תנועת הקיבוץ הדתי
חסר רכיב

נצח ישראל - על אדמת פולין

27/12/2006
עמודים טבת תשס"ז (709) 3
נצח ישראל – על אדמת פולין
כבר 11 שנים מוליכה נילי בן ארי תלמידים בפולין, מדריכה בשביליה,
בשבילי החיים ובשבילי המתים

כיצד הגיעה נילי, צברית ילידת תל אביב, להדרכה בפולין?
הקשרים המיוחדים של נילי עם פולין נולדו יחד אתה, בחדר הלידה:
"אני ילידת מלחמת העולם השנייה. נולדתי בתל אביב. להורי (ילידי פולין), היו אחים, אחיות ומשפחה ענפה בפולין ובאוסטריה. קשר המכתבים כבר נותק ומה שנותר היה רק תקוות והרבה הרבה דאגה.
כשאמי כרעה ללדת, נסעה אתה ללידה אמא שלה (זמנים אחרים...),ולפני שהיא נכנסה
לחדר הלידה, סבתי אמרה לה: חשבי על אחיך ואחותך, אולי זה יעזור. בזמן הלידה, אמי
הורדמה וחלמה שלהיטלר יש בן יחיד, והוא חולה מאוד. מביאים רופאים מכל רחבי
העולם, ואיש מהם לא מוצא לו מזור. מישהו ממליץ על רופא יהודי, והיטלר מצווה
להביאו לפניו. הרופא מגיע, שומע את הבקשה, ואומר להיטלר: שום דבר לא יעזור לכם,
אתם עתידים להפסיד במלחמה. באותו רגע נשמע קול משמים: "נצח ישראל לא ישקר".
העירו את אמי ואמרו לה: נולדה לך בת. בהשפעת החלום, היא החליטה לקרוא לי: נילי, שרה לאה (על שם סבתה המנוחה). כשתמה המלחמה, התברר שכל בני המשפחה נרצחו ביערות פולין ובמחנות ההשמדה, ואני נושאת את השם שהוא מצבה חיה למשפחה שרבים מבניה נהרגו על קידוש השם.
מה מושך אותך למסעות לפולין? מה הם תורמים לך?
אני רואה במסעות שליחות.
המטרה העיקרית שלי במסע היא הקשר עם התלמידים. הניסיון להחיות את סיפורה של
יהדות שנכחדה, וללכת בעקבות פרק מההיסטוריה של עם ישראל.
כיוון שהתלמידים משתנים, המסע משתנה, והוא תמיד תוצאה של הקשר בין הרכיבים
השונים: אדמת פולין וסיפור יהודיה, התלמידים, המורים ואני, שמנסה לתווך בין
התקופות. כל מסע שונה מקודמו, וכשאנחנו הולכים בעקבות הסיפורים המשפחתיים, כולנו,
התלמידים, העדים, המחנכים ואני, נרגשים מהסיפור האישי, וחווים פרק חדש של
"דור לדור יביע אומר".


עמי ים עמי יער
נילי בן ארי

חלק מדבריה של נילי, בערב סיכום המסע לפולין – תשס"ו


עוד יש ערים נכחדות בתפוצות הגולה,
בהן יעשן במסתר נרנו הישן;
עוד הותיר אלוהינו לפליטה גדולה
גחלת לוחשת בערמת הדשן.....
מתוך: המתמיד / חיים נחמן ביאליק

יצאנו לפולין, חמישים ושניים איש. שלושים ושמונה תלמידים שותפים אמיתיים לחוויה, משקיענים, חרוצים ולומדים. ומבוגרים: דור ראשון, דור שני, מחנכים, ונלווים. שמונה ימים דפדפנו בספר ההיסטוריה של אלף שנות יהדות שראשיתה בצמיחה תורנית ותרבותית אדירה, וסופה במדורה עשנה.
רצינו להצית להבה קטנה בנרות שכבו, ולתהות על עקבות אבותינו שנולדו וגדלו בפולין, ועל עקבות המיליונים שנרצחו על אדמתה.
הלכנו בעקבות אדם ואבן.
בין התלמידים השנה היו רבים שלפחות אחד מהסבים או הסבא רבא שלהם, נולד בפולין. יצאנו בעקבות הסיפורים האישיים.
בפולין, כמעט שלא נותרו יהודים. נותרו אנדרטאות, נותרו אבנים.

ההיסטוריה היהודית אינה מכלול של עצמים במרחב. היא אפילו לא היסטוריה של בית, מצבה, בית כנסת או בית קברות.
ההיסטוריה היהודית היא היסטוריה של מעשים; הפעולה, הבניין, ההתקדמות, הזרימה - הם מושא הייצוג של המציאות.
אנחנו, חברי משלחת בית הספר שק"ד, חשנו שהמשלחת הייצוגית שלנו היא ספר היסטוריה מהלך, ספר היסטוריה של העם היהודי. היד ושם של הנרצחים אינם בית, אנדרטה, מצבה או בית קברות, אלה אכן נותרו בפולין ומספרים סיפור עצוב על מיליוני יהודים שנרצחו על ידי הגרמנים. אולם הסיפור האמיתי הוא סיפורה של המשלחת.


טירת צבי
חסר רכיב