תנועת הקיבוץ הדתי
חסר רכיב

פגישה לאין קץ

27/12/2006
עמודים טבת תשס"ז (709)3
פגישה לאין קץ...
נטע לדרברג

"את רבי נחמן פגשתי לגמרי במקרה"
נטע לדרברג, על מורה דרך לחיים ולעבודת ה'

את ר' נחמן פגשתי לגמרי במקרה, בקטע מתוך ספר. אני זוכרת את המשיכה לתוכן ואת הדחייה מחשש שאשתנה. וכך זמן רב עצרתי עצמי מלהתבונן שוב בספר, אך תוכן הדברים שקראתי חלחל לתוכי ויצר שינוי בחשיבה שגרר אחריו שיחת טלפון לחברה שהייתה אמונה על תוכנו ובקשה שתלמד אותי דבר נוסף מן הספר. ושוב הילכתי עימו זמן רב עד ששוב לא יכולתי לחסום את תשוקתי וביקשתי מחבר אחר שילמד אותי דבר נוסף מתוך הספר. זוכרת אני את הקפדתי לומר לעצמי ולסובבים כי אני לומדת ליקוטי מוהר"ן אך לא קשורה לר' נחמן עצמו. וכך בתחושות מעורבות של משיכה ודחייה מצא הספר נתיב לנפשי ואני מצאתי מורה דרך לחיי. מתי קרה השינוי? מתי נפתחתי לקשר עם ר' נחמן? למוכנות לומר – "אני קשורה לר' נחמן", לרצון לצעוק לעולם – "אני תלמידה של ר' נחמן!" ? איני יודעת לומר.

שלוש שנים לאחר מכן מצאתי עצמי קונה כרטיס לנסיעה לאומן, לציון הקבר של ר' נחמן.

נסיעה לאומן
פעמים רבות נשאלתי מדוע צריך לטוס לאומן בכדי להתפלל.
מה, אי אפשר בארץ?, מדוע לנסוע לקבר?, האם אין זו עבודה זרה?
אין באמתחתי תשובות מלומדות. אני נשענת על מסורת רבת שנים של יהודים המשתטחים על קברי אבות וקברי צדיקים מתוך הרגשה שהצדיק גם לאחר מותו ממשיך להוות צינור בינינו לבין ה', ממשיך להיות שליח עבורנו בעולמות עליונים.
אני עושה זאת כי זה טוב לי, ממלא, מלמד, מקרב. זו דרכי.
החששות מן הבלתי ידוע, שליוו את נסיעתי הראשונה נמוגו לאחר כמה שעות מול ציון הקבר באומן. מצאתי את עצמי פותחת בשיחה ארוכה ומתמשכת עם ר' נחמן, שיחה על חיי, על נפילותיי, חלומותיי. מצאתי שם אוזן קשבת, תמיכה, עצות להמשך עבודת התיקון שלי, כלים לשיפור המידות וצינור, צינור אדיר לה' יתברך.
גיליתי את כוחה של תפילה ואת כוחי בתפילה. תארו לעצמכם 7 ימים שמוקדשים לתפילה, לדיבור עם ה', לשאלת האייכה שה' מפנה אל האדם הראשון בגן עדן.
היכן את? מה עליך לתקן בעצמך?
שעות על שעות של תפילה עבור אנשים הקרובים אליי ועבור אנשים שאיני מכירה אך נתבקשתי להתפלל עבורם. עוד ועוד מפגשים עם נשים שהיו עימי באומן והיוו עבורי שליחות של ה' ללמד אותי דרכים נוספות בעבודת ה', היוו עבורי מראה לאשר עליי לתקן והיו שותפות למסע של כמיהה וגעגוע אל ה' .

זוכרת אני את עמידתי בשער ציון הקבר ביום החזרה ארצה, נפרדת מר' נחמן, בולעת בעיניים את מראה המקום מתוך ידיעה שזו נסיעה של פעם בחיים.
אך לאחר קרוב לשנה הרגשתי שרגליי נושאות אותי שוב לאשר לבי מבקש ושוב עמידה בתור לאשרת כניסה לאוקראינה, נסיעה במיניבוס דחוס בחצות והגעה לשערי אומן והפעם בהתרגשות, בגעגוע למפגש מחודש עם ר' נחמן, וכאשר המיניבוס עצר בחניה באומן חשתי שהגעתי הביתה. הביתה אל ר' נחמן שמקבל אותי באהבה גדולה, בסבלנות ועם כלים חדשים לתיקון, להתפתחות ולהעמקת הקשר עם ה'.

בראש חודש חשוון התחלנו לקיים לימוד משותף של נשים אצלנו בקיבוץ, מפגש שבועי עם תורתו של ר' נחמן, עם עצמנו. לפני שבוע אמרה לי אחת מן המשתתפות שהלימוד פתח עבורה דרך חדשה באמונה והיא אינה מבינה כיצד חיה עד היום ללא זה. כך גם אני, ר' נחמן מלמד אותי להתבונן במציאות תוך חיפוש מתמיד אחר דבר ה' הקורא אליך מתוך המתרחש, לדבר עם ה' בכל יום, בכל מקום ובכל זמן. לחפש את הטוב בכל אדם ובכל דבר סביבי מתוך ידיעה שכל מאורעותיי הם לטובתי. חיי היום רצופים בנוכחותו של ה'. ומה היה קודם? איני זוכרת.

היום, לאחר 7 שנים של היכרות עם ר' נחמן ותורתו, 7 שנים של העמקת הקשר עם בורא עולם, אני יודעת שאני חבה את ההתפתחות והצמיחה של עבודת ה' שלי לר' נחמן, מורה הדרך שלי. תודה רבה לה' יתברך על שליחך עבורי, עבור כל המחפשים את קרבתך.

מעלה גלבוע
חסר רכיב