תנועת הקיבוץ הדתי
חסר רכיב

אנו חומת מגן

10/05/2006
עמודים ניסן - אייר תשס"ו (703) 6
אנו פה חומת מגן...
גילה קפלן

שנה ושלושה חודשים, 240 פרוטוקולים של ועדת העבודה הרווחה והבריאות של הכנסת, מפרידים בין זמן הצגת הנושא: מעמדם של בני קיבוץ עם מוגבלות ועד להגשת דו"ח הוועדה הקרויה על שם היושב בראשה "ועדת דולב".
ביום חמישי, 23 במרץ 2006, חמישה ימים לפני הבחירות לכנסת ה-17, הוגש הדו"ח.
שבוע לאחר מכן, מקיים אבשלום דולב את הבטחתו; "נדבר אחרי הגשת הדו"ח" ונפגש אתי לשיחה על הסיבות, המסקנות ומה שביניהם


איך כל זה התחיל?
"הקיבוץ נוסד בתחילת המאה הקודמת, כמסגרת חיים חברתית-כלכלית וחלוצית, שחרתה על דגלה, בין היתר, את ערכי השיתוף והשוויון. ערכים אלה כוננו מסכת יחסים פנים-קיבוצית והסדרים חיצוניים (בין הקיבוץ לגורמים שמחוצה לו) ייחודיים. הערבות ההדדית ששררה בקיבוץ והקביעה הערכית כי האדם-החבר נותן לחברה-הקיבוץ את מלוא יכולתו ומקבל מהקיבוץ עפ"י צרכיו, יצרו מערכת יחסים מיוחדת; הן בין הקיבוץ למדינה והן בין הקיבוץ לחבריו." (מתוך דו"ח הוועדה).
"נכון להיום", אומר אבשלום דולב, "מתוך 270 קיבוצים, עברו כ-200 להתנהלות המוגדרת כ'קיבוץ מתחדש'.בצורת ההתנהלות החדשה, נחשפים חברי הקיבוץ לסערות החיים ולמלחמת הקיום האמיתית. יש להדגיש שברוב המקרים השינויים נערכו בקיבוצים על רקע של מצב כלכלי לא טוב."
מה הביא להקמת הוועדה ואיך הגעת לעמוד בראשה?
בדצמבר שנת 2004, התפרסמה בעיתון מעריב כתבה של מרב דוד, שכותרתה "הקיבוצים נגד הנכים". הכתבה הייתה זרז אחד בשורה של תלונות שהגיעו לנציבת שיוויון זכויות לאנשים עם מוגבלויות – ד"ר דינה פלדמן, וכמובן לעיתונות. בישיבה הראשונה בועדת הכנסת, שהתקיימה באווירה קשה, אומרת הד"ר פלדמן: "... (יש) לחייב את מרכזי הקיבוצים להוציא נהלים ולקבוע תקנות שיבהירו בצורה חד משמעית את מעמדם של האנשים האלה, על מנת שיהיו חברים שווים בקיבוצים. (הקיבוצים) הקימו מדינה בתוך מדינה. אני חושבת שזו שערורייה שאין כדוגמתה."
בסיכומה של הישיבה, שהתקיימה בהשתתפות נציגי מטה מאבק הנכים, נציגי התנועה הקיבוצית, חברי כנסת ונציגים של גופים שונים, אמר יו"ר ועדת העבודה, הרווחה והבריאות – ח"כ שאול יהלום – "... קודם כל, אני אישית, ואני מניח שכל החברה הישראלית, מעריך את התנועה הקיבוצית על ערכיה. גם ברור שהיא עוברת משבר.. הראשונים שאנחנו בוטחים בהם שערך השוויון עדיין קיים ביסוד מהותם וחברתם הם האנשים האלה... סך הכל אנחנו מדברים על גוף חיובי..." בסיכום הדיון החליטה הוועדה על הקמת צוות לבחינת הנושא, שיגיש המלצותיו, תוך 70 יום, לרשם האגודות או המלצות לחקיקה, תוך שח"כ שאול יהלום, מדגיש את הצורך בהסכמה, בהרמוניה.
כאמור, עד להגשת הדוח עברה מעל שנה.
אבשלום דולב, שנבחר לעמוד בראש הוועדה הוא בן וחבר קיבוץ טירת צבי, נשוי למיכל לבית גרוס, מבארות יצחק, אב לשלושה וסבא לשני חמודים והוא אדם עסוק ביותר. בעבר היה מזכיר ארגון מגדלי הירקות ושמש כמנכ"ל מועצת החלב במשך 15 שנה. כיום הוא יועץ בנושאים ארגוניים וכלכליים במגזר החקלאי – פטם, מדגה והקרן לנזקי חקלאות.
אבשלום, שהוביל את החשיבה והתהליכים לשינויים בקיבוצו כבר משנת 1993, מודע לנושא אנשים עם מוגבלות, על רקע משפחתי; הן מצידו והן מצד אשתו והעניין קרוב לליבו. אבשלום מסביר: "הדילמה הגדולה, שהיא גם האתגר החשוב,, זה להוביל את השינוי, מבלי לפגוע במרקם העדין הקשור לאוכלוסיות החלשות. הקיבוץ חייב לקדם את מהלכי השינוי בכל הרמות; הן האישית והן הציבורית, כי הם 'סם חיים' עבורו." אולי ההבנה הזו היא שעזרה לאבשלום בגיבוש הוועדה שמנתה 13 חברים ובניהולה. במסגרת זו קיימה הוועדה 14 ישיבות מליאה ומפגשים נוספים של צוותי משנה, נענתה לפניות הציבור ומוסדות שונים. יאיר ריינמן, מזכ"ל הקיבוץ הדתי, שהמליץ על אבשלום ליו"ר הועדה, כותב לו עם קבלת הדו"ח: "... מבין השורות עולה כי מעבר להמלצות השונות, הצליחה הוועדה במהלך עבודתה ליצור בסיס של אמון בין השותפים כולם. עניין זה, המהווה תנאי ראשוני והכרחי בהתמודדות עם כל סוגיה, איננו ברור מאליו בסוגיה המורכבת עימה התמודדתם. הדברים בולטים במיוחד על רקע הקולות שנשמעו בישיבת ועדת הרווחה, בה הוצגה הסוגיה לראשונה, ומהם עולה עד כמה מעט אמון היה בתחילת הדרך ומה גודל ההישג... מצאתי לנכון להודות לך כבר כעת על הסכמתך ליטול על עצמך את המשימה, על הדרך בה הובלת את עבודת הוועדה, ועל התוצאות אליהם הגעתם בעבודתכם המשותפת..."

איך היה הקיבוץ צריך להיערך לתהליך השינוי?
מכתיב לי אבשלום שאלה, עונה ומרחיב: יש צורך להיערך כדי לתת תשובות נכונות מראש לכלל האוכלוסיות, תוך דגש על פתרון הקשיים של הקבוצות החלשות. אצלנו, בקיבוץ הדתי, המאבקים על השינויים קשים יותר, השיתוף נתפס כערך דתי ומי שמערער עליו נתפס כמי שמערער על ערכים דתיים. בכל מקרה, מנהיגות חכמה, תפקידה לצפות אל פני העתיד בתהליכים ארוכי טווח. לצערי, ברוב הקיבוצים ההחלטות מתקבלות 'אד-הוק', כאן ועכשיו.
אחת מן הסיבות למציאות זו הוא מנגנון ההגנה שפיתחנו עם השנים – "ההכחשה". בקיבוץ המסורתי לא הוקמו קרנות ביטוח ומנגנונים להבטחת החלש כי היה "ביטוח רב דורי" – כלומר הבנים (וכושר ההתפרנסות שלהם) הם שביטחו את דור האבות. הקושי בראיית המציאות שטפחה על הפנים, יצר את מנגנון ההכחשה ואת הקושי בהיערכות נכונה.

מה בכל זאת נעשה בקיבוצים?
בשנת 1984, הוקם ארגון "אהדה". זהו ארגון של הורים לבנים עם צרכים מיוחדים בקיבוצים. הקמת הארגון הייתה על בסיס התחושה של ההורים שהם אינם עומדים על קרקע בטוחה באשר לעתיד בניהם עם מוגבלות ובכוונתם לעגן את בטחון ילדיהם בעתיד, ע"י הסכם בין המשפחה לקיבוץ. למרבה הצער, המציאות בקיבוצים היום היא שעדיין רבים מהילדים אינם מובטחים על ידי הסכמי אהדה כאלה או אחרים. בשנת 1990, ביחד עם מיכה רוזנטלר ז"ל, שריכז את ועדת החברה של הקיבוץ הדתי, זכיתי להיות שותף לניסוח הסכם אהדה סטנדרטי. חלק מנציגי הקיבוצים התנגדו להסכם זה וראו בו הבעת חוסר אימון בשותפות הקיבוצית. בראשות ארגון אהדה עומד היום גדעון פלס מקיבוץ מחניים, והמעוניינים בפרטים על הארגון ובדוגמאות להסכמים, מוזמנים להיכנס לאתר האינטרנט של האירגון (דרך אתר הקיבוצים).

אל מי מדבר הדו"ח ומהן ההמלצות העולות ממנו?
את הדו"ח המלא ניתן למצוא באתר האינטרנט של אהדה, המהווה חלק מאתר הקיבוצים.
הדו"ח עוסק בשתי אוכלוסיות של אנשים עם מוגבלות בקיבוץ. האחת - בני קיבוץ עם מוגבלות, שהוריהם חברי קיבוץ, והשנייה של חברי קיבוץ עם מוגבלות במקרה זה מדובר על חבר קיבוץ שמסיבה זו או אחרת לאחר חברותו הפך למוגבל או שנתקבל לחברות בקיבוץ כנכה.
הדו"ח דן בנושאים שונים; החל בכושר התפרנסות והבטחת הכנסה של הנכה והמוגבל, עבור לדיור, לחישוב ההכנסה ולגביית דמי הביטוח הלאומי וכלה בשיוך דירות לבנים עם מוגבלות, התלויים בהוריהם ושאינם חברים. חלק מההורים לבנים עם מוגבלות רצו לכפות "חברות בכל מצב", בעיקר לצורך שיוך דירות להבטחת עתידו של הבן.
נכון להיום, עפ"י הצעת החלטה 979 שהוגשה למועצת ממ"י, יהיה ניתן לשייך דירה לבן עם מוגבלות, גם אם אינו חבר. הצעה זו הורידה את המתח אצל אותם הורים שנלחמו על שינוי מעמד הבנים. חשוב לציין ששיוך הדירה חשוב ומשמעותי, בעיקר במה שהוא מסמל ואולי גם לטווח הרחוק, אך לא תמיד משמעותי בחיי היום יום. את ההמלצות הספציפיות לגבי כל נושא אפשר למצוא בדו"ח.
מה שחשוב לדעתי היום, הוא למצוא את הכלים להפוך את מילות הדו"ח למעשים טובים בשטח, למען האוכלוסיות עם מוגבלות. ההטמעה הנכונה תשא בתוכה ברכה לחבר כפרט ולקיבוצים כקהילה ערכית.


ואכן - כיצד הופכים את ההמלצות למעשים?
ראשית כל, המלצנו למנות אדם שיניע את התהליך, יעקב ויפקח. ההמלצות עצמן צריכות להבנות בשלושה מעגלים אליהם קשור חבר הקיבוץ.
מעגל ראשון – הקיבוץ: שיכין תקנון וצוות לטיפול באנשים עם צרכים מיוחדים.
מעגל שני – המועצה האזורית: שתכשיר את מחלקות הרווחה למתן תשובות בנושאים השונים מול הרשויות השונות (המדינה והקיבוץ).
מעגל שלישי – ועדת היגוי משותפת: ועדה באחריות התנועות הקיבוציות, בה שותפים גופים שונים וכן נציגי הנכים. ועדה זו אמורה להיות גורם חשוב בהפצת מידע על זכויות (ומיצוי זכויות), הסכמים והסדרים. כמו כן תעסוק הועדה בהכשרת בעלי תפקידים להתמודדות נכונה עם שאלות הקשורות בנושא.

איך אתה רואה בעיניי רוחך את ישום ההמלצות אצלנו, בקבוץ הדתי בפרט ובתנועה הקיבוצית בכלל?
אני רואה לנגד עיניי את הקיבוץ הדתי, שרוב קיבוציו עדיין שיתופיים ומצבם הכלכלי סביר (מי יותר ומי פחות), מרים את הכפפה ונערך, כבר היום, בצורה כזו שתבטיח את עתידם של הבנים והחברים עם מוגבלות.
כבר היום, חשוב שכל קיבוץ יקים ועדה שתבנה הסכמים פרטניים יחודיים לכל ילד (או חבר) בין המשפחה לקיבוץ. הסכמים אלה צריכים להיות מגובים בקרנות ייעודיות שיבטיחו את חייהם בכבוד עד מאה ועשרים.

בפרוטוקול מספר 554 מישיבת ועדת העבודה, הרווחה והבריאות של הכנסת, שנערכה ב-23 במרץ האחרון ובה הוגש דוח הועדה המיוחדת לבדיקת מעמדם של בני קיבוץ עם מוגבלות, נאמר על ידי היו"ר שאול יהלום: "... לפני הכל, למרות שבדרך כלל מודים אחרי, אני רוצה להודות, קודם כל, ליושב ראש הוועדה, אבשלום דולב. כפי שאתם רואים הוא השקיע, למרות שזה לקח קצת יותר זמן ממה שחשבנו, וההשקעה הייתה רבה ביותר. קודם כל, תודה רבה."
מאותו פרוטוקול עצמו בחרתי גם את משפט הסיום לכתבה, וכך אומר שם אבשלום: "מתוך העדויות ראינו שיש מצוקה ושהיא זקוקה לפתרון, כשהעיקרון המרכזי של הדו"ח, שאת הפתרון משיגים בעזרת הסכמות. הסכמות זה המוטו של הדו"ח. אם ההסכמות יושגו, הרי שיהיה קל לא רק לפתור את הבעיה, אלא גם לחיות עם הפתרון לאורך שנים."
חסר רכיב