תנועת הקיבוץ הדתי
חסר רכיב

תגובה: מיתוס מצדה

19/01/2006
עמודים טבת תשס"ו (700) 3
תגובה: מיתוס מצדה (עמודים כסלו תשס"ו)
מכתבים למערכת

לכבוד
עורכת "עמודים"
הגב' גילה קפלן

ג.נ.,

לפני שלוש שנים, אחרי 35 שנים של ניהול דפוס "רהב", פרשתי מעבודתי והעברתי את הניהול לידיים הנאמנות של שני בני, יובל ועידו ושל חתני חנן סרייסקי.
מדי פעם אני מבקר בדפוס לראות ולשמוע. לעתים, מתוך סקרנות טבעית, אני מעיף מבט בחוברות וספרים שנדפסו בדפוס. והנה, עיני נתקלו בחוברת מהודרת, מודפסת בצבעים: "עמודים" מספר 699.
צד את עיני המאמר "עמוד ראשון" מאת דניאל איילי. ובכותרת משנה: "מצדה – מיתוס גבורה או שרלטנות פוליטית". תהיתי: "שרלטנות פוליטית"?
המשכתי לקרוא בפסקה השניה נאמר: "בסתיו 1942 עמד הצבא הגרמני בשערי ארץ ישראל, והיישוב נתקף בחרדה גדולה מפני אפשרות כיבוש הארץ על ידי הצבא הגרמני...".
למקרא הקטע הזה הזדעזעתי. אני חוויתי את התקופה. צפו ועלו בי זיכרונות מאותם ימים, ובפרט כשקראתי את הקטע של אחד מחברי רמת הכובש: "לא אתן שתובילוני לעקידה, אולי אלך למות, אבל מתוך מלחמה עד טיפת דמי האחרונה".

אני יליד ירושלים, 1920. הייתי חבר באחת מתנועות המחתרת. מנינו אז, בשנת 1942, 484,000 יהודים לעומת 1,135,000 ערבים. והנה השטן בעצמו, הצורר הנאצי, עומד בשער לכלותנו. חרדת מוות אחזה אז את היישוב היהודי הקטן. עוד לא נגאלנו מזוועות "מאורעות" 1939-1936 וכבר קפץ עלינו רוגזו של זה, הנאצי, והגרוע מכל עוד צפוי, חס וחלילה.
התוכנית הייתה לרכז את הישוב היהודי בכרמל ושם להילחם לחיים או למוות.
ברוך השם עברנו את המלחמה בשלום.
דבריו של חבר רמת הכובש, העלו בזיכרוני את השיר שכתבתי באותם ימים, ערב פסח תש"א (1941) תחת הרושם המזעזע של כוונות הנאצים.
יוסף רז

ערב פסח תש"א

ואם תבוא השעה...
והֻמחש הנחוש, אל תרתע!
אל תפן גב לזד ותנוס
ממנו גם בשאול אין מנוס
פניך אל בדמע תרטיב
אף אנחה לא תיטיב.
אל זעקה ובל תחנונים,
לפני בני זנונים
גם למוקד כאבותיך אל תעל,
כחניכי הגלות
ורק ורק אצבעותיך כוֵוץ לאגרוף
ועשת ימינך אז כבודך תחשף.
לא בן שם יעבוד זרע יָפֶת
וטוב מות כאריה מחיה וכעבד
זה הריב לא מתמול הוא
וגם המחר לא יפסיקהו.
זכור! בעורקיך דם מכבים נוזל,
שמקורותיו הררי הנחֹשת והברזל,
וכירדן אשר מימיו לעולם לא ייבש,
כן גם דמך לא ייבש

אך אם לא כיהודה תוכל השב השערה
אין דבר! הצת האש ותוקד הבערה;
נגד עיניך שים שמשון ושאול,
הן סיפור עמך בדם ואש מהול.
לפֹת העמודים! הנף החרב!
וחרבך תחסל עמל אויב...
ומבין קצף שפתותיך אז קולך ירעום:
"תמֹת נפשי עם פלשתים!"...
חסר רכיב