תנועת הקיבוץ הדתי
חסר רכיב

דבר העורכת

19/02/2006
עמודים שבט תשס"ו (701) 4
דבר העורכת
שלום לכם,

בארץ אהבתי השקד פורח,
בארץ אהבתי מחכים לאורח,
שבע עלמות,
שבע אמהות,
שבע כלות בשער.

בארץ אהבתי על הצריח דגל,
אל ארץ אהבתי יבוא עולה רגל.
בשעה טובה,
בשעה ברוכה,
המשכיחה כל צער.

אך מי עיני נשר לו ויראנו,
ומי לב חכם לו ויכירנו.
מי לא יטעה,
מי לא ישגה,
מי יפתח לו הדלת?


את השיר הזה כתבה לאה גולדברג, שהלכה לעולמה בחודש שבט לפני 36 שנים.
וכך גם אנחנו מוצאים את עצמנו בחודש הזה בארץ אהבתנו, כשהשקד פורח.

בימים אלו, כשאני הרבה בדרכים, בארץ אהבתי, קורה שמישהו על הכביש מצפצף לי. תגובתי הראשונית לרוב תהיה- מה אתם רוצים ממני! אבל למען האמת, הרבה פעמים הצפצוף היה במקום, והוא אזהרה או סימן מפני סכנה.
גם לתושבי הדרום, ובהם חברים בקיבוצים סעד ועלומים מצפצפים. "שחר אדום" קוראים לזה. לא תמיד אנחנו שומעים (או מקשיבים) לחיי היומיום, לחששות ולפחדים.
המזכירות הפעילה של הקיבוץ הדתי ערכה את ישיבתה הקבועה בסעד ועלומים כדי לשמוע על המצב ולהזדהות. בגיליון תמצאו קצת ממה שעובר על אנשי סעד בכתבתה של ג'ין סימון, שמסתכלת על המצב בחיוך. נקווה שנוכל להמשיך ולחייך.

"בארץ אהבתי על הצריח דגל"... והדגל הזה, יכול להיות גם דגל אזהרה...
סימן ואיתות לשמירה על הקיים, להסכמה, לתרבות ויכוח. חלק מן הויכוח מגיע ל"עמודים", ולגיליון הבא, שיצא לאור לפני הבחירות, אנו מזמינים אתכם להביע דעה....
(פרטים במערכת ובמזכירויות הקיבוצים).

"מי עיני נשר לו ויראנו, מי לב חכם לו ויכירנו...". בין כל הצפצופים והאזהרות אנו מוצאים זמן בחודש שבט להביט סביב ולהקדיש מקום לפריחה, לגנים ולשמחות...
ומשתדלים לא להחמיץ ולפתוח הדלת לברכה ולכל הטוב שיש סביבנו.

גילה קפלן


חסר רכיב