תנועת הקיבוץ הדתי
חסר רכיב

ציון במשפט תיפדה

10/05/2006
עמודים ניסן - אייר תשס"ו (703) 6
ציון במשפט תפדה
הרב מאיר ליכטנשטיין

"לימדוני הורי לחתום את ברכת המזון ב"בונה ירושלים", ולהשמיט את המלה "ברחמיו". מקור הדברים במנהג הגר"א, שסבר שירושלים לא תיבנה ברחמים אלא "בְּמִשְׁפָּט תִּפָּדֶה".
כך אומר הרב מאיר ליכטנשטיין, והוא מוסיף ומבקש לאחל לנו כי ביום העצמאות הנ"ח, נשכיל להתמודד עם האתגרים החברתיים הרבים הרובצים לפתחנו. שכן זכותנו על הארץ נגזרת מעיצוב פני החברה על ידינו


מילדותי, עת לימדוני הורי לברך לאחר המזון, לימדוני להשמיט את המלה "ברחמיו" בברכת בונה ירושלים בברכת המזון. במקום החתימה המקובלת "בונה ברחמיו ירושלים", לימדוני הורי לחתום "בונה ירושלים". מקור הדברים במנהג הגר"א, אשר לפי המסופר ב"מעשה רב" סעיף פ"ז, הנהיג כן על שום שסבר שירושלים לא תיבנה ברחמים, אלא כלשון הכתוב בישעיהו א', כז, "צִיּוֹן בְּמִשְׁפָּט תִּפָּדֶה וְשָׁבֶיהָ בִּצְדָקָה":
אודה ולא אבוש, שעם כל נאמנותי למסורת בית אבא, שנים רבות לבי נקפני על נוהג זה. עם ישראל סבל כה רבות במשך תקופת הגלות. עמנו הלך מגולה לגולה ומדחי אל דחי. האם נתעקש במטבע של ברכה לעמוד על כך שבניין ירושלים ייעשה רק באמצעות דין ומשפט? האם לא ניתן לפנות לקב"ה ולציינו כבונה ירושלים מתוך רחמים? האם גם היום איננו זקוקים לרחמיו?
היום, כשאני שב והופך בדבר, דומני שדווקא לדגש על הפדות באמצעות משפט יש חשיבות מרובה באשר לטיב ולמשמעות של פדיון ירושלים, בנין הארץ ותקומתה המופלאה של מדינת ישראל. שכן, בעוד שדגש על רחמים מפקיד את התהליך כולו בידיו של הקב"ה, המנהלו באופן חד צדדי מתוך רחמיו על עמו, הרי שהדגש על המשפט והצדקה מפקיד את התהליך בידינו שלנו. שכן, כפי שלימדנו הרמב"ם בתארו את הרקע לקביעתו שיש בידינו היכולת לחדש את הסמיכה, אנחנו מופקדים על אותה עשיית משפט וצדק:
"ואני סבור שהסנהדרין תשוב לפני התגלות המשיח וזה יהיה מסימניו אמר ואשיבה שופטיך כבראשונה ויועציך כבתחלה ואחרי כן יקרא לך עיר הצדק, וזה יהיה בלי ספק כאשר יכשיר ה' לבות בני אדם וירבו במעשה הטוב ותגדל תשוקתם לה' ולתורתו ויתרבה ישרם לפני בוא המשיח כמו שנתבאר בפסוקי המקרא".
(פירוש המשנה לסנהדרין א', ג,)
סדר הגאולה, לפי הרמב"ם, הוא הפוך ממה שחושבים רבים. בעוד שדעה רווחת היא שביאת המשיח תפתור את מצוקותינו ותבנה חברה צודקת בארצנו, הרי שהרמב"ם מציג תמונה הפוכה - הפיכת ירושלים לעיר הצדק על ידינו היא תנאי מוקדם לביאת המשיח. דברים אלה עולים בקנה אחד עם דברי הרמב"ם בהלכות תשובה ז', ה:
"כל הנביאים כולן צוו על התשובה ואין ישראל נגאלין אלא בתשובה, וכבר הבטיחה תורה שסוף ישראל לעשות תשובה בסוף גלותן ומיד הן נגאלין שנאמר והיה כי יבאו עליך כל הדברים וגו' ושבת עד ה' אלהיך ושב ה' אלהיך וגו'".
תשובה ובניין חברה צודקת הם תנאים מוקדמים לגאולה העתידה, והם מצטרפים לקביעה אחת – עתידנו בידינו. אין בדברים אלה כדי להפקיע את חסדו של הקב"ה וברכתו לתהליך תקומת האומה בארצה. ברכת ד' ניתנת לתהליך של תחייה לאומית הנעשה על ידי בני אדם. משמעות השמטת הגר"א את ממד הרחמים מבניין ירושלים הינה שאנו מייחלים לכך שהקב"ה יבנה את ירושלים בעקבות צדקה ומשפט שייעשו על ידינו!
יש מי שברכיו רפות למשמע הדברים, וכבר חש בכך הרמב"ם עצמו בהוסיפו את ההבטחה שהבטיחה תורה, שסוף ישראל לעשות תשובה. אני לכשעצמי דווקא מתעודד מהדברים. שהרי דברים נוקבים אלה מטילים לפתחנו את האחריות על גורלנו בארץ. קביעת עתידה של מדינת ישראל היא בידיים שלנו. עלינו להשכיל לבנות בה חברה צודקת, ובכך נרכוש את הזכות לממש את זכותנו על הארץ. נשוב ונפנים את שאנו אומרים כל יום בפרשה השנייה של קריאת שמע – זכותנו לשבת בארץ הטובה הזאת תלויה במעשינו שלנו.
אני מבקש לאחל לנו ביום העצמאות הנ"ח, שנשכיל להתמודד עם האתגרים החברתיים הרבים הרובצים לפתחנו. שנשכיל לפעול למען 'עובדי הקבלן', למען השכבות החלשות, למען מניעת סחר בנשים ועוד דברים הדרושים תיקון. נדע שבנפשנו הדבר, שכן זכותנו על הארץ נגזרת מעיצוב פני החברה על ידינו.
סבורני שלדברים הנ"ל יש משמעות לקראת יום העצמאות הקרב ובא, שכן אנו ניגשים השנה לחגוג כאשר רבים מבני הציונות הדתית חשים מבוכה באשר לזיקתם למדינה. אירועי ההתנתקות, חורבן גוש קטיף, ואי הודאות באשר לעתיד מפעל ההתיישבות ביהודה ושומרון, הביאו רבים במחנה הדתי לאומי לכדי ספקות ותהיות באשר למשמעות התחייה הלאומית בארץ. תוצאות הבחירות האחרונות מלמדות שהקרע אינו רק עם ראש ממשלה ששינה את מדיניותו, אלא שהקרע הינו עם חלקים רחבים של עם ישראל, שאינם נותנים כיום גיבוי למפעל ההתיישבות. קולות של תהייה נשמעים ברחבי המחנה שלנו באשר להמשך השותפות עם הציונות החילונית.
חלק מהשבר נובע מכך שבחוגים אלה רווחה תפיסה שהקמת המדינה הינה חלק מתהליך של גאולה הנעשה בידי שמים, שלא ניתן להסיגו אחור. המציאות הטופחת על הפנים והשאלה המהדהדת בחלל בדבר העיצוב העתידי של גבולות הקבע של המדינה נתפסות כמערערות את טיבו ואפיו של המהלך הגאולי.
דווקא בשעה קשה זו, ראוי לשנן לעצמנו שזכותנו על הארץ אינה אוטומטית אלא מותנית – בנו ובמעשינו. הליך תחייה לאומית אנושי כפוף לתהליכים אנושיים היכולים לכלול התקדמות ונסיגה. לכשעצמי, ברור לי שאין לנו שום אלטרנטיבה להמשך השותפות עם הציונות החילונית. רק בכוחות משותפים הגענו למה שהגענו עד היום ורק בהמשך השותפות נוכל להמשיך את קיומנו בארץ. אין בני הציונות הדתית יכולים לרשת את הארץ לבד, ללא הגיבוי הרחב של העם בישראל. ועם זאת, אל נתייאש, שכן בידינו הדבר. אם חפצי חיים אנו, עלינו לפעול בקרב החברה, ל"התחבר", לא רק במבצעי "פנים אל פנים" הנעשים לפני בחירות, אלא בפעילות מתמדת ארוכת טווח. בדרך זו נתנחל בלבבות ונקרב את הציבור הרחב במדינה לעולם ערכינו.
לפעילות בשדה החינוך אין תוצאות מידיות. מדובר בחריש ארוך טווח, שבסופו קציר. אך אל ירפו ידינו, שכן כפי ששרו רבים במהלך הקיץ, "עם הנצח אינו מפחד מדרך ארוכה".

בית שמש

חסר רכיב