תנועת הקיבוץ הדתי
חסר רכיב

בין מועצה למועצה

22/05/2005
עמודים - מועצה כ"ז, חנוכה תשס"ה
בין מועצה למועצה
דבר המזכ"ל
יאיר ריינמן, מזכ"ל הקיבוץ הדתי

ברוכים הבאים לכולכם אשר התקבצתם ובאתם בבוקר זה, נר שמיני של חנוכה, למעלה גלבוע, לרגל כינוסה של מועצת הקיבוץ הדתי הכ"ז. אני מבקש לקדם בברכה את אורחינו שהצטרפו אלינו בבוקר זה – יעל שאלתיאלי, ראש המועצה האזורית, נתן טל, מזכיר התנועה הקיבוצית, אמרי רון, מזכיר הזרם השיתופי.
בפתח דבריי, ובסיומה של שנת הכנות אשר קדמה לכינוסה של המועצה, אני מבקש להודות לרבים שעמלו וטרחו על מנת להוציא כנס זה מהכוח אל הפועל. ראשון לכולם רפאל צרפתי, ולצידו צוות ההיגוי – שרה עברון, דוכי, נח חיות, שאול גינזברג, אלי ברמן ושי בן יוסף. אליהם מצטרפים חברי המזכירות הפעילה ועובדות בית "דובנוב 7", ואחרים שבשמם לא אוכל לנקוב כעת.
תודה מיוחדת לאנשי מעלה גלבוע, חברי הקיבוץ ואנשי הישיבה, המארחים אותנו בביתם המורחב.
מכאן אבקש בשם כל המשתתפים לשלוח ברכת חזקו ואימצו לחיילי צה"ל וכוחות הביטחון, ובתוכם בנינו ובנותינו העושים לילות כימים בנשיאת נטל הביטחון על כתפיהם.
"הקיבוץ הדתי" שולח יד-אחים מוקירה ואוהבת למתיישבי חבל קטיף, המקיימים בגופם לאורך שנים את ערך ההתיישבות החלוצית בשליחות מדינת ישראל וממשלות ישראל. מכאן אנו תובעים מממשלת ישראל לנהוג באחינו אלה, בכל תכנית מדינית, כבציבור חלוצים נאמנים ומסורים לעם ולמדינה.
החלמה ורפואה שלמה נאחל לבנינו וחברינו ושאר עמך ישראל, חיילים ואזרחים נפגעי פעולות הלחימה והטרור.
נכבד בקימה את זכרם של חברינו ושותפינו לדרך, אשר הלכו לעולמם, חלקם בשיבה טובה, ויש גם אשר נסתלקו בדמי ימיהם.
תנועת הקיבוץ הדתי מציינת בשנה זו יובל 75 להיווסדה. אי אז לפני שנות דור, גיבשה לעצמה קבוצת צעירים והנחילה לנו תפיסת עולם המניפה את דגל ההתיישבות השיתופית-ציונית-דתית.
העיסוק בשאלה "מאין באנו" חשוב וראוי, אך חשובה בהרבה היא התשובה לשאלה: "לאן ברצוננו להגיע", והאם המשעול בו בחרנו ללכת מבטיח כי נגיע, גם אם לאחר מסע ארוך, ליעד הנכסף?
על מנת ליצור לעצמנו פרספקטיבה ראויה, בחרתי לשוב ולקרוא בפניכם קטע קצר מתוך דבריו של משה אונא שנכתבו עוד בשנת 1942 במאמרו – "יסודות ותפקידים":
"בשתי דרכים יכולה תנועה להתפתח:
(א) תנועה המתחילה את דרכה וממשיכה אותה לפי קו רעיוני שהתגבש עוד לפני היווצרה; אז עליה לכוון את צעדיה בהתאם לאותו קו רעיוני שמייסדיה התוו לעצמם; המחשבה הבאה לפני המעשה היא מורת הדרך.
(ב) תנועה העולה מתוך צרכים חיוניים של ציבור או של יחידים, המתלכדים במהלך ההתפתחות, לציבור. עם שהם מתקדמים בדרכם, ותוך כדי יצירת הווי חיים משלהם, הולך ומתגבש רעיון התנועה.
איני רוצה לקבוע כאן איזוהי הדרך של התפתחות הרצויה יותר. די שנכיר בכך שתנועתנו הלכה בדרך השנייה. אין תנועתנו מבוססת על אידיאל שהיה ברור ומחוור מלכתחילה. הכרנו את עצמנו אגב התפתחותנו, וכך התבררו לנו השאיפה והדרך. אין אמור מכאן שעד היום לא דנו בשאלות שהתעוררו אצלנו בבירור רעיון התנועה. האמת היא, שביררנו שאלות שונות ואף הגענו לידי מסקנות ברורות, אבל אותן המסקנות שהגענו אליהן לפני שנים שוב אינן כיום קניין כל התנועה, שגדלה והתרחבה.
כי על כן בבואנו היום לברר את היסודות הרעיוניים של תנועתנו, עלינו לסכם את כל הרכוש הרעיוני שרכשנו בשנים שחלפו, ומתוך סיכום זה לראות את המשך הדרך ולדעת מה עלינו לחדש. עלינו להגיע לכלל ניסוח ברור של הרעיון והתפקיד, שבדרך זו בלבד נהווה תנועה הראויה לשמה".

ברוח דברים אלו החילונו לפני כשנה לגבש את התפיסה המוצגת היום להכרעת המועצה.
במבט לאחור ניתן להגדיר את 15 השנים האחרונות כתקופה בה תנועתנו הלכה והתכנסה לתוך עצמה תוך עיסוק באורחות החיים, בתהליכי השינוי שהלכו ותפסו צורה, ובהתמודדות עם משברים כלכליים, חברתיים, ודמוגראפיים בחלק מקבוצותינו, ואגב, ההתכנסות והעיסוק פנימה לא הגבירו את הזיקה וההזדהות של חלקים ניכרים מחברי הקיבוץ הדתי עם תנועתם.
בה בשעה וכפועל יוצא, הלכנו והתרחקנו ממעורבות והשפעה בחברה הסובבת אותנו, ובמיוחד בכל האמור באשר לציבור הציוני-דתי בישראל. הסתיימו להם ללא תחליף מפעלי הנח"ל וההכשרות אשר אִפשרו לחשוף את צורת החיים הייחודית שלנו בפני אלפי צעירים. קטנה מאוד מעורבותנו בבני-עקיבא. ניתקנו עצמנו מעשייה פוליטית, ונדמו קולם של יוזמות ופריצות הדרך בנושאי חברה, דת, חינוך, התיישבות וכו', אשר כה אפיינו את דרכה של תנועת הקיבוץ הדתי.
ממועצה זו עולה הקריאה, עד כאן !!
עלינו החובה, ורק לנו היכולת לעצור מגמה זו לאלתר. תהליך זה, במידה שיימשך לאורך זמן, עלול שלא להותיר תוחלת ועניין להמשך קיומה של מסגרת תנועתית.
במידת הצניעות והזהירות הראויה אומר כי אפשר שחזרנו לנקודת הראשית בה עלינו להגדיר לעצמנו ולשותפינו, טעם קיומנו כתנועת התיישבות שיתופית-ציונית-דתית. אני סבור כי על אף הכאב האישי של רבים מאתנו ועם כל הקושי, אנו חזקים מספיק על מנת שניטול על עצמנו סיכון מחושב, במסגרתו נהיה נכונים לשנות חלק מההסכמות הפנימיות ומתפיסות עולם שליוו את התנועה במשך שנות דור, בתמורה לגיבוש זהות תנועתית מחודשת אשר תוביל לקיומה של תנועה משגשגת וצומחת, הרלוונטית לחברה הישראלית בכלל, ולחברי התנועה, בפרט.
במהלך השנה ניסינו להוביל תהליך בירור פתוח, משתף ושקוף לכול, ועתה הגיע העת להכרעות בהן יבואו לידי ביטוי, כך אני מקווה, שני המימדים אשר עלו באופן כה משמעותי בדיוני המרחב הפתוח – המימד הערכי אידיאולוגי, ולצידו - המימד המשפחתי.

ויחד עם כל שאמרתי עד כה, פעילות כה רבה נעשית על ידי תנועה כה קטנה, ואסקור בקצרה אך חלק מהנושאים והעיסוקים:
משק וכלכלה : בהרצאה שנשא יונתן בשיא לפני כשלוש שנים בפני כנס מזכירויות שנערך בטירת צבי, התריע יונתן מפני העובדה כי עלולה להיווצר סיטואציה בה תרחף סכנה מוחשית להמשך קיומם הכלכלי העצמאי של חלק מקיבוצינו.
ואכן, השנה וחצי האחרונות עומדת בסימן טלטלה כלכלית שאיימה על קבוצת קיבוצים. אני מבקש לציין לטובה את פעילות מחלקת המשק בתנועה, אשר במאמץ אדיר השכילה לסייע לייצוב מצב הקיבוצים ולהביא את כולם אל נקודה ממנה ניתן, תוך המשך הריסון והידוק הבקרה, לצאת לדרך חדשה. למאמץ זה שותפים שלושה קיבוצים אשר מן הראוי להזכירם בשמם – לביא, שדה אליהו וקבוצת יבנה – אשר קיבלו על עצמם, כחלק מתחושת הערבות ההדדית, להיחלץ לטובת קיבוצים אחרים תוך העמדת משאבי הון ובעיקר משאבי ניהול, ובסך-הכול הביאו במעורבות זו לשינוי המגמה.
כמסקנה מאירועי השנה האחרונה התחלנו לאחרונה לערוך סקר סיכונים בכל הקיבוצים במטרה לחשוף מוקדי סיכון בפני מקבלי ההחלטות בקיבוץ, ולתבוע חשיפתם בפני ציבור החברים וגיבוש צעדי תגובה מתבקשים.

מעורבות חברתית : צורכי עם ישראל מרובים הם, ואנו מנסים ומשתדלים להירתם כמידת היכולת, ולהביא לביטוי בתחום זה את היתרון היחסי הטמון בצורת החיים הייחודית לנו. הנכונות האישית, מחד, וההחלטה לרתום את כוחה של הקהילה, מאידך, מאפשרים לקיים בתוכנו מפעלים חברתיים בהצלחה יוצאת דופן. חברות נוער, בתי ילד, אולפני עברית וגיור, תוכנית נעל"ה, חיילים בודדים, מפעלי הזנה, נוער בסיכון, קייטנות איל"ן, ועוד, הם אך חלק מפעילות ענפה. יחד עם זאת, אומר בגילוי לב כי טרם מצאנו הדרך להביא עצמנו לביטוי בנושא הפער החברתי שהתפתח בארץ בעשורים האחרונים, ואשר הואץ על ידי המדיניות הכלכלית הנוכחית. ראוי שנימצא דרך לבטא עמדתנו הערכית והמעשית בנושא קשה זה.
- פעילות הי"ג המשימתי – בשנה האחרונה העברנו הדגש מפעילות יחידים לפעילות כגרעינים. כיום פעילים שלושה גרעינים – בבית שאן, בבית שמש, ובתל-אביב. בשנה הבאה בכוונתנו לרכז גרעין לפעילות בירושלים. במסגרת זו מינינו גורם מלווה לכל אחד מהגרעינים, הדואג למחסורם ומדריכם בפעילותם.
אנו בוחנים כעת הגברת שיתוף הפעולה בתחום זה גם עם בני-עקיבא. בכוונתנו לבחון במשותף האפשרות להרחיב את מספר המשרתים, ואת פריסת הגרעינים, באמצעות גיוס בנים ובנות שאינם מבני הקיבוץ הדתי לשירות במסגרת שנת י"ג.
בנקודה אחת אינני חש בנוח ביחס לתכנית הי"ג המשימתי, על היעדר כמעט מוחלט של תגבור תורני במהלך השנה. עלינו למנוע מיסוד התודעה כאילו ה"דוסים" הולכים למכינות, ואלו המקפידים פחות, מוצאים דרכם לי"ג המשימתי. חלק מהפתרון אני רואה באמצעות יצירת קשר בין מוסדותינו התורניים לגרעיני השירות. פתרון נוסף אותו נבדוק בשנה הקרובה הינו הקמת מכינה משימתית אשר תשלב עשייה חברתית לצד לימוד תורני.
בין כך ובין כך, זוכים בנינו ובנותינו לשבחים רבים על תפקודם במקומות השירות.
- כנס לביא - קיווינו כי שיתוף הפעולה עם ארגון "עדה" ימסד האירוע ויהפכו לכנס שנתי אשר בו ניתן דעתנו לנושא השילוב שבין המודרנה להלכה. לצערי, איני איש בשורה בתחום זה. יש בי תחושה כי הפער הגדול בין סדר היום המעסיק את יהדות ארה"ב ובין זה שלנו, מקשה עד מאוד ומעמיד בספק היכולת לשתף הפעולה באופן כנה ולאורך זמן. בכל מקרה, לא הצלחנו בשנתיים האחרונות לכנס פורום חשוב זה.
- קוצר הזמן איננו מאפשר להציג מעורבותנו בסוגיית גיור עולי חבר העמים, ובנושאים נוספים אשר אי אזכורם אינו מעיד על מידת חשיבותם.

מוסדות התנועה : הן בישיבת מעלה גלבוע והן במדרשת הבנות, אנו בעיצומו של מעבר, אשר יימשך מספר שנים, ממבנים זמניים אשר ליוו המוסדות מעת הקמתם, למבני קבע. מעבר זה, מעבר למשמעויותיו הפיסיות, מסמל בעיניי שלב משמעותי בהתבגרות המוסד, והבעת אמון במוסד ובהנהלתו.
משימת גיוס התלמידים קשה, באשר ריבוי מוסדות הלימוד וההתחרות בניהם קשה ונוקבת. מאידך, הקשר בין מספר התלמידים ובין ההיתכנות הכלכלית לקיום המוסד, הולך ומתהדק ככל שתקציבי המדינה הולכים ומצטמצמים.
כחלק ממלחמת הקיום נהיה חייבים לבדל ולשווק נכונה את מסלול השילוב לבנים ולבנות, בתוך שלל המסלולים המוצעים כיום לבוגרי השמיניות. ולצד זה, על כל מוסד לבנות זהותו העצמית אשר בסופו של דבר הינה הגורם העיקרי המשפיע על תהליך הבחירה של הנוער.
מרכז יעקב הרצוג מסתגל תוך קשיים לא מועטים לעידן שבו כמעט ואין עומדים לרשותו תקציבים ממשלתיים. לאחרונה, ולצד הפעילות המסורתית המשרתת קהל רחב ומגוון, החלה במרכז תכנית המיועדת לצעירים מחבר העמים, המגיעים לארץ לשנת לימוד עברית ויהדות. הקבוצה תשהה בהרצוג כשמונה חודשים.
בשנה האחרונה שמעתי בתוכנו קולות התוהים באשר לכוחה של תנועה לנהל ארבעה מוסדות לימוד. מה לנו בחינוך בני ובנות ירושלים ואפרת, המהווים נתח עיקרי מבין תלמידי מוסדותינו? זאת, בעוד בנינו ובנותינו פונים למוסדות שונים-אחרים ברחבי הארץ. אינני תופס שאלה זו כקנטרנית, אלא כאתגר המחייב חשיבה כינה ואמיתית ומתן תשובה לעצמנו ולמוסדותינו.
חשוב לדעת כי כל המוסדות כיום, נושאים עצמם מבחינה כלכלית. המוסדות היו והינם כלֵי ביטוי ראשונים במעלה, האמורים להביא דברינו ותפיסת עולמנו אל חצרותינו פנימה ואל הציבור הרחב שמחוץ לקיבוצים. אני שותף לתחושה כי על אף כל שנעשה – ונעשות פעולות רבות וחשובות, אין בכך די. עלינו למצוא הדרך לערב יותר חברים וחברות, צעירים וצעירות בפעילות זו.
חברה : מתוך מגוון הנושאים בהם עסקה מחלקת חברה, ברצוני לציין במיוחד את קורס המנהיגות. בשני המחזורים שהתקיימו עד כה השתתפו כ-60 צעירים בגילאי 25-35. דרושה סבלנות מעת סיום הקורס ועד שנראים לעין פירותיו, ויחד עם זאת, אני משוכנע כי קיבוצים שהשכילו לאתר ולשלוח מועמדים מתאימים לקורס, מקבלים בעקבותיו חברים מעורבים יותר בנעשה סביבם, המודעים לכוחם ואחריותם להשפיע על הקורה סביבם. ניצנים לכך ניתן היה לראות בעובדה כי בוגרי הקורס הם אלו אשר יזמו, דחפו והוציאו לפועל את ה"מרחב הפתוח לצעירים" שהתקיים לאחרונה.
בשנה הקרובה אנו מתכוונים לערוך קורסים דומים לקבוצת הגיל 35-45.
רק אזכיר כי במהלך השנה האחרונה השלמנו סבב ביקור בכל הקיבוצים. מבחינתנו היה התהליך חשוב ביותר, ובכוונתנו להמשיכו בשנה הקרובה, גם אם במתכונת שונה.
חינוך – צעירים – קליטה: זהו הרצף בו בחרנו להתמקד בשנה הקרובה. קליטה לקיבוץ מתחילה זמן רב לפני המועד הכרונולוגי בו ניתבע הצעיר להחליט על המשך דרכו. מתוך כך וכחלק ממסקנות ביקורינו בקיבוצים, ראינו קשר הדוק בין שלבים אלו בחיי בני ובנות הקיבוץ. תוצאות מועצה זו ישפיעו במידה רבה על הדרך בה ננסה להתמודד עם סוגיה זו. על אף היות נושא זה מרכזי, כבד וראוי, לא ארחיב בהזדמנות זו, באשר בכל מקרה עוד נעסוק בו במוסדות התנועה השונים.
התנועה הקיבוצית: קיים שיתוף פעולה טוב עם התנועה, על מחלקותיה השונות. הקשרים מתמקדים בעיקרם בתחומי שירות שונים ובשאלות של מדיניות בתחומי משק כלכלה וחקלאות. בשנה האחרונה היינו שותפים לתהליך של תרגום המלצות הוועדה לעניין הקיבוצים, או בשמה הרווח, "ועדת הסיווג", לתקנות וכללים אשר ינחו ויגדירו תפקוד הקיבוץ המתחדש בתוכו פנימה, ואל מול גורמי השלטון השונים.
לצערי, מעבר לעיסוק ביום יום, כמעט שאין מתקיימות מסגרות משותפות העוסקות בבירור ערכים משותפים, כדוגמת הפעילות שעסקה בזמנו בגיבוש האמנה היהודית-חברתית.
גם בנושא זה ניתן לעשות הרבה יותר על מנת להביא התנועה הקיבוצית, ואנו בתוכה, אל מקום ראוי ומשמעותי יותר בחברה הישראלית.
התחום הפוליטי: מדינת ישראל מצויה בשעת מבחן. אולי הקשה מבין המבחנים מולם עמדנו עד כה. באשר אין הוא מציבנו מול אויב וצר מבחוץ, אלא בוחן חוסננו הפנימי לעמוד האחד מול השני ולהמשיך לפעול כחברה מתוקנת, גם כאשר חילוקי הדעות קשים וקורעים. לקיבוץ הדתי כתנועה, ולחברי הקיבוץ הדתי כפרטים, יש תפקיד ומקום בחברה הישראלית בשעה קשה זו. אל נצטנע ובל נרכין ראש – קולנו ראוי שיישמע.
עקבתי בדאגה אחר הדיון הנוקב והכואב שנערך בשדה אליהו לאחר מינוי יונתן בשיא לעמוד בראש מנהלת ההתנתקות. שמחתי על התבונה והחבֵרות שבאו לביטוי בהחלטות הפנימיות שהתקבלו בסיכומו של הבירור.
כשלעצמי, בעקבות תהליך זה התחזקה דעתי כי על אף שהתפלגות קולות המצביעים בקיבוץ הדתי נוטה באופן מובהק לצידה הימני של המפה הפוליטית, ועם הכרתי את המחיר הפנימי והחיצוני שאנו משלמים, נכונה החלטתנו משכבר הימים שלא להגיע להכרעה תנועתית בשאלה הקונקרטית בנושא אחיזתנו בשטחי יש"ע.
הוועדה הרעיונית-מדינית עסקה בסוגיות אלו והחלטותיה קיבלו ביטוי ציבורי רחב בתקשורת הישראלית.

פרשות השבוע אותן אנו קוראים בתקופה זו, מספרות ומלוות תהליך מורכב ולעיתים קשה, ובמהלכו הופכת משפחת יעקב לעם ישראל. מעבר הכרחי זה - ממשפחה לעם - יביא בעקבותיו הישגים אדירים והליכים מופלאים ובמרכזם קבלת תורת ה' וירושת הארץ, ויחד עם זאת, ברבות הימים גם לסכסוכים, מלחמות אחים והיפרדות.
בהשאלה ובזהירות ראויה, ניתן להשאיל התובנות העולות מתהליך זה אל המקום בו אנו ניצבים. אני משוכנע כי בכוחנו לשמר בתוכנו המידה הראויה של משפחתיות לצד שמירה על הערכים ותפיסת העולם, באופן שיאפשר לנו להמשיך לצמוח ולהתפתח, ולהגיע לכלל ניסוח ברור של הרעיון והתפקיד, שבדרך זו בלבד נהווה תנועה הראויה לשמה.
אני מאחל לכולנו יום דיונים פורה ומועיל.
חסר רכיב