תנועת הקיבוץ הדתי
חסר רכיב

תגובות בעלונים

22/05/2005
עמודים - מועצה כ"ז, חנוכה תשס"ה
לאחר המועצה

תגובות מתוך עלוני הקיבוצים

מועצת הקיבוץ הדתי במעג"לים מתרחבים?
מועצת הקיבוץ הדתי הבאה (הכ"ח) תהיה בראש צורים? למה לא?
הרי "סרגל השותפות" שלנו נלמד ממעג"ל-מעלה הגלבוע, ובה התכנסנו נציגי כל קיבוצי התנועה למועצתה הכ"ז!
האם המועצה הכ"ח, כפי שהחלטנו במועצת מעג"ל, אכן תכיל כוח חדש שיבוא ממושבים שיתופיים, מקיבוצים עירוניים, ועוד?
איזה כוח יביאו עמם נציגי הקיבוצים הוותיקים?
שבעים וחמש שנות תנועת הקיבוץ הדתי נראו במועצה הכ"ז ברעננות ובפתיחות די מפתיעות. ניתן היה לצפות למתח בין משמרי הקיבוץ למשניו, לביטויי כאב על ערכים שאינם ואולי אף ליוזמות... פילוג. אך ...האווירה הייתה נוחה ונעימה. הסתבר כי לכולנו חשובים ערכי השיתוף והשוויון. למרות דימוי החולשה הערכית, נשארים ערכים אלו מאוד חיוניים דווקא היום. בעוד צצים וקמים ארגונים חברתיים הלוחמים בעד צדק חברתי, דבקים חברי הקיבוץ הדתי בהגשמת ערכים אלו באורח חייהם.
השתתפתי בדיון בוועדה המשימתית. המועצה, על פי הצעות הוועדה, חיזקה את העשייה הרבה שלנו בשני עברי הגדר הקיבוצית. בכלל, נראה לי שבמרחב ההיסטורי תיראה מועצה זו כסימן דרך להשתלבות הקיבוץ הדתי בחברה הישראלית. סימני החולשה שהביאו לשינויים הקיבוציים ולהקמת שכונות קהילתיות, יתבררו אולי כחלק מהתבססות ערכי הקיבוץ הדתי בכלל החברה הישראלית. כי חיי השותפות והשוויון - לא ראוי שיישארו רק בתוך הגדר הקיבוצית. הם ראויים להתנחלות בכלל החברה הישראלית.
יעיינו נא הקוראים בהחלטות המועצה ויבחינו במגמה זו המאפיינת אותה.
אי"ה נמשיך אחר כך לכתוב ולשוחח על משמעות החלטות המועצה לנו בראש צורים - חברי קיבוץ כתושבים.
שמוליק דרורי, ראש צורים


הרחבת השורות
...מטרת המועצה הייתה לאפשר פתיחת שורות התנועה למצטרפים נוספים, מבלי לפגוע בליבת ערכי התנועה. כבר לפני 6.5 שנים קבעה מועצת בארות יצחק שיהיו שני מעגלים של חברים בתנועה. היה צורך להגדיר על איזה בסיס רעיוני אפשר להיחשב חבר בתנועה.
המועצה החליטה עקרונית ש"התנועה ממשיכה לראות בחברה המבוססת על שיתוף ושוויון ללא קשר בין תרומה לתמורה, דרך מועדפת להבטחת צדק חברתי וכלי מוביל לביצוע משימותינו התנועתיות".
התקיים גם דיון על הדרכים להגביר את פעילויותינו המשימתיות בחברה הישראלית ובעם ישראל.
אישית, שמחתי להחלטה על הרחבת השורות, שלדעתי באה באיחור של דור. אם ברצוננו להשאיר רושם כלשהו בציבור הרחב, הן מבחינת ההשפעה הרעיונית והן מהצד המעשי של פעילות משימתית, עלינו להגדיל את מרחב ההשפעה, תוך צירוף גופים ופרטים הקרובים אלינו בדעותיהם.
המועצה עצמה, כ"מרחב הפתוח" שקדם לה, התאפיינה באווירה משפחתית טובה. זה איפשר מציאות שחילוקי הדעות בין בעלי הדעות השונות לגבי אורח החיים הקיבוצי, יוכלו לדור בכפיפה אחת. גם כאשר ניסוח לא יכול היה לגשר לגמרי על פני חילוקי דעות אלה, לא גרם הדבר לפיצוץ או שבירת הכלים.


אברהם סלייטר, מנהל הקהילה, עין צורים


הקיבוץ הדתי במעגלים מתרחבים – סיכום ראשוני
בעת כתיבת שורות אלו, מסכמים בדובנוב 7 את ניירות העבודה מהמועצה, ואני מניחה שבקרוב נקבל את הגרסה המוגהת והרשמית של ההחלטות. קיבוץ מעלה גלבוע פתח בפנינו את ביתו באירוח חם ולבבי ובארגון למופת של מועצה בקיבוץ מצוחצח ובמאמץ גדול. המועצה התארחה בחדר האוכל של הישיבה, בבית הכנסת ובאולם הישיבה החדש, ליום ארוך של דיונים מועילים אך מתישים.
עלינו להיות גאים בכך שאנו חלק מתנועה שבחרה להקדיש זמן ומחשבה לליבון ערכיה בצורה כל כך יסודית. יש לזכור שהמועצה לא דנה בקיבוץ הבודד ובמה שקורה בתוכו אלא חיפשה את הרעיונות המרכזיים לתנועה כתנועה, שיאפשרו לה חיים וצמיחה לעוד שנים רבות של פעילות.

שלושה ניירות הוצגו, נידונו, עברו שינויים ואושרו במליאה:
הנייר הראשון - נייר ערכי הליבה שניסח מחדש את שלושת המוקדים של הקיבוץ הדתי: "ציונות דתית" בארץ ישראל המשלבת מלכתחילה את ערכי העולם המודרני. "צדק חברתי" שפורט לשבעה סעיפים, כגון: ערבות הדדית כבסיס לעשייה, שוויון ערך האדם, שאיפה לצמצום פערים, ועוד... ו"מחויבות למדינת ישראל ולעם היהודי". התנועה ממשיכה לראות באורח החיים המבוסס על שיתוף ושוויון דרך מועדפת לקידום המטרות הנ"ל.
הנייר השני - נייר מעגל השותפים המבטא את הרצון להרחיב את מעגלי שיתוף הפעולה של הקיבוץ הדתי עם גופים שונים למטרות שונות בתיאום עם ערכי הליבה, ובאפשרות צירוף גופים חדשים לתנועה.
ונייר השלישי, נייר המשימות בו פורטו דרכים שונות לעשייה משימתית וקריאה מחייבת לקיבוצים לעסוק בהם.

למרות חילוקי הדעות בין הקיבוצים המשמרים לקיבוצים המחדשים, קיימת הסכמה לגבי ערכים מכוננים עליהם מתבססת התנועה שבזכותה התקבלו הצעות ההחלטה. התנועה חיפשה דרך לאפשר את פתיחת המעגלים כלפי חוץ ופנים, מחד, וסירבה להיפרד מערכים כמו שיתוף ושוויון, מאידך, גם אם הם באים לידי ביטוי בחלק מהקיבוצים בכלים קצת אחרים.

שרה עברון, מנהלת הקהילה, סעד



יאיר, שלום רב!
רציתי לברך אותך באופן אישי, ודרכך גם את כל ה"עוסקים במלאכה", על האופן בו התנהלה המועצה אתמול ועל כל דרך ההתנהלות שקדמה לה במשך החודשים האחרונים.
הרגשתי שהתהליך, עם כל המורכבות והרגישות שבו, נוהל עם המון תבונה.
יישר כוח!!
עבורי הייתה זו השתתפות ראשונה ואני הרגשתי כמעט "חרדת קודש" בכל המעמד הזה.
אני מרגישה גאה להיות חלק מקהילה זו.
תודה שוב מקרב לב.
דריה דיטש, בית רימון



המועצה גנבה לי את התנועה
כאשר נמניתי במועצות לביא ובארות יצחק בין אלה שהתבטאו והצביעו נגד רעיון המעגלים, היה זה מתוך חשש כבד שהחלטה זו תביא אותנו במוקדם או במאוחר לפרשת דרכים. לא שיערתי שהדבר יתרחש כה מהר ויביא לידי החלטות מועצת מעלה גלבוע כפי שהם מונחים לפנינו היום בדפי הפרוטוקול. מבט ראשון מצביע על כך שהחלטות כלליות-הצהרתיות זכו להתקבל פה אחד, בעוד שבהחלטות מהותיות, הצריכות להנחות את אורח החיים בקיבוצים, היה רוב בולט ועקבי למצדדי הקיבוץ "המתחדש", להלן דוגמאות בודדות.

בפרק "צדק חברתי" נאמר:
1. "... חברה החותרת לצמצום פערים כלכליים ומניעת היווצרות פערים עמוקים..." – מאימתי עקרונות הקיבוץ מוכנים להכיר ולהשלים עם פערים כלכליים בין חבריו?
2. "... אי קישור בין תרומה לתמורה היא דרך מועדפת..." – מועדפת בלבד?
3. "... המועצה רואה בקיבוץ השיתופי את ליבת התנועה ומקור להשפעה" – את מי זה בא לנחם על אובדן העיקרון היסודי?
4. "השכונה הקהילתית": בעוד שבמועצת בארות יצחק אושר לארבעה קיבוצים, שנקראו אז "צעירים-זעירים" לקיים שכונת תושבים כדי לקדם סכנה לקיום היישוב מבחינה דמוגרפית, היום הותרה הרצועה לכול. לא קשה לנחש לאיזו אוכלוסייה תהיה השפעה יותר מזולתה, על צביון היישוב, כאשר אין שום דרך לגשר על פערים עמוקים ברמת החיים בין שני חלקי האוכלוסייה.
5. "השינויים" – רבים אומרים: דרכם של זקנים לדבוק בשמרנות במצבים קיימים. הם לא מבינים שהזמן והנסיבות משתנים... לאלה רק נזכיר כי במשך כל שנות קיום הקיבוץ – מאז ימי הכנסת קומקום ורדיו לחדר הקיבוצי – החלטנו על שינויים מפליגים באורחות חיים, אך על מה שנקרא "הליכה", הרעיון עליו מושתתת צורת חיים ייחודית זו, עליו ורק עליו שמרנו כל הזמן. ליבה זו אומרת בפשטות: ערבות הדדית מלאה, שוויון ערך העבודה וריכוז ההכנסה מהפעילות המשקית לקופה משותפת, ממנה מסופקים צרכי הכלל והיחיד בשוויון מרבי, לא זיקה בין תרומה לתמורה.
בין עקרונות אלה לבין "פתיחת פערים עמוקים" בין בעלי הכנסה גבוהה לבין אלה שצריכים להסתפק בהקצבת מינימום, אי אפשר לגשר בשום החלטת מועצה ולהמשיך לקרוא לזה "קיבוץ". אותם בעלי הכנסה גבוהה הרי לא הגיעו אליה רק בגלל כשרון אישי. המשק הוא שאיפשר להם להכשיר את עצמם.

אין שום ספק: הזכות לכל יחיד ולכל חברה להחליט על שינוי אורחות חיים, אפילו מן הקצה אל הקצה. אך אין זכות להמשיך ולהשתמש במותג "קיבוץ" (הידוע ומוערך בארץ ובעולם כצורת חיים ייחודית) לאורח חיים המנוגד בתכלית לערכי היסוד של הקיבוץ.
נטען כי להקטנת הפער בין שכר המנהל לקצבת המינימום, המנהל מפריש על ידי מס הקהילה לקיום הזולת. מי רוצה לחיות על פירורים משולחנם של בעלי יכולת? האם הקיבוץ, בצורתו המקורית, לא קרוב הרבה יותר לאותה מעלת צדקה עליונה שהרמב"ם קורא לה "יעשה עמו שותפות". תמיד היו ויהיו הבדלים בין רמות הכנסה של חברים, אך השוויון ברמת הצריכה הושג על-ידי הקופה המשותפת ולא על-ידי מס אישי של אחד לזכות השני.
עדיין לא הוכח כלל כי אכן הקיבוץ המתחדש – כתוצאה מעצם השינוי – עולה על דרך המלך מבחינה כלכלית. יש דוגמאות למכביר לכך בסביבתנו הקרובה ובקריאה בעיתונות הקיבוצית (למי שמספיק מזוכיסט כדי להתמיד לעיין בה מדי שבוע), שאין קורלציה בין שינוי לשיפור כלכלי.
לדאבון הלב הגענו למצד בו הקיבוצים "השיתופיים", כפי שמתבטא הדבר בהצבעות המועצה, הפכו מרוב מוחלט בתנועה למיעוט במניין היישובים, בעוד שה"מתחדשים" מהווים רוב.
משני המעגלים הגענו למעגל "המתרחב" שעשוי לכלול בתוכו מושבים ויישובים קהילתיים. המשותף לנו ולהם הוא קיום מצוות והתיישבות, אך כלל ועיקר לא במסכת השיתוף.

במשך שבעים מתוך שבעים וחמש שנות קיום תנועת הקיבוץ הדתי הייתי גאה להיות חבר בה. היום אני ממשיך להרגיש גאוות יחידה בעיקר על היות חבר בקיבוצי.

קלוני האס, שדה אליהו


התרשמויות בתום יום דיונים וקבלת החלטות במועצה
- הקיבוץ הדתי איננה רק "תנועה מיישבת", שכל מטרתה היא ליישב את הארץ. היא תנועה אידאולוגית עם מכלול של ערכים שהיא מנסה להגשימם, ובזה היא שונה מ"אמנה" (תנועה המיישבת מיסודה של גוש אמונים) ומהתאגדויות שונות בציבור של הציונות הדתית.
- יש אווירה של משפחתיות בתנועה, גם אם יש שוני עצום בין הקיבוצים המרכיבים את התנועה.
- לא נראו על פני השטח עסקנות פוליטית, אינטריגות, או מו"מ בין קבוצות שונות, למרות הנושאים הכבדים והמחלוקות שמסביבם. למשל, לא כל משלחת הצביעה בצורה אחידה על כל נושא (גם ביבנה יש "עריקים"...).
- יש מסורת מושרשת של תהליך קבלת החלטות הפועלות ביעילות יחסית, למרות הסִרבול הדמוקרטי.
נראה לי שבדברים האלה, כל ארגון יכול להתקנא בקיבוץ הדתי.

ועכשיו לדיווח:
ניתן לכתוב כותרת ש"החלטות מרחיקות לכת התקבלו במועצה של הקיבוץ הדתי, שעלולות לשנות את פני התנועה ועיסוקה בעתיד". וכן באותיות קטנות יותר ניתן לכתוב שהוספות שהוצעו על ידי חברים שמרניים התקבלו ברוב גדול, וצורפו ל"החלטות שהוצעו על ידי המזכירות הפעילה". ושני הדברים נכונים.
אמת, יש עדיין בסיס רחב בתנועה להמשך השותפות והערבות ההדדית, ומכל מקום, יש גם פתיחות רבה לדרך חדשה שתאפשר ניסוח חדש של ערכים בסיסיים, ולהרחבת השורות של השותפים לדרך.
המזכ"ל (יאיר ריינמן – קב' לביא) אמר בדברי הפתיחה שלו, שב-15 השנים האחרונות עסקו התנועה וקיבוציה - בעצמם, וזה לא היטיב, לא לתנועה ולא לקיבוצים עצמם. נראה שלמרות ההתעסקות הפנימית האינטנסיבית (ואולי בגללו) יש תחושה של התכווצות וצמצום, ערעור בביטחון העצמי, התרחקות ממרכזי העשייה הציבורית ופחות רלוונטיות לחברה הישראלית. לדעתו של יאיר, הגיע הזמן לצאת מהקיבעון והקיפאון ולהפסיק להתעסק עם עצמנו. יש להסתכל דווקא החוצה – על מנת לצרף שותפים חדשים נוספים לדרך שלנו. עשייה ציבורית תחזיר אותנו לרלוונטיות בציבור הישראלי ותמשוך פעילים וגופים נוספים לדרך המשותפת.
ואכן, לפי ההחלטות שהתקבלו, ייתכן שבעתיד לא תאגד התנועה בתוכה רק קיבוצים, או רק חברי קיבוצים. לדעתי, אלה אכן החלטות מרחיקות לכת, אמיצות, עם חזון לעתיד, עם אפשרויות של צמיחה בתוכה.

מורדי שבט, ראש צורים



העילה לקיום המועצה, לאחר שבע שנים בהן לא קיים הקיבוץ הדתי מועצה, היה הרצון לשוב ולבדוק את חזון הקיבוץ הדתי נוכח מצב של הטרוגניות רבה בין הקיבוצים בתחום אורחות החיים, כמו שכר דיפרנציאלי, או שכונות קהילתיות מול קיבוצים שיתופיים לחלוטין, ועוד. תחושת הסטגנציה שמלווה את התנועה בתחום הדמוגרפי, והרצון להגביר מעורבות מחוץ לקיבוץ, הולידו רצון לבדוק - האם יש לנו, כתנועה, שותפים לדרך, ומי הם.
לאחר תהליך ממושך בן שנה שבו שותפו חברים רבים בדיונים, כולל גם צעירים ונוער, הגיעה העת לדיון עצמו.
בנייר העבודה שהוצג על ידי הצוות המכין, כלולים היו ערכי הליבה של שיתוף ושוויון בתוך הקיבוץ, אך הוסרו הכבלים של התנגדות גורפת לשכר דיפרנציאלי ולשכונה הקהילתית, ולא הודגש כי הקיבוץ השיתופי הינו לב-ליבת התנועה.
כמו כן, לא הייתה בנייר כל התייחסות לקיום שני מעגלים בתנועה, כפי שהוחלט במועצת בארות יצחק ב-1998.
מול נייר זה הוגשו הצעות מטעם לביא, שד"א, וגם מטעמי, שנתנו עדיפות רעיונית ותנועתית לקיבוץ השיתופי כמייצג את לב התנועה.
בקבוצת יבנה התקבל הנייר של הצוות המכין בכעס רב. היא ראתה בו שינוי מפליג בדרכה המסורתית של תנועת הקיבוץ הדתי והציעה כי לאחר שיתקבל הנייר הסופי, תיערך "מועצה זוטא" נוספת שבה יתברר כיצד תנוהל התנועה. לאחר דיון נוקב לא התקבלה הצעה זו של קבוצת יבנה.
עמדתה של יבנה ביטאה את השינוי שחל בתנועה: ב"מועצת לביא" ו"בארות יצחק" חששו הקיבוצים המשתנים שהם הולכים להיות מוצאים מהתנועה. לקראת מועצה זו חשו דווקא השיתופיים שהתנועה שכחה מקיומם – ולכן הגישו הצעות החלטה המחזקות את השיתוף, אליהן הצטרפה גם הצעה פרטית שלי.
... יש לקוות כי המעגלים המתרחבים של התנועה אכן יקרמו עור וגידים ונוכל לצרף למעגל שלנו קהילות וגופים הקרובים לנו ברעיונותיהם ובאורח חייהם.
יש גם לקחת בחשבון שללא חיזוק רעיוני של הקיבוצים עצמם לא תהיה משמעות להרחבת השורות...

ולסיכום:
עבור רבים מועצה אינה משהו ממשי, במיוחד כשהיא דנה ב"חזון".
עצם העובדה שציבור של כ-130 איש מכל קבוצותינו דן בחזון המשותף יש בה חשיבות רבה.
חזון אינה מילה גסה, וכל חברת היי-טק יודעת שאם רצונה לשרוד, עליה לשתף את כל חבריה ועובדיה בבדיקה של חזון הפירמה כדי להתאימו למציאות המשתנה – זאת בדיוק עושה תנועתנו, וזה אחד ממקורות כוחותיה.

אלי ברמן, בארות יצחק
חסר רכיב