תנועת הקיבוץ הדתי
חסר רכיב

שמירה על ערכים

27/12/2006
עמודים טבת תשס"ז (709) 3
שמירה על ערכים יהודיים בעת מלחמה בטרור
יואב איתן

"חשוב ביותר שהאדם היוצא למלחמה ידע שאין הוא עובר מעולם בעל סולם ערכים אחד לעולם בעל סולם ערכים שונה" אומר הרב ליכטנשטיין
יואב איתן מתלבט בין הסולמות – בעולמות בעלי ערכים שונים

הקדמה
המלחמה בטרור האסלאמי, מביאה אל העולם החופשי התלבטות מוסרית אשר לא הורגל בה. מבצעי הרצח מתחבאים בתוך אוכלוסייה שאינה מוגדרת כטרוריסטית ונמנעים מהזדהות עם מדינה או ציבור מוגדר. למעשה המדינה המותקפת כמעט ואינה יכולה להשיב מלחמה בדרך הרגילה.
במלחמת טרור המאבק הוא בין שתי חברות אנושיות המודרכות על ידי שני "סולמות" שונים של ערכים. באחת קיים טרור פנימי הגורם להשתקת כל אופוזיציה ולתמיכה קולנית ומאולצת בטרור ובמטרותיו ובאחרת קיים חופש ביטוי והקפדה על שלטון החוק.
השאלות המוסריות הן רבות וקשורות בצורת המלחמה בפעילי טרור המוצאים מחסה בתוך ציבור אזרחי, ובצעדי ההתגוננות מפני ציבור תומך טרור אשר לעיתים תמיכתו נעשית מחוסר ברירה ומאונס.

התפשטות הטרור
בארצות רבות פשה נגע הטרור. אם בתחילה היה מדובר רק בארצות מעטות התומכות בטרור בגלוי, הרי כיום הוא מתפשט גם בארצות בהן קיים לכאורה משטר דמוקרטי, כמו בחלק מארצות אירופה בהן קיימות כבר שכונות אליהן המשטרה חוששת מלהיכנס. צמיחת טרור פנימי מתחילה עם דיכוי חופש הדיבור וחופש הביקורת בקבוצה קטנה יחסית, כאשר מתנגדי דרך הטרור שותקים בגלל חשש לחייהם או לחיי בני משפחותיהם. כאשר השלטון המרכזי אינו מגיב מתפשט שלטון הפחד על אוכלוסיות גדולות יותר ואף על קברניטי המדינה.
בהולנד לדוגמה הועלה מחזה המתייחס לחברה המוסלמית ולסולם ערכיה. הבמאי ההולנדי ואן-גוך נרצח בלב רחוב סואן והמשטרה כמובן לא מצאה את הרוצח. בשלב שני הגיעו איומי רצח גם אל חברת פרלמנט שתמכה בהעלאת המחזה, והמשטרה נאלצה לבקש ממנה לצאת לגלות בארצות הברית מכיוון שלא יכלה להגן על חייה.
לטרור יש בדרך כלל שורשים דתיים ועוצמתו נובעת מתמיכה דתית בסולם ערכיו. מכיוון שבארצות הדמוקרטיות אוסר החוק על כל אמירה היכולה להתפרש כהתקפה על דת מסוימת, קשה להלחם באופן מילולי ומעשי בחממת טרור. למעשה הטרור נעזר בחוקי המדינה הדמוקרטית למטרת התפשטותו בתוכה, בעוד הוא עצמו מחויב לסולם ערכים שונה לחלוטין. בסולם הערכים של חברת הטרור, רצח של מי שעומד בדרכה ואף "סתם" רצח לשם הפחדה תוך הימנעות ממשפט צדק, הם מעשים מותרים ואף מכובדים אשר זוכים לשירי הלל ולתגמול כספי.
דוגמה נוספת לשימוש החכם של תומכי הטרור בחוקי החברה הדמוקרטית כדי להכניעה מבפנים היא השימוש במערכת השיפוטית הדמוקרטית. מכיוון שהטרור אינו מגדיר את מעשיו כמלחמה, תגובה כנגד הטרור ותומכיו אינה מוגדרת במשפט הדמוקרטי כמלחמה. לכן פגיעות באזרחים אשר בכל מלחמה רגילה מוכרות בחוק כבלתי נמנעות, יוכרזו כפשעי מלחמה בעת מלחמה בטרור. תומכי הטרור נעזרים ב"לאקונה" משפטית זו ואף תובעים את מפקדי הצבא המתגונן מפני הטרור בבית דין של פשעי מלחמה. ברור כי אם החברה החופשית חפצת חיים, על נציגיה ברשות המחוקקת למצוא פתרון חוקתי אשר יגדיר גם את המלחמה בטרור כמלחמה לכל דבר.
וכך כתב שר החוץ האמריקני ג'ורג' שולץ ("הטרור" - בעריכת בנימין נתניהו 1987):
"ברור שאנו עומדים כאן בפני סוגיות מוסריות סבוכות. אבל אסור שיהיה ספק באשר לזכותן ובעצם לחובתן המוסרית של הארצות הדמוקרטיות להגן על עצמן... כאשר חפים מפשע נופלים קורבן והאשמים יוצאים פטורים מעונש פירושו של דבר שהטרור הצליח לקעקע את עצם יסודה של החברה התרבותית ביוצרו עולם שאין בו צדק... כך הם מנחיתים מהלומה על ערכי המוסר היסודיים ביותר שלנו ומטילים צל כבד על עתידה של האנושות”.
ננסה להבהיר קצת סוגיות מוסריות אלו בעזרת ההלכה היהודית.

ההיתר ההלכתי למלחמה
הסמכות ההלכתית שיכלה לקבוע חובת יציאה של ישראל למלחמה הייתה הסנהדרין עם המלך עד לחורבן בית המקדש ולממשלה הנבחרת לאחר חזרת עם ישראל לארצו (הרב גורן, "משיב מלחמה"). את המקור לעצם היציאה למלחמה למדו רבותינו מצווי הקב"ה את משה רבנו לצאת למלחמה יזומה במדיינים, למרות שלכאורה הם לא עשו דבר. וכך הוסיף הרב חיים דוד הלוי:
"כאשר אומה חשה בוודאות מוחלטת באויביה הזוממים להתנכל לה, רשאית היא לפתוח במכת מנע מתוך הכלל 'הבא להרגך השכם להרגו' "(תחומין א/ 345- 343).
הרב שלמה גורן התייחס לתוקפן של מלחמות בימינו והדגיש,
"מלחמת הגנה היא מלחמת מצווה לכל הדעות" (תחומין י/16).
בסמכות הממשלה גם להחליט על היקף ועומק המלחמה בהסתמך על הכתוב בספר דברים
(פרק כ'):
"ואם לא תשלים עמך ועשתה עמך מלחמה... ובנית מצור על העיר אשר היא עשה עמך מלחמה, עד רדתה".

הסייגים ההלכתיים בעת מלחמה
רבותינו למדו כי התורה מזהירה מפגיעה אנושה בנפשם של היוצאים למלחמה ופגיעה מיותרת בחפים מפשע. וכך מדגיש הרמב"ן בפירושו למצוות המלחמה:
" 'ונשמרתם מכל דבר רע' (דברים כג/י) – הישר בבני אדם בטבעו, יתלבש אכזריות וחימה כצאת מחנה על אויב... (לכן ראוי ש) במחנה נשמר בו מכל אלו העבירות שלא תסתלק השכינה מישראל... שלא יגברו עלינו האויבים אם נעשה כמעשים הגורמים להם שיגלו מפנינו..."
הרב גורן מזהיר מפני פגיעה בחפים מפשע:
"מצווים אנו לחוס גם על האויב... ולא לפגוע באוכלוסיה בלתי לוחמת ובודאי שאסור לפגוע בנשים וילדים שאינם משתתפים במלחמה... (הלכה – י.א) המבוססת על מידת הרחמים שיש לנהוג לפיה גם במלחמה" (משיב מלחמה א/י"ד- כ"ח)
וכך מסכם הרב א. ליכטנשטיין תחום רגיש זה:
"חשוב ביותר שהאדם היוצא למלחמה ידע שאין הוא עובר מעולם בעל סולם ערכים אחד לעולם בעל סולם ערכים שונה" (תחומין ד/184)

ההיתר ההלכתי לפגוע באנשי טרור ובתומכיהם
הכלל ההלכתי המאפשר לממשלה להכריז מלחמה על מדינה, נכון גם להכרזת מלחמה במבצעי טרור או בתומכיהם. וכך כתב הרב גורן:
"המחבלים שמטרתם המוצהרת היא לפגוע ביהודים... דין רודפים ממש עליהם ודינם פסוק למיתה מנימוק זה... אשר לאוכלוסיה האזרחית הוצהר מפורשות (יש לוודא – י.א) כי פתוחה לפניהם הדרך לצאת מאזור המערכה, ואם אינם עושים זאת הרי האחריות לכך היא עליהם בלבד" (תורת המדינה עמ' 412 - 413)
לפתרון הבעיה ההלכתית של פגיעה אפשרית באזרחים בעת פגיעה במחבלים יישם הרב גורן את הכלל שקבע הקב"ה בעת הענשת קרח ועדתו:
"וידבר ה' אל משה לאמר. דבר אל העדה לאמר העלו מסביב למשכן קרח דתן ואבירם... וידבר אל העדה לאמר סורו נא מעל אהלי האנשים הרשעים האלה... פן תספו בכל חטאתם" (במדבר טז/כ-כא)
הרב שאול ישראלי מתייחס גם הוא להתגוננות מפני טרור ולאחר דיון הלכתי מסכם:
"והיוצא מכל זה שיש מקום לפעולות תגמול ונקם נגד צוררי ישראל, ופעולה כזו היא בגדר מלחמת מצווה. וכל אסון ופגע שקורה למפגעים ולבעלי בריתם וילדיהם, הם הם שערבים זה לזה והם עוונם יישאו. ואין שום חובה להימנע מפעולות תגמול מחמת החשש שיפגעו בזה חפים מפשע כי לא אנו הגורמים כי אם הם עצמם ואנחנו נקיים... ולפי זה גם בענייננו מכיוון שלפי האומדנא המקובלת האוכלוסיה מעודדת בכל מיני אופנים את פעולת הכנופיות... נמצא שכל האוכלוסיה (המבוגרת – י.א) היא במקרה זה בתורת רודף שניתן להציל בנפשם" (עמוד הימיני סימן טז/קסז, קעח)

הסייגים ההלכתיים למלחמה בטרור
הרב ש. ישראלי מתייחס לפעילות באוכלוסיה תומכת טרור:
"ויוצא שלמעשה אין יסוד (הלכתי – י.א) מספיק להתיר פעולה נגד הציבור שנמנע מלמלא את חובתו ולבער מתוכו את המרצחים, כל עוד שייתכן שיש להם אמתלא של פחד או לחץ וכיוצא בזה. (שם קפג) – ולגבי פגיעה באנשים נקיים אגב פעולות לביעור כנופיות רצחניות ועוזריהם... הצלה זו בנפשם של אחרים, אסורה" (עמוד הימיני סימן טז/קעה)
גם הרב יעקב אריאל אוסר את השימוש בענישה קבוצתית:
"חיילים שנצטוו להעניש עונש קבוצתי אוכלוסיה אזרחית ביהודה ושומרון היו רשאים לסרב... הערבים הנמצאים בשליטתנו לא הוגדרו מעולם כעם הלוחם נגדנו, להוציא את אותם בודדים המתנכלים לחיינו ושלומנו. הענישה הקבוצתית ללא דין וללא דיין אינה מוצדקת הן משום שהיא מנוגדת ל"דרכי שלום" והן משום שאסור לצער בעלי חיים וכל שכן בני אדם" (תחומין ד/178)
הרב יועזר אריאל מדגיש נקודה חשובה נוספת בעת מתקפת טרור:
"במקרה שכוחות הביטחון הממונים מטעם הממשלה אינם מענישים את המסיתים לטרור, אין זכות ליחיד לעשות דין בעצמו" (תחומין ה/359)
מתוך דברי ההלכה שצוטטו ניתן להבין כי אם במלחמה יש צורך לשמור על ההלכה ועל סולם הערכים של חיי היום-יום, ברור שחובה להקפיד על הנחיות אלו גם בעת פעילות כוחות הביטחון כנגד טרור.

נקיטת צעדי מניעה
על פי ההתייחסות ההלכתית, הטיפול בחברה תומכת טרור נמסר לממשלה בלבד ואין ליחיד רשות לבצע פעולות מעצמו. גם הממשלה אינה יכולה לפגוע בחפים מפשע אך ממשלה יכולה וחייבת לנקוט בצעדי התגוננות כדי להגן על חיי אזרחיה.
בתחום זה ההתלבטות המעשית היא רבה. מחד יש להגן על המדינה מפני הטרור ומאידך ברוב הפעמים החברה תומכת הטרור עושה זאת באונס ובכפייה. במדינת ישראל ישנו שיקול נוסף והוא התלות הכלכלית והרפואית של אוכלוסיית תומכי הטרור במדינת ישראל. כל צעד מניעתי כמו בדיקות גופניות, מחסומים ומניעת מעבר יפחיתו את סכנת הטרור אך גם יביאו להרעת תנאי חייהם הכלכליים והרפואיים של ציבור תומכי הטרור.
בדיון בסוגיות של שיקולים ערכיים, ההלכה היהודית אינה יכולה להתייחס מראש לכל מקרה שיופיע בגלל מורכבות השיקולים, לכן בנושאים אלו ההלכה קובעת "גבולות גזרה" בעזרתם יכריע פוסק ההלכה. כך בהתייחסות למלחמה רגילה קבעו רבותינו את הכלל "הבא להרגך השכם להרגו" המאפשר הכרזת מלחמה "עד רדתה", אך מאידך איזנו אותו בפרטי מצוות "ונשמרתם מכל דבר רע".
גם בתחום ההתגוננות בפני ציבור תומכי טרור, ניתן למצוא בדברי רבותינו את גבולות ההתלבטות המוסרית. מחד הדגישו רבותינו את הצורך בפעולת הגנה כמו שנלמד מהמדרש:
"אמר ר' יהושע בן לוי כל שהוא רחמן על אכזרים לסוף נעשה אכזר על רחמנים" (ילקוט שמעוני שמואל א/רמז/קכא)
הרב י.ש. אלישיב הדגיש גם את הצביעות של שונאי ישראל בשימוש שהם עושים בערכים המוסריים של החברה היהודית כדי להכריעה מבפנים:
" 'ויאמר לו ה' לכן כל הורג קין שבעתים יקם' (בראשית ד/טו) ר"י אמר נתכנסו בהמה חיה ועוף לתבוע דמו של הבל. אמר להם (הקב"ה – י.א) לכן אני אומר כל הורג קין ייהרג. אמר ר' לוי בא נחש הקדמוני לתבוע דינו של הבל..." (בראשית רבה כב/יב) - השקר כל כך גובר ומתעצם עד שאם תפגוש את הנחש הקדמוני אשר ידוע ומפורסם כשואף דמים וידו בכל ותשאלו במה הוא עוסק, הוא יענה לך לתבוע את דמו של הבל כלומר לחפש את הצדק ולבער את הרע... (דברי אגדה)
מאידך הדגישו רבותינו את הצורך בקביעת סייגים רבים גם בעת התגוננות במטרה לשמור על ערכיו של עם ישראל עצמו. את השיקולים המורכבים היטיב לנסח הרמב"ן בהתייחסו לדיני היוצאים למלחמה (כפי שהובאו לעיל):
" 'ונשמרתם מכל דבר רע' (דברים כג/י) – ( ראוי ש – י.א) במחנה נשמר בו מכל אלו העבירות שלא תסתלק השכינה מישראל... שלא יגברו עלינו האויבים אם נעשה כמעשים הגורמים להם שיגלו מפנינו..."
למורכבות זו של השיקולים הערכיים אנחנו מתייחסים בתפילה לשלום מדינת ישראל, בבקשנו על הנהגת המדינה הנושאת בפועל בעול ההכרעות המוסריות:
"ושלח אורך ואמיתך לראשיה שריה ויועציה, ותקנם בעצה טובה מלפניך".
אכי"ר.

קבוצת יבנה




חסר רכיב