תנועת הקיבוץ הדתי
חסר רכיב

דובנוב - אפשטיין

26/02/2007
עמודים אדר תשס"ז (711) 5
'פינת דובנוב-אפשטיין' בברלין

ד"ר חיים שלם

"דובנוב 7" – מי לא מכיר, מי לא יודע?
שם משרדי הקיבוץ הדתי
שם סניף בני-עקיבא תל אביב מרכז
שם תחנה לקיבוצניק המחפש פרצוף מוכר ב'ניכר'
אך מי היה דובנוב?
ומה הקשר בינו לבין חיים אפשטיין, איש סעד?
ד"ר חיים שלם, ממייסדי קיבוץ עלומים ו'חבר ותיק' בדובנוב 7
כקומונר, כחבר ההנהלה הארצית של בני-עקיבא וכגזבר קיבוץ עלומים
נענה לאתגר והוא מרחיב ומספר
על ששה מכתבים שכתב דובנוב לפרופסור יעקב נחום הלוי אפשטיין

פתח דבר
…ומעשה שהיה בהולדת כתבה זו כך היה: אלי סומר (כפר עציון), מנהל קרן הקיבוץ הדתי, שאל לתומו לפני זמן מה אחדים ממקורביו, מי היה שמעון דובנוב שעל שמו נקרא הרחוב בו שוכן מרכז הקיבוץ הדתי בתל אביב. לתדהמתו גילה אלי שרבים מהנשאלים לא ידעו מי היה ההיסטוריון הגדול דובנוב. עשה מעשה ושלח לתפוצת חבריו באינטרנט מידע בסיסי על האיש החשוב הזה. בין המכותבים היה גם חיים אפשטיין מקיבוץ סעד שהחליט להעשיר את המידע, לפחות של אלי, ושלח לו ששה מכתבים בעברית שכתב דובנוב לאביו המנוח של חיים - הפרופ' הדגול יעקב נחום הלוי אפשטיין. את מכתבי דובנוב שנמצאו בעיזבונו של הפרופ' אפשטיין שמר במשך השנים בנו חיים. בעסקת חלופין הציע לי אלי את המכתבים ובתמורה ביקשני לכתוב משהו קצר. נעניתי, קיבלתי את המכתבים ושקעתי בהם, בעברית המופלאה של דובנוב ובעבודתו ההיסטורית. והריני מפרסם את מכתבי דובנוב באמצעות 'עמודים' של הקיבוץ הדתי ברחוב דובנוב.

שמעון דובנוב - דברי ימי עולם
ההיסטוריון הנודע דובנוב, פיתח את רעיון האוטונומיזם במסגרת גישתו האנטי ציונית. הוא לא התנגד לארץ ישראל, אך ראה בה רק חלק משורה ארוכה של מרכזים רוחניים של עם ישראל. דובנוב נולד ב-1860 ברוסיה והתגורר בה רוב שנותיו, עד שעבר ב-1922 לברלין, שם ישב עד עלות הנאצים לשלטון ב-1933, עת עבר להתיישב ליד ריגה שהייתה אז עצמאית. ספריו החשובים הם 'דברי ימי עם עולם' וספרו האוטוביוגרפי 'ספר חיי'. יצירה חשובה אחרת של דובנוב הייתה 'תולדות החסידות' והמכתבים להלן קשורים לנושא ולספר זה.
נראה כי הזעזוע שהרגיש דובנוב בשואה (בשנים 1939-1941) שינה משהו בחוסר אהדתו את הציונות ואת ארץ ישראל כפתרון בלעדי לעם היהודי. במאי 1940, זמן קצר לפני שריגה ולטביה נכבשו על ידי הרוסים, כתב לסופר יהושע חנא רבניצקי שחי בארץ והציע לו לעלות אליה, כי "בימי הרעש הללו ובגיל השיבה (81) אי אפשר לי לעזוב את 'מעט הצאן' באירופה ולנדוד למרחקים לשם בנין בית חדש. מסתמא נגזר עלי מן השמים להישאר עם אחי בעמק הבכא". לא הייתה כאן שלילה של הארץ. יתירה מזאת: שנה יותר מאוחר, בעת שהחלו דיבורים על הצורר הגרמני המתקרב לארץ ישראל, כתב דובנוב את מכתבו האחרון לארץ ובו הביע את דאגתו העמוקה 'שסנחריב הגרמני לא יגיע אליה'. בשלהי 1941 נספה דובנוב ליד ריגה .

יעקב נחום הלוי אפשטיין - בריסק - וינה - ברלין - ירושלים
בהגיעו לברלין נפגש דובנוב עם אפשטיין והם עבדו יחדיו בשיתוף פעולה פורה ובידידות. הם גרו באזורים שונים של העיר וקשריהם התבססו גם על מכתבים.
אפשטיין נולד בבריסק דליטא בתרל''ט (1878) שהייתה אז בתחומה של רוסיה. הילד אפשטיין התייתם בגיל צעיר מאביו הרב חיים, ונשלח ללמוד בישיבת מיר שבראשה עמד אז הגאון הרב חיים לייב טיקטינסקי. הרב חיים סולובייצ'יק מבריסק כתב מכתבי המלצה חמים על הנער לרב חיים עוזר גרודז'ינסקי וכך נסללה דרכו לישיבה . כעבור כמה שנים למד באוניברסיטאות וינה וברן שם סיים את לימודיו כד"ר לפילוסופיה. אפשטיין עבר 'ברלינה' (כלשונו) ב- 1913. הוא חי, כתב, יצר ולימד בבית המדרש הגבוה לחכמת ישראל בברלין עד שנקרא על ידי ד"ר יהודה לייב מגנס, ממייסדי האוניברסיטה העברית על הר הצופים, להצטרף לסגל הראשון של המרצים. אפשטיין נענה להזמנה ויצא לדרך באוניה לאלכסנדריה, שם עלה לרכבת כדי להגיע לטקס הפתיחה של האוניברסיטה בהר הצופים ב-1.4.1925 אולם למזלו הרע איחר את המועד בזמן קצר מאוד. אפשטיין היה מרצה לפילולוגיה תלמודית, מייסד המכון למדעי היהדות באוניברסיטה העברית ועורך ה'תרביץ'. בתש''ח השלים את מפעלו העצום 'מבוא לנוסח המשנה' והספר יצא לאור לאחר עמל של כשלושים שנה .

דובנוב-אפשטיין
בידינו נמצאים ששה מכתבים שכתב דובנוב לאפשטיין, ועוסקים בעיקר בצד האקדמאי-היסטורי בו עסק דובנוב. לצערנו אין בידינו את התשובות שכתב אפשטיין, שלדברי בנו, רק לעיתים רחוקות שמר העתקים ממכתביו.
נינתו של דובנוב, ד"ר קרן דובנוב, עלתה מרוסיה לפני כמה שנים ועובדת באקדמיה ללשון עברית. דובנוב נרצח ב-1941. אפשטיין נפטר ב-1952. צאצאיהם חיים בארץ וחידשו את הקשר דובנוב-אפשטיין.
'פינת דובנוב-אפשטיין' מוקדשת אפוא בזאת לחברי הקיבוץ הדתי, אשר מרכז תנועתם שוכן ברחוב דובנוב בתל אביב. מאמר זה לא בא 'לכסות' את כל פעילותם הענפה והחובקת עולם של שני הענקים דובנוב ואפשטיין, אבל מכיוון שנתגלגלו לידי (באמצעות חיים ואלי) זכות זו ומכתבים אלו, ביקשתי לשתף בהם את קוראי 'עמודים'.

אגרת שלוחה
המכתבים הכתובים עברית משובחת, מתובלים עושר רוחני-ספרותי-יהודי מבית מדרשו של דובנוב. חמישה מהמכתבים נכתבו בפרק זמן קצר של שלושה חודשים בראשית 1923, והמאוחר מביניהם נכתב בשליש האחרון של 1924. הימים הם ימיה הראשונים של רפובליקת ויימאר החדשה ושל תחילת הנאציזם בגרמניה כתנועה קטנה. ברם, שום הד לכך לא נזכר במכתבים העוסקים כולם ביצירה הספרותית-היסטורית-מחקרית של שני הגדולים הללו. ההדגשות בציטוטים מהמכתבים הן במקור. המכתבים נפתחים במילים 'חבר נכבד' והסיומת שלהם היא במילים 'שלך', או 'ברגשי כבוד', או 'בברכת שלום' וב'המברך בשלום'.
בחמש המכתבים הראשונים דן למעשה דובנוב במאמרו האמור להתפרסם ב'דביר' הראשון. המאמר דן בכתבי ההתנגדות לחסידות, ודובנוב מתייעץ עם אפשטיין, מעורכי ה'דביר', אלו כתבים יכללו במאמר. המאסף 'דביר' היה רבעון שיצא לאור רק פעמיים; חוברת ראשונה הופיעה בתרפ''ג והשנייה בתרפ''ד. המאסף נערך על ידי יצחק משה אלבוגן, אפשטיין ונפתלי הרץ טורטשינר (לימים: טור סיני). היה זה המאסף הראשון בעברית שהיה בעל היקף רב שיצא בארצות המערב. יוזם המאסף היה ח''נ ביאליק שכתב בהקדמה: "לחכמת ישראל, בהתחברה אל חיי ישראל, יכולה לבטוח, כי לא רק היא עצמה תשוב לתחייה, אלא יהי בה גם כדי להחיות…את כל החוסים בצלה. ומתוך בטחון כזה אני מברך אתכם: עלו הצליחו!" .


ברלין, 6 ינואר 1923
קיבלתי העתקת הכ''י [הכתב יד] 'מחשבת כסילים' עם גוף הכתב וקרבתי אל העבודה בסדור הקבוצה הראשונה של התעודות…עתה יש לנו רשות להוציא מן הכלל את הס' 'זמיר עריצים וחרבות צורים' שכבר נדפס בשנת תקל''ב ושספחתי אותו לקובץ הכ''י מפני שכמעט כל האכס' [אכסמפלר] שלו 'היו לבער' בקנאת החסידים…ובכן ניגשתי לעריכת הכ''י 'מחשבות כסילים' בכוונה רצויה להדפיסו בשלמותו ב'דביר' הראשון, ששם יתפוש עם הקדמתי והערותי…אך גם כאן עכבוני 'מן השמיים'. אין תחת ידי 'ספר הויכוח' לר' ישראל ליבל דפוס תקנ''ח – ספר יקר המציאות מאד…
לצערי, שקוע אני בעבודת 'ההיסטוריה' ואין לי פנאי לחפש בביבליותיקאות בזמן קרוב. נזקק אני לע''ע [לעת עתה] לעזרת חברי היוצאים ובאים בבתי המדרש ואוצרות הספרים. ולכן אבקשך לעשות את הטובה עמדי ולהודיעני, אם נמצא 'ספר הויכוח' דפוס תקנ''ח באוצרות הספרים בברלין או בפפד''מ [בפרנקפורט דמיין] ואם אפשר להמציא את הספר לידי לימים אחדים. ואם חלילה לא ימצא הספר בגבול אשכנז, שאל נא מעוזרי ה'דביר' בלונדון שיעתיקו למעני לכה''פ [לכל הפחות] את תוכן הספר מהאכסמפלר הנמצא בבריטיש מוזיאום (היחידי הנודע לי עד היום על פי הרשומות).
אקוה שרק הפעם אטרידך בחיפוש ספרים ואחר כך אהיה עוזר לך ולא עזור.

אפשטיין פנה לידידו פרופ' מרמורשטיין בלונדון והלה עיין ב'ספר הויכוח' וכתב לדובנוב על האגרות הנמצאות בספר אותו מצא בלונדון, אלא שהדבר לא הספיק לדובנוב והוא חייב היה לדעת את "תוכן האגרות או לכל הפחות סימניהם". ושוב פנה דובנוב…לאפשטיין לסיוע. אתם שואלים למה? דובנוב עונה:

6.2.1923
סלח לי בטובך שאני מטרידך בזה ואינני פונה בעצמי להח' מרמורשטיין: קשה לי להטריד את הפרופ' הנכבד שאיני מכיר אותו [אישית]. חייב אני לו תודה בעד מכתבו הראשון אליך, והנני מוסרה לו באמצעותך.

ולמחרת…ממשיך דובנוב
7.2.1923
אחרי שסגרתי במעטפה את מאמרי בצרוף מכתב שאני שולח לך, עיינתי במחברת 'חרב חדה' לאפרים דוינארד ומצאתי רשימה זו מהמחבר: 'ספר הויכוח…אחד היה בידי ומכרתיו לאוצר המלך בברלין' . ואם כן נמצא הספר בשטאאטס ביבליאטעק [בספריה העירונית] פה בברלין ואין צורך להטריח את הד''ר מרמורשטיין. עשה נא מה שבידך להשיג את הספר לימים אחדים, או לכה"פ לקבל ידיעות אודותיו…ואם נמצא פה אולי תבקש את אחד הצעירים להעתיק בשבילי את שתי האגרות הנמצאות בראש הספר.

דובנוב עבר דירה לכתובת אחרת בתוך ברלין ושיתף את ידידו אפשטיין גם בכך וב'צרות' מקצועיות אחרות שיש לו. אפשטיין ביקש ממנו לכתוב בקורת על ספר ודובנוב ביקש לפטור עצמו מחמת חוסר זמן.


10.3.1923
'שעת חירום' לי כעת: ליום 15 מארץ צריך אני לעקור דירה וללכת לנוע …עמוס אני עבודה של ארבעה בתי דפוס הדורשים תפקידם ושולחים לי יום יום עלי הגהות ודורשים ממני שלוח כתבי-יד 'בשבעים לשון'. ובכן אי אפשר לי בשום אופן לכתוב בשביל החוברת הראשונה של 'הדביר' בקרת על ספרו של שמחוני . כאשר אבוא אל המנוחה ואעשה את המוטל עלי בשאר המקצועות – אשתדל לבקר גם את מקצוע הבקרת… ולכן אם נחוץ הדבר אל תחכה לי, ומסור את כתיבת הבקרת הנ''ל לאיש מומחה אחר…
את ההגהה שתשלח לי אקרא ואתקן ואחזיר בהקדם האפשרי… תוכל גם למסור את ההגהה למיודעי ברוך קרופניק והוא ימציאה לידי .

עבר כחודש… אפשטיין שלח את ההגהה, דובנוב תיקן… עכשיו דנים באיזה בית דפוס יודפס:

12.4.1923
הנני שולח בזה את עלי ההגהה בהוספות תקונים על תקוניך. באמת הרבה טרחת בתקוני הטעויות המרובות. וכלום צריך לחזור על לייפציג, המשבש כתב נקי וברור, בשעה שבברלין נמצאים בתי-דפוס עברים המסדרים בלי סירוס כ''י?…
אבקשך להדפיס בשבילי עשרים וחמשה אכסמפלרים מיוחדים מקובצי, בכדי שיסודרו אח''כ לקונטרס אחד, ולנכות את ההוצאות משכר הסופרים הקצוב.

למרות הצעתו של דובנוב הודפסו שתי חוברות ה'דביר' בדפוס דרוגולין בלייפציג. אולם זמן רב עבר בין הופעת החוברות והדבר מוצא ביטויו במכתב הבא של דובנוב.
עברה שנה וחצי… ודובנוב כבר לא כל כך עסוק ויש לו זמן להרהר… ואז הוא מגלה שבעצם אין לו פנאי… וגם בכך הוא משתף את ידידו הנכבד אפשטיין. בסופו של דבר לא כתב דובנוב ב'דביר' השני, ונראה כי הייתה לו גם ביקורת ביחס לתרומתו של ה'דביר' למדע.
בתאריך המכתב שילב דובנוב תאריך לועזי (16.9) ותאריך עברי (תרפ''ד), אולי בגלל שבסוף המכתב, שנכתב לפני ראש השנה, איחל דובנוב לאפשטיין ברכות לשנה החדשה.

16.9 תרפ''ד
חבר נכבד, היו לי בשבועות האחרונים ימי פנאי אחדים 'בין הזמנים' והרהרתי בתשובה אל 'החסידות' שלי, אבל קפץ עלי יצה''ר [יצר הרע] לקרא: ומנין לך ש'הדביר' חי וקים ולא נפל בנופלים בשעת מגפה זו לתורה שבדפוס בגרמניה האומללה? ואתה כאשר באת אלי כמזכיר עוון, הנה כבר ניגשתי אל עבודתי הגדולה שאינה סובלת שום הפסקה. ועוד עכוב אחד יש בדבר: צריך להעתיק את הכת''י 'שבר פושעים' הנמצא ברשותי ואין תחת ידי איש שיוכל לעשות את המלאכה… ולכן אבקשך לדחות את הדפסת 'החסידות' לזמן מה, עד שיהיה לי פנאי – בין פרק לפרק – ואז אעתיק בעצמי את הדפים לחוברת הבאה ואכתוב את ההקדמה וההערות - כי סוף סוף דברים כאלו מלאכה הם ולא חכמה, והם נבראים 'בין השמשות'. אגב, בריות כאלו ממלאים כמעט את כל חללו של 'הדביר' הראשון, ומסופק אני שמאסף לחכמת ישראל כזה יגרום לתחיית המדע היקר לנו. חוקרים דרושים לנו, ולא רק מאספים…
והנני שולח לך את ברכתי לשנה החדשה ומביע את תקוותי שסוף סוף יעלה בידך לגדל כוחות רעננים ב'דביר' שאתה עמל בבניתו במסירות נפש.
שלך שמעון דובנוב

עפרה
חסר רכיב