תנועת הקיבוץ הדתי
חסר רכיב

קו המשווה

28/01/2007
עמודים שבט תשס"ז (710) 4
קו המשווה
בחודש שבט, כך הייתה הבקשה:
"ספרו לנו על
פינת חמד (אחת) בקיבוצכם
מתי נוצרה ומי מטפחה?
לְמה ואת מי היא משמשת?
וכל סיפור קטן – הקשור למקום – יוסיף נופך וטעם"

אנשי הנוי, ידם רגילה בשלח ובאת
אך הפעם שלחו ידם בעט...

ולסיום, הערה קטנה
שלא כמו בתמונה
הדשא, של השכנים - כולם
ירוק וטוב ומתוק לעיניים

כפר עציון

מחסן הנוי של כפר עציון הוא מבנה (ניסן) עתיק מהתקופה הירדנית, והוא המבנה האחרון מסוגו שנשאר על תלו. ה"ניסנים" הירדנים היו בנויים על יסודות בתי החברים של כפר עציון שנהרסו עד יסוד לאחר כיבוש כפר עציון בתש"ח (השם או המושג "ניסן" מקורו בשיבוש קל לשם Nielsen, שהיה המהנדס הבריטי על שמו נקראים כל המבנים מסוג זה. "ניסנים" כאלה מפוזרים בכל הארץ).

תיירים המגיעים לאזור ההנצחה זוכים לליווי והסבר המתחילים בגינון וממשיכים בהיסטוריה, מעשי גבורה ואהבת הארץ.
אני מטפח את הפינה מזה זמן רב, לכל אורך התקופה בה אני מגנן את כפר עציון.
הפינה מושכת חברים, נותנת אווירה נינוחה ומיוחדת ואני מקווה שגם ההשראה שורה עליה.
בפינה כלולים צמחים לאקלום שדורשים הרבה תשומת לב וסבלנות, על מנת שניתן יהיה להעביר אותם את החורף הקר והמושלג, כמו כוריזיה הדורה, מקדמיה, ביגוניה מוכספת, קלרודנדרון, אלוקסיה ועוד. יש לנו אוסף של צמחים נוספים שהם בני בית בהר הטוב הזה.

אני אקצר בסיפור, אבל בהחלט שווה ביקור!

ירוחם כ"ץ
רכז ענף גינון

משואות יצחק
גני זכרון
לפני כשמונה שנים הוקם במשואות גן זכרון להנצחת קרובי המשפחה של חברי משואות אשר נספו בשואה.
האתר עצמו מרשים ביותר. הוא מכיל אלמנטים של זכרון, המעוצבים כמסילת רכבת המופנית כלפי השמיים כשבראשה מהבהב נר תמיד וסביבה, מסודרים בעיגול, לוחות אבן המעוצבים כמצבות ונושאים את שמות הנספים לפי בתי האב במשק.
בגינון ובנוי הסובב את אתר ההנצחה הושקעו מחשבה ותכנון קפדני. במרכז קיים דשא גדול ומטופח המכיל את כל הציבור בטכס יום השואה. שני דקלים גדולים נמצאים בקדמת הגן וצמרתם מוארת בזרקורים, מסביב גודרים את הגן עצים משבעת המינים שניטעו כאן שנים לפני הקמת האתר.
סמוך לגן ההנצחה וגובל בו, הוקם גן זכרון לחללי צה"ל ופיגועי טרור של המשק. גם כאן מתבסס האתר על גן עצי זית בעלי נוף רחב הפזורים על דשא, עליו מתקיים טכס יום הזכרון לחללי צה"ל.
בקצה הדשא מצויה רחבה ובה מוצב סלע עליו רשומים שמות הנופלים. סמוך לו מוצב תותח ועליו חרוט הפסוק "ולא ילמדו עוד מלחמה".
בפינות חבויות בגן פזורים ספסלי אבן טבעית המעוצבים באופן ייחודי והמשמשים מקום להתייחדות עם הנופלים.
שני גני הזכרון הנושקים זה לזה מהווים ביטוי לרצף ההרואי "משואה – לתקומה".
הגנים ממוקמים באחד האזורים ההומים במשק, ליד מועדוני הילדים, מתוך מגמה שיהיו חלק בלתי נפרד מחיי היום יום. ואכן הם מהווים מוקד משיכה לנוער, לחברים ולאורחים בהיותם מטופחים וירוקים. הם ממש מזמינים לביקור בפינות החבויות בתוכם, לא רק בימי הזכרון, אלא בכל ימות השנה.
הארכיטקט שעיצב את הגנים הוא גרשון היינמן, אשר ראה עין בעין עם צוות ההקמה של המשק את אופיו וחשיבותו של המקום. הוא שילב את האתר בתוך הנוי הקיים והצליח להביא לביטוי מרבי את אווירת התייחדות האופפת את המקום.
הנהלת המשק ראתה בגן זה אחד האתרים המשמעותיים ביותר לציבור ולא חסכה בהשקעה וכאמור, אזור זה הינו מוקד הקרוב ללב כל הציבור.
ראוי לציין את חברנו צבי דיין ז"ל שהיה מהוגי הרעיון ויהושע סוקל ז"ל שכמהנדס ליווה את הפרוייקט באופן אישי.

תמר לאופר ויהודית כפיר.
עלומים
בין חדר האוכל ובית הכנסת הייתה מדשאה גדולה בה ילדים היו משחקים כדורגל בשעות ארוחת הערב והורסים את הדשא. כדי למנוע זאת התחלנו לשתול צמחים בתוך הדשא ואחרי שהפסיקו (כמעט) לשחק המשכנו לשתול רק ליופי. זה היה מוצלח ועכשיו בחתונות עורכים שולחנות בן הצמחים והחתן והכלה יושבים בדשא, כל אחד בקצה אחר לפני החופה.

צוות הנוי

קבוצת יבנה
גלגולו של הגן החדש
במרכז הקיבוץ, דרומית לבית הכנסת, על שטח של 5 דונם נמצאת חלקה, שהייתה בעברה לב הקיבוץ. השטח עמד ריק ושומם במשך שנים רבות מכיוון שהיו תכניות לבנות עליו בית תרבות. בסופו של דבר התכנית הזאת ירדה. פנו אלינו לתכנן בשטח הנתון גן. יצרנו קשר עם אדריכל נוף וישבנו אתו על תכניות שיתאימו לשטח גדול במרכז הקיבוץ. בצענו את התכנית בשלבים, כאשר השלב הראשון היה שתילת מדשאות. לאחר מכן, בט"ו בשבט לפני שנתיים שתלנו את העצים.כ-60 עצים נשתלו בגן וכן כ-3000 צמחים מכ-70 מינים. סיימנו לפני שנה וחצי את הפרויקט.
במרכז הגן נבנתה פרגולה עם ספסלים שאורכה 24 מטרים ורוחבה 4 מטרים. בצמוד לה ישנם 6 עצי תות בכות זכריים שאינם מניבים פרות בכדי למנוע לכלוך באזורי הישיבה. עצי התות יוצרים סוכך על הפרגולה באופן טבעי.
המקום הינו מעין גן בוטני, כאשר לאורך השנה ישנן פריחות בצבעים שונים המהוות אטרקציה בלב הקיבוץ.
במרכז הגן מתנשא אקליפטוס בן למעלה מ-60 שנה שמסמל את הראשוניות. הוא נשתל על ידי שלמה נחליאל (בומבך), ממייסדי הקיבוץ, על יד ברז המים הציבורי ששימש את החברים. בקצה המזרחי של הגן ישנו בית ראשונים משוחזר. הכוונה ליצור בתוכו את עברה של הקבוצה. בצד הדרומי נמצא "בית גרוס" המשמש כספריית ההחלפה לחברים שנים רבות. בתחילת יבנה גרה שם משפחת רפל. הבית נבנה מכספי מר גרוס, חסיד ירושלמי אמיד שתרם את כספו לבניית הבית. מחוץ לגן, אבל קרוב אליו, נמצא מגדל המים הראשון של הקיבוץ, שעד לפני זמן לא רב היה בשימוש. מגדל המים, האקליפטוס, בית הראשונים ובית הכנסת מהווים אבני דרך לראשיתה של קבוצת יבנה והגן מקשר ביניהם.

יוסי בן אהרון
סעד
אם שואלים איש סעד על פינת חמד בקיבוצנו – התשובה הראשונה שמקבלים היא: הקקטוסיה!
תחילתו של גן הקקטוסים הייתה בשנת 1962, כאשר ארבעה חברים הגו את הרעיון. שניים מהם הסתפקו בהתעניינות בלבד, ושניים ניגשו לעבודה, קיבלו שטח בקצה המחנה, והתחילו להכשיר ולשתול. כעבור כשנתיים פרש אחד מהם, והשני – יהודה אל-עמי, מתמיד עד היום.
יהודה: "כניצול שואה הבנתי עם הזמן, שאני אוהב את הקקטוסים בגלל דמיונם לעם היהודי. כמונו, כאשר יענו אותם – כן ירבו וכן יפרצו!
גודלו של הגן שלנו הוא כשלושה דונם, ובו מעל 250 מינים ותת-מינים של קקטוסים וסוקולנטים. הוא נוצר תוך כדי עבודה, ללא תכנון מקצועי מראש. אני הקדשתי לו לאורך כל השנים את כל זמני החופשי, ובמידת האפשר גם מזמן העבודה. כשגדלו בניי, הם עזרו לי לעיתים, אך כעת כולם עזבו, ושוב נשארתי לבדי. הקושי שבעבודה זו הוא עבודת הידיים המרובה שבה. אין אפשרות להיעזר במיכון; כל צמח דורש טיפול אישי, ולפעמים צריך להחליף את מקומו כמה פעמים. צריך לשמור על ניקיון מצמחי בר, לגזום צמחים, להשקות בקיץ ועוד. בשנת 1967, כשהגן כבר התבסס, בנו בסעד שכונה חדשה הנושקת לו – ואז השקענו הרבה ימי עבודה להעברת חלק מן השתילים, על מנת לפנות מקום לבתים החדשים".
כיום, גן הקקטוסים הוא נכס ציבורי שסעד גאה בו. חברים וילדים אוהבים לטייל בשביליו, להראות אותו לאורחיהם, ולהצטלם למזכרת על רקע הצמחים. קבוצות המגיעות למוזיאון "מעוז מול עזה" מבקשות ב"חבילת התיור" בסעד – גם את גן הקקטוסים!
עתה, הגיע יהודה לגיל המכובד 80 – וכבר אין ביכולתו לטפל בגן. תחזוקתו עברה, על כן, לענף הנוי, ויהודה עוקב אחרי הנעשה ודואג ומשיא עצות מרחוק.
שרה המל

ראש צורים
מול הכיכר המרכזית של הקיבוץ נמצא אתר הנצחה לצחי ששון.
צחי נרצח לפני כ-6 שנים בפיגוע ירי על כביש המנהרות, כשנסע הביתה לראש צורים. הוא היה בן 35 במותו והשאיר אישה ושני בנים קטנים. בסיועה של הקרן הקיימת לישראל הקמנו אתר הנצחה, במרכזו חקוק בסלע מכתב שכתב צחי לאחיו ערב גיוסו לצה"ל. במכתב הוא מספר מה המשמעות להיות חייל דתי; הדברים נאים לזכרו. האתר צופה מערבה, לשפלת יהודה והחוף ואנו ממשיכים לפתח את המקום על ידי הוספת מתקנים של מלאכות מסורתיות באזור ההר (גת דריכה,בית בד וכו'). העבודות מתבצעות על ידי ילדי הסדנא בראש צורים, והדברים עדיין בשלבי התפתחות. מעבר לאתר הנצחה ומקום תצפית מרהיב לאזור כולו, אנו מקיימים את טכס יום הזכרון במקום.

מורדי שבט


לביא
סיפורים בגינה

תמיד הייתה לנו גינה מטופחת ומסודרת. חנוך אוהב מאוד לעבוד בגינה, כמו הרבה חברים אחרים, ואצלו- רוב מה שהוא שותל גם פורח. אומרים עליו שיש לו Green fingers ויש חבר שהיה אומר לו: "חנוך, אני שונא אותך. גם אני מטפל בגינה וזה אף פעם לא נראה יפה כמו אצלך...".
חלק ממה שיש בגינה חנוך קונה, ומכיוון שאנשים יודעים שזה עוד משהו שהוא אוהב (הוא גם בשלן מצוין) הם מביאים לו שתילים כמתנה. הרבה הוא תולש, משריש ושותל. פעם במילואים הוא תלש ייחורי תמר שגדלו פרא ושם בכיס מעילו. משהגיע הביתה הוא שתל אותם בלי הרבה ציפיות שמשהו יצא מזה. כיום מתנוססים בגובה של כ-10 מטרים 2 עצי תמר...
עם השנים חנוך עבר לשתול הכל בעציצים. בצורה כזו קל יותר לשמור על גינה מסודרת ובלי עשב שוטה...חנוך שמכיר שם של כל צמח וצמח שותל גם בכלים שפעם השתמשו בהם בקיבוץ והוחלפו על יד כלים חדישים יותר. אפשר למצוא בגינה כד חלב ישן, קערת מיקסר, מכונה לטחינת בשר ועוד. אפשר לשמוע אנשים שעוברים על השביל מתלהבים:"וואו, כזה היה לנו פעם בבית..."
אך המיוחד בגינתנו הם שתילי התחביבים שלי ושל בעלי. אני אוהבת לספר סיפורים וחנוך אוהב ליצור בעץ. וכך יום אחד "הופיעו" לבקשתי 2 גמדים בגינה ולמחרת גיליתי להפתעתי שהם משחקים שח ...דמיונו של חנוך הוצת וכעבור זמן מה גיליתי 2 גמדים מתנדנדים על נדנדת עץ... והשיא? חזרתי אחר הצהרים מהעבודה והנה בית גמדים יפהפה נשתל, מהגינה אליו עולים בסולם (כשעל כל שלב גמד שונה) ובפתח עומדת, מי אם לא, שלגיה!!!
ליד מזרקת המים יושב, כמובן, הצפרדע עם כדור ומחכה לנסיכה..
גינתנו היא מסלול קבוע של חברים, אורחי המלון ותיירים, והעיקר- שלנו. כיף כל בוקר לצאת לעבודה לחזור ולשיר "גינה לי גינה לי גינה לי חביבה".
יעל וחנוך מילוא



עין צורים
הגן הטרופי:
בקיץ תשנ"א (1991) סיימה קבוצת "ארזים" את התיכון. הנערים והנערות בקשו להשאיר
פינה מגוננת בקיבוץ כפרויקט סיום לימודים.
לשם כך נבחרה חורשת פיקוסים וותיקה בין המועדון לחבר לבין גן הקקטוסים.
הקבוצה "התלבשה" על הפינה, ובסיוע ענף הנוי נשתלו צמחים, הוצבו ספסלים ונבנו ערוגות מוגבהות. כך "צמח" לנו "הגן הטרופי".
לימים "גילו" יזמים בקיבוץ את הפינה והחלו לערוך שם קייטנות, מסיבות ואירועים המתקיימים שם עד היום.

יובל נבו
תמונה: אלכס גרינשטיין

בני דרום
גן בעדן מקדם
'גן בעדן מקדם' הוקם על שטח של כ-5 דונם, והוא מהווה את הגשר והקשר (במובן הגיאוגרפי) בין שכונת ההרחבה הנבנית לבין השכונה הוותיקה של בני דרום.
הגן הוקם כיוזמה של אודי רובינשטיין ובעזרתם הטובה של חברים נוספים.
הרעיון הוא להקים גן של צמחי ארץ ישראל ועציה השונים, על מנת שיהיה מקום נעים לטייל בו בשבת, ושנוכל כולנו להכיר מקרוב את הצמחייה הייחודית של ארצנו.
השם נבחר על ידי החבר ישראל גלר ז"ל. מקורו בספר בראשית, ומודגשים בו ראשי התיבות של בני דרום.
כיום, מי שמופקד על תחזוק המקום ועושה עבודתו נאמנה הוא חברנו אשר לנגרמן.
בגן הוקמו פינות מיוחדות כמו בית בד, גת, פרדס, אמת מים, באר, בריכת מים ואמפיתיאטרון קטן, שבחלקן כבר פעילות. בקיץ האחרון נחנכה במקום "סככת חגית", על שם חגית בן-כוכב ז"ל. (חגית היא בת המקום שנפטרה בצעירותה, הוריה הנציחו את הסככה וסביבתה לזכרה). הסככה ממוקמת מול גינות התבלינים – מקום שאליו אפשר לבוא, לשבת, להעביר פעולות, ליהנות מהריחות ולקטוף צמחי תבלין לתצרוכת ביתית.
מוזמנים להתרשם ולבקר!


עין הנצי"ב
לפני כעשור הוקם בעין הנצי"ב בית סיעודי הנקרא "נווה עינ"ב" (עוד ינובון בשיבה).
את הבית ניהלה מתחילתו ועד לפני תקופה קצרה חברת הקבוץ יעל ריבלין. ליעל הייתה מחשבה לייצר סביבה יפה וידידותית בעזרת פיתוח וטיפוח הנוי באזור הבית. את התוצאות ניתן לראות בתמונות, או לבוא לבקר ולהתרשם. כמובן שהביצוע הוא פרי עבודתם המסורה והמאומצת של צוות הנוי המקומי.
חסר רכיב