תנועת הקיבוץ הדתי
חסר רכיב

ברית, מילה

28/01/2007
עמודים שבט תשס"ז (710) 4
ברית, מילה
ורד קרצ'מר-רזיאל

הברית שבין אישה ובוראה, בניגוד לבריתו של הבן, אינה ברית מילה
אין בה ציווי אלוהי, היא אינה נחתמת בבשר, ולכן היא אישית מאוד, מגוונת, משתנה
מנסה לכרות ברית ללא כריתה
ורד קרצ'מר רזיאל בשיחה עם נורית יעקבס-ינון שסרטה 'ברית' זכה בפרס הסרט הדוקומנטרי הטוב ביותר בפסטיבל הסרטים Religion Today באיטליה


"עמדתי כמה שיותר רחוק מהסכין, כמה שפחות רחוק מאלוהים" – כך מתארת נורית יעקבס-ינון את עמדתה הנפשית בזמן ברית המילה של בנה, בסרטה 'ברית' בו צפיתי בהקרנת הבכורה בפסטיבל הסרטים הבין-לאומי בסינמטק ירושלים בקיץ הקודם. זה לא היה הרגע היחיד בסרט בו מחיתי דמעה, והודיתי בלבי על כך שיש לי בנות בלבד. שנה אחר כך, בזמן ברית המילה של בני התינוק, עלה בזכרוני אותו משפט מתוך הסרט, ואתו התהייה: מקומי ביחס לסכין היה לי ברור, ברור מדיי; מקומי ביחס לאלוהים היה מורכב הרבה יותר.
'ברית: על נשים, אלוהים ומה שביניהם' הוא סרט תיעודי המתמקד בשמונת הימים הסוערים שבין הלידה והברית, בהיטלטלות בין פסגות האושר לרגעי שפל וצער, ובדילמות האמהיות והאמוניות הנלוות להם. הסרט, שזכה לאחרונה בפרס הסרט הדוקומנטרי הטוב ביותר בפסטיבל הסרטים 'Religion Today' באיטליה, עוקב אחר מקומה של האם בברית של בנה, אך מנסה בעצם להתמודד עם שאלה רחבה הרבה יותר: שאלת הברית שבין אישה ובוראה. ברית זו, בניגוד לבריתו של הבן, אינה ברית מילה: אין בה ציווי אלוהי, היא אינה נחתמת בבשר, ולכן היא אישית מאוד, מגוונת, משתנה. מנסה לכרות ברית ללא כריתה.

הסרט עוקב אחר סיפורן האישי של שלש נשים: דפנה, צעירה דתית-לאומית המצפה לבן מספר חודשים לאחר שאחיה הצעיר נרצח בפיגוע בעתניאל; אורלי, אישה חרדית ממשפחה מיוחסת היולדת סוף סוף בן זכר לאחר שלש בנות; ונעמה שעדיין מצפה, לאחר ארבע שנים של טיפולי פוריות שטרם נשאו פרי. שלשתן מאפשרות למצלמה להביט בהן ברגעים ובמקומות האינטימיים ביותר: בבית החולים מייד לאחר הלידה, בויכוחים עם בן הזוג, בטיפול החזרת עוברים. לכל אחת מהן דילמות שונות ביחס לברית המילה: דפנה מתמודדת עם השילוב הבלתי אפשרי בין אבל ושמחה, ויתור והתרסה, ועם הדילמה כיצד לשמר את זכר אחיה בשמו של הרך הנולד; אורלי נקרעת בין רצונה לקרוא לילד על שם סבה האהוב ובין רצון חמותה לקרוא לו על שם סבו של בעלה, הבבא סאלי, ומתקשה לקבל את רצונו של בעלה למול את התינוק בעצמו; ייסורי הציפייה של נעמה, שעבורה תינוק הוא חלום רחוק, מגמדים במידה רבה את 'הצרות השמחות' של האחרות. הדמות הרביעית היא נורית עצמה, החושפת מול המצלמה את הרגעים הקשים העוברים עליה בבריתו של בנה: הקושי למסור את הבן למוהל ("המסירה הראשונה היא תמיד המסירה למוהל" היא אומרת בקריינות לסרט, "אחר כך תהיה זו לגן, לבית ספר, לצבא, לאישה, לפעמים גם חזרה לאלוהים"), מול הרצון להתחבר למשמעות הדתית של הרגע.

נורית, בוגרת בית הספר הדתי לקולנוע 'מעלה' ואם לשני בנים ובת, אומרת כי הרצון לעשות סרט על ברית קינן בה הרבה לפני לידת בניה. "לפני כעשר שנים הייתי בברית של בן של חברים" מספרת נורית, "להפתעתי ראיתי פתאום את אם התינוק בורחת החוצה מהאולם. אז הבנתי שזהו רגע טעון, אחד מאותם רגעים דואליים המלאים ברגשות סותרים. מאז התחלתי לצלם את פניהן של חברותי בזמן טקסי ברית המילה של בניהן. חשבתי לעשות מזה וידאו ארט, אך הרעיון נשאר במגירה. לפני ארבע שנים בערך החלטתי לעשות סרט על יחסי נשים ואלוהים, המתמקד במנעד הרגשות השונים שחשות נשים כלפי אלוהיהן. חשבתי להשתמש ב"קלוז-אפים", אותם צילומי תקריב של האמהות ברגע הברית, לקטעי המעברים בסרט. בשלב הזה התחתנתי והריתי, והכל התחבר יחד. החלטתי לספר את הסיפור של יחסי נשים - אלוהים דרך האירוע המסוים של השבוע שבין הלידה והברית. בעצם הברית היא רק תירוץ כדי לדבר על יחסי נשים ואלוהים".

מה מייחד את יחסי נשים עם אלוהיהן, לעומת יחסי גברים עם האל?
"אישה ביהדות היא תמיד לבדה מול אלוהים. היחס של הגבר לאל מכיל מרכיב משמעותי של קיום מצוות עשה, ולכן האתגר הראשי בו הוא קידוש האקט: בהנחת תפילין, בישיבה בסוכה, וגם במילת הבן. נשים מחוייבות פחות לקיום מצוות אלו, ולכן השאלה היא מהו התוכן החלופי, והתשובה לשאלה זו היא אינדווידואלית. לכל אישה דרך משלה לעצב את יחסה לאלוהיה, והיא כוללת מנעד רחב של רגשות, חיוביים וגם שליליים".

הנשים המשתתפות בסרט מוצגות כאמהות בלבד. הסרט אינו אומר דבר כמעט על עיסוקיהן מעבר לאמהות, מצד אחד אנו מתוודעים לרגעים אינטימיים ביותר בחייהן ומצד שני בתחומים אחרים איננו יודעים עליהן דבר
"אורלי היא עורכת דין בעלת תואר שני, עובדת כעצמאית, בהחלט לא אישה חרדית סטריאוטיפית. נעמה גרפיקאית מצליחה ואמנית, דפנה נכנסה לעולם הרפואה האלטרנטיבי לאחר שנים של לימוד תורה. כולן נשים מרשימות ועסוקות שעולמן מורכב מדברים רבים מעבר לאמהות; אולם אחד הדברים המדהימים בשבוע שבין הלידה לברית הוא הטוטאליות שלו: האירועים בו, הפריון והלידה כל כך נפלאים מחד וטראומטיים מאידך עד שהם ממלאים את כל הפוקוס, ובהם מתמקדים כל החושים. גם הנשים עצמן, במצב סוער נפשית והורמונלית וחלש פיזית, ממוקדות באמהות באופן קיצוני. רציתי לספר את סיפוריהן של הנשים דרך הפריזמה הזאת, ובה לא היה מקום לתחומי העיסוק והעניין של הנשים".

האם ציפית למצוא קשר בין עמדה דתית כוללת לבין העמדה כלפי הברית, כמו למשל הבדל בין אורלי החרדית ובין דפנה הדתית –לאומית?
"ההבדל בין נשים בדרך בה הן חוות את הברית הוא על בסיס אינדווידואלי, לא סקטוריאלי. יש נשים שהצער על כאבו של הבן שולט בחוויה שלהן, ואחרות שהחוויה הדתית של הצטרפות לעם היהודי היא המרכזית עבורן. ויש כאלו שמרגישות את שני הרגשות הללו בו זמנית, ושם טמון הסיפור המעניין. אני מסתובבת הרבה עם הסרט בהקרנות בארץ ובעולם, ופוגשת קהל מגוון. בדיונים הללו עם הקהל גיליתי שהחלוקה ביחס לברית איננה בין חרדיות, דתיות ולא דתיות, ואפילו לא בין יהודים ללא יהודים: ההבדלים הדרמטיים באמת הם אלו המתגלים בין נשים וגברים. למשל יש גברים שהקושי סביב הברית נובע מהפגיעה באיבר המין דווקא. הנשים מזדעזעות מהכאב של התינוק, והיו מזדעזעות באותה מידה גם אם הברית הייתה באוזן. המקום של האבות בברית הוא מקום מעניין מאוד ושונה מאוד, שגם עליו ראוי לעשות סרט".

הדילמה של אדם חילוני ביחס לברית הינה קשה אף יותר, משום שהאופציה לא למול את התינוק כלל, שאצל אדם דתי אינה קיימת באמת, היא אופציה מעשית אצל חלקם. מדוע בעצם לא כללת בסרט גם אם חילונית?
"באמת התלבטתי מאוד האם לכלול בסרט גם דמות חילונית. ממה נפשך: הברית עצמה עדיין מתבצעת באחוזים גבוהים מאוד, כמעט מוחלטים, בכל מגזרי הציבור היהודי בארץ ובעולם. גם אם הברית היא רק תירוץ לדבר על נשים ואלוהים, איני חושבת שלנשים אורתודוכסיות יש מונופול על היחסים עם אלוהים. אולם בסופו של דבר החלטתי שאיני יכולה להקיף בסרט אחד את כל הדילמות סביב הברית ואת כל מערכות היחסים השונות עם האל; לא עניין אותי ליצור סרט שבוחן חתך רוחב של יחס המגזרים השונים בחברה לנושא. בחרתי להתמקד בזוית מסויימת ודרכה לגעת בנושאים האוניברסאליים של ברית, אמהות, פוריות, אובדן ועוד".

מה המקום של אישה בטיפולי פוריות בסרט על ברית?
"החיבור של נעמה לסרט מתקשר לא לאמהות בפועל אלא לתהליך, לדרך לשם, שאצל נשים רבות היא אינה ברורה מאליה. בדרכה לאמהות היא משמשת כ'קוואטרית' בבריתות של אחרים, מעשה הנחשב כסגולה. היות ואמהותן של נשים מהתנ"ך היא גם חלק מהסרט, היה לי ברור שסרט על ברית ללא קולן של העקרות אינו סרט שלם. לכן גם אחת הנשים בסרט היא אישה שאיבדה את אחיה בפיגוע: כי גם בלעדי שכול הדיון על לידה, אמהות וברית אינו שלם. לצערי, החברה הדתית אינה מקבלת בצורה אמיתית נשים שאינן מצליחות להרות, ונושא טיפולי הפוריות הוא עדיין נושא שלא מדברים עליו. נעמה מצידה הסכימה להיחשף, כדי להעביר את המסר של הצורך בשבירת קשר השתיקה סביב הקושי להרות".

***
ואולי, מקומן הייחודי של נשים ביחס לאל מאפשר להן להפריד את הברית מהמילה. שמונה ימים אחרי הלידה, אנו נקרעות בין הברית שכרתנו עם האל ובין הברית שכרתנו עם בננו. בזמן המילה, עלולה ברית הדם עם התינוק לעמוד בין אישה ובין אלוהיה. אולם ברית ללא מילה, כזו הנכרתת למשל עם לידת בת, כזו הנכרתת ברגע הלידה שאין כמוהו לעוצמה, לטוב ולרע, יכולה להמשיך ולהתקיים, מורכבת, אישית ורבת גוונים כפי שכל אחת בוחרת לעצבה.


עין צורים
חסר רכיב