תנועת הקיבוץ הדתי
חסר רכיב

ערכי ליבה

22/05/2005
עמודים - מועצה כ"ז, חנוכה תשס"ה
מדיוני המליאה – ערכי ליבה
גדליה קרן, עין הנצי"ב
הקבוצה שאותה הנחינו, מלכה פוה ואנוכי, עסקה בנושא של ערכי הליבה. פתחנו כמובן, עם נייר העבודה שהוכן על ידי הצוות שהכין את המועצה והוקראו גם הערות ותוספות של לביא, שדה אליהו, יבנה ואלי ברמן, מתוך הנחה שייעשה בהן שימוש, או שהם יעזרו על מנת להגיע לאיזו שהיא החלטה שמקובלת.
היו בקבוצה 15 חברים, ורוב הזרמים שיש היום בקיבוץ הדתי יוצגו בקבוצות הדיון שלנו. אפשר היה להתרשם שחלק היו רוצים לכוון יותר חיצים לתוך המטרה שכבר קיימת וחלק רצו לסמן את המטרה סביב החיצים. נציגי הקיבוצים המתחדשים באמת קיבלו, ואולי אפילו היה נראה להם שהצוות שהכין את הנייר לא הרחיב מספיק. אם לבטא זאת בגישה של נציג אחד הקיבוצים המתחדשים, הוא אמר שפירוט נושא הצדק החברתי היה רחב מדיי, היינו, לא צריך לרדת לפירוט רב כל כך של כלים ופרטים, כי מדובר בערכי ליבה שאינם צריכים פירוט של הכלים. צריך לעסוק בפרטי העיקרון, שאם אנחנו חברה שהיא ציונית-דתית ושואפת לצדק חברתי, זה פחות או יותר התנועה שאנחנו היינו רוצים להשתייך אליה, וכל מי שיכול להיכנס לתוך המעגל הרחב הזה – ייכנס.
הדעה הקיצונית מנגד, הדעה המשמרת או המצמצמת, הייתה כמובן הדעה של הקיבוצים שבתוכנו שהם עדיין שיתופיים במלוא עקרונותיהם, לאורך ימים. אלה ביטאו את הדעה השנייה. וכאן אני רוצה להתייחס לעניין המיוחד שהיה. אף אחד מהדוברים, למעשה, וגם כאלה שמאוד מאוד חורה להם שחלקנו רוצים להסיר את הגבול הפנימי שבין שני המעגלים, אך אחד מהם לא רצה שדבר כזה או ניסוח של ערכי ליבה יפלג את התנועה. זאת אומרת, הייתה כאן בעצם גישה מאוד חיובית, גם של חברים מקיבוץ לביא שהיו רבים בקבוצה, שבאו להסביר את התוספת של לביא, וגם אחרים – "על זה לא נפלג תנועה".
אין זה אומר דבר, אם חלק מאתנו לא מצליחים להגשים את האידאלים שקבענו לעצמנו במועצת טירת צבי, למשל. גם בחיים, לא בכל האידאלים אנחנו מסוגלים לעמוד במה שהקצבנו לעצמנו, ולכן צריכים ללכת לאיזשהו ניסוח, אבל יותר מצמצם, המגדיר בפירוט רב יותר את הדברים שמהם נבנינו באמת ומהם אנחנו רוצים להמשיך להיות ניזונים-יונקים, גם אם יעלה לנו הדבר בניסוח קצת יותר מרחיב, ומצד שני, שומר על העניין השיתופי. כדאי שזה ייעשה, ועל כך היו באמת שתי מחלוקות.
על כך מוגש לכם הדף המודפס ואני אסביר אותו.
בהקדמה אמרנו שעל מנת למנוע "מבול" של אנשים שירצו להיות שותפים ב"רוח" אבל לא יהיו מוכנים להיות שותפים בעצם ב"עקרונות" של התנועה, שעליהם אנחנו עדיין לא מוותרים, לכן שינינו מעט את הנוסח, אבל זהו שינוי משמעותי, ואני קורא אותו:
"מתוך דבקות בערכי היסוד שהנחו אותנו..." והשינוי שלנו הוא בניגוד למה שכתוב בדף הלבן, "רואה התנועה אפשרות שיתקיימו בתוכה, זה לצד זה, קיבוצים שיתופיים וקיבוצים מתחדשים, שישתפו פעולה עם קהילות דתיות-ציוניות, המגשימות באורח חייהן בפועל וחותרות להנחיל..." וכו'.
כלומר, האפשרות ניתנת. כבר בהקדמה מדובר על רצוננו לשמור על שני המעגלים, אולי בלי העיגול באמצע, אבל ככוח אחד. למתחדשים יהיה תמיד את האור, את מרכז הנר שעדיין מאיר החוצה, ותמיד תהיה להם האפשרות אולי לחזור, ובכל אופן להתחמם לאורם, ואני מתכוון תרתי-משמע. זה בהקדמה.
בסוף המסמך, בתוך מכלול ערכים אלו, ממשיכה התנועה לראות בחברה השיתופית, ללא קשר בין תמורה לתרומה, דרך מועדפת (כמעט ניסוח לביא) לקיומו של השוויון באורח החיים הקיבוצי.
ויש הצעה ב', שלא מצביעה בעצם על דרך מועדפת והיא הצעה יותר מאפשרת: "תנועת הקיבוץ הדתי רואה את הקיבוץ השיתופי כגרעינה המרכזי של התנועה", אם אתה רוצה - תיקח, אם אינך רוצה - אל תיקח, אבל כללית זה מה שנשאר במרכז הליבה.

עמוס צביאלי, טירת צבי
אני לא הנחיתי את הקבוצה אבל אני בא בשם הקבוצה של הליבה שהנחו שרה עברון ושמעון אפרתי. לעומת הקבוצה הראשונה שגדליה הזכיר כאן, דווקא רוב הדוברים בקבוצה אצלנו היו מהקיבוצים השיתופיים, מהמשמרים, והמיעוט שבמיעוט היה רוצה שינוי או חושב שצריך להיות שינוי כזה או אחר. לא אפרט כמו גדליה כי הדברים בסופו של דבר די ברורים. קודם כול, כולם היו כמובן בעד השארת התנועה כמו שהיא, ולא מדובר על להוציא קיבוצים מהתנועה או לדאוג לכך שהם יפרשו. כמובן שהיה גם רוב גדול בעד השארת העקרונות הקודמים, אלה הכתובים בדף הצהוב בצד השני, שהוצאו מתוך המועצות הקודמות.
רוב מוחלט של הקבוצה היה בעד שילוב "הצעת לביא ושדה אליהו" והחלקים המשופצים מ"אלי ברמן", וגם שילוב של "חלק מהצעת קבוצת יבנה". היו גם דעות בעד השארת המעגלים, אבל בסופו של דבר הרוב היה בעד השילוב. אני אקריא את הדברים המיוחדים, לא אפרט את קבוצות הליבה, יש לכם אותן בתוך הניירות הלבנים.
התוספת ל"מסמך ערכי הליבה" שהיא הצעת לביא: "בתוך מכלול ערכים אלו, ממשיכה התנועה לראות בחברה המבוססת על שיתוף ושוויון ללא קשר בין תמורה לתרומה, הדרך המועדפת להבטחת צדק חברתי. אורח חיים זה עשוי להעניק יתר כוח לביצוע משימותינו התנועתיות. זה התיקון שמציעים להכניס את הצעת לביא לתוך הליבה.
הצעה ב' - יבנה. בדרך לכאן שמעתי שזה לא בדיוק אותה החלטה, אז הבאתי גם את הנוסח השני, ואני מצפה מאנשי יבנה פה שיצעקו אם זה נכון או לא.
"קבוצת יבנה קוראת להקמת המעגל השיתופי בתוך תנועת הקיבוץ הדתי. מעגל זה יכלול את הקבוצות המחויבות והנאמנות להחלטותיה של מועצת לביא ויפעל בתוך התנועה ובזיקה עם הזרם השיתופי, תוך הגדרת תקציב מיוחדת לו, המשקפת את כוחו היחסי".
על זה באה הצעה להכניס את זה לתוך הליבה.
עד כאן הייתה הקבוצה הזאת שהרכבה האנושי היה מעניין. מאריה קרול, זקן החברים בקבוצה, ועד איתי מקבוצת יבנה, הצעיר בחבורה. כל אחד השתדל להתבטא ולהגיד לפחות בדקה או שתיים, מה הוא חושב ולשם מה הוא בא, ומה אמונתו בעניין הזה.
הרשו לי עוד נימה אישית אחת. הבוקר שמענו ברכות וציטטו שירים מרחל המשוררת ומרחל שפירא. אני דווקא רוצה משהו מהמקורות שלנו. הבוקר בתפילת שחרית כשהרמתי עיניים מהסידור, זה קורה די הרבה, ראיתי את החנוכייה עומדת לפניי כששמונת הנרות דולקים על בסיס אחד, כולם שווים – "אחידות" אין כאן, "אחדות" יש כאן, אבל מאידך, יש גם "שונות".
לפי הפירוש המקובל, כל נר עומד בפני עצמו, מאיר בפני עצמו והוא אינו שייך לשני. אין להבה אחת, אין מדורה. בהמשך קריאת התורה, "בהעלותך את הנרות אל מול פני המנורה יאירו שבעת הנרות", ופסוק או שניים לפני הסוף, אני מצטט מהזיכרון, "ויעש כן אהרן", רש"י מעיר: "מלמד בשבחו של אהרן שלא שינה".
אני חושב שהדיאלקטיקה או המתח בין האחדות לשונות של הנרות ובין ה"לא שינה", היא תחושתי האישית במועצה ואני מניח ששותפים לי רבים. אני מאחל לנו מועצה פורייה.

אלי ברמן, בארות יצחק
אני פלורליסט בהגדרה, אני מאוד שמח שהמועצה הזאת מתכנסת כאן, זה איתות ברור לכל מי שלא הבין את זה עד כה, שאנחנו רואים במעלה גלבוע בת של הקיבוץ הדתי, לא רק חוקית אלא מפוארת. מצד שני, מי שחרד ורוצה שתנועת הקיבוץ הדתי תמשיך, חייב לדאוג לאיזוהי אמירה לגבי חיזוקם של הקיבוצים השיתופיים. אני לא בעד הגדרתם בתור מעגל. יש לנו פעיל מאוד מוצלח במזכירות הפעילה שהוא מהמעגל החיצוני ואף אחד לא רושם לו נקודות שחורות בגין זה. כמו שלא ארצה שנכנס בזה שנגד ההצעה של יבנה, של התחלה של התחשבנות - האם הפעיל ירשום כמה ימים הוא בילה במעגל החיצוני ובמעגל הפנימי, אני לא רוצה את זה.
אנחנו תנועה משפחתית, קטנה ואינטימית. יש לנו כוח. גם מקור הכוח שלנו ימשיך להיות כך אם נבין שאנחנו עושים את הפעילות שלנו ביחד. אני לא בעד להצהיר שהמעגלים יתבטלו, אבל אני לא בעד להצהיר שהם הוקמו.
מילה אחרונה בנושא שבכלל לא עלה בניירות האלה, גם לא בנייר שלי, אבל אינני יכול שלא להגיד אותו, וזה נושא "השכונות הקהילתיות". היות שאנו יושבים בפורום סגור לגמרי, אנחנו יודעים שיש קיבוצים שזה באג'נדה שלהם, שכונות קהילתיות. אז מה אני עושה בתור אחד שרוצה לשמור על ערכי הליבה? אני אומר, אני לא שופט אותם, מי שירצה ויעשה את זה הוא לא זקוק לאישור שלי, ועובדה שעושים את זה בלי האישור שלי. אבל אם אני רוצה שקיבוץ שמקים שכונה קהילתית ישמור על ערכי הליבה, ימשיך להיות שיתופי ושוויוני, ברור שזה לא אוטומטית כי בתוך היישוב זה יהיה מיעוט של חברים, לא רק מיעוט בקיבוצי המדינה, אלא ביישוב שלו. לכן הדבר טעון חיזוק, זה לא אוטומטי, ולכן אני בעד זה.
היות שאנחנו בפורום סגור אני לא יכול שלא לשתף אתכם בהרהורי לבי. אני הייתי מעורב חזק בהכנת המועצה בבארות יצחק וגם בלביא, ואני זוכר חרדה שקיננה בלב רבים שמא הולכים להוציא מהקיבוץ הדתי את הקיבוצים המתחדשים. היום התהפך הגלגל. אני חש כל מיני חרדות ואני לא רוצה לחיות בחרדות, אני רוצה לחיות על קרקע בטוחה. אני חושב שאנחנו יכולים להתכנס בהחלט על ההצעה של לביא, ובשני תנאים:
1. לחזק את הקיבוצים, או את הערכים המשותפים.
2. המועצה תקרא לחיזוק רעיונות השיתוף דרך שיתוף פעולה עם קיבוצים שיתופיים בתנועה הקיבוצית.
רבותיי, אנחנו לא חיים בחלל החיצון. מה שקורה בגבע, בארי ומשמר העמק - קורה גם אצלנו. טירת צבי הביאו את חיים ילין כדי להתייעץ אתו, למשל, וזה בסדר, מאה אחוז. כאחד שפעיל ב"זרם השיתופי", אני מאוד רוצה להשאיר את הסעיף הזה, "שיתוף פעולה עם הקיבוצים השיתופיים בתנועה הקיבוצית", זה יכול לחזק את כולנו.

נח חיות, קבוצת יבנה

הצעת קבוצת יבנה: "המועצה רואה בניירות העבודה שהוכנו לקראת המועצה, שינוי מרחיק לכת המשנה את פניה ואופייה של התנועה. המזכירות הפעילה נדרשת להכין תכנית עבודה שתשקף את החלטות המועצה ותתאים לה את תקציב התנועה ואת הרכב הפעילים שבה. תכנית העבודה והתקציב יובאו לאישור במועצה הנוספת ובמועצה זוטא לאחר הדיון בקיבוצים".
זו בעצם הצעה שלוקחת אותנו קצת קדימה, מניירות העבודה. היא איננה באה להתעמת עם שינוי כזה או אחר, היא רואה בניירות איזשהו ניסיון לבצע התאמה לאחור של האידאולוגיה למצב, אם ברצון ואם בכורח, תלוי במה. ההצעה הזאת קוראת לנו, קודם כול, להכיר בכך שאנחנו עומדים לקבל פה, דה-יורה הפעם, שינוי מאוד משמעותי בתנועה. השינוי הזה איננו יכול להיות סוף פסוק. זה יהיה מאוד מסוכן אם יהיה זה סוף פסוק. זה צריך להיות התחלה חדשה. ההתחלה החדשה הזו צריכה להתאים תכנית עבודה לשינוי הזה, ומבחינה זו צריכה המזכירות הפעילה, לא לבד, עם צוותי עבודה כמו שהיא יודעת לעשות, לשתף את הקבוצות השונות, להתארגן לתכנית עבודה חדשה שתשקף את החלטות המועצה, תהיינה אשר תהיינה.
פעולה נוספת שאני חושב שהיא חשובה, שתכניות העבודה בתקציב יובאו לאישור במועצה נוספת. מועצה זו תהיה לאחר דיון בקיבוצים. הנושא הזה והשינוי הזה, לא יכול להיות שיהיה נחלת 80-120 איש המתכנסים פה, יהיו חשובים כאשר יהיו, אלא היא חייבת לחזור לקיבוצים, לקבל את תמיכתם, לקבל את מעורבותם, ואז להתכנס הלאה. בכוונה בחרנו פה במועצה נוספת או מועצה זוטא. זה שאלה של זמן, תוך כמה זמן נעשה את זה וכמה רוצים להלאות את הציבור, אבל העיקרון של ההצעה ולב לִבה, שיש פה שינוי מהותי, השינוי הזה ידרוש בהכרח שינוי בסדר היום של המזכירות. בראיית מה שאנו בונים פה עכשיו, לא סיום, אלא התחלה מחודשת שדורשת עבודה והכוונה.

גלעד אוברמן, לביא

נדמה לי שהאבחנה הבולטת, לטעמי, בין "נייר ערכי הליבה" לשני המסמכים הנוספים שמונחים על סדר יומנו עם ההצעות השונות המתייחסות אליהן, נייר ערכי הליבה הוא מסמך עקרוני ולא מסמך שיש בתוכו כבר שני דברים מעשיים, דברים לביצוע. כמובן שכמסמך שמשרה, כמסמך שמציב דגלים על בסיס העקרונות שלו אפשר לפעול, אבל שרטוט דרכי הפעולה הוא בעצם יותר במסמך השני, "מסמך השותפים" ו"המסמך השלישי" שעוסק במשימתיות.
מכיוון שכך, אולי בניגוד לאלי ברמן, אני מתייחס ל"הצעת לביא" כהצבת דגל וכזו בלבד. ברור שאם יתקיים אחר כך דיון על נושאים מעשיים, כולל הצעות תקציבים או דברים אחרים, אז הדגל הזה הורם, אבל זה איננו ולא צריך להיות, לטעמי, חלק ממסמך הליבה, מקום שבו קובעים דרכי פעולה וממילא אני לא חושב שיש מקום, במסגרת מסמך כזה, להצעות אופרטיביות קונקרטיות.
כדי להשלים את הגישה שמותווית בהנפת הדגל הזה, הציעו הצירים מלביא גם את ההצעה המשלימה שתידון, כמובן, במסגרת מסמך השותפים, שבו מוגדר נושא מעשי בהקשר של עקרונות השיתוף, השוויון וכיו"ב.
לנוכח המצב הזה אני חושב שחשוב מאוד לומר מילה לגבי מה איננה, להבנתי, "הצעת יבנה", אבל מוצגת פה על סדר היום כתוצאה מדיון באחד מצוותי קבוצות הדיון קודם, עם הכותרת: "הצעת יבנה". ההצעה הזו, ככל שאני מבין אותה, יונקת מבית מדרשו של חיים ילין, כדוגמה למי שקורא מה קורה בתנועה הקיבוצית הכללית. אני חושב שאין מקום לקבל אותה. בראש וראשונה מכיוון שנדמה לי שהנחות העבודה שעל בסיסן הוצעה בשעתו הצעה כדוגמת הצעת חיים ילין, הצעה שהציע הזרם השיתופי, האומרת שכביכול יש בתנועה פעילים ש"הולכים", נקרא לזה במרכאות או בלעדיהן, לכיוון אחד בלבד, ורק מטיפים, פועלים ומקדמים עקרונות של הקיבוץ המתחדש, ולכן, חלק מהתקציב צריכים לשאת בו רק קיבוצים מתחדשים.
לא רק שזה איננו המצב אצלנו בתנועה, כך נראה לי, אלא שגם בהיכרותי המצומצמת עם פעילות המזכירות הפעילה לא נראה לי שזה איזשהו כיוון שעשוי או עלול, כל אחד לפי טעמו, להתממש. ומכיוון שכך, נדמה לי שלעמוד על הצעה מהסוג הזה, זה יגרום לעימות מיותר דווקא במקום שלא רק שאיננו קיים, אלא אני חושב שכל המועצה הזו מתכנסת לאחר "המרחב הפתוח" ברוח העקרונות המשפחתיים, שבין השאר הוצבו שם מתוך הבנה שאנו מעגל אחד. לפחות בכל הנוגע לחברים וכאלה, ליצור מעגל פנימי חדש או לבסס אותו ביתר שאת, זו תהיה טעות.

רחל קרן, עין הנצי"ב

רוב הדוברים לפניי ורוב העיסוק הוא "עד איפה", עד היכן לפתוח, איפה לסמן וכו'. אני קצת מוטרדת משאלה אחרת, מה בשום פנים ואופן לא יכול להיות וקצת אני ניזונה מדבריו קודם של אמרי רון שדיבר קצת על המהלכים הטבעיים, ובמהלכים הטבעיים כפי שהוא הראה אותם התחוללו עוד שינויים, משהו בסגנון יותר קהילתי, ומישהו דיבר פה על שכונות קהילתיות, ואני מתארת לעצמי שיהיה בכך מקורות תעסוקה מגוונים של אנשים וכו'.
לי היה מאוד מאוד חסר בסעיף של "הצדק החברתי", של "הליבה", כל המושג של "הוגנות חיים" בתוכנו, לא רק "אנחנו" ולא רק "חברים" ולא רק אלה שאנו בוחרים. יש אצלנו שכירים, פועלים זרים, ולמרות שלא רוצים להזכיר אותם ואולי הם לא אוספים את הביצים ביבנה, אבל במקומות אחרים הם עושים הרבה מאוד דברים, ויש אצלנו עוד מיני תופעות שלפי דעתי לא משנה איזה מין תנועה אנחנו נהיה, בטוח שאנו צריכים לדגול בצדק חברתי, שלא רק שעונה לקריטריונים המתאימים לנו, כפי שנוסחו כאן, אלא שמתאים לחברה האנושית בכלל.
והייתי רוצה להוסיף, תעסוקה הוגנת בתנאים הוגנים, כל הדברים קשורים היום למושג הזה של הוגנות בעבודה, שהם צריכים להיות תשתית של כל יישוב ששייך אלינו, ואני לא רוצה כרגע להגדיר את הגדרתו לפי איזשהו סיווג שבעולם, כי נדמה לי שזה דבר שהוא נכון לגבי כולם.

הרב מאיר רובינשטיין, לביא

הבוקר, לקראת יציאתנו לדרך, אמרה לי חברה ותיקה: "תעשו שם משהו. בשבילי", היא אמרה לי, "זה ערב תשעה-באב". היא הייתה שותפה בדיונים בלביא באסיפת החברים לפני המועצה הזו. אז אני אנסה לעשות משהו. אמרתי לה שהימים האלה יהפכו לימי ששון ושמחה...
לפני כמה שנים, במשך כמה שנים טובות, הייתי חבר במזמו"ר (מזכירות מורחבת), והייתה תקופה ארוכה מאוד שהיינו עסוקים בצירי לידה קשים מאוד להוליד את סיפור "שני המעגלים", כאשר קיבוצים שהיום יש להם את השם קיבוץ מתחדש, שזה שם עם מטען חיובי מאוד, הקיבוצים הללו התחננו בפנינו שאנחנו כביכול נקבל אותם על אף השינויים שחלו בהם. ואכן, על חודו של קול החלטנו. אני בעצמי הייתי בעד הפשרה הזאת, ללכת על שני מעגלים.
היום יש לי תחושה מסוימת של ה"גם לכבוש את המלכה עמי בבית". זאת אומרת, החלטנו על הדבר הזה, ו... היום, כאילו אותם הערכים, מדובר בערכי הליבה, שהם חשובים מאוד בשבילי... לכן גם אני שמחתי מאוד שחברי בלביא ואלי ברמן ואחרים אמרו אותו דבר פחות או יותר, בדרכים שונות, שביקשו לומר שיש כאן איזה שהוא ערך שאנחנו לא יכולים או לא רוצים למחוק אותו מהאמירה הזאת.
אני רוצה להמשיל משל קצר מאוד עם איזושהי פנייה לפורום הזה. יש בעיה תמיד עם משלים שתמיד יש מישהו שמתחיל לדקדק ביחס בין המשל לנמשל. אני רק רוצה לתת כיוון של מחשבה.
כאשר הנס רוזנצוויג כתב במקום אחד לגבי היחס שלו אל ההלכה והמצוות לעומת הרפורמים, אז הוא אמר ככה: "הרפורמים מבקשים להרוס את הבית הישן ולבנות בית חדש. אני לא רוצה. אני רוצה להשאיר את הבית הישן של הלכה ומצוות. אקים בינתיים אוהל על יד, איזה מבנה ארעי, אבל זה הבית, זה הבית האמיתי, משם אני יונק ואלו הם הערכים. יש שינויים שחלים בבית הזה, יש דינמיקה פנימית, אני בינתיים לא שם, גם אני משתנה, אני מתקרב, אני בינתיים גר באיזה אוהל על יד".
אני רוצה לפנות אל הפורום הזה באמצעות אותן ההצעות שהיו כאן, להשאיר את הבית הזה כבית המרכזי עם הרעיונות שלהם, שצריך לנסח דברים, צריך לשנות דברים וכו'. זה הבית! בל נהרוס את הבית הזה! הדרך היהודית היא לדעת לא להרוס את המקור הישן, לעשות לו קצת שיפוצים, לעשות איזה שינוי אבל בל נהרוס אותו.
אני חושב שצריך לא לדחות את אף אחד מתוך 16 הקיבוצים הנמצאים אתנו. אבל אני אומר: "בואו נקים אוהל על יד". תקימו אוהל על ידו. אני לא אומר לאף אחד שהוא "פחות" או "יותר", אבל בואו נשאיר את הבית הזה כ"בית". אנחנו צריכים איזשהו רף של שאיפה ואני מאוד מסכים עם מה שאמרי רון אמר כאן קודם, עם איזו שאיפה שאנחנו שואפים אליו ואנחנו צריכים להגיד את הדברים האלה, אנו צריכים להגיע לשם. אם נמחק את זה, יהיה קושי משמעותי מאוד עבור הקיבוצים שהם מתחדשים הפוך, אלה שמנסים לשמור על השיתופיות והשוויון.
אני שוב פונה: "את הבית הזה אנחנו נשאיר ויהיו אוהלים מסביב, אנחנו נפנה מבט אל הבית הזה וזה הקיום שלנו"!

שרה עברון, סעד

אני מרגישה צורך להתייצב מאחורי "מסמך ערכי הליבה" כפי שהוא, בלי תוספות ובלי דברים ששומרים, כמו שהנחנו אותו על השולחן. יכול להיות שבסופו של יום נמצא את עצמנו מצביעים על תוספות והן יתקבלו וההכרעה של המועצה היא ההכרעה שצריכה להיות. אבל אני מסכימה עם גלעד אוברמן, זה מסמך עקרוני והרעיון במסמך העקרוני הוא באמת לפתוח איזשהו פתח שיאפשר התחדשות, שלא יגדיר דברים עדיפים ודברים עדיפים פחות, ושהחדש שיצמח ליד הבית יהיה גם חדר יציב בבית ולא רק אוהל.
ולכן גם נראה לי שהרגשתי את עצמי בצדק במיעוט בקבוצה שישבתי בה הבוקר, וזה בסדר. יכול להיות שהקול שאני משמיעה פה הוא קול בודד או קול קטן, אבל אני הייתי מבקשת שנשאיר את המסמך בלי התוספות.

נחמיה רפל, קבוצת יבנה

שרה מגדירה את הנייר שהניח צוות ההיגוי בעניין "ערכי הליבה", שנקבל אותו כמו שהוא, כלומר, שגם שלושת הסעיפים שמדברים על הצעות שנתקבלו במועצות קודמות ולא נכללו בנייר זה, הם חלק מהחלטה. ואם הם חלק מהחלטה אז אני לא רוצה לחזור בקול רם על מה שאמר הרב מאיר ר' בשם אותה חבֵרה עלומה שהייתה חברת מזכירות מורחבת הרבה שנים, ולומר למחוק את ההחלטות האלה של ערבות הדדית מלאה, שיתוף, למחוק אותן! לא לעדן אותן, לשנות אותן. אני חושב שהדברים האלה צריכים להיות מובנים. לא מקבלים בדף שבצבע הצהוב שהכינה ועדת ההיגוי, רק את החלק המנוסח חדש, אלא גם מוחקים סעיפים קיימים, ולזה אני בוודאי מתנגד, לא במקרה אני גם חבר קבוצת יבנה.
אני מדגיש מה שנח ח' אמר, כי גלעד א' אחריו התייחס שוב לְמה שכתוב הצעת יבנה בדף האפרסק. זו לא הצעת יבנה, זו טעות של טעות, זו לא הצעה, היא לא קיימת ולכן אין צורך להתייחס אליה.
אני רוצה להדגיש את הקו שהלכנו בו במועצות קודמות, אחרי חבלי לידה לא קלים של "מועצת לביא", שאז התנועה הקיבוצית הכללית הייתה בעיצומו של התחלת השינוי, מה נקרא קיבוץ, מה נקרא מתחדש וכו', והגדרנו לעצמנו את ערכי הליבה. זה בדיוק מה שהיה במועצת לביא, זה ב-1997, לא לפני כל כך הרבה זמן. אחר כך הלכנו למועצה בבארות יצחק – "מועצת המעגלים". קשה לי להבין למה אי אפשר להמשיך בקו של מעגלים בצורה מאוד מאוד ברורה שמחזקת ברוח ההצעות של לביא ושל שדה אליהו, של אלי, ואני חושב שזה מתפקידה של הוועדה המתמדת לנסח את הקו הזה, המדגיש שהלב של התנועה היא המערכת השיתופית והיא עמלה קשה כדי לשמר אותה ולחיות אותה ולהגיע אתה לצדק חברתי והוגנות וכל יתר הדברים שדובר עליהם. מסביב לאותו מעגל יש "איברים" - מעגל שני שזה אולי קיבוצים מתחדשים, ומעגל שמיני שזה תנועת בני-עקיבא, לא יודע מה, האורתודוקסיה המודרנית.
לכן אני חושב שבמקום לשנות את המהות של התנועה, צריך לחזק את ההחלטות שהביאו אותנו למעגלים וליצור לכל מעגל את ההגדרות היותר ברורות שלו. במידה שהנייר שוועדת ההיגוי הניחה אכן יתקבל, אז באים חברי יבנה, עכשיו אני מצטרף עד כמה שאני מבין, ואומרים: "רגע, זה שינוי כזה גדול שאי אפשר לקבלו בבת אחת. אם על זה מחליטים פה, אז נחזור הביתה, כל אחד לקיבוצו ונבדוק איך הוא מתייחס להחלטות צהובות כאלה".

שמעון ביטון, טירת צבי

אני מבקש להתייחס התייחסות קצרה לדיונים באסיפות שנערכו בקיבוצים לפני המועצה. אחת האמירות הייתה שאנחנו נדרשים לגבש מחדש את "ערכי הליבה" שלנו בשל רצון להיפתח לקהלים גדולים ורחבים יותר ולהצטרף יחד כדי לצבור כוח בהוויה הישראלית כולה, שתניע מהלכים שהקיבוץ הדתי, בגדול, רואה בהם מהלכים מבורכים.
נדמה לי שיש פה פספוס קטן-גדול בחשיבה. הקיבוץ הדתי מייצג אידאולוגיה, ואידאולוגיה היא לא רק אמירות רוחניות ואיזושהי תורה גבוהה שאפשר ללכד רבים סביבה. היום יש הרבה תנועות שקמות עם הרבה ערכים דומים לנו. "רוח נכון" קם עכשיו, "תנופה", ועוד הרבה אחרים שאנחנו יכולים למצוא את עצמנו בנוח יושבים ביניהם בכיף. אני חושב שהקיבוץ הדתי הוא מעבר לאיזושהי אידאולוגיה שהיא לא מחייבת. הקיבוץ הדתי הוא אידאולוגיה של דרך חיים ודרך החיים הזאת מחייבת, והיא במובן השיתופי מאוד מחייבת.
אז אנחנו יכולים להצטרף ולצרף אלינו הרבה מעגלים, אבל אני מאוד מאוד תומך שהצירוף וההצטרפות הזאת, כמו שנאמר כאן, תהיה מבחוץ, מבחינת שיתופי פעולה ולא בצורה כזאת שלמעשה מעקרת מאתנו ומתוכנו את האידאולוגיה שלפיה אנו חיים יום-יום.
חסר רכיב