תנועת הקיבוץ הדתי
חסר רכיב

שיר אחרי מלחמה

06/09/2006
עמודים אלול תשס"ו (706) 9
שיר אחרי מלחמה
אפרת ביגמן

שלהי הקיץ, נאסף אב. את ימי המתח המכווץ שחשנו בגוף בכל שעה עגולה החליף בלבול רב ומאליה מהדהדת השאלה – "אז מה עכשיו?". כשלחצתי באחד הערבים השבוע על שלט הטלוויזיה, מתוך הרגל מותנה עוד מימי המלחמה, סיקרה המצלמה את אנשי הצפון החוזרים אל בתיהם החרבים. הם עמדו נדהמים אל מול בורות אימתניים במטבח או בחדר השינה, אחזו בידיהם חלקי טילים ומלמלו בבהלה מילים סתומות כמו "מס רכוש" או "לאמוד את הנזק". עצמתי את עיני וניסיתי לדמיין כיצד והאם בכלל ניתן לאמוד את הנזק שעשתה המלחמה בקורעה באכזריות את שלוות נפשנו, בערערה את האמון והביטחון שחשנו בשקט הצפוני שהיה לנו לבית, ומעל לכל בהמיתה את יקירינו ואהובנו שבחזית ושבעורף?

יצאתי אל רחובות העיר. בחוץ מוכרים החלו להוציא בהססנות את מרכולתם הקבועה בימים אלו – שפע מחברות כרוכות בעטיפות צבעוניות, מחברות שורה, שורה וחצי או חלקות, עפרונות, עטים, מחדדים ומחקים ועל הרצפה עשרות ילקוטים עם רוכסנים ואבזמים. הראשון לספטמבר פתאום נראה בעיני כמן משב רוח נעימה המבטיחה להשיב את השפיות על כנה, את הסדר, את השורות הכחולות הריקות שעוד יתמלאו במילים עגולות וטובות, באיחולים לשנה הבאה. א' אלול, שכנו העברי, שאף מקדים אותו השנה, יעיר ברכות את כתפיהם של המתפללים אל שירת סליחות מסולסלת – ולא אל צוויחת סירנות, האוזן תהיה כרויה לעוצמת קולו של השופר – ולא תנסה לאמוד את מרחק הנפילה. סתיו יהודי יהלך בשריקת שלכת ברחובות, ואת אגרוף הטיל שנשאר כפוף אל תוך האדמה ידגדג אט-אט הגשם שיבוא עד יצמח שם עשב דק ורענן.
תחושות אלו מבטאת היטב ובדיוק רב המשוררת הפולנית האהובה, ויסלבה שימבורסקה, בשיר, שתרגם המשורר רפי וויכרט, ושסיומו הפך עבורי למעין תפילה בימים אלו:


סוף והתחלה

אחרי כל מלחמה
מישהו לנקות.
סדר כלשהו
הרי לא יתרחש מעצמו.

מישהו חַיָּב להדוף את עיי הֶחֳרָבות
אל צדי הדרכים,
כדי שיוכלו לעבור בהן
עגלות מלאות מתים.

מישהו חַיָּב לבוסס
בטיט ובאפר,
כקפיצי ספות,
שברי זכוכית
וסמרטוטים מדממים.

מישהו חַיָּב לגרור קוֹרָה
כדי לתמוך בַּקיר,
להתקין זכוכית בחלון
ולקבוע דלת על ציריהָ.

זה איננו פוטוגני
ומצריך שנים ארוכות.
כל המצלמות נסעו מכבר
למלחמה אחרת.

את הגשרים צריך בחזרה
ואת תחנות-הרכבת מחדש.
השרוולים יקרעו לגזרים
מרֹב הַפְשָלָה.

מישהו ומטאטא בידו
עוד נזכר איך היה.
מישהו מקשיב
ונד בראש שלא נתלש.
אך כבר בסביבתם
יתחילו להסתובב כאלה,
שזה ישעמם אותם.


מעת לעת מישהו עוד
יחפּור מתחת לשיח
טִעוּנים אכולי-חלודה
ויעביר אותם לערמת השְיָרים.

אלה שידעו
מה התרחש כאן ומדוע,
חייבים לפנות מקום לאלה
שיודעים מעט.
ופחות ממעט.
ולבסוף, שום דבר.

בעשב שכיסה
את הסבות והתוצאות
מישהו חיב לשכב לו
עם שיבולת בין שִניו
ולבהות בעננים.


חסר רכיב