תנועת הקיבוץ הדתי
חסר רכיב

יקים הורן ז"ל

23/01/2006
עמודים טבת תשס"ו (700) 3
יקים הורן ז"ל

נולד: י"ג בטבת תשכ"ב – 20.12.1961
נפטר: כ"ה בחשוון תשס"ו – 27.11.2005

קבוצת יבנה
בסופו של דבר, מותך בא בפתע. ידענו יחד אתך בימים האחרונים שאין דרך חזרה, וביקשנו רק שלא תדע ייסורים. חברים רבים שראו אותך דועך ונלחם ביקשו לדעת - מה בעצם יש לך?

אני פותח את האלבום כדי להיזכר קצת. הנה אנחנו בפעוטון מחופשים לאינדיאנים ואתה בגובה של כולם. ובגן, באיזו מסיבת סיום, צוחקים מאוד, לראשינו כיפות בד רקומות ומאחורינו סבא חיים אייזנר שלך.
ואתה זוכר בודאי את העונש שקבלנו כולנו בכתה ב' או ג' לא ללכת לדרבי הכדורעף במוצאי שבת מול בארות-יצחק. כולם חוץ ממך. וכשחזרת בריצה ל"בית עדנה" הספקת לצעוק: "ניצחנו, ניצחנו!" ובחושך נפלת לבור ונעלמת לנו. הצלקת ברגלך מאז, נראתה עוד שנים רבות.
אני זוכר אותך כילד שמח, טוב לב ופעיל, שלמרות מגבלות הגוף לא נעדר משום פעילות ולא נשאר מאחור באיזשהו תחום: טיולים, מחנות קיץ, שיעורי ספורט ומשחקים. תמיד היה לך קצת יותר קשה ותמיד עשית הכל בלי הנחות ובלי עזרה מיוחדת.

אני זוכר תסכול מסויים כשיצאנו לצבא ואתה לא, אבל ידעת למלא תקופה זו בפעילות בתחומים אחרים ולבסוף מצאת את עצמך מספר שנים במלכישוע, הזכורה לך לטוב במשך שנים אחר כך.
ימים יפים היו לנו בתקופה שלאחר הצבא, כשחזרת ממלכישוע והיינו חבורה קטנה ומגובשת שהרבתה בפעילות מגוונת. אתה, שכל חייך ביקשת פעילות חברתית, התגעגעת לימים אלה לא פעם בקול רם.
דרך ארוכה עברת בחייך הקצרים והדרך לפעמים קשתה עד מאוד. קשיים ותקווה, ייסורים והתחזקות. תמר שנהרגה, אבא שנפטר, וכן חבריך הטובים ישי ואלדד. בזמן האחרון, כשניתן היה להעניק לך מעט מהמגיע לך, הגבת במבוכה גדולה, כאומר - מה כל המאמץ הקיבוצי הזה עבורי.

"מי יעלה בהר אדוני ומי יקום במקום קודשו, נקי כפיים ובר לבב..."
נקי כפיים ובר לבב!
האם יש מישהו בינינו שיקים חייב לו התנצלות? בקשת סליחה? יישור הדורים? אינני זוכר אותו מרע למישהו, לא במעשה ולא בדיבור, לא ברצינות ולא בצחוק. תם וישר. ואם טעה בשגגה, הרי המבוכה שלו ניכרת לעין וכולו חרטות והתנצלויות.

הלכת מאתנו איש קטן, קטן בגוף אבל גדול בתום לב, בצניעות, בענווה, ביושר, אוהב האדם, אוהב העם ואוהב הארץ.

לחנה, אריה, אוסי, מיכל, עדי וכל המשפחה
כבר מלאה כוס הייסורים שלכם
מי ייתן ולא תדעו עוד צער.

יקים, לך לשלום ותנוח בשלום.
תהא נשמתך צרורה בצרור החיים.

נעם עמיר, קב' יבנה


יקים יקירנו, מחמל נפשנו
הנשימה האחרונה שנשמת היום בבוקר היתה נשימה של זכות ותום.
כמו הנשימה הראשונה שלך כשיצאת לאוויר העולם.

ובין לבין היו שנים של התמודדות וגבורה, והרבה קושי וכאב פיזי ונפשי יחד עם הצלחות והתקדמות וחיים טובים וצחוק ולימוד וטיולים בארץ ובעולם והרבה חברים ואידיאולוגיות מוצקות, עקשנות, והמון המון אהבה ואכפתיות ורצון להיטיב ותמיד לעזור, לעזור, לעזור.

היית מסור ונאמן לחברי הקיבוץ.
האמנת בכל לבך בעקרונות הקיבוץ והיית מחוייב באופן מוחלט לכללי המשק ולהחלטותיו.
גדלות קומתך, יקים, היתה ביכולת הנתינה שלך, ברוחב הלב ובאהבה שאינה תלויה בדבר.
אני יודעת שבאת לעולם לתת לכל אחד מאיתנו שיעור חשוב לחיים.
השיעור שלך היה שאדם הוא גוף, נפש ונשמה והעיקר הנפש והנשמה.
אני זוכרת זיכרון רחוק: ערב סוכות, וחיים אייזנר בברכת המזון מברך ומטעים: "הרחמן, הוא יקים לנו את סוכת דוד הנופלת". ואתה, פערת עיני ילד זורחות וגדולות ולא היה מאושר ממך.
בחודשים האחרונים שאלנו - איה אותו רחמן? ואתה בדרכך האמיתית האמנת בו ובחסדיו.
ובעל הרחמים התגלה היום בבוקר וחסך ממך סבל מיותר.

אחותך, אסנת בראל (הורן)
חסר רכיב