תנועת הקיבוץ הדתי
חסר רכיב

קדימה, חוד החנית

28/01/2007
עמודים שבט תשס"ז (710) 4
'קדימה' חוד החנית
גילה קפלן

"המערכה האמיתית של עם ישראל היא המערכה החברתית
והחזית היא בשכונות ובבתי הנוער לילדים בסיכון ממשפחות מצוקה"
אומר עו"ד גיל-עד חריש, יושב ראש עמותת 'לשובע', המתפעלת את בתי הנוער של ''קדימה''
פגישה עם העומדים ב'חוד החנית' – קיבוצניקים בשנת י"ג ושירות לאומי


הגשם המבורך שיורד על השדות, נראה קצת פחות טוב בסמטאות הנושקות לתחנה המרכזית של תל-אביב, מציף את הכבישים ועולה מן הביובים.
שם, ב'דאון-טאון' תל-אביב, בבית הנוער 'קסירר' שבשכונת שפירא, אני נפגשת עם חבורת י"גימלים ובנות שירות לאומי, בני הקיבוץ הדתי, המתפעלים את מועדוניות 'קדימה'.

לבית הנוער "קדימה" (שפועל בתרומת הקרן על שם בני הזוג קסירר ז"ל) שבשכונת שפירא מתקבצים ובאים:
עיינה מרמורשטיין (עלומים) – מתנדבת בבית הנוער בכפר שלם, אביה פארן (בארות יצחק) – מתנדבת בבית הנוער אור יהודה – צעירים, גלעד בן זאב (שלוחות) – מתנדב בבית הנוער אור יהודה – בוגרים, אפרת אוברמן (לביא) ומיכל חיות (יבנה) – מתנדבות בבית הנוער ביפו (אתם מתנדבת רינת קרקובסקי (כפר עציון) שלא יכלה להשתתף בפגישה), ניצן וסטרייך (יבנה) מתנדבת בבית הנוער בשכונת שפירא – אתה מתנדב בניה להב (לביא) – שלא יכול להשתתף בפגישה. מאוחר יותר מצטרפות יעלה ברלוביץ (שלוחות) ואביגיל בן אור (לביא) מתנדבות במסגרת השירות הלאומי בבית הנוער ביפו. עוד מצטרפים לפגישה: עדי שגיא – רכז י"ג וביטחון בקיבוץ הדתי, עדי יפה – מעין צורים – מלווה את המתנדבים מטעם 'קדימה' והקיבוץ הדתי, מורן מזרחי – מנהלת רשת בתי הנוער, חביבה הורביץ - (בת מעלה גלבוע, היום פתח תקווה) רכזת פדגוגית וכוח אדם, ובסופה של הפגישה מגיע עו"ד גיל-עד חריש – יושב ראש העמותה בתוארו הרשמי, אך הרבה יותר מכך – איש החזון והמעש.

בשעות הבוקר בית הנוער ריק. ריק מילדים, יש לומר; המתנדבים מגיעים, ורחש העשייה המכינה את היום ממלא את החלל. עוד מעט יתחילו להגיע הילדים, יקבלו ארוחת צהרים חמה, יכינו שעורי בית, ישחקו, יקבלו יחס חם ואוזן קשבת.

למה להגיע לבתי הנוער ''קדימה''?
"שמענו מחברים"
גלעד בן זאב, מוכן להרחיב מעט: רציתי לעבוד עם ילדים בסיכון, לקדם אותם (לא רציתי ללכת למכינה וגם לא במסגרת של גרעין, רציתי יותר עצמאות), למרות שאני מגיע לבית הנוער "רק לשנה", אני מרגיש שאני חלק מתהליך, מי שיבוא אחרי ימשיך.
בכנס הראשון שהיה לנו שמענו שיחה (משכנעת מאוד) מפי אחד הבוגרים – והיה לי ברור שזה מה שאני רוצה.

מהי העבודה? מה מיוחד בה?
אפרת אוברמן: המסגרת מאתגרת אבל לא חונקת ומאפשרת לי לבוא לידי ביטוי. אני הצטרפתי קצת אחרי כולם וכשבאתי יכלו לפתוח קבוצה חדשה.
אביה פראן: העבודה כאן היא לא כמו להדריך בבני עקיבא. כשהגענו לכאן, פגשנו התנהגות כמו דחיפות בתור לאוכל, זריקת כסאות ועוד – חשוב לחנך לערכים לכבוד הדדי.
ניצן וסטרייך: ברגע האחרון (לאחר שלא נפתח גרעין 'אופק' בבית שאן) הצטרפתי למיכל. העבודה כאן מאוד אינטנסיבית ושואבת. גם כשקשה אי אפשר שלא להגיע. נוצר קשר אישי ואוהב עם הילדים והמקום. אני מדריכה של קבוצה בוגרת, פוגשת אותם שלוש שעות ביום, ומדהים לראות איזה חלק חשוב בחיים שלהם זה תופס.

אנו שומעים אמירות חזקות מפי הנוער המגיע לבית הנוער כמו: 'כל החברים שלי שלא מגיעים לבית הנוער, הם עבריינים', 'עשיתי כך וכך כי הצעת לי...'.
מורן מוסיפה – הקשר עם הי"גימלים נמשך, וכשהם חוזרים במדים, בזמן חופשה מהצבא, זה מהווה דוגמה טובה ונותן מוטיבציה.

איך מצליחים חבר'ה צעירים להתמודד עם עולם שונה ממה שהכירו?
חביבה: בימי ההדרכה אנחנו נותנים להם כלים. בנוסף בכל בית נוער ישנה רכזת שהיא בוגרת תואר ראשון או שני בתחום החינוך (או תחום אחר הקשור לנושא), אנחנו עובדים אתם על נושאים כמו: איך לדבר עם הילדים, איך להגיב, איך להרגיע, איך לשמור על סמכותיות מול הילד (וגם מול ההורים כשצריך). בכל יום אנחנו עורכים שיחת פתיחה וסיכום.

החבר'ה מאוד בוגרים ומשמעותיים, הן לנוער והן להורים. אביגיל, שנמצאת כאן כבר שנה שנייה (ש.ל.) מספרת על אמא שבאה לשוחח, להתייעץ ולהתעודד. גלעד הלך עם ילד לשיחות הורים, כיוון שבבית לא תמיד יש מי שחשוב לו.
הם מספרים על ביקורי בית קשים.
ניצן: כאן הילדים נראים 'בסדר' וכשאני רואה מאיפה הם באים זה ממש מזעזע. כשנמצאים כאן ומשווים למה שקורה בבית זה עולם אחר.
יעלה מספרת על ילד שהיה חולה והתחנן להשאר בבית הנוער ולא לחזור הביתה.
מצד שני, אביגיל מציינת, לא הכל מובן להם מאליו והם יודעים להביע אהבה ולהגיד תודה.

עדי שגיא שואל – מה 'הכיף' שלכם? מה עוזר לכם לקום בבוקר?
אביגיל ואפרת: יש כאן צוות טוב ואווירה מעולה, יש עם מי לדבר. הפעילויות כיפיות והילדים אוהבים לבוא. ועיינה מוסיפה: החיבוקים.

ואכן, יש הרבה פעילויות שוברות שגרה כמו: תחרות כישרונות צעירים ארצית, בה מתחרים נציגים מכל בתי הנוער של 'קדימה' בחנוכה, בפורים נערך טורניר כדורגל, בחופשים – קייטנות וטיולים. לרשת בתי הנוער של 'קדימה' יש שיתוף פעולה עם ידוענים כמו עידן יניב, עומר ברנע, יהלי סובול וז'קו ומאיה (מכוכב נולד) – שמתנדבים וגם הנחו ונכחו בתחרות כישרונות צעירים. אבי נמני מתנדב גם הוא.

איך מעודדים התנדבות? - אנחנו שואלים את החבר'ה.
אביגיל שולפת תשובה ואומרת בנחרצות: 18 שנה קיבלתם, עכשיו תתנו!
מורן מבקשת להדגיש: החבר'ה ב'קדימה' עושים עבודה קשה ומשמעותית מאוד! חשוב להדגיש, הם לא נמצאים במרכז הבילויים של תל אביב. אם, לדוגמה, הם לא ישארו בפורים ויארגנו מסיבה לילדים, הילדים האלו, לא רק שלא יהנו, הם גם יסתובבו ברחובות וינפצו נפצים!!
עו"ד גיל-עד חריש: אנחנו כבר חמש שנים בקשר עם החבר'ה של הקיבוץ הדתי. מגיעים לכאן החבר'ה הטובים ביותר, עם מוטיבציה ומטען ערכים שמחלחל בדיפוזיה לילדים – והם עושים את העבודה הכי טוב שאפשר – עבודה מופלאה!
מי שמתאים להדרכה ויגיע לכאן יחזק גם את עצמו. מי שנותן גם מקבל – אחריות, בגרות, העצמה. מועדוניות 'קדימה' הם 'פקולטה של החיים'.
כאן זו החזית האמיתית – חינוך לילדים בסיכון זו הצלת חיים של ממש.

עמותת 'לשובע'
תוכנית 'קדימה' – לשילוב בני נוער ממשפחות במצוקה ובסיכון במרכז החברה הישראלית, היא אחת מפעולות העמותה שהקימו עורכי הדין גיל-עד ושרונה חריש. אך, כפי שמעיד גיל-עד " 'קדימה' היא בראש מעייני, זה העיקר – כיוון שזו החזית האמיתית".

הכל התחיל לפני למעלה מעשרים שנה. הפעולה הראשונה הייתה "גגון", הקמת מעון לדרי רחוב בתל אביב. בהמשך הקימה 'לשובע' שלוש מסעדות (בתל אביב, עכו, וכרמיאל) להזנת נזקקים, ובהמשך הוקמו גם הוסטל גגון – לגמילה ושיקום אסירים משוחררים ונפגעי סמים, אגד בגד – בשיתוף עם חברת אגד, חלוקת בגדים יד שנייה לנזקקים ברחבי הארץ, אסיף העיר – ניידות לאיסוף עודפי מזון ממסיבות ואירועים. וכמובן רשת בתי הנוער של 'קדימה' – המונה 15 בתי נוער. תפעול העמותה נתמך בתרומות. בתי הנוער, לדוגמה, ברובם מאומצים על ידי גופים שונים או מנהלי עזבונות.
איפה המדינה? האם אין לה תפקיד בעניין?
גלעד: זו המציאות!! בעידן הקיצוצים אין טעם לחפש את התמיכה מתקציב המדינה, הניסיון מלמד שאם הממשלה תחליט לממן פעילות נוספת בתחום הרווחה, הסכום יקוצץ מקבוצה אחרת של נזקקים (בדרך כלל אלו הם הקשישים וקצבאותיהם).
לבעלי היכולת בחברה יש החובה והזכות לסייע לחסרי היכולת. מי שהתברך – יכול לתת לקהילה. בעניין זה אני מכוון את דברי אליכם בוגרי כתה י"ב בקבוץ הדתי - אנא היו עמנו במשימה הלאומית החשובה, בואו ונקים בתי נוער רבים ככל האפשר. בתי הנוער הנם המקום שבו אתם, חדורי המוטיבציה והערכים, מתייצבים בחוד החנית של החזית האמיתית, הקשה והחשובה ביותר של עם ישראל!
חסר רכיב