תנועת הקיבוץ הדתי
חסר רכיב

קיבוץ - מושב - קיבוץ

28/01/2007
עמודים שבט תשס"ז (710) 4
קיבוץ – מושב - קיבוץ
(בעקבות הכתבה "שיבה מפוייסת" – עמודים מרחשוון-כסלו)

בהמשך לרשימתו של חברנו משה מושקוביץ, תחת הכותרת 'שיבה מפוייסת' על תולדות משואות יצחק והקורות אותה עד שיבתה עתה לחיק הקיבוץ הדתי, ברצוני לציין כמה תחנות בדרכה של הקבוצה והפיכתה למושב שיתופי.
בהיותנו בגוש עציון נישאו מספר חברים ונולדו הילדים הראשונים. בעקבות זאת פרסמתי מאמר בעלון המשק והצעתי כי המשפחות יסעדו בסעודות השבת בבתיהן ולא בחדר האוכל. מה הניע אותי להצעה זו?
זכרתי את השבתות בבית אבי ז''ל כשאנו הילדים ישבנו בחיקו של אבא והיינו שרים זמירות. הייתה זו חוויה שליוותה אותי במשך שנים. הפריע לי שבחדר האוכל הקיבוצי אלה שרים ואחרים משוחחים והזמירות נבלעות ברעש של הדברת. הדבר חסר טעם ואינו תואם את אווירת השבת המשפחתית. כמובן שחברים הגיבו על הצעה זו בדרך כלל בשלילה; ראו בכך פגיעה בעקרונות הקיבוץ והרס ההווי הקיבוצי.
לאחר מכן פרצה מלחמת השחרור. היינו במצור, בשבי הירדני בחברון ובמדבר בעבר הירדן במשך כתשעה חודשים. לקראת שובנו ארצה, כינסתי באוהל בו גרתי את חברי משואות יצחק והעליתי בפניהם את ההצעה כי כאשר נחזור אי''ה לארץ ונתיישב מחדש, נשמור על המסגרת השיתופית אבל נטפח את המסגרת המשפחתית לפי הדגם של המושב השיתופי. היו חברים שהתנגדו להצעה ואחרים תמכו בה. כתבנו מכתבים לבחורות שפונו מהגוש וגרו עם התינוקות בשכונה ביפו בשם תל-עריש. היו מהן שתמכו ואחרות שהתנגדו בעקבות בעליהן.
עוד בהיותנו במחנה השבויים פניתי לאהרן מאיר ז''ל ולחיים נדיבי ז''ל, שני חברים מרכזיים שתמכו בהצעתי, ולקראת שובנו ארצה הורכבה ועדה בת שלושה חברים כולל כותב שורות אלה, שראתה את תפקידה לבצע את ההצעה בדבר הקמת מושב שיתופי, לאחר שנגיע לארץ ונארגן את חיינו מחדש.
הייתה תחושה של פילוג, ולכן איחדנו את השורות. מספר חברים עזבו מיד וחיפשו את אושרם בעיר. החברים שרצו להמשיך בהתיישבות על שתי צורותיה היו מעטים, ולא היה טעם בפילוג. אמרנו כי כל עוד שאנו גרים באוהלים בין כך עלינו להמשיך בצורת חיים קיבוצית.
בהיותנו בתל-עריש הוחלט שנבדוק במושבים שיתופיים אחרים את אופי החיים והמשק כדי ללמוד מניסיונם. זכורני כי יחד עם קלמן שטרומר שלא היה חסיד המושב השיתופי, ביקרנו במולדת ובכפר חיטין, הצגנו שאלות שונות ומסרנו דו''ח באספה.
נודע לנו כי בפלוגה הדתית שלחמה בבן שמן במלחמת השחרור התארגן גרעין למושב שיתופי שמנה 23 בחורים, ואלה פנו למספר בחורות שהצטרפו אליהם. ביקרתי את שמואל ורחל שפירא בתל אביב. הם היו הזוג הנשוי הראשון של הקבוצה ושמואל נחשב האיש המרכזי שלה. באנו בדברים אתם והחל הדיון על איחוד עם משואות יצחק, ואמנם הם הגיעו אלינו למשק. שידוך זה עם הקבוצה שדגלה במושב שיתופי נתן לחסידי צורת חיים זו במשואות תגבורת. גרנו באוהלים ולאחר מכן בצריפים בני חדר אחד, כאשר המקלחת הייתה ציבורית וסעדנו בחדר האוכל. הבניה של הבתים התבססה על מסגרת משפחתית. הבתים הראשונים כללו שני חדרים- חדר הורים וחדר לילדים, מטבח ושירותים. עדיין התינוקות והילדים גרו יחדיו בצריף שוודי, חוץ מילדה אחת שלאחר בכיות רבות בלילות אפשרו לה ללון אצל ההורים. החברים שהתנגדו לפירוק בתי הילדים יזמו הזמנת חברה מדגניה שהרצתה על הניסיון של הקבוצה בהלנת התינוקות אצל ההורים, מבלי לפרק את המסגרת הקיבוצית,
אבל עדיין לא הייתה החלטה סופית בנידון. רק באספת חברים שהתקיימה במאי 1952 בנוכחות חבר המזכירות של הקיבוץ הדתי, הוחלט סופית ברוב קולות על שינוי צורת יישובנו למושב שיתופי. בו במקום הודיע נציג הקיבוץ הדתי כי אנו מוצאים מהקיבוץ הדתי. האכסניה הארגונית שלנו הייתה איגוד המושבים של הפועל המזרחי. לאחר ההחלטה באספה פנו אלינו מספר משפחות מהקיבוצים טירת צבי, לביא, ועין הנצי"ב והצטרפו אלינו.
דומני שרוב החברים ואולי כולם מאושרים שסגרנו עתה מעגל ואנו שוב חברים בקיבוץ הדתי, שהיא האכסניה ההולמת אותנו.
אליעזר בשן
משואות יצחק
חסר רכיב