תנועת הקיבוץ הדתי
חסר רכיב

סורה חושך

27/12/2006
עמודים טבת תשס"ז (709) 3
סוּרָה חֹשֶׁךְ!
הרב אורי סמט

האם צריכה התורה להיתרגם לשבעים לשון?
האם תרגומה מגביר את האור בעולם או את החושך?
הרב אורי סמט מלבה אור קטן – סורה חושך!


חודש טבת מתחיל באור גדול – יש בו חלק לשבעה וגם לשמונה (ובחלק מהשנים אף לשישה) נרות חנוכה. ואולם, לאחר שנרות החנוכה דועכים וכבים, אנו נותרים בחשיכה גדולה, המתבטאת לא רק בהיעדרם של אורות הנרות, אלא גם ברצף של תאריכי פורענויות המצוינים בתחילת החודש.
הביטוי הספרותי החד ביותר לנפילה הזאת מצוי בפרק הנוסף למגילת תענית הסוקר ימים שבהם יש מתענים, שבו נאמר:
בשמונה בטבת נכתבה התורה יוונית בימי תלמי המלך,
והחושך בא לעולם שלושת ימים.
בכך ביטאו חז"ל את עמדתם השלילית הנחרצת לגבי תרגום התורה ליוונית. עמדה זו מופיעה במקורות נוספים ובביטויים קשים לא פחות, כגון "והיה היום קשה לישראל כיום שנעשה העגל" (מסכת סופרים א, ז).
ובאחד מפיוטי הסליחות לעשרה בטבת אנו מבטאים את הצער הזה באמרנו:
אֶזְכְּרָה מָצוֹק אֲשֶׁר קְרָאַנִי / בְּשָׁלֹשׁ מַכּוֹת בַּחֹדֶשׁ הַזֶּה הִכַּנִי...
וּמֶלֶך יָוָן אֲנָסַנִי לִכְתֹּב דָּת יוונית / עַל גַּבִּי חָרְשׁוּ חוֹרְשִׁים הֶאֱרִיכוּ מַעֲנִית.
אולם בניגוד לכך, כאשר אנו מעיינים במקורות היסטוריים, כגון ב'איגרת אריסטאס אל פילוקרטס' או בסיפור המקביל אצל יוסף בן-מתתיהו ב'קדמוניות היהודים', מתגלה בפנינו תיאור אחר לגמרי, תיאור שָׁלֵו והרמוני. שם מתואר שהתרגום נעשה ברצון ובשיתוף פעולה מלא מצד היהודים, תוך מחוות מצד תלמי מלך מצרים ליהודי מצרים וארץ ישראל. האחרונים שלחו לתלמי את טובי חכמיהם, החכמים התקבלו בכבוד רב במצרים, ושוכנו באי מיוחד שבו תנאי 'פנסיון מלא'. שם, בשיא השלווה והפסטורליה, נשאו ונתנו החכמים ביניהם ותרגמו את התורה לרצון כל הצדדים. יש לציין, שגם בחלק ממקורות חז"ל משתקפת כנראה גישה חיובית לתרגום התורה ליוונית.

כיצד ניתן לכלכל את הסתירה הזאת שבין המקורות על אודות היחס לתרגום?
ניתן לטעון שמדובר בשני תרגומים שונים שנעשו בשתי תקופות שונות, וייתכן שאפשר להביא סימוכין לכך הן ממקורות חז"ל והן ממקורות היסטוריים.
אולם נראה יותר לומר שתיאור מעשה התרגום במקורות אינו תיאור היסטורי. המקורות אינם מתעניינים בשאלה ההיסטורית כיצד נעשה אז התרגום – באונס או ברצון, אלא בשאלת היחס הערכי לתרגום. יחס זה אינו נמדד רק בנקודת הזמן שבה נעשה התרגום, אלא בפרספקטיבה היסטורית רחבה הכוללת את מרחב הזמן שמיום התרגום ועד ליום ההתייחסות אליו, דורות לאחר מכן. התיאור הקודר של חז"ל מלמד כפי הנראה על יחסם השלילי לתרגום זה.
אלא שעל כך יש לשאול: וכי תרגום התורה לדבר רע ייחשב? והלוא כל שאיפתנו היא להביא את חכמתה של תורת האמת שבפינו לאומות כולן! האם אנו מצפים מכל האומות ללמוד את לשון הקודש כדי שיוכלו לזכות להיות מושפעים מתורתנו?
כבר חז"ל עמדו על כך שהתורה צריכה להיתרגם לכל הלשונות. המשנה במסכת סוטה (ז, ה) מלמדת אותנו שכאשר נכנסו ישראל לארץ הם "כתבו את כל דברי התורה בשבעים לשון", ובברייתא שם (דף לה:) אף נאמר שהאומות אכן למדו אז את התורה, ו"אם היו חוזרין בתשובה היו מקבלין אותן". אם כן, מה פגם מצאו חכמים בתרגום השבעים?
נראה לומר, שגם אם היה סיכוי שתרגום זה יניב תוצאות חיוביות מבחינת הגויים שילמדו את התורה, בסופו של דבר הפכה הברכה לקללה. הד לכך מצאנו במדרש תנחומא (בובר, וירא ו):
"...ביקש משה שתהא אף המשנה בכתב, וצפה הקב"ה שעתידין אומות העולם לתרגם את התורה ולקרות אותה יוונית, והן אומרין אף אנו ישראל..."
סביר כי המדרש כאן רומז לנצרות, ולדעתו יכולתם של הנוצרים לטעון שהם האומה הנבחרת במקום עם ישראל נבעה מהיותו של המקרא נגיש בעבורם בעקבות תרגומו.

ספירת נזקים
על הנזק שנוצר לדעת חז"ל בעקבות תרגום התורה ליוונית נוכל אנו להוסיף נזק כבד אחר – ביקורת המקרא. אין ספק שהיותו של המקרא מתורגם ללשונות העמים הוא שאִפשר להם לבקר אותו, להפוך אותו לטקסטים של טלאים טלאים, ולהוציא דברי תורה לדברי הבאי לפי עניות דעתם.

ובכן, את הנעשה אין להשיב. התורה ניתרגמה כבר לפני למעלה מאלפיים שנה על ידי תלמי המלך, וכתב אשר נכתב בשם המלך אין להשיב. האם החושך שירד אז לעולם שלושה ימים ימשיך לנצח? האם העולם כולו יִשרה באפֵלה ולא ישוב עוד לימות האור?
אין ספק שאחרי מכת החושך הראשונית שנטרלה את עם ישראל, בבחינת "וְלֹא קָמוּ אִישׁ מִתַּחְתָּיו שְׁלֹשֶׁת יָמִים", על עם ישראל לשוב ולהאיר; "וּלְכָל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל הָיָה אוֹר בְּמוֹשְׁבֹתָם".
ידוע הוא שאת החושך עצמו אי אפשר לגרש. רק אם מרבים באור, החושך סר מעצמו. עלינו להרבות באור: באור של תורה עברית הנאמנת למקור; באור של תורה שאמנם יש בה הרבה חידוש, אבל הוא כל כולו במסגרת 'כבר נאמר למשה בסיני'; באור של תורה שבבסיסה אמונה גדולה וישרה בנותן התורה הבוחר בתורה ובמשה עבדו ובישראל עמו ובנביאי האמת והצדק; באור של תורה שהעוסקים בה מאמינים "שכל התורה... היא הנתונה למשה רבנו עליו השלום... שזאת התורה לא תהא מוחלפת...".

שָׂמִים חֹשֶׁךְ לְאוֹר
אבל מעבר לכך שנרבה באור, שנדגיש את האנטיתזה לנזקים שקרו בעקבות תרגום התורה, אולי יש ביכולתנו להיות מאלה ה"שָׂמִים חֹשֶׁךְ לְאוֹר". ביכולתנו לנצל לטובתנו בזהירות רבה ובביקורתיות את הטוב – המועט אמנם – שניתן להוציא מהישגיהם המדעיים של הלאומים בעיסוקם במקרא. אלו הרי נקנו להם אחרי עמל ויגיעה של דורות תוך ניצול משאבים רבים; ואף אם טוב להם שלא נבראו משנבראו – לאחר שנבראו נוכל לפשפש ולמשמש בהם, לזרוק את הקליפות ולאכול את התוך.
ועל כל זה – עלינו לנצל את עובדת היותו של ספר הספרים הספר המתורגם ביותר בעולם, ולהגשים באמצעותה אט אט את ייעודנו על פי נביאינו – להיות "לְאוֹר גּוֹיִם".
סוּרָה חֹשֶׁךְ!






חסר רכיב