תנועת הקיבוץ הדתי
חסר רכיב

מעגל המשימות

22/05/2005
עמודים - מועצה כ"ז, חנוכה תשס"ה
מדיוני המליאה – מעגל המשימות

שמריה מלר – עלומים
הדף שמונח לפניכם, מגמתו היא אחת, לחזק את הפעילות המשימתית בקיבוץ הדתי על כל רבדיו, החל מהחבר, המשך בקיבוץ וכלה בתנועה. וכפי שאתם רואים, השורות בגופן "כתב יד", הן השינוי מהנוסח שקיבלתם בדף הקודם, וכל אחד יכול להשוות את שני הדפים.
בחלק הראשון, במבוא, הכנסנו את ההצעה של סעיף 5: "הקיבוץ הדתי כתנועת קיבוציו וחבריו, מקיימים פעילות". כאן לא "שואפים" אלא "מקיימים" פעילות נרחבת בתחום המשימות. מתוך ערך הפעילות הערכית הזאת אנחנו ממליצים על הקמת ועדה משימתית לכל קיבוץ, הכוללת רכז, פעילים ותקציב. יש להקצות חלק מתקציב הצדקה של הקיבוצים על מנת לממש את הפעילות המשימתית ולהרחיבה, וזאת נקודה מאוד חשובה. כפי שהסברתי גם בפתיח, שלא יהיה מצב שחבר ירצה לתרום לחברה ולצמצם פערים, אבל לא יוכל לעשות זאת מחוסר תקצוב נסיעות להגיע למקום הפעילות.
בחלק השני, ב"צדק החברתי": "המועצה רואה חשיבות עליונה בהרחבת העשייה של תנועת הקיבוץ הדתי בנושא צדק חברתי במדינה", בשלושת המעגלים שקראתי אותם קודם לכן.
המשפט הבא הוא לא פועל יוצא רק של צדק חברתי, הוא בעצם מסקנה של שני הסעיפים הקודמים: "כפועל יוצא מהחלק הראשון במבוא של הגברת הפעילות המשימתית וגם לגבי הרחבת הפעילות בצדק חברתי, יש לתקצב את מחלקת המשימתיות של הקיבוץ הדתי מעבר למוקצב היום - פעילות ציבורית ורכב - כדי לקיים את הפעילות".
הנקודה הזאת חשובה מאוד. אין לוועדה תקציב לפעילות, כל התקציב זה פעיל והרכב, עם זה הוא צריך לעשות קסמים, לפעמים מצליח ולפעמים לא.
רק כדי לסבר לכם את האוזן, חלק מהפעילות שלנו, ועל כך כבר הרחיבו את הדיבור, היה הקשר עם גורמים שעובדים בשטח, ארגונים אחרים, תנועות אחרות, מכיוון שלתנועה, עם כל הכבוד, יש מגבלות תקציב וגם מגבלות כוח אדם כדי לפעול עם גורמים אחרים לביצוע משימות לאומיות משותפות. לפעמים יש לנו צורך לעשות פעילות משלנו, שכל כולה תהיה הקיבוץ הדתי, וחלק מהפעילות הזאת, או כל הפעילות הזאת, היא פעילות שעולה כסף. באין תקציב היא לא מתבצעת.
שתי דוגמאות לסבר את האוזן: היה בכוונתנו לקיים שני כנסים ארציים, אחד בנושא הפער החברתי והשני בקשר לגיור. ישבתי עם יאיר ובתוך רבע שעה הגענו לתקציב של 30 אלף ₪. ברור לגמרי שכאשר לוועדה יש תקציב משלה והיא לא תלויה באף אחד אחר, היא יכולה לעשות זאת הרבה יותר מהר מאשר כשהיא צריכה תמיד להיות שותפה גם בנושא הזה ולבקש נדבות.
דוגמא אחרת – קיימתי בזמנו כנס בשדרות בנושא פער חברתי והתקציב הגיע ישר מיואל מהרשק, אגף המשימות בתק"ץ. הוא תיקצב את כל הכנס, אני הייתי הקבלן שלו והעסק יצא לפועל. אני חושב שאם רוצים לעשות פעילות נוספת של הקיבוץ הדתי, כמו שחברים רואים אותה לנכון, זה דורש תקציב יותר גדול.
בהמשך, ב"צדק חברתי", הכנסנו שורה חשובה מאוד: "פעילות בתחום אלימות". זה כולל אלימות נגד נשים ובכלל זה הטיפול במסורבות גט וקידום הסכם קדם-נישואין. הכנסנו גם את נושא העובדים הזרים. נראה לנו שהקיבוץ הדתי, כחלק מהפעילות שלו לצמצום פערים, ביחס לעובדים וכל מה שדיברו כאן על העסקה נכונה וכו', צריך ליצור תו-תקן להעסקת עובדים זרים וליישם אותו בקיבוצים, כמודל לציבורים אחרים, כהשפעה בחברה הישראלית.
"תו-תקן", פירושו שאנחנו כקיבוץ דתי, יושבים, מכינים דף ואומרים: מי שמעסיק תאילנדי צריך לתת לו בית כזה וכזה, משכורת כזאת וכזאת וכל התנאים להעסקה נכונה, שנדע שעשינו מה שמוטל עלינו לעשות כ"אנשים דתיים", אבל אולי יותר כאזרחים שמראים דוגמה לציבורים אחרים.
והדבר האחרון זה ה"הידברות", כצו שעה מיוחד נוכח ההתנתקות הצפויה. הקיבוץ הדתי יזום דו-שיח בין הפלגים השונים. כולנו מכירים את הבעיה, לא צריך להציג אותה. אנחנו חושבים שהקיבוץ הדתי צריך ליזום הידברות נוספת עם ציבורים שונים כדי לדבר על הנושא הזה. הקיבוץ הדתי, מי שאינו יודע, עשה ביקור מתוכנן של המזכירות הפעילה, כולל המזכירות המורחבת, והיינו בגוש קטיף ושמענו, ואנחנו קרובים לזה. אנחנו נמצאים היום ממש בפני העניין עצמו, וחשוב להסביר את הנושא הזה ולדבר עליו. אלה שעוסקים בהידברות, יודעים שהרבה פעמים אנשים פשוט לא יודעים על מה מדובר, בטח לא היו שם אף פעם. לכן ההידברות, כמו בנושאים אחרים שאנחנו כבר עושים, חשובה מאוד.
חברים בצוות הציעו הצעות שונות נוספות. כל ההצעות נמצאות בהצעה הקיימת, לכן לא שינינו. אלו התוספות ואלו השינויים.

שמוליק דרורי, ראש צורים
אני רוצה להבהיר פה משהו. יש פה רשימה בתחתית העמוד הראשון, שהיא בעצם צילום מצב של הפעילות הקיימת, רק כתוב להגביר אותה. אני טוען שאם אנחנו רוצים להיות ברי השפעה אמיתיים, נלך בתחום של צמצום הפער החברתי, שבעיניי הוא לא פחות מסוכן. אני חושב שזו סכנה ביטחונית. אני חושב שהיא מסכנת את עתידה של מדינת ישראל. הפער החברתי הולך ומעמיק, ובוודאי היא, הסכנה, חייבת להדאיג את כולנו, ואני מניח שהיא מדאיגה את כולנו.
דיברנו קודם על חיים של שוויון. לא התכוונו שזה יהיה רק בינינו ובין עצמנו כאן באולם הזה. יש לי היכרות אישית עם ייצור המוני שאנחנו במערכת החינוך ובמערכת החברתית שלנו מייצרים מידי שנה, של פושעים רבים שמצטרפים לפשע הישראלי הרחב בלאו הכי, וזה הודות לכך שיש לנו בעיות קשות מאוד בתחום החברתי-חינוכי במדינת ישראל.
אני חושב שאם נסתפק בכך שנשלח את הנוער שלנו ב-י"ג לעשות "שנת שירות" בשכונות קשות, אז אנחנו טועים. זאת הסתפקות במועט, כי החבר'ה האלה עוד עושים אחר כך שירות צבאי, שירות מעולה, והעשייה החברתית נגמרת. בדיוק כשהם מגיעים למצב שהם אזרחים פעילים, לא בגיל חינוך, לא בגיל השירות, אלא כאזרחים פעילים, שהם יכולים להיות בעלי מכנה משותף אמיתי לאותה אוכלוסייה שהיא גדולה מאוד, גם רגישה, לא שייכת למדינת ישראל, לא שותפה, מקופחת, בלי סולידריות - בדיוק בשלב הזה שבו החבר'ה האלה יכולים להצטרף אליהם, להיות שכנים שלהם, ליצור אתם מכנה משותף הרבה יותר גדול משיש היום, לבנות סולידריות בהדרגה ודרך זה גם להגיע לתיקון מסוים של החסכים הגדולים שיש עדיין בתחום החינוכי וההשכלתי, בדיוק בשלב הזה החבר'ה האלה, שהם בנים של כולנו, הם עסוקים בבניית עתידם האישי ורק בכך, כמעט רק בכך. לכן אני טוען, והבהרתי זאת בוועדה, שחייבת להיות תכנית המשך ל-י"ג ולשירות הצבאי, תכנית המשך של אורח חיים אזרחי של "שכנות פעילה" בשכונות המצוקה ברחבי מדינת ישראל. והיום יש ב"ה פריסה מאוד גדולה של מכללות שמאפשרת להגיע כמעט לכל "חור", עם תכניות מהסוג הזה.
אני, עבדכם הקטן שעומד לפניכם, משתדל בשארית כוחותיי לעסוק בזה, זו כבר השנה ה-12. התחלתי בכך במסגרת הקיבוץ הדתי, והיום אני עוסק בזה כמעט לבד, בניהול, בארגון של הדבר הזה. קצת עושה "החברה למתנ"סים" במקביל, אבל הכול יחד מגיע להיקף קטנטן.
החינוך המיוחד, המצוין של בני הקיבוץ הדתי יכול להיות הלו"ז של הדבר הזה, ואנחנו כתנועה יכולים להגיע להרבה שותפים כדי לגרום לכך שהתכנית הקטנטנה הזו תימשך בהיקף לאומי נרחב ובר השפעה. ולכן, אינני מסתפק בשורות הללו שבעצם רק מציינות את הרשימה הקיימת עם התוספת של חיזוק. אני מציע, כמו שבקשתי, להוסיף עוד תבניות המשך אזרחיות בתחום של שכנות פעילה עם אוכלוסיות מצוקה.

הרב מאיר רובינשטיין, לביא
אני חושב שהדף הזה מצוין. אני חושב שהוא מבטא את הדברים הטובים הרבים שאנחנו עושים ויש לשבח ולהלל ולהיות שמחים מאוד בחלקנו, וזה האושר שלנו האמיתי, כל הדברים הללו.
צר לי, שחסר בדף הזה, לדעתי, ואולי לא קראתי מספיק טוב ואני מתנצל מראש, ביטוי לאיזושהי קריאה לאן שהוא - אם זו עשייה פוליטית, הרי אסור איכשהו בתוך הקיבוץ הדתי, מסיבות שאני מזדהה אתן, ולא עשינו את זה בשנים האחרונות בגלל הוויכוח המדיני, אבל איזו שהיא קריאה לגבי הפערים הגדולים מדיי.
מישהו דיבר על פערים סקנדינביים לעומת פערים בארה"ב. אני מציע שנחזור לסקנדינביה, זאת אומרת שאנחנו בתוך הקיבוץ הדתי צריכים לתת ביטוי פוליטי, כלכלי, חברתי, לקרוא נגד הפערים הכל כך גדולים, הכל כך לא מוסריים והכל כך לא מתקבלים על הדעת, הקיימים היום בתחום ההכנסות במדינת ישראל. אנחנו קטנים מאוד, אין ביכולתנו לעשות כלום כמעט, אבל אולי היה מקום לתת ביטוי לכך באיזושהי שורה בתוך הדף הזה.

רפאל צרפתי, שדה אליהו

אני שמח שהמילה "הסתפקות במועט", שהייתה פעם מרכז או לב-לִבה של התנועה, נאמרה היום כמעט דרך אגב. אני חושב שאנחנו ממעיטים בדברים שאנחנו עושים, מצד אחד, ומצד שני - אל לנו להפסיק, וכל דבר שהחברים פה יכולים להעלות כיד הדמיון, על מנת להגיע ליתר משימתיות, לעוד תרומה למדינת ישראל, לחברה הישראלית, לקריאות, לאמירות – יהיה מבורך!
אבל בצניעותנו אנחנו ממעיטים. יש לנו כל שנה, קבוצה של כ-60 "יוד-גימלים", ועוד כ-10 עד 15 "שין-שינים". אלו אלפי ימי עבודה שהקיבוצים שלנו משקיעים בחברות החלשות, בילדים מוכי גורל בכל הארץ, והיד עוד נטויה, והכוונה להקים עוד גרעין כזה. זאת השקעה, זה תקציב.
יש לנו 4 מוסדות, זה חלק מהמשימתיות שלנו. הישיבה, נדמה לי שהשנה לומדים בה שישה או שבעה תלמידים שלנו לעומת כל המאות שעוברים בה, וחלק מהכסף שלה נתרם על ידי החבר שפותח את התלמים ב-4 בבוקר. זה חלק מהמשימתיות, זה עולה לנו הרבה כסף. יש לנו פעילים. אנשי יבנה, אם אתם מדברים על פעילים, יש לנו פעיל שעוסק בזה 24 שעות.
השבוע, חברת התיכון של שדה אליהו, יצאה באוטובוס עם 40 בני נוער. יומיים השקיעו בצפון הארץ: סיוד מוסדות, איסוף תרומות, הבאת אוכל. יומיים שלמים הבת שלי הייתה שם ואני מאושר. היא חזרה אתמול ב-10 בלילה מהפעילות הזאת. זה חינוך לתרומה. המשימתיות שלנו היא גם בחלק הזה, חינוך לצדק חברתי, חינוך לתרומה לחברה הישראלית.
מבחינה פוליטית ידינו קצרה. אני לא חושב שאנחנו יכולים לעשות דברים ברמה הלאומית, אבל הדברים הממוקדים, הקטנים שאנחנו מגיעים אליהם, אתם לא יכולים לנחש איזו הערכה יש בכל המקומות האלה לקיבוץ הדתי, לתנועה ולילדים האלה.
דרך אגב, אם מישהו דיבר על המשכיות, אני לא חושב שצריך לחייב אותם להמשיך לגור שם, אבל כבר פגשתי חברות קיבוץ דתי בבית כלא, יושבות שם ואני מבטיח לכם שזה לא דבר נעים, וזו העבודה שלהן כל היום והן עושות את זה כמחויבות לחברה שלהן.
אני חושב שאנחנו מוגבלים מבחינה לאומית, אנחנו לא יכולים להחליף את המדינה. אנחנו יכולים לקרוא למדינה להיות רגישה לדברים האלה, כל פעם שקורה משהו.
אחד הדברים שהנייר הזה מדבר עליהם, ובהתחלה התייחסתי לזה בין בזלזול ובין בסימן שאלה, המדובר בהקמת קיבוצים. לא ראיתי שמישהו מתייחס לזה. אני יכול לומר שבהתחלה כשאלי ברמן כתב את זה בנייר שלו קצת חייכתי. כבר הרבה זמן אומרים לנו, התנועה הפסיקה ליישב, כבר 25 שנה אינה מיישבת ולא תמשיך ליישב. במחשבה שנייה אני אומר לעצמי, למה לא? אני חושב ואומר את זה כאן למועצה. אם הקריאה הזאת תצא מהמועצה, היא תיצור מחויבות, ומחר בבוקר תחויב התנועה ותלך לעשות את זה. ואני אומר עוד פעם שאני מצטער שזלזלתי בזה ואני מציע שניקח את זה ברצינות ונראה את זה כאחת המשימות של הקיבוץ הדתי המיישב. אני בטוח שהתנועה תראה את עצמה מחויבת לזה.

שמואל שבתאי, עין צורים

נרשמתי ל"מעגל המשימתיות" כי ראיתי בזה תכל'ס של כל הפעילות שלנו של היום, דווקא בצד המעשי, מה אנחנו עושים בפועל. במשימתיות אני רואה את הגילום של כל הערכים של הנושאים שעלו פה, במסגרות השונות, במעגלים השונים. אני חושב שלב-לִבה של התנועה אלו המעשים, ובמעשים אנחנו מיישמים למעשה את כל האידאולוגיות. בנקודה זו אני רוצה לשתף, לקשור בין המעגלים שדיברנו עליהם. האם לפתוח את עצמנו למעגלים חדשים, לתחושות חדשות, או לא? אני חושב, ובזה אני לא רואה שום פסול, להרחיב את הפעילות שלנו ולהוות דוגמה לקבוצות נוספות שיצטרפו אלינו. אין שום מניעה להתפתח כלפי חוץ ובכך לפתוח את עצמנו לאחרים שיבואו אתנו על מנת ליישם את המשימות.
נקודה נוספת. כשאנחנו מדברים פה על פתיחת המעגלים וכו', אני חושב שבנקודה מסוימת מאוד מאוד פשוטה, אנחנו חייבים לקחת את זה על עצמנו, זה פתיחת מעגל סביבתי. לכל קיבוץ יש את הסביבה שלו - להיפתח לסביבה. אנחנו מדברים על אידאולוגיות – להיפתח מבחינה אידאולוגית לתנועה כזו או אחרת, לשותפים בערכים, להיפתח לסביבה הקרובה ולהקרין ולקבל מהסביבה. זה צריך להיות אחד הדברים היסודיים של כל יישוב שחושב שהוא יכול לתרום לקהילה היהודית בארץ.

טובה אילן, עין צורים

נקודה ראשונה היא נקודה שנשמעה גם מהרב מאיר, ואני רוצה לחדד אותה. לא רק איזו אמירה שצריך לומר. איזו אמירה אידאולוגית לגבי המציאות היום של הפערים, אלא אני רואה את העניין של משימתיות בשתי רמות. באמת ברמה של האמירה האידאולוגית.
אני חושבת שחשוב היום במדינה לומר שאנחנו מדברים על "צדק חברתי". אנחנו לא מדברים רק על עשיית מעשים טובים, אנחנו מדברים גם על צורת חיים של מדינה שהיא קרובה משהו למודל של מדינת רווחה ושאנחנו רואים בעין מאוד ביקורתית את ההידרדרות של המדינה לקפיטליזם רדיקלי. זה לא בדיוק הניסוח אבל ניסוח כזה הייתי רוצה שיופיע כאמירה של המועצה. זאת נקודה אחת.
הנקודה השנייה היא משהו שאמרתי גם בוועדה שישבה על המשימתיות. אני באמת חושבת שהקיבוץ הדתי זו דוגמה יוצאת מן הכלל ואנחנו יכולים להרוויח הישגים אדירים בחינוך שלנו אם אנחנו נחשוף, גם בחינוך וגם בציבור הכללי, את העשייה שלנו. אנחנו עושים כל כך הרבה דברים, לא ישוערו. היו דברים שנשמעו פה לפני כמה דקות, אבל זו טיפה בים, ים של עשייה. הבעיה היא שהציבור הכללי, כולל הילדים שלנו, לא יודעים מזה וצריך למצוא את הדרך. זו דרך מאוד מאוד קשה - איך אתה מפרסם את העשייה, אבל אין מה לעשות. איך מישהו אמר בוועדה שלנו: "לא פרסמת – לא עשית"! למצוא דרך לפרסם את העשייה שלנו גם לתחום החינוך וגם לתחום הציבור הכללי.

נח חיות, קבוצת יבנה

כמה הערות קצרות.
"תו-תקן" להעסקת עובדים זרים – אני בהחלט שמח שהנושא הזה עלה פה. זה נושא שצריך תיקון. כאנקדוטה אני יכול לומר שבבית הספר עסקנו בו לפני מספר שנים, כולל קבוצה שלקחה על עצמה משימה להגיע לקבוצת פועלים זרים ולעשות להם טיול בארץ, קצת להוציא אותם מהמסלול היומיומי שהם נמצאים בו.
אני לא יכול שלא להזכיר שאנחנו קראנו פעם ל"עבודת כפיים" ול"עבודה עצמית", ובוודאי לנסות להימנע מהעסקת עובדים זרים. ואם אנחנו מדברים כבר על מסמך שאמור לבטא חזון שלנו, היה רצוי שבהגדרות האלה זה יופיע, שעצם העסקת עובדים זרים היא בדיעבד ולא לכתחילה. אגב, אני חושב שיש עדיין משקים שלנו שמחזיקים את זה בצורה יפה ונמנעים כמעט בצורה מוחלטת מהעסקת עובדים זרים, וכדאי לפחות את זה להעלות על נס. זה חשוב וגם דורש לא מעט מאמץ מכל חבר באופן אישי.
נושא שני שאני רוצה להתחבר בו גם לטובה וגם לרב מאיר, בנושא שתקראו לו אולי "משימתיות גבוהה" במירכאות כפולות, זו באמת קריאה שהקיבוץ הדתי ישתתף עם גופים אחרים בקריאה לשינוי סדרי העדיפויות במדינה, ואני לא רוצה להרחיב כי הדברים האלה באמת נאמרו.
דבר אחרון, אולי שוב כהסבר לנושא של החלטת יבנה שזוכה פה לכל מיני פירושים, כאלה ואחרים, ואני מניח שאנחנו כנראה הרווחנו במשך השנים ביושר את רמת החשדנות הזו.
יש פה שתי שורות ששמחתי לראות אותן: "כפועל יוצא מכך, יש לתקצב את מחלקת המשימות של הקיבוץ הדתי מעבר למוקצב היום כדי להעצים את הפעילות". זה פרט אחד מתוך הצעת קבוצת יבנה. אגב, היא נאמרה גם למזכירות הפעילה השבוע בשיחה ב-6 עיניים וזה חלק מהעניין. כלומר, הרעיון היה באמת לנסות להעביר פעילים אל מקומות העשייה המשותפים של כל התנועה על רקע של חילוקי דעות שהם כנראה חלק מהמציאות. זה מה שיש בהחלטה ולא משהו אחר.

יצחק פלזנר, לביא

הנושא הזה שעלה עכשיו על ידי כמה אנשים, על הפער החברתי העצום ההולך וגדל בארץ, הוא נושא מאוד קשה לכולנו. גם אם אני מתפרנס מחלק מהעניין הזה, זה לא קל לראות מה שקורה מסביבנו.
כשהייתי בקיבוץ הדתי קיבלתי טלפון מעוזר הרב הראשי באותה תקופה, שהרב רוצה שאבוא לדבר אתו. אמרתי לו: "תעשה לי טובה ותברר על מה הוא רוצה לדבר. אני רוצה לעשות שיעורי בית, אני לא הולך לרב הראשי בלי לדעת, אולי אני מביא אתי מישהו". הוא חוזר אלי ואומר: "הרב רוצה 'שמוס'''! אני זוכר, זה היה ביום חמישי בשעה 2:00, הוא קבע לי "שמוס" עם הרב.
אני בא לשם. שאלתי מה הרב רוצה לדבר והוא אומר: "אומרים שהרב מנותק מהעשייה, אינו יודע מה קורה ואומרים שאתה מעורב, אז אולי אתה תעזור לו לשוחח על כל מיני נושאים כדי שיהיה יותר מעורב במה שקורה". כשהתחלנו לדבר, דבר ראשון הוא שואל אותי: "למה הקיבוץ הדתי יוצא בכל מיני הכרזות בנושאים שונים, למה אתם צריכים להיות כל כך עצמאים בדעות שלכם". השבתי לו שבאמת "היה יותר טוב אם אתה היית אומר את הדברים, אבל אתה לא אומר אותם אז אנחנו צריכים להגיד אותם. בגלל שאתה לא רואה את עצמך כרב של כל עם ישראל, כרב הראשי של כל עם ישראל, אז מישהו צריך להגיד את הדברים". הוא הביא לי כמה דוגמאות וכו'.
בזה אני רוצה להגיד שאנחנו עושים המון לעומת הגודל שלנו. ימי עבודה והפעילות שעושים דרך המוסדות ודרך הצעירים שלנו והפעילים שלנו, אנחנו עושים המון. אני בעד לעשות יותר, אבל יש לזה מחיר והמשאבים הם לא בלתי מוגבלים. לא צריך לזלזל בזה אבל הרבה דברים, גם אמירה שלנו היא הרבה מאוד. גם זה שהקיבוץ הדתי יוצא עם עמדה מאוד ברורה, אנשים לא יודעים כמה אנחנו קטנים, אבל באמת אמירה כזאת שמתארגנים ועושים משהו ואומרים דברים, יש לזה השפעה ואנשים מתרגשים מזה ומתייחסים לזה, ולא צריך לחשוש להביע דעות בעניין. לדוגמה, לעניין הזה של פער חברתי.
לאחרונה ראיתי קבוצה של צעירים שהוציאו כמה עיתונים שלהם בירושלים, ממש צעירים. קבוצה קטנה, ועושה הרבה רעש ואין להם גוף גדול. הם קוראים לעצמם "במעגלי צדק". חלק מהם בוגרי מעלה גלבוע, יש קשר עם בני הקיבוץ הדתי. זה ארגון שקם בירושלים, כמה עשרות חבר'ה צעירים שמצליחים להשפיע ולעשות הדים ולרכז ולגרום לכך שרבנים רציניים יתייחסו גם לנושאים האלה. יכול להיות שלנו קשה לעשות הכול, אבל שיתוף פעולה עם גוף כזה בנושא כל כך חשוב, יכול להיות שיכולנו לגרום ליותר הדים ויותר תזוזות. אנחנו צריכים שותפים, לא את הכול אפשר לעשות לבד.

איתי בית אריה, קב' יבנה

"במעגלי צדק" – אני לא יכול שלא להתייחס. לאן אנחנו שולחים את הדור הצעיר שלנו, זה גם חלק מהמשימתיות. הכנס שארגנה תנועת "במעגלי צדק" בי"ז בתמוז, הגיעו אליו שתי ישיבות הקיבוץ הדתי, ישיבת נתיבות ועוד מישהו ממוסדות החינוך הישיבתיים. הנקודה היא כזאת – אנחנו שולחים את הנוער שלנו למקומות שלא מחנכים לדרך שלנו. אני מדבר בעיקר על רוב המכינות הקדם-צבאיות הדתיות. אני מקווה שאני לא מדליק פה מדורה גדולה מדיי, אבל זו דעתי האישית וחשוב לי להביע אותה כאן, כי זו גם משימתיות – החינוך.
חשוב לחשוב על זה, האם אנחנו מעודדים את זה? אולי בעניין מה שיאיר דיבר להקים מכינה שהיא יותר ברוח שלנו, מכינה משימתית ברוח הקיבוץ הדתי. אולי לעודד יותר חבר'ה להגיע לישיבות הקיבוץ הדתי שמחנכות יותר לרוח שלנו ופחות למכינות הדתיות. בוא נגיד במילים עדינות, לא מחנכות לרוח הקיבוץ הדתי, חלקן גם מחנכות לאנטי הקיבוץ הדתי. יש לי חברים שאני רואה את זה עליהם.
סתם נקודה למחשבה. אני לא רוצה להכניס את זה, סתם לחשוב על זה!
חסר רכיב