תנועת הקיבוץ הדתי
חסר רכיב

לזכרם

05/09/2006
לזכרם - עמודים תמוז - אב תשס"ו (705) 8
אברהם (אייבי) כהן ז"ל
נולד: ט"ז בשבט תרפ"ג ( 2/2/1923)
נפטר: כ"ח בסיוון תשס"ו ( 24/6/2006)

סעד
ביום ראשון נפרדנו מאברהם כהן, שכולנו הכרנוהו בשם אייבי.
אייבי נולד בליטא לפני 83 שנים. בילדותו עברו הוריו לוויניפג בקנדה, שם החל אייבי ללמוד ב"חדר". כאשר גדל, היה בתנועת "יהודה הצעיר", ונשלח מטעמה כשליח לארץ ישראל. בארץ נשלח לקיבוץ שדות ים. אייבי, שבא ממשפחה מסורתית לא הסתדר עם החיים החילוניים בקיבוץ, וכאשר בא לקבוצת עלומים בהרצליה, רק כדי למסור ד"ש מקנדה לאחד החברים, החליט להישאר איתם.
מהרצליה עלה להתיישבות בחזלה, ומחזלה הגיע לסעד במקום הנקרא היום "המעוז". במלחמת השחרור הגן על סעד והיה בצוות המקלעים הכבדים בעמדת השער.
לאחר המלחמה עבד כנהג משאית, והוביל את תוצרת המשק ליעדה.
כאשר הגיע גרעין ז' הכיר את גיתית, לה נישא וכאן נולדו ילדיהם נילי ואיתן.
כאשר נאלצה המשפחה לחזור לקנדה, לא הפסיק אייבי להתגעגע לישראל ולקיבוץ, ןאכן לאחר מלחמת ששת הימים שבה משפחת כהן לסעד.
בסעד חזר אייבי לנהוג במשאית, ולאחר פרק זמן עבר לעבוד בלול.
כעובד בצוות הלול עבד אייבי במסירות ובאחריות, תמיד עם חיוך, וכאשר הגיע לגיל בו יכול היה להוריד קצת משעות העבודה המשיך לעבוד כמו כולם.
בבית הכנסת עלה אייבי כל שבת וחג לברך את הציבור, עד אשר כוחותיו לא אפשרו לו זאת.
מעולם לא שמענוהו מתלונן, לא על עבודה קשה, לא על קושי הטיפול בילדיו, ואף לא על מחלתו. הפעם היחידה ששמעתיו מתלונן הייתה כאשר נאלץ, מסיבות בריאות, להפסיק את עבודתו בלול, ולעבור למקום עבודה קל יותר. משם החזרנו את אייבי ללול, בו עבד כל עוד יכול היה.
באחת ממסיבות הענף לפני שלושים שנים הגדירו אחד החברים, בין כל העקיצות על שאר העובדים - "אייבי הוא בחור טוב". אכן איש טוב היית . איש נעים הליכות ודרך ארץ.
יהיה זכרך ברוך
אשר עברון


אייבי שלנו
בהיותך צעיר, לפני הרבה שנים, עזבת בקנדה את האחיות וההורים ממניעים ציוניים.
בדרכך הענווה והצנועה עלית לארץ כדי לחפש לחבריך ב"יהודה הצעיר" את מסגרת החיים המתאימה. כאן בסעד בחרת להקים את ביתך ואת משפחתך.
אהבת את אורח החיים בקיבוץ וכאדם חברותי רכשת כאן חברים טובים ורבים, חברים אמיתיים. בלב חם ואוהב אימצת מתנדבים, שהגיעו לקיבוץ, ונהגת לתאר בפניהם את מעלותיה של הארץ. היית טוב לב, אשר נכון לעזור לאחרים. האמנת באמת ובתמים כי "אין לך ארץ אחרת".
טסת לקנדה כדי להכיר להוריך ולאחיותיך את משפחתך שלך, היכרות שארכה שתיים עשרה שנה. במהלך תקופה זו נהגת לארח ישראלים רבים שגרו בקנדה. אהבת לשוחח עימם בשבחה של הארץ ומנעת מהדוברים בגנותה את קרבתך.
בגבור הגעגועים, למרות לחץ הוריך כי תשארו בקנדה, ארזת מעט מהמטלטלים וחזרת עם גיתית, נילי ואיתן לגור בסעד בצריפים. בארץ מאד אהבת עם החברים לעשות טיולים, ורק כאן הרגשת באמת שאתה נהנה וממצה את החיים.
במהלך החיים נאלצת עם בני משפחתך להתמודד עם מחלות קשות ועם מכאובים, אותם קיבלת בהשלמה, ולכן מעולם לא התלוננת ומיעטת לבקש עזרה.
למרות הקשיים היית מסור לעבודתך ולכל הדורש בשלומך ענית בחיוך: "הכל בסידר".
אייבי, כעת ממך אנו נפרדים אך בלבנו תישאר לעולמים.
בשמך ובשם המשפחה כולה אנו רוצים להודות לד"ר אייזיק הוך ולצוות המרפאה: לאחיות ולמזכירות שסעדו אותך באהבה רבה תקופה ארוכה, שעמלו ללא הפסקה ימים כלילות כדי להקל על מכאוביך הקשים.
רוב תודות לשכנים היקרים שתמיד עזרו ותמכו, לרותי ולאבא, לריבי ולארן ("הנכד" שאימץ אותך בילדותו לסבא), לחנהל'ה שתומכת כל השנים בנילי, לכרמונה ולנלי החברה היקרה שכל השנים ברגעי שמחה ועצב תומכת ועוזרת לנו... ולעוד חברים רבים אחרים שתמיד מתעניינים, מבקרים ועוזרים – הרבה תודה.

תנוח בשלום על משכבך –
האחיינית של גיתית,
מיכל אילוטוביץ
חסר רכיב