תנועת הקיבוץ הדתי
חסר רכיב

עין הנצי"ב

19/02/2006
עמודים שבט תשס"ו (701) 4
עין הנציב חוגגת שישים
"פסיפס קיבוצי"

בט"ו בשבט לפני שישים שנה עלתה על הקרקע קבוצת 'אמונים'
עם העלייה לקרקע קיבלה את שמה: עין הנצי"ב.
'פתחו של גן העדן'
כך כינה את עמק בית שאן אשתורי הפרחי בספרו "כפתור ופרח"
ולא תמיד חשו כך המתיישבים בעמק.
אבל היום, שישים שנה אחרי, יש דשאים ועצים, בתים ומזגנים, ילדים, נכדים ונינים. יש נחת.
"בת שישים פוקחת עין
ונועלת נעלה.
יום גדול ממתין בפתח,
זה היום שלה"
כתב דידי מנוסי לקבוצת גבע בהגיע לגיל שישים.
אנו מאחלים לקבוצת עין הנצי"ב כי בהגיעה לגיל המכובד תחגוג את היום, ותמשיך לפרוח ולשגשג.
קהילת עין הנצי"ב
"עין הנצי"ב היא המקום הכי טוב בארץ ישראל" מצהיר גדעון ישראלי, מנהל הקהילה ובן הקיבוץ, בשכנוע פנימי עמוק. "המשימה המוטלת עליי היא לשכנע, לפחות את חברי עין הנצי"ב, בנכונות של הסיסמא, וזוהי לא סתם "גאוות יחידה". אם נבדוק בפרמטרים אובייקטיביים, נראה שיש כאן חברה טובה, סביבה נעימה ופעילות חברתית וקהילתית ברמה גבוהה".

לפני שלוש שנים, בתוך משבר כלכלי וחברתי, נבחר מנהל קהילה חיצוני שהתחיל מהלכים של שינוי. לפני שלושה חודשים "חזר התפקיד הביתה" עם בחירתו של גדעון לתפקיד. גדעון הוא ממאמיני השיתוף, אך כאיש החי בתוך עמו, הוא יודע שחשוב להוליך את הקיבוץ בדרך המתאימה לו.
לצד גדעון ישראלי עובד צבי פרלמן כמזכיר חברתי, ועל הצד המשקי – ידידיה צור.
גדעון מאמין שהצלחה כלכלית היא מפתח מרכזי בהצלחה חברתית, ושמח לציין שבעין הנצי"ב עוסקים הרבה ב"צרות של עשירים"- יש דיונים בנושא נוי, גודל הבתים והעלאת הסטנדרטים,תוך מודעות למשמעויות הכלכליות.
בכדי להגיע להצלחה כלכלית, נעשו בעין הנצי"ב מהלכים להפרדת הקהילה מן ה"עסק", כשגם ענפי הקהילה מתנהלים כעסק עם מטרות ויעדים, ויש מעקב צמוד על הביצוע.
חשוב כמובן להזכיר את הענפים היצרניים, כשבראשם "פלציב", הרפת, ענפי החקלאות למיניהם וכן יזמויות רבות כמו: "בראשית" – משרד אדריכלות, "תמר" – מוצרי יודאיקה, "יציב" – מכון לאחזקת מכוני חליבה, ועוד.

ובכל זאת, מה השתנה מהקיבוץ המסורתי?
בעין הנצי"ב מתגוררות כיום 16 משפחות של תושבים. לטובת הרחבת הישוב, ישנה תוכנית לקלוט "תושבים- חברים" שיבנו את ביתם בתוך חצר הקיבוץ (בתחומי "הקו הכחול"- תכנית המתאר של הקיבוץ). ה"תושבים- חברים" יצטרפו כשותפים שווי זכויות בקהילה, ללא שותפות ב"עסק". שינוי נוסף הוא ההפרטה. בשנים האחרונות בוצעו הפרטות מסוימות, בעיקר בענף המזון.
"מקובל על כולם שכל שינוי נוסף צריך להתקבל ברוב של שני שלישים בקלפי.
המטרה שלי היא לנסות ולתת פתרונות שיתופיים שיתאימו למציאות העכשווית", מסכם גדעון.
עין הנצי"ב היום, בתנופה של בניה וקליטה – מקום (הכי) טוב בישראל!
בשיבה טובה
עיתון "הקיבוץ" מחלק בסוף כל שנה (אזרחית) "דובדבנים"- אותות הצטיינות ליחידים ולקיבוצים על הצטיינות. השנה קיבלה עין הנצי"ב דובדבן – אות הערכה למערכת הטיפול בקשישי – וותיקי הקיבוץ, על טיפולה המסור. וכך דיווחה לעיתון "הקיבוץ" מנוחה זכאי, רכזת חברה בקיבוץ הדתי:
"בקיבוץ עין הנצי"ב עובדת במרץ מזה מספר שנים ועדת הקשישים בראשותה של ציפי נוימן ובטיפולה הנמרץ של זיוה פש, מטפלת הפריפריה. מלבד הקשישים המתגוררים ומטופלים בבית הסיעודי במקום, ישנם עוד וותיקים רבים המקבלים את כל הסיוע הדרוש בביתם באמצעותה של מטפלת הפריפריה, החל מדאגה להחלפת המטפלים הצמודים בימים שאלה בחופש, דרך קשר שוטף עם הבנים כשההורים מאושפזים חלילה בבי"ח ועזרה בטיפול בם, וכלה בזוטות כמו לערוך להם קניות במרכולית לקראת ביקור ילדיהם או נכדיהם ודאגה להסעות וניוד הקשישים לעבודה, חדר אוכל, ערבי תרבות וכד'. קיימת הקפדה ודאגה אישית לכל פרט ופרט.
בעין הנצי"ב קיימת מסורת בת שמונה שנים, בה מוקדש שבוע שלם לוותיקים: "שבוע בשיבה טובה". השנה, כחלק מחגיגות ששים שנה לקיבוץ, התקיים שבוע זה בסימן "בית אבי". השבוע נערך בשיתוף עם ועדת תרבות. יום אחד בשבוע זה הוקדש למען קידום הפקת דיסק משפחתי עם אילן יוחסין לכל משפחה. בנים, גם אלו שאינם מתגוררים בקיבוץ, ליוו את הוריהם ביום של בילוי ולמידה בבית התפוצות. גם בנים שעזבו ושהוריהם כבר נפטרו יכלו לקחת חלק בפרויקט.
הפעילויות בשבוע מבורך זה ולאורך כל השנה הן פעולות המעידות על היחס והטיפול המסור של הצוות לאורך כל הזמן".


הנצי"ב
קיבוץ עין הנצי"ב קרוי על שם הרב נפתלי צבי יהודה ברלין – הנצי"ב מוולוז'ין (1817-1893),
ראש ישיבת וולוז'ין ומגדולי התורה במזרח אירופה במאה ה- 19.
ב"המתמיד" שכתב חיים נחמן ביאליק, ניתן ללמוד על אופי ישיבת וולוז'ין, בה למדו יותר מארבע מאות תלמידים. הנצי"ב רחש אהדה רבה למפעל ההתיישבות בארץ ישראל והיה חבר פעיל בתנועת חיבת ציון. בחייו התפרסמו ספריו "העמק שאלה" ופירושו לתורה "העמק דבר" וכן שו"ת ופירוש לשיר השירים. לאחר מותו, התפרסם ספר חידושיו על הש"ס "מרומי שדה". מעניין לציין שבניו, המוציאים לאור, סירבו לכתוב את תולדות אביהם בפתח הספר, מאחר שהוא ראה בסיפורי קורות רבים "ביטול תורה". בנו, הרב מאיר בר אילן, היה מדמויותיה הבולטות של הציונות הדתית וממנהיגיה. (על שמו נקראה ישיבת בר אילן והישיבה התיכונית "נתיב מאיר").
"המעיין"
התברכה עין הנצי"ב ב"מעיין". כשבכל קיבוצי העמק סבלו מהחום, בעין הנצי"ב היה מקום לצנן בו את הנפש. כשכולם בנו בריכות (בוץ), בעין הנצי"ב שכשכו במי המעיין הצלולים.
עברו השנים, גם בעין הנצי"ב שוחים בבריכה, ובמעיין נפגשים כל אנשי הקיבוץ ב"תשליך".
זוהי פינת חמד לבני נוער, צעירים וצעירים ברוחם.

אמנם, מדברים כולם על ה"מעיין" אבל דעו לכם, שבשלושה מעיינות התברכה עין הנצי"ב, ושלושתם קיבלו את שמות הנצי"ב מוולוז'ין: נפתלי, צבי, יהודה.
ההתאמה בין השם העברי לשם הערבי הקדום נעשתה על פי הצליל.
מעיין יהודה (עין אל עמוד) הוא המעיין הגדול והמוכר לכל. המעיין נובע בספיקה של
120- 140 מק"ש, תלוי בעונה. טמפ' המים 22-24 מעלות לשנה, ורמת המליחות: 900- 1000 מגכ"ל.
מעיין נפתלי (עין נסרא) שוכן בצד הדרומי, צמוד לגדר הקיבוץ.
ומעיין צבי (עין צבחא) באזור הרפת.
שלושת המעיינות יחד נותנים כ- 350- 400 מק"ש, והם מתחברים לרשת שנותנת מים טריים וחמים לבריכות עין הנצי"ב, המשמשות לגידול דגי אמנון. משם ממשיכים המים ומגיעים לתעלת מינוס 200, מוביל המים המרכזי של כל מזרח עמק בית שאן, ומשמשים להשקיית גידולי שדה כגון כותנה, תירס וכו' וכן להשקיית מטעים.
"פלציב" – מוצרי פלסטיק מוקצף
בשנות השבעים נכנסה עין הנצי"ב לעידן התעשייתי. זה התחיל במפעל קטן יחסית, שייצר רשתות לאריזת תוצרת חקלאית (בזמן שחשבנו שישראל תמשיך להיות מעצמה חקלאית).
כיום, "פלציב" הנה חברה רב לאומית ורב תחומית- למפעל חברות בת בקנדה ורומניה וכן חברת שיווק באנגליה. המפעל משווק חומרי גלם וכן מוצרים מעובדים בתחומים שונים: בתחום האריזה למוצרים רגישים (תעשיות ביטחוניות, אופטיקה ועוד), בתחום הבידוד והאיטום, בתעשיית הרכב, והמוכר לכולנו – תחום תרבות הפנאי - משחקים, קוביות ומזרונים. כמו כן, ממשיך המפעל בשיווק רשתות האריזה.
מבחינה כלכלית, רווחי המפעל בריאים ותורמים רבות לכלכלת הקיבוץ. הוא מהווה מקור תעסוקה
לכ- 40 חברי משק ועוד מעל 130 עובדים מיישובי הסביבה.
את המפעל מנהל מאיר לנגר, חבר עין הנצי"ב שהגיע לעין הנצי"ב בגרעין האמריקאי.
מדרשת הבנות של הקיבוץ הדתי
"אין אדם למד תורה אלא ממקום שלבו חפץ" (עבודה זרה)

לפני עשרים שנה, בשנת תשמ"ו (1986), הוקמה בעין הנצי"ב מדרשת הבנות של הקיבוץ הדתי. המדרשה הוקמה ביוזמתן של נשים צעירות שחפצו בלימוד תורה מעמיק, כזה המתקיים בישיבות.
"ייחודה של המדרשה", מסבירה רחל קרן, מוותיקת המורות שבמדרשה, "הוא ברוחב ובעומק הלימוד, ובעיסוק הנרחב בתחומי דעת רבים ביהדות. הלימוד בבית המדרש מתקיים בעיון מעמיק במקורות היהדות, תוך שאנו פותחים את שעריו ופתוחים לקשר עם עולמות דעת שמחוץ לבית המדרש. מושם דגש על פיתוח האישיות של הבנות הלומדות, הן על ידי פיתוח יכולות וכשרים של לימוד עצמי וכן בהזדמנות הניתנת לכל בת ללמוד, לתהות ולברר בכל נושא שחשוב לה בעולמה היהודי. מאפיין חשוב במדרשה הוא הדיאלוג; דיאלוג בין צוות המורות והמורים לבנות, דיאלוג בין הבנות לבין עצמן תוך כדי הלימוד המשותף, ומעין "דיאלוג" עם הטקסטים הנלמדים.
ראש המדרשה הוא הרב אלי כאהן, כשעל ידו צוות רמי"ם: רחל קרן, הרב אסי בלנק, שולמית קיציס, הרב שמעון פיזם ואסתר פישר.
במדרשה מתקיימות מספר תוכניות:
תכנית מעיין – תוכנית שילוב תלת שנתית של לימודים במדרשה עם שירות בצה"ל בחיל החינוך, רווחה או מדור נפגעים. 36 בנות לומדות בתכנית זו וזהו המחזור השמיני.
תכנית יובל- תכנית לימוד שנתי לבנות לפני שירות צבאי או לאומי. בתכנית זו משתתפות גם בנות מחו"ל.
יובל בוגרות: תכנית לימוד לבנות לאחר צבא ושירות לאומי.
תכנית נוספת נקראת שנה ב', והיא מיועדת לבנות בוגרות מדרשות.
בשנה האחרונה עברו מגורי הבנות שדרוג עם בנייתם של שלושה מבני פנימיה חדשים. בית המדרש, כיתות הלימוד והמשרדים, לעומת זאת, שוכנים בתוך קרוונים צנועים, מה שלא פוגע בלהט הלימוד. ובעתיד הלא רחוק – כך מקוים כולם, יבנו גם מבני הקבע של בית המדרש והכתות.

חסר רכיב