תנועת הקיבוץ הדתי
חסר רכיב

המפדל מלכתחילה

10/05/2006
עמודים ניסן - אייר תשס"ו (703) 6
המפד"ל – לאחר הבחירות לכנסת ה- 17
יואב איתן

הקדמה
בבחירות האחרונות ספגה המפלגה הדתית לאומית מכה כואבת. הזריזים שבמתנגדיה במחנה הדתי לאומי רצו לראות בתוצאה זו את סופה של המפד"ל ולא שקטו עד שהפיצו בדואר האלקטרוני מאמרי ביקורת קשים ואף "הספד" ציני וגס למפד"ל.
בדברים הבאים אנסה לתאר, על פי הבנתי, את מקומה העתידי של המפד"ל בחיים הפוליטיים של מדינת ישראל.

אבני היסוד
המפד"ל, אשר נוצרה באיחוד תנועות "המזרחי" ו"הפועל המזרחי", נוסדה בתחילת המאה העשרים, על תשתית של הכרה דתית בצורך בבניית מדינה יהודית. ראשוני הרבנים אשר פרסמו את משנת הציונות הדתית הבינו כי ערכים כמו "תורת ישראל" ו"ארץ ישראל" נכונים מהבחינה הדתית; לא רק לאדם הפרטי לשם קיום חיוביי המצוות הקשורות ב"ישיבת ארץ ישראל", אלא הכרחיים גם לכלל ישראל. לכן קריאה לעליה אל ארץ ישראל ופעולה מעשית לכינון מדינה יהודית היו בבסיס הקמתה של תנועת "המזרחי".
תנועת "המזרחי" ייצגה מיעוט קטן בקרב היהודים שומרי המצוות בגולה ולמעשה יצאה כנגד הגישה הדתית המסורתית, אשר התבססה על המדרש המפורסם:
"אמר ר' יוסי בר חנינא שלש שבועות למה (שלש פעמים "השבעתי" – י.א) אחת שהשביע הקב"ה את ישראל שלא יעלו בחומה ואחת שהשביע את ישראל שלא ימרדו באומות העולם ואחת שהשביע הקב"ה את אומות העולם שלא ישתעבדו בישראל.. ורבי לוי אמר.. שלא תגלו את הקץ ושלא תדחקו את הקץ ושלא תגלו את סוד העיבור." (ילקוט שמעוני שיר השירים ב/תתקפו)
אמונתם זו של מייסדי "המזרחי" הביאה להצטרפותם לתנועה הציונית, מתוך מטרה לקחת חלק בבניית ארץ ישראל ובכינונה של מדינה יהודית. גישה דתית זו הביאה גם לרענון פני ההלכה בנושאים ממלכתיים של התיישבות וביטחון, של כלכלה ורפואה ושל משפט ורווחה. רענון ההלכה הציבורית התברר כצורך אמיתי בגלל שינויים טכניים וכלליים אשר חלו בעת ישיבת עם ישראל זמן ממושך בגולה, כשהוא נטול זכויות וחובות בסיסיות של עם.

לאחר הקמת מדינת ישראל
לאחר שהתגשמה השאיפה וקמה "מדינה יהודית בארץ ישראל, היא מדינת ישראל" (מתוך "מגילת העצמאות") ולאחר שמאבק של שנים נשא פרי ובעקבותיו התאפשרה השתתפות בוגרי החינוך הציוני-דתי בכל חלקיה של הממלכתיות הישראלית מבלי שנדרשו לוותר על שמירת ההלכה, נראה היה לחלק מהמחנה הדתי לאומי כי תפקידה של הציונות הדתית הסתיים וממילא אין יותר צורך במפלגה דתית לאומית. על פי גישה זו, עדיף כי יהודים שומרי מצוות יתפזרו בכל המפלגות ויתפקדו כשאר האזרחים, גישה הדוגלת בהפרדת הדת מהמדינה.
המציאות הישראלית של העת האחרונה הוכיחה, לדעתי, כי גישה זו בטעות יסודה ועדיין לא הגענו "אל המנוחה ואל הנחלה". חשוב להזכיר כי הרעיון הבסיסי של הקמת "מדינה יהודית" כולל בתוכו סתירה מובנית מבחינת ההיגיון האזרחי המודרני, מכיוון שהקמת מדינה ודבקות בדת מסוימת (ובמיוחד בדת היהודית) אינם מקובלים בעולם המודרני. ואכן, בעת האחרונה, התרבו הטוענים בקרב אזרחי מדינת ישראל, בשם אותו הגיון אזרחי, כי עלינו לזנוח את "מגילת העצמאות" ולהקים בארץ ישראל את "מדינת כל אזרחיה" במקומה של המדינה היהודית. להתפשטות גישה זו יש השלכות מיידיות על כמה מחוקי המדינה היהודית וביניהם, לדוגמא, חוקים המאפשרים הענקת דגש ממלכתי לחינוך יהודי וגם על המשך קיומו של "חוק השבות".
התפתחות מדאיגה זו מלמדת כי בגלל פגיעה מצטברת ביסודות הרעיוניים עליהם מתבסס קיומה של המדינה היהודית, יש לחזק ולתחזק כל הזמן את התשתית הרעיונית העומדת מאחרי הקמתה ויעדיה של מדינת היהודים בארץ ישראל.

הכרעת העם
הבהרה זו של הבסיס הדתי למדינת היהודים נועדה לאפשר את ניתוח תוצאת הבחירות האחרונות. על פי הבנת,י תוצאת הבחירות מראה כי רוב אזרחי המדינה, כולל חלק גדול מאזרחיה הדתיים לאומיים, חושבים כי עצם רעיון הקמת המדינה היהודית נמצא כעת בסכנה בגלל איומים ביטחוניים ובגלל התערערות רעיונית. הרוב היהודי הצביע בבחירות האחרונות עבור מי שהבטיח הפרדה פיזית מאויבינו למטרת שמירה על אופייה היהודי של מדינת ישראל.
הצבעה זו משדרת גם כי בעיני רוב הציבור היהודי מטרה של "התנחלות בכל רחבי ארץ ישראל" הופכת למשנית בשעה שעצם קיום מדינת היהודים עומד בסכנה. על פי הרגשת רוב אזרחי המדינה לא ניתן להגיע כעת להסכמה לאומית על המשך מפעל ההתיישבות בארץ ישראל ויש קודם להבטיח את המשך קיומה של מדינה יהודית.

תפקידיה של המפד"ל
בשעה שעצם רעיון קיומה של מדינה יהודית נמצא תחת התקפות רעיוניות ומעשיות מבית ומחוץ, רצוי כי מאמציה של המפד"ל יתמקדו בנושא חשוב זה, אשר הוא בעצם עילת ייסודה. לדעתי, המפד"ל היא גם בעלת היכולת המוכחת הרבה ביותר לחיזוק התשתית הרעיונית של מדינת היהודים.
אתרכז בשתי דוגמאות.
בנושא החינוך היהודי הממלכתי נראה כי קיומה של המפד"ל הוא ממש חיוני. כידוע, מפלגות דתיות אחרות פוסלות מראש את החינוך לרעיון המדינה היהודית ובין מטרותיהן לא נמצא את הכוונה להנחיל את הערכים היהודיים לכלל העם. מפלגות אלו דואגות רק למערכות החינוך העצמאיות שלהן. מפלגות אלו ינסו לקחת את מירב הזכויות מהמדינה תוך נשיאה מינימלית בנטל העשייה ובנטל האחריות הממלכתיים. לכן נציגיהם יימנעו מהאחריות שבעצם ההשתתפות בממשלה, אך יקפידו לקבל שליטה במוקדי הכרעה כספיים.
מנגד יש מגמה הפוכה, אשר אינה רואה צורך בחינוך יהודי ממלכתי. בוגרי מגמה זו יגדלו ללא חינוך יהודי מינימלי ולא יבינו את הצורך במדינה יהודית. הם לא יתמכו בהמשך קיומו של "חוק השבות" והקיצוניים שבהם אף יטיפו למדינה ככל המדינות, בעלת מיעוט יהודי דתי.
במצב כפי שתואר, למפלגה דתית הדוגלת במדינה יהודית מלכתחילה יש תפקיד עצום ודווקא במדינת ישראל בעת הזאת. תנועת המפד"ל המתבססת על גישה דתית ממלכתית חייבת לנסות ולשבת בממשלה ולדאוג משם להנחלת חינוך יהודי; גם לציבור שאינו בעל יכולות כספיות גבוהות וגם לציבור של ילדים מבתים יהודיים מסורתיים. ואכן, בעבר, דווקא המפד"ל פעלה נמרצות להקמת החינוך הממלכתי דתי ולהנחלת חינוך יהודי מינימלי בבתי הספר של החינוך הממלכתי הכללי. הניסיון מוכיח כי למען מטרות אלו לא תלחם אף מפלגה אחרת, גם לא מפלגת מרכז.
דוגמא נוספת לחיוניותה של המפד"ל היא חוק "נישואין וגירושין". גישה קיצונית אחת טוענת כי נושא זה הוא מעניינו של כל אדם ואסור למדינה להתערב בנושא אישי זה. במחנה הקיצוני השני חושבים בצורה דומה ומתכוונים כי מרגע שהנישואין יצאו מתחת ידי הממשלה, יש לייסד "ספר יוחסין", אשר יגרום לפירוד עמוק מאד בתוך העם. המפד"ל, כנציגת הממלכתיות הדתית של המדינה היהודית, ראתה בהשגת חוק זה ובשמירה על קיומו כאחד מתפקידיה החשובים.

הצבעה למפלגות אחרות
הימנעות מהצבעה למפד"ל פירושה וויתור על קיומה של מפלגה דתית לאומית בממשלה. להצבעה כזו יכולות להיות מספר סיבות חשובות.
סיבה אחת היא כעס על שקברניטיה של המפד"ל לא השכילו להבחין בחששותיהם של רוב אזרחי המדינה היהודים והמשיכו לדבר על תנופת ההתיישבות בכל רחבי ארץ ישראל, כאשר עצם קיום המדינה היהודית נראה בסכנה. בהצבעתם העדיפו אזרחים אלה את מי שהבטיח לעשות יותר לביסוסה ולביטחונה של מדינת היהודים.
סיבה שנייה להצבעה זו היא וויתור על חינוך יהודי ממלכתי והעדפת חינוך יהודי עצמאי, בגלל ירידת קרנו של החינוך הממלכתי דתי. לירידה זו תרמו ירידה בהישגים החינוכיים דתיים וכן העלות הכספית הגבוהה של החינוך הממלכתי דתי לעומת החינוך היהודי העצמאי.
נכון להודות כי סיבות אלו היו גלויות לעין כל והמפד"ל טעתה כאשר לא נתנה להן את החשיבות המתאימה בעודה בממשלה.
אך נכון גם לשאול את המצביעים למפלגות אחרות, האם הם חושבים שמטרות ממלכתיות דתיות יטופלו בצורה הנכונה על ידי מפלגות אלו. ולדוגמא, התבוננות בתוצאות החינוך הישראלי של העשורים האחרונים רומזת להיכן יגיע החינוך היהודי של ילדי ישראל אם יופקד לחסדי מפלגות שהחינוך היהודי אינו בראש מטרותיהן.

יעדיה הקרובים של המפד"ל
מתוך ניתוח זה מתבררת חשיבותה של המפד"ל להמשך קיומה של מדינת ישראל כמדינה יהודית ומתבקשות מספר מסקנות ראשוניות.
על המפד"ל "לחזור אל השורשים" של הקמתה ובשורש הקמתה עומד הרעיון הדתי של מדינה יהודית מלכתחילה.
לאחר שמדינת ישראל קמה, על המפד"ל לשים בראש מטרותיה את חיזוק התשתית הרעיונית לקיומה של מדינה יהודית; הן בציבור הדתי והן בכלל אזרחי מדינת ישראל, על ידי חינוך נכון וחקיקה מוסכמת.
רעיונות דתיים נוספים אשר קיומה של מדינה יהודית הוא תנאי להגשמתם, יתכן ויצטרכו להמתין עד להתחזקות ביטחונם של אזרחי מדינת ישראל בקיומה של המדינה היהודית. מקומם אינו בראש סולם העדיפות כאשר עצם רעיון המדינה היהודית סובל כעת ממתקפות קשות מבית ומחוץ. יתכן ובגלל מציאות דומה קבעה התורה מיד לאחר מתן תורה את הדרך בה יתנחל עם ישראל בארץ ישראל,
"לא אגרשנו מפניך בשנה אחת.. מעט מעט אגרשנו מפניך עד אשר תפרה ונחלת את הארץ" (שמות כג/כט-ל).

קבוצת יבנה
חסר רכיב