תנועת הקיבוץ הדתי
חסר רכיב

דבר העורכת

28/01/2007
עמודים שבט תשס"ז (710) 4
דבר העורכת

"לַמְּדֵנִי, אֱלוֹהַי, בָּרֵך וְהִתְפַּלֵּל
עַל סוֹד עָלֶה קָמֵל, עַל נֹגַהּ פְּרִי בָּשֵׁל,
עַל הַחֵרוּת הַזֹּאת: לִרְאוֹת, לָחוּשׁ, לִנְשֹׁם,
לָדַעַת, לְיַחֵל, לְהִכָּשֵׁל"

מבלי משים, הוליכו אותי הרהורי אל שירה של לאה גולדברג, שבחודש שבט מלאו 37 שנים למותה. לא קלה הייתה שירת חייה של לאה גולדברג.
השיר הזה, שסופו תפילה, מלווה את מעגל החיים מילדות לבגרות ולזקנה, מבוסר לבשלות, מייאוש להבנה שהברכה נמצאת גם ביכולת לראות שהעלה הקמל מבורך כמו הפרי הבשל, והחרות היא בידיעה כמו גם בכישלון.

בחודש שבט, גלגל הטבע קורץ לנו ומזכיר - הנה אני כאן - בפריחה של עצי השקד, בלבלוב המבליח בין ענני הסערה וגשמי הזעף.
חודש שבט הוא החודש האמצעי בעונת החורף, הוא החודש שבו תוך שגלגל הזמן מגיע לשיא הוא מתחיל להשתנות ובתוך הקור וגשמי החורף מתחיל להנץ וללבלב האביב.

בט"ו בשבט כבר אגורים דשנה ושמנה של האדמה בתוכה, ממה שגשמי החורף הפרוּה וכל נטיעות שנוטעים מט"ו בשבט ואילך – הן בחזקת שיקלטו יפה ויוציאו פירות (ספר התודעה).
את הפסוק 'כי האדם עץ השדה' הוציאה התודעה המודרנית מן ההקשר התורני המקורי (כמו גם את חגיגות ט"ו בשבט והסדרים הנלווים להם), כי הרי כמה טוב לנו להדמות לעץ ואם לאו, אז לפחות 'להתלות באילנות גבוהים', וזה הזמן בו יכול כל אחד ואחד מאתנו למתוח איברים ולהתחיל להנץ, להוציא מן הכח לפועל את הדשן ואת כל הטוב האגור בנו.

"לַמֵּד אֶת שִׂפְתוֹתַי בְּרָכָה וְשִׁיר הַלֵּל
בְּהִתְחַדֵּשׁ זְמַנְּךָ עִם בֹּקֶר וְעִם לֵיל,
לְבַל יִהְיֶה יוֹמִי הַיּוֹם כִּתְמוֹל שִׁלְשׁוֹם.
לְבַל יִהְיֶה עָלַי יוֹמִי הֶרְגֵּל"

גיליון טבת מושפע מן השפעת השופעת ולכן מגיע אליכם באיחור קל, אך הוא מלא בלבלוב ופריחה.
קריאה נעימה,
גילה ו. קפלן
חסר רכיב