תנועת הקיבוץ הדתי
חסר רכיב

תולדות הקיבוץ הדתי

16/05/2006
תולדות הקיבוץ הדתי
ראשית הקיבוץ הדתי בשנת תר"צ (סוף 1929), עם עליית קבוצות קטנות של חלוצים דתיים מן ההכשרות בגרמניה ובפולין והקמת מחנות עבודה זמניים בשולי המושבות הוותיקות. בתרצ"ה (1935) הקימו חמש קבוצות כאלה, במסגרת הפועל המזרחי, את תנועת "הקיבוץ הדתי" (רודגס, שח"ל, כפר יעבץ, קב' אברהם, רמת השומרון).
בתרצ"ז עלו חברים מתוך שלוש הקבוצות הראשונות להתיישבות בדרום עמק בית שאן, הרחק מכל ישוב יהודי, בלב מאהלי בדווים וביצות, ללא דרך סלולה ובמזג אויר בלתי נסבל.
מיקומה של הנקודה בדרום העמק השתלב יפה במאמצי המוסדות הלאומיים באותה תקופה לקבוע עובדות בשטח, כדי להשפיע על מפת החלוקה הצפויה של ועדת פיל (התיישבות "חומה ומגדל"). כך מצאה את עצמה טירת צבי, הקבוצה הראשונה של הקבה"ד שזכתה להתיישב על הקרקע, ממוקמת בכורח הנסיבות במקום מרוחק ומנותק, בעייתי מבחינת הביטחון והאקלים ובלתי מוכר לחלוטין מבחינה משקית – חקלאית.
עוד בטרם נוסדה הקבוצה הראשונה כבר נדון ואומץ רעיון "ההתיישבות הגושית", לפיו יש לשאוף ליישב כמה ישובים דתיים בסמוך, כדי שיוכלו לסייע זה לזה במשק, בחברה, בתרבות ובחינוך הילדים. והייתה סיבה נוספת: הקיבוץ הדתי ראה עצמו חלוץ לפני המחנה, המוכיח שאפשר לקיים תורה ומצוות גם בהתיישבות חלוצית.
גוש דתי היה אמור להיות שלב מתקדם של דוגמה זו. לכן, עוד לפני ההחלטה על עליית טירת צבי, כבר הובטחה קרקע ליישובים נוספים לידה. ואכן, אחרי שנתיים עלתה הקבוצה השכנה – שדה אליהו.
בראשית ישיבתם בעמק יצרו חברי הקבוצה הצעירה יחסי שכנות טובים עם הבדוואים שסביבם, אך באדר תרצ"ח (2.38) באה ההתקפה הגדולה הראשונה. בפעם היחידה באותם מאורעות ניסתה
כנופייה ערבית לכבוש ולהשמיד ישוב עברי. ההתקפה נהדפה על קו החומה והמתקיפים הסתלקו עם פצועים והרוגים.
בחודשים הבאים השתוללו מאורעות בכל הארץ (תרצ"ו – תרצ"ט) והיישוב המנותק בעמק בית שאן סבל מאוד: מוקשים, ירי ועקירת מטעים היו דברים שבשגרה. חמישה יהודים נפלו בדרך לטירת צבי. באותה שנה הותקפו גם יתר הקבוצות וסבלו אבדות. בסוף תרצ"ט (1939) דעכו המאורעות, מדיניות "הספר הלבן" נכנסה לתוקף, ובאירופה השתוללה מלחמת העולם השנייה. תנועת הקיבוץ הדתי מנתה אז תשע קבוצות ובהן כ - 600 חברים. שתי קבוצות כבר עלו על הקרקע בעמק בית שאן והאחרות עדיין ישבו בהמתנה לתורן להתיישבות. עם פרוץ המלחמה ובמהלכה הוכרז גיוס לצבא הבריטי ולכוחות הביטחון המקומיים. בהתלבטות בין הרצון להילחם בנאצים ובין צורכי ההתיישבות בארץ הועדף הצורך השני, אך בכל זאת עשרות חברים התנדבו ויצאו למלחמה.

בשנות המלחמה עלו שלוש קבוצות נוספות להתיישבות: יבנה – סמוך לגדרה (1940), בארות יצחק פתחה גוש דתי בנגב (1943), וכפר עציון עלתה להרי חברון (1943). עם תום המלחמה והתקרבות המאבק בבריטים לשיאו נוספו חמש קבוצות: עין הנצי"ב (1946) הצטרפה לגוש בית שאן, ואחריה (1947) - קב' שלוחות. משואות יצחק (1945) ועין צורים (1947) עלו לגוש עציון, ואילו כפר דרום (1946) וסעד (1947) נוספו לגוש הנגב.
קבוצה נוספת – ביריה - ישבה באופן זמני בגליל העליון. בתחילת תש"ח, ערב הקמת המדינה, מנה הקיבוץ הדתי אחת עשרה נקודות בהתיישבות ועוד חמש בהמתנה, ובהן כאלפיים נפש, כולל 470 ילדים. עם פרוץ מלחמת העצמאות (29.11.1947) נמצאו כל הקבוצות בקו החזית הקדמי: חברי טירת צבי הדפו התקפה כבדה של "צבא ההצלה"; גוש עציון עמד במצור ממושך והדף את האויב במבואותיה הדרומיים של ירושלים, עד שנפל. רבים נפלו חלל ואחרים נשבו בשבי הירדני; כפר דרום ננטשה אחרי עמידה במצור ובקרב במשך חודשיים; חברי בארות יצחק הדפו את הצבא המצרי מתוך חצר המשק. אך המחיר היה כבד מאד. עשרות חברים נפלו בקרבות, חמישה ישובים חרבו עד היסוד, ורובם נותרו מחוץ לשטח מדינת ישראל. אחרי המלחמה נאלץ הקיבוץ הדתי להתחיל כמעט מבראשית. בשנים תש"ח–תש"י עלו להתיישבות, במסגרת הקיבוץ הדתי, אחת עשרה נקודות ברחבי הארץ: חמש ותיקות ושש חדשות (הוותיקות הן: עין צורים, ניר עציון, משואות יצחק, בארות יצחק, בני דרום. החדשות: לביא, מכורה, התחייה, שחר, אחדות).
מיד אחרי קום המדינה עלתה קב' שלוחות, שישבה עד אז במחנה הזמני בפרדס חנה, על הקרקע בעמק בית שאן, ובכך הגדילה את הגוש דתי שם לארבעה קיבוצים.
שנות ה - 50 וה - 60 היו לתנועה שנים של שיקום והתבססות. המשקים התרחבו ופיתחו ענפים, דור הבנים הראשון החל להיקלט, ואף גרעיני בני עקיבא הצטרפו ברציפות. בתשכ"ו התחילה צמיחה חדשה עם עליית קב' עלומים לאדמות בארות יצחק לשעבר, ושנה אחרי כן – מעלה גלבוע. מלחמת ששת הימים, בתשכ"ז, פתחה דף חדש לכל ההתיישבות בארץ, וגם לקיבוץ הדתי. בני כפר עציון חזרו לביתם שנחרב בתש"ח והקימו אותו מחדש. ראש צורים קמה על מקום עין צורים הישנה (1970) ומגדל עוז הרחיבה את הגוש מזרחה (1977). אחרי שנתיים נוספות עלתה בית רימון להר טורען בגליל התחתון והצטרפה ל"גוש לביא". היאחזות הנח"ל מלכישוע שעל הר הגלבוע התאזרחה (1982) וקיבלה את השם "מירב", וכך הגיע מספר קבוצות הקבה"ד לשש-עשרה.
חסר רכיב