואף שיש ללמוד הרבה ממה שעשה וכתב, יש היבטים מרובים שכתבתי בדרך אחרת הן בדרך הניתוח והחשיבה, והן בדרכי הלימוד וההכרעה, ואף בסגנון ובעיצוב, ויהי רצון שישוטטו רבים ותרבה הדעת, ובו בזמן יתמעטו התאונות והאסונות, בע"ה.
המשימה העיקרית שלפנינו, להאיר את אור ה' במרחבי התורה וההלכה בתוך מציאות חיינו, כבדה היא מאוד. בתחום זה של הלכות דרכים, אנו ניצבים במערכה כבירה על חייהם ובריאותם של רבבות אלפי אנשים מישראל ובני אדם בכלל, שנמצאים כל יום בסכנת נפשות עצומה בנסיעות הרבות שבכבישים.
אם נצליח בע"ה, במאמץ משותף ומתמשך, לצמצם את מספר ההרוגים והפצועים בדרכים (קרוב ל-500 הרוגים בשנה במדינת ישראל!), אולי יזכה ה' אותנו, ויאיר פניו אלינו גם בכל מערכות חיינו, כפי שאנחנו משוועים אליו בוקר וערב בתחנון: "ואנחנו לא נדע מה נעשה, כי עליך עינינו" (מתוך תפילת יהושפט מלך יהודה מול פני המלחמה, דברי הימים ב, כ).

את מלאכת הכתיבה הזאת, החילותי בע"ה בשש השנים האחרונות (כראש ישיבת הקיבוץ הדתי בעין צורים), ויבואו על הברכה כל המסייעים, ובפרט חנן אריאל, בוגר ישיבת ירוחם, אשר חבר אלי לסייעני בעריכת החיבור הזה. כבר אמר לי הרב מרדכי ורדי, רב הקיבוץ ראש צורים ובית הספר לקולנוע 'מעלה' למקרא קיצור הלכות דרכים, שסעיף אחד שכנע אותו והשפיע על נהיגתו, והוא הסעיף של חומרה בספקות: הייתכן שתלמידי חכמים, שמחמירים גם מעבר לשורת הדין בספקות דרבנן, יקלו "ויקחו סיכון" בספק של עקיפה גבולית, ובעבירות על חוקי התנועה, כאשר על פי ההלכה "חמירא סכנתא מאיסורא" וזה חמור יותר מחילול שבת שנדחית מפני סכנת נפשות.

ראוי לסיים מבוא זה בדברי הסמ"ע (ספר מאירת-עיניים, שחיברו ר' יהושע פאלק על שולחן ערוך חושן משפט, ונדפס לראשונה בפראג בשנת שס"ו, לפני ת' שנה בדיוק.
"...כשסיעת אנשים הולכים בדרך... כיוון שנתחברו לילך ביחד... (ויש תקלה לחמור אחד, או לעגלה), אין חבריו רשאין ליפרד עם חמוריהם ולהניח זה עם חמורו לבדו בדרך...".
(סמ"ע על חו"מ סימן ערב סעיף יד, על פי התוספתא
לבבא קמא פ"ב ה"י, והרי"ף והרא"ש תחילת פ"ד בסנהדרין).

כאן אנו למדים את העיקרון של אחריות הדדית במיוחד בדרכים, ובמיוחד לאלה שיצאו יחד לדרך. האחריות ההדדית בימינו הרבה יותר מקיפה (כמו ביטוח מקיף!), מפני שכל מי שנוסע בדרכים, סומך על נהיגתם של אלפי נהגים אחרים שנוסעים מולו, לפניו ואחריו. הנהג הנוסע בדרך אינו מכיר כלל את מי שנוהג מולו וחולף על פניו, גם אין לו מושג אם הוא צלול וערני אם לאו, אם הוא זהיר אם לאו, אם הוא צדיק אם לאו, אם הוא מבני עמנו אם לאו - ונמצא שכולם סומכים על כולם, ומפקידים את חייהם בידי כולם, ואין אחריות הדדית יותר מזה.
"ובלכתך בדרך"

מעט מן ההלכות המופיעות בשלושת הסימנים הראשונים ב"ובלכתך בדרך"

הרב יואל בן-נון
בעריכת: חנן אריאל

סימן א'
סעיף ב' - דין מי שהרג נפש בתאונה
מי שהרג נפש בתאונת שוגג, אם יש לו חלק באשמה, צריך כפרה , וראוי לו שיגלה ממקומו כדין תורה , ושלא ינהג ברכב כלל, לפחות עד שתעבור שנה , אפילו אם לא שללו את רישיונו, ואז יתכפר לו בעזרת ה'.
מי שהרג נפש מתוך רשלנות, וכל שכן מתוך רשלנות פושעת, אין לו כפרה בגלות ממקומו. והנכון, שלא ינהג עוד ברכב לעולם, ויבקש כל ימיו את פני ה'. ואם החוק או בית המשפט אינם שוללים את רישיונו מסיבות שונות (של התחשבות במצבו או במצב משפחתו, וכדומה), מכל מקום, מגדרי הלכה ומוסר ראוי שלא ינהג ברכב לעולם, אולי יכפר ה' את עוונו.

סעיף ג' - דין מי שהוחזק בעבירות תנועה
מי שעבר ברשלנות עבירות תנועה, וכל שכן מי שהורשע שלוש פעמים בעבירות תנועה שיש בהן כדי לסכן חיים, אסור לו לנהוג ברכב עד שיוכיח שהשתנה, כיוון שהוא מוחזק בעבירה, אפילו אם לא שללו את רישיונו .
שופטים ושוטרים הממונים על דיני תעבורה ש'מרחמים' על עבריינים ומאפשרים להם לנהוג אחרי הרשעות רבות, הם שותפים בעבירה ובאחריות, ואין זו אלא דרך אכזריות כלפי הנפגעים העתידיים. גם השרים וחברי הכנסת, האחראים על החקיקה מכוח הציבור, שותפים באחריות, אם אינם דואגים לכך שבתי המשפט לא יוכלו להקל כל כך, שהרי בידם לקבוע בחוק עונשי מינימום וחובת הרחקה מן הכביש לנהגים מועדים.
למותר לציין, שמי שעובר על חוקי התנועה במזיד, או ברשלנות מתנשאת, הוא עבריין גמור, ומועד לשפיכות דמים. צא וראה כמה החמירה התורה בשפיכות דמים עד שקבעה, שמי שהשאיר גג בלי מעקה, שׂם דמים בביתו "כי יִפֹּל הַנֹּפֵל ממנו" (דברים כד, 5), ועוד קבעה, שמי שאינו מציל אדם הנתון בסכנה כאילו עומד על דם רעהו (ויקרא יט, 16). דינו של עבריין תנועה במזיד או ברשלנות חמור יותר מדינו של מי שחילל שבת במזיד, שהרי שבת נדחית מפני סכנת נפשות , וחמירא סכנתא מאיסורא (=סכנה חמורה מאיסור) .

סימן ב'
סעיף ב' - נהיגה בעייפות
אסור באיסור חמור לנהוג בעייפות. לפני שאדם יוצא ברכבו לעבודתו ולעסקיו, או לפעילות משותפת עם בני משפחתו או חבריו, עליו לוודא שיהיה עירני לחלוטין לכל אורך הנסיעה, וגם בזמן הנהיגה בחזרה. אם לפני הנהיגה בחזרה מתברר לו שאינו עירני לחלוטין - אסור לו לנהוג, ואסור לנוסעים האחרים להניח לו לנהוג, אלא ינהג מישהו אחר, או יחזרו באוטובוס או במונית.
אם הם מוכרחים להשתמש במכונית הפרטית, יעצרו במקום בטוח ויאפשרו לנהג לישון ולנוח ככל שיצטרך עד שישובו אליו כוחותיו, ורק לאחר מכן ימשיכו בדרכם.
במיוחד יש להחמיר בצעירים היוצאים בחבורה לטיול או לבילוי, ולפעמים סומכים על עצמם יותר מדיי, וכן בנהגים החוזרים הביתה אחרי יום עמוס מאוד. גם יש להקפיד שמשפחות הנוסעות להתארח בשבת וממהרות להגיע או לשוב לביתן, יאפשרו לנהג לנוח די הצורך לפני הנסיעה.

סימן ג' - הולכי רגל וסכנתם
סעיף א' - סכנתם של הולכי רגל
רבה סכנתם של הולכי רגל שהולכים בכבישים מסכנת הנהגים, והיא כפולה – סכנה להם וסכנה לנהגים שנאלצים לעצור בפתע פתאום, או לסטות מנתיבם, בגלל הולכי רגל שיורדים ממדרכה, או מצדי הכביש אל הכביש. הדבר שכיח בפרט בכבישים צדדיים, ובתוך שכונות מגורים ויישובים, ובמקומות שאנשים רגילים ללכת או לרוץ שם לבריאותם.
לכן הולכי רגל חייבים ללכת על המדרכה או בצדי הכביש, לעבור במעבר חצייה, ובמקום שאין מעבר – לעבור על פי כללי הזהירות הנהוגים, ולהזהיר על כך ילדים, זקנים, נכים, בני משפחה וחברים שמתקשים בהליכה.

סעיף ב' - שמירה על ילדים
אסור לאפשר לילד קטן לחצות את הכביש לבדו, כי אומדן המרחק והסכנה שלו עדיין אינם מפותחים דיים עד לגיל זה. בדרך כלל מקובל שהגיל המאפשר לילד אומדני מרחק נכונים הוא גיל 9, אולם הורים ומורים צריכים לבחון ולוודא בכל ילד שהוא כשיר לכך, לפני שנותנים לו לחצות כביש לבדו.


חסר רכיב