תנועת הקיבוץ הדתי
חסר רכיב

דמוקרטיה וערכים

19/01/2006
עמודים טבת תשס"ו (700) 3
דמוקרטיה וערכים
מאת: בנימין הולצמן
תגובה למאמרו של ד"ר אלחנן בר-לב מהגיליון הקודם

גיליון עמודים האחרון (ברכות לעורכת החדשה) נפתח בדיון על מעשה אנשי מצדה, שהוצג על ידי הציונות בראשיתה כמעשה גבורה, למרות שיכול היה להיתפס באותה מידה, להצעת דניאל איילי, כמעשה קנאות דתית. נראה שפתיחה זו הולמת היטב את מחקרו של ד"ר אלחנן בר-לב, אותו סוקר המחבר מיד לאחר "העמוד הראשון".
התלבטות בין ערכים הינה מנת חלקו של כל המאמין וחי על פי ערכים. לעיתים רבות מימוש של ערך בו אנו מאמינים יתנגש במימושו של ערך אחר, ועלינו לבחור כמעט כל העת בין טוב לטוב. לכן, נושא מחקרו הסוציולוגי של ד"ר בר-לב, הבודק "קונפליקטים ערכיים בחינוך הממלכתי דתי", מאלף וחשוב.
כמעט כל הערכים המכונים "ערכי הדמוקרטיה" נמצאים, בניסוח כזה או אחר, בתוך עולם ההלכה. לאותה התלבטות ערכית נמצא גם ניסוחים פנים הלכתיים, כדוגמת "גדול כבוד הבריות שדוחה את לא תעשה שבתורה", "ועשית הישר והטוב", "צער בעלי חיים דאורייתא", "חביב אדם שנברא בצלם" ועוד רבים.
במאמר הקצר של ד"ר בר-לב ישנה הגדרה ל"ערכים", אך המחקר עוסק אך ורק ב"ערכים דתיים" המתנגשים לעיתים עם "ערכים דמוקרטיים" - ביטויים שאינם מוגדרים בכתבה ונראה שהינם קשים מאד, בלשון המעטה, להגדרה.
ניתן, כמובן, לשאול את התלמיד "כיצד תכריע בקונפליקט בין ערך דתי לערך דמוקרטי", או, לצורך ההמחשה, "כיצד תנהג באם החוק יורה לך לחלל שבת". בשאלות אלו נראה שאין צורך במחקר, ותשובת התלמידים ברורה מראש. אם נרצה להתמקד, אפשר לשאול, למשל, "כיצד תכריע בקונפליקט בין ישראל כמדינה יהודית לבין שוויון אזרחי". חסרונות הצעה זו ברורות (לפחות בגיל הנחקרים), ולכן בחר החוקר לחבר היגדים בהם "קיים מתח בין הערך הדתי לערך הדמוקרטי".
וכאמור, כוונתו רצויה, וייתכן שאפשר היה לנסח היגדים ערכיים אובייקטיבים לחלוטין. אך דא עקא, שבניסוחו את ההיגדים התייחס ד"ר בר-לב לערכי דמוקרטיה ולערכי דת הידועים לו, ואינם בהכרח גלויים לקורא, וכך הכריע את דעתו של הלומד בחמ"ד מבחינה ערכית, עיתים לשבח ועיתים לגנאי.
שנאת הזרים, למשל, קיימת במקומות רבים בעולם. אפשר אולי לנסחה בצורת "ערכי לאום" וכדומה. בעינַי יש כאן פגיעה בערך אהבת האדם. באם שנאה זו פוגעת בזכויות המיעוטים, אפשר ויש כאן פגיעה ב"ערכי הדמוקרטיה". זכה תלמיד החמ"ד המתנגד לנתינת זכויות לערבים מתוך שנאה, להגדרתו במחקר כמצדד בערך ה"דתי" (???) "ישראל כמדינה יהודית", בבחינת "והוי דן את כל האדם לכף זכות". ואפשר שחברו של אותו תלמיד אוהב כל אדם שנברא בצלם, אך סבור שמבחינה ערכית יש להתנות שוויון זכויות בשוויון חובות, ולכן הוא נגד "שוויון זכויות" למי שאינו משרת בצבא, כולל חרדים, ערבים, ומיעוטים נוספים. תלמיד זה מבחינתו נאמן לערכי הדמוקרטיה, ואינו רואה כאן שום ערך דתי. אפשר לחלוק עליו בהגדרת ערכי הדמוקרטיה, אך ד"ר בר-לב יגדירו כמעדיף ערך דתי על פני ערך דמוקרטי.
היגד נוסף שמבטא, על פי המאמר, ערך דמוקרטי לעומת ערך דתי: "על חייל דתי לבצע הוראה של פינוי יישוב על פי החלטות הממשלה". שוב, באם תלמיד החמ"ד הנשאל סבור כי "טרנספר הוא גבולות הציות", כפי שלמד ממורו ורבו השר לשעבר יוסי שריד, ומאמין כי פקודת גירוש, בין של יהודים ובין של ערבים, היא פקודה שדגל שחור מתנוסס עליה, אזי על פי ערכי הדמוקרטיה לשיטתו, אסור לחייל לבצע פקודה זו. אפשר לחלוק על פרשנות זאת (ואעיר שאת דעתי הבעתי באחת העצומות), אך ודאי שאינה בהכרח "ערך דתי" מול "ערך דמוקרטי".
גם "טובת המשפחה", המופיעה בהיגד הראשון, נראית בעיני כערך דמוקרטי (או שמא, בשיח זה של זכויות, יש לומר "זכות המשפחה לנוכחות הורה"), לפחות כמו שירות צבאי, שלדעת הכותב בארצנו הוא ערך דמוקרטי.
ד"ר אלחנן בר-לב נזהר בשאלותיו ולא שאל, למשל, לגבי כל נישואים אזרחיים, אלא אך ורק על כהן וגרושה, למרות שאפשר (וכך אף עניות דעתי), שכל כפיית נישואין הלכתיים הינה פגיעה בערכי הדמוקרטיה. הכותב גם "מרשה" בשאלתו אי גיוס המצטיינים בלימוד תורה, ורואה פגיעה בערך הדמוקרטי של "שוויון אזרחי" רק באי גיוס גורף של לומדי התורה (ולא מאפשר, למשל, לקבוע את מספר הלומדים כאחוז מסוים מכלל המתגייסים, וכדומה).
אפשר לומר שד"ר בר-לב מגדיר את העקרונות המקובלים עליו או על "הציבור הנאור", בעיניו, כערכים דמוקרטים. עולם הערכים ה"מבטא ערך דמוקרטי" הוא נישואים אזרחיים לפסולי חיתון, ציות לפקודת גירוש יהודים, גיוס לומדי תורה שאינם מצטיינים והעדפת שוויון הזדמנויות על פני טובת המשפחה.
חבל שהמחקר המקיף והמפולח הנ"ל אינו נותן תשובות בדבר קונפליקטים ערכיים אמיתיים בעולם תלמידי החמ"ד.

תשובת דר' אלחנן בר - לב

לבנימין הולצמן שלום,

תודה לך על תגובתך למאמרי העוסק בקונפליקטים ערכיים בחמ"ד.
ראשית עלי לציין כי התמצית המובאת בבטאון אינה כוללת פרקים שלמים שתוצאותיהם מובאות במאמר. זאת, כמובן, בשל הכורח לצמצם. אלא שאינני פטור מן התהיות העולות ממכתבך.
ישנן שתי דרכים עיקריות שבהן ניתן להתייחס לערכים: דרך אחת היא הפילוסופית, המגדירה ערכים וקונפליקטים ערכיים במנותק מהווייתם המציאותית. מטרתה של דרך זו היא לעורר חשיבה מוסרית או לפתח בלומד או במלומד תפיסות הכרתיות אלו ואחרות. דרך שניה מחוברת למציאות, ובמסגרתה ניתן לנתח ערכים וקונפליקטים ערכיים עפ"י הקשרם, ובה השתמשתי בחיבור, שתמציתו הובאה ב"עמודים".
חמ"ד הינה מערכת בעלת שני "סדרי-יום" מקבילים: דתי וממלכתי. על כך כתבתי במאמר. אך מהו למעשה "סדר-יום", אם לא מכלול מטרות בעלות כיוון או כיוונים מוגדרים? כל מטרה כזו מסתייעת לצורך מימושה במספר ערכים, שמימושם הינו כפוף-הקשר. ניטול למשל את ערך הנאמנות (שאיננו ערך נפרד עפ"י מאפייני הערכים של שוורץ, אלא מתקשר למספר ערכים בסיסיים, כגון מסורתיות, קונפורמיות וכד'). כל בר-בי-רב יראה בערך זה ערך נעלה, שכן קשה לתאר קיום יהודי או לאומי בלעדיו. מאידך, זהו ערך בעולם התחתון, אפילו מעל ערך החיים. כאן הנאמנות היא למסורת או למדינה, ושם – לברון הסמים או לארכי-עבריין. האם מדובר באותו ערך? ודאי שכן, אלא שההקשר במסגרתו נדון הערך שונה בשני המקרים.
בחיבור עצמו הקדשתי פרק שלם לתיאור הערכים הדתיים, על פי מקורות יהודיים רבים ושונים וכן פרק לתיאור הערכים הדמוקרטיים. קשה היה לי לפרט את ההגדרות במאמר קצר. לפיכך, אשתדל להבהיר מספר עניינים. הערכים הדמוקרטיים אליהם אני מתייחס (ואיני מפרטם במאמר) אינם אלו המקובלים על "הציבור הנאור" כהגדרתך, אלא הם אותם ערכים המקובלים כדמוקרטיים-ליברליים. על כך נכתב בספר הלימוד לאזרחות "להיות אזרחים בישראל", שגם חמ"ד לומד על פיו. טול למשל את הערך של חירות הנישואין: לכל גבר, לפי הערך הדמוקרטי, זכות לשאת את בחירת ליבו (ויש אפילו התובעים הכרה בנישואים חד-מיניים), ללא קשר למוצאה, דתה, גזעה וכד'. ובמהופך: לכל אשה זכות לשאת את בחיר ליבה וגו'. בארץ לא מיושם ערך זה בהשראת החוק (חוק שיפוט בתי הדין הרבניים - נישואין וגירושין, 1953). בשם איזה ערך נחקק חוק זה? יש לשער כי בשם הערך של שמירת ציביונה היהודי של המדינה, המוגדרת כמדינה יהודית. המקרה הבולט בהלכה של איסור נישואין (פרט, כמובן, לנישואין עם גוי) הוא איסור נישואי כהן עם גרושה. והיו על כך בג"צים שלא יכלו לחוק, ואפילו שופט העליון לשעבר, חיים כהן ז"ל, נשא לאשה גרושה, שלא עפ"י דת משה וישראל. שיערתי כי בחמ"ד יכירו התלמידים את סוגיית איסורי הנישואין באמצעות איסור נישואי כהן לגרושה, ולכן העמדת ההיגד על "נישואים אזרחיים" בלבד היתה עלולה להיות עמומה עבורם. קיבלתי אישור לתחושתי, לאחר שעברתי על השאלון כולו, מילה במילה, עם אחד הרבנים הידועים והמכובדים במערכת החינוך הממלכתית-דתית. הוא אישר בפני כי היגד זה יובן ע"י התלמידים כדיכוטומי בין שתי גישות ערכיות. וכך לגבי שאר ההיגדים.
כך גם לגבי ההיגד העוסק בפינוי ישוב ע"י חייל דתי. ההקשר האקטואלי הופך אותו לבר-הצבה ערכית: "קדושת הארץ", שטיפחו הוגים ציוניים-דתיים רבים (ביניהם הרצ"י קוק, ראש ישיבת "מרכז הרב" בימים שקדמו למלחמת ששת הימים ואחריה), לעומת הערך הדמוקרטי של ציות לחוק (זה שנקבע ע"י בני אנוש, על כל מגרעותיו). כמובן שקיים כלל דמוקרטי שלא לציית לחוק ש"דגל שחור מתנוסס מעליו", אלא שבמשטרנו הנוכחי קיימות בד"כ פקודות בלתי-חוקיות בעליל ולא חוקים כאלה, שנדחים כבלתי חוקתיים ע"י בג"ץ.
לגבי פיתוח קריירה לנשים, הערך הדמוקרטי הוא שיוויון מירבי בין המינים, ולא "טובת המשפחה" כפי שאתה מציע.
האם ניתן, אפילו להלכה, לחבר "היגדים ערכיים אובייקטיבים לחלוטין" כהצעתך? דומני שלא. שכן, מהו אובייקטיבי? נטוע בעובדות בלבד, שאינו נוגע כלל בעמדות, כיוון שכל עמדה מוטה מראש עפ"י דיעותיו של המחזיק בה. יתכן שהתכוונת ל"היגדים ערכיים מאוזנים", ואז היתה נשאלת השאלה: איזון בין מה? הרי אין הערכים הללו מסודרים באותו ציר, שניתן לקבוע את נקודת האיזון במרכזו.

התייחסות מיוחדת יש לתת לנושא השנאה לערבים, והערכים המעורבים בהיגדים אלה. עלי לאמר מראש כי לא נערך מחקר מקביל בחינוך הממלכתי הכללי, כך שאינני מצביע על בעיה ייחודית לחמ"ד בהכרח.
השאלה הרלוונטית לעניינינו איננה האם קיימת שנאת ערבים בחמ"ד, אלא האם ישנם לשנאה זו שורשים בערכים דתיים. אתה בחרת להביא ערכים הומניים אוניברסליים שמקורם יהודי ("הוי דן כל אדם לכף זכות" או אהבת כל אדם שנברא בצלם). אכן, רוב הוגי הדעות שהקימו משטרים נאורים בבריטניה, צרפת וארה"ב שאבו את רעיונותיהם המתקדמים ממקורות היהדות. מאידך, ניתן למצוא במקורות היגדים והלכות רבים המבדלים את הגויים ומטיפים להרחיקם (איסור אל תחנם למשל), ואפילו יותר מכך. אלא שלא מדובר כאן בסטטיסטיקה כמותית של היגדים אלו ואחרים. המניע הערכי הוא המבדל בין יהודים לערבים במוצהר (שמירה על מדינה יהודית). אך לא רק עקרונית נבדקו היגדים אלה. ביצעתי במסגרת המחקר עיבודים כדי לבדוק עד כמה הצידוד בקוטב הלא-דמוקרטי בהיגדים אלה אופייני לתלמידים בעלי דתיות גבוהה (עפ"י מאפייני אמונה-דתית, קיום מנהגים דתיים וצידוד בערכים דתיים בשאלון הערכים של שוורץ). כמו כן ביצעתי ניתוח עד כמה דתית המשפחה ביחס לפרט בין אותם תלמידים. תוצאות אלו הושוו עם הניתוח לגבי עמדות המבטאות אוניברסליזם בשאלון של שוורץ (כלומר, ככל שמידת הצידוד בהיגדים אוניברסליים נמוך, כך הפרט נוטה לימניות). מן המימצאים עולה כי קיים יחס ישר בין מידת הדתיות לבין ההתנגדות למתן זכויות לערבים או לנבחריהם, ויחס הפוך ביחס לאלה שתומכים בעמדות אוניבסרליסטיות. מידת דתיותה של המשפחה קשורה אף היא לעמדה המתנגדת לתת זכויות לערבים. כדי לעמוד על המניע הערכי שבעמדה זו, בדקתי תלמידים שביטאו עמדות אוניבסרליסטיות אך דתיותם היתה גבוהה. נמצא כי אלה נטו לשלול, למרות עמדותיהם האוניברסליסטיות, מתן זכויות לערבים. מכאן ניתן ללמוד, כי לא מידת הימניות משפיעה על עמדתם של אותם תלמידים בדילמה זו, אלא מידת דתיותם.
אני מקווה כי תשובתי הבהירה כיצד הגעתי למסקנות המובאות בכתבה.
אשמח להמשיך ולשמוע ממך.
בברכה, ד"ר אלחנן בר-לב
חסר רכיב